הג'ונגל

הג'ונגל
The Jungle

מידע כללי
מאת	אפטון סינקלייר
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
נושא	תעשיית אריזת בשר, הגירה לארצות הברית, quality of working life, סוציאליזם, בית מטבחיים
מקום התרחשות	שיקגו
הוצאה
תאריך הוצאה	26 בפברואר 1905

הג'ונגל (באנגלית: The Jungle) הוא רומן חברתי משנת 1906, מאת העיתונאי והסופר אפטון סינקלייר שעסק בתנאים הקשים של עובדים מהגרים בתעשיית הבשר בשיקגו בארצות הברית בשלהי עידן הברונים השודדים. אף כי סינקלר כיוון למחות בספר על תנאי העבודה והעוני המזעזעים של העובדים, הספר גרם לשערורייה הציבורית סביב האיכות הירודה של תנאי ההיגיינה בתעשיית הבשר, ועל הונאות מזון שהגיע לצרכנים. הדבר הוביל להקמת וועדת חקירה מיוחדת ובהמשך לרגולציה על תעשיית הבשר ותעשיית המזון שקיימת עד היום בארצות הברית ובמדינות רבות נוספות. הספר גם הוביל לחקיקת חוקי הגנת הצרכן הפדרלי הראשון שחייב יצרנים לרשום תכולת מוצרי מזון ותרופות על האריזות דבר שהוביל מאוחר יותר להקמת מנהל המזון והתרופות האמריקאי.

הספר יצא לאור בעברית בשנת 1986 בהוצאת זמורה בתרגומו של יואב הלוי [1]. הוא תורגם בשנית בשנת 2016 על ידי יונתן בר בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת. [2]

עלילת הספר

הג'ונגל מתאר את סיפורה הקשה של משפחת מהגרים ליטאית שהגיעה לארצות הברית בתחילת המאה ה-20 לעבוד בשיקגו, שנודעה אז כבירת בתי המטבחיים של העולם. המשפחה נרמסת תחת גלגלי המכונה האכזרית של התעשייה הקפיטליסטית בארצות הברית, בחיים שהופכים לסיוט. סינקלר מתאר בסצנות מחרידות וראלסיטיות את תנאי העבודה המשפילים, הניצול, העוני, השחיתות, המחלות, הייאוש ואת היחס האדיש והמנוכר לכל אדם ולבעלי חיים כאמצעי לרווח כספי ותו לא.

הספר נפתח בחתונתם של יורגיס רודקוס, גיבור הספר, ואונה לוקוזייטה, בסעודת חתונה ליטאית מסורתית שמחה. הם ומשפחתם המורחבת היגרו לאחרונה לשיקגו עקב מצוקה כלכלית בליטא, אז חלק מהאימפריה הרוסית. הם שמעו שאמריקה מציעה חופש ושכר גבוה יותר ובאו לרדוף אחר החלום האמריקאי.

למרות שאיבדו חלק ניכר מחסכונותיהם בטיול לשיקגו, ולאחר מכן נאלצו לשלם עבור החתונה - ולמרות האכזבה מהגעה לפנסיון צפוף - יורגיס בתחילה אופטימי לגבי סיכוייו בשיקגו. צעיר וחזק, הוא מאמין שהוא חסין מפני האסונות שפקדו אחרים. הוא נשכר במהירות על ידי מפעל לאריזת בשר; הוא מתפלא על יעילותו, אפילו בעודו עד ליחס האכזרי כלפי בעלי החיים.

נשות המשפחה עונות על מודעה להשכרת בית בן ארבעה חדרים. הם חושבים בתחילה שהם יוכלו להרשות לעצמם לגור בבית בקלות באמצעות העבודות שיורגיס, מריה הגאה וג'ונאס השאפתן קיבלו. עם זאת לאחר שחתמו על חוזה, שכן ליטאי ותיק עוזר להם לגלות הוצאות בלתי צפויות בחוזה. כדי להימנע מפנוי על אונה (בעלת רקע משכיל) וסטניסלובס בן ה-13 (שהמשפחה רצתה לשלוח לבית הספר) לעבוד גם כן.

מחלות פוקדות את בני המשפחה לעיתים קרובות, אך הם לא יכולים להרשות לעצמם לא לעבוד. באותו חורף, אביו של יורגיס, שנחלש מחשיפה לכימיקלים ולאלמנטים בעבודתו, מת ממחלה. הקלה מסוימת באה בעקבות הגעתו של מוזיקאי, בשם Tamoszius, המחזר אחרי מרייה, והולדת ילדם הראשון של יורגיס ואונה. עם זאת אושר זה לא מאריך ימים שכן אונה חייבת לחזור לעבודה שבוע לאחר הלידה, ומריה מפוטרת בצמצום עונתי.

יורגיס משתתף בישיבות האיגוד בלהט; הוא מבין שהוא נקלט על ידי תוכנית לקניית קולות כשהיה חדש בשיקגו, לומד שמפעלי הבשר משתמשים בכוונה בבשר חולה, ויתרה מכך שעובדים סובלים לעיתים קרובות עקב מחלות הקשורות לעבודתם המסוכנת והלא סניטרית.

העבודה הופכת תובענית יותר ככל שהשכר יורד; בני המשפחה העובדים סובלים משורה של פציעות. בתוך הקושי הזה, ג'ונאס נוטש את המשפחה, ולא מותיר להם ברירה אלא לשלוח שני ילדים לעבוד בתור נערי עיתונים. הילד הצעיר, פעוט נכה, מת מהרעלת מזון; רק אמו מתאבלת על מותו.

לאחר שהחלים מהפציעה שלו, יורגיס לוקח את העבודה הכי פחות רצויה במפעל דשנים. כדי להקל על סבלו, הוא מתחיל לשתות אלכוהול. בכמה לילות אשתו ההרה לא חוזרת הביתה. בסופו של דבר אונה מתוודה שהבוס שלה, פיל קונור אנס אותה, ולאחר מכן, באיומים לפטר אותה ולהכניס את כל בני המשפחה לרשימה השחורה, הוא הצליח לכפות עליה מערכת יחסים מינית מתמשכת. יורגיס תוקף בזעם את קונור במפעל שלו, אבל חצי תריסר גברים מכים אותו. בעודו בכלא ממתין למשפט, הוא מבין שזה ערב חג המולד. למחרת, חברו לתא, ג'ק דואן, מספר לו על המיזמים הפליליים שלו ונותן לו את כתובתו. במשפט, קונור מעיד שהוא פיטר את אונה בגלל "חוצפה" ומכחיש בקלות את טענותיו של יורגיס; השופט דן את יורגיס לשלושים ימי מאסר בתוספת אגרות בית המשפט. סטניסלובס מבקר את יורגיס בכלא ומספר לו על העוני הגובר של המשפחה. לאחר שיורגיס משלים את תקופת מאסרו, (בתוספת שלושה ימים על חוסר יכולתו לשלם את האגרות), הוא נדרש ליום שלם כדי להגיע הביתה, רק כדי לגלות שהבית שופץ ונמכר למשפחה אחרת. הוא לומד משכנם הוותיק שלמרות כל הקורבנות שהקריבו, משפחתו פונתה וחזרה לפנסיון.

בהגיעו לפנסיון, יורגיס שמע את אונה צורחת. היא יולדת מוקדם מדי אך למשפחה לא היה כסף לרופא. יורגיס משכנע מיילדת לעזור, אבל זה מאוחר מידי - התינוק מת. אונה מביטה ביורגיס ומתה זמן קצר לאחר מכן. הילדים חוזרים עם שכר יומם, יורגיס מבזבז אותו כדי להשתכר ללילה.

למחרת בבוקר, אמה החורגת של אונה מתחננת בפני יורגיס לחשוב על ילדו שנותר בחיים. הוא מנסה שוב להשיג תעסוקה למרות הכללתו ברשימה השחורה. לזמן מה, המשפחה מסתדרת ויורגיס מתענג על הניסיונות הראשונים של בנו לדבר. יום אחד, יורגיס מגיע הביתה ומגלה שבנו טבע לאחר שנפל מטיילת מרקיבה אל הרחובות הבוציים. בלי להזיל דמעה, הוא מתרחק משיקגו.

יורגיס נקלע להרפתקתאות נוספות ביניהן חבירה לפושעים ועיסוק במכירת קולות, בהמשך הוא מגלה כי מריה ירדה לזנות לצורך הזנת ילדיה החולים וכי בעקבות זאת היא התמכרה להרואין. בסוף הרומן יורגיס מגיע לפגישה פוליטית ומשתכנע להפוך לסוציאליסט.

פועלים בתעשיית הבשר בתחילת המאה ה-20

סוגיות חברתיות בספר

סינקלר היה סוציאליסט וכן אחד מ"גורפי הבוץ" (Muckraker), עיתונאים אמיצים שחשפו שחיתויות של הממשלה ושל תאגידים גדולים, בעיקר בשיטות שמכונות כיום עיתונות חוקרת. בשנת 1904, כחלק מעבדותו בעיתון הסוציאליסטי Appeal to Reason, עבד סינקלר בעילום שם במשך כחצי שנה בתעשיות אריזת הבשר (לשימורים) בשיקגו - Chicago stockyards ואסף מידע. הרומן פורסם בתחילה בהמשכים במסגרת העיתון בשנת 1905. חמישה מוציאים לאור דחו את כתב היד, וטענו כי העבודה מזעזעת מדי עבור קהל המיינסטרים. סינקלייר עמד לפרסם בעצמו גרסה מקוצרת של הרומן ב"מהדורת Sustainer's" למנויים כאשר הוצאת Doubleday התעניינה בספר. ב-28 בפברואר 1906, פורסמה מהדורת Doubleday. בששת השבועות הראשונים מכר הספר 25,000 עותקים.

הספר תיאר מספר היבטים, בהם תנאי העבודה הקשים והמסוכנים של עובדים ומטרתו העיקרית הייתה לעודד מדיניות חברתית יותר או סוציאליזם בארצות הברית. עם זאת רוב הקוראים הוטרדו הרבה יותר מכמה פסקאות בספר שנגעו לפגיעה אפשרית בבריאות הציבור וחוסר ניקיון בתעשיית הבשר. באותו זמן, לא היה כל פיקוח על חברות הבשר והן טחנו ושיווקו כ"בשר מובחר" כל דבר שנמצא במשחטה: חולדות מורעלות שהגיעו לנקניקיות, חזירים שמתו מכולרה, בקר חולה שחפת, בשר רקוב – וכן אברי אדם שנקצצו בתאונות ואולי אף אנשים שנפלו לסירי הבישול האדירים.

סינקלר היה נתון לאיום בתביעה מצד חברת אריזת הבשר ג'יי אוגדון ארמור. הוא כתב מכתב לניו יורק טיימס וסיפר כי ראה "מכירה למאכל אדם של גוויות בני בקר וחזירים שנמצאו חולים בשחפת, בפטרת קרנית ובנמק; הפיכתן של גוויות כאלה לנקניקיות ושומן; שימור נתחי בשר חזיר שהתקלקלו בחומצה בורית וסליצילת; צביעה של בשרים משומרים וארוזים בצבעים רעילים; חניטה ומהילה של נקניקיות - כל אלה פירושם חשיפה של מאות ואלפי גברים, נשים וילדים למוות מהיר מזוויע ומייסר." הסערה הציבורית גרמה לכך שהביקוש לבשר ממפעלי אריזה צנח לכמחצית ממה שהיה מקום לכן. הייתה זו פגיעה של אמון הציבור באיכות הבשר ובעצם גם אינטרס של בעלי החברות להשיב את אמון הציבור במפעלים אלה.

למרות שמטרת הרומן המקורית לא הושגה, התהילה והכסף הרב שסינלקר הרוויח מפרסום הספר אפשרו לו לכתוב ספרים כמעט על כל נושא ועניין של עוול חברתי במאה העשרים.

השפעת הספר

השערורייה הציבורית שחולל הספר סייעה בסופו של דבר לחקיקת שני חוקים חשובים בהקשר של רגולציה על מזון - "חוק הפיקוח על הבשר" (Meat Inspection Act) ו"חוק המזונות והתרופות הטהורים" (Pure Food and Drug Act) בשנת 1906. זה היה חלק ממגמה רחבה יותר של פרוגרסיבים כמו נשיא ארצות הברית טדי רוזוולט שראו בכוח הגדל של תאגידים גדולים איום על החופש של הציבור.

רוזוולט שהיה רפובליקני, תאב את סינקלר על רקע אידאולוגי, וחשב שרוב דבריו אינם נכונים. עם זאת לאחר שקרא את הספר, רוזוולט הסכים עם כמה ממסקנותיו של סינקלייר. הנשיא כתב "יש לנקוט בפעולה רדיקלית כדי לבטל את המאמצים של חמדנות יהירה ואנוכית מצד הקפיטליסט." הוא מינה וועדה מיוחדת שבה כיהנו נציב העבודה צ'ארלס פ. ניל והעובד הסוציאלי ג'יימס ברונסון ריינולדס (James Bronson Reynolds) לנסוע לשיקגו כדי לחקור כמה מתקני אריזת בשר.

כשנודע על הביקור, הבעלים ביקשו מהעובדים שלהם לנקות היטב את המפעלים לפני הבדיקה, אבל ניל וריינולדס עדיין התקוממו מהתנאים במפעלים. הדיווח שלהם בעל פה לרוזוולט תמך בהרבה ממה שסינקלר תיאר ברומן, למעט הטענה של עובדים שנפלו לתוך מיכלי בשר. ניל העיד בפני הקונגרס וטען כי המצב בתעשייה מחייב פיקוח.[3]

רוזוולט לא פרסם לקהל הרחב את דוח ניל-ריינודס. הממשל שלו הגיש אותו ישירות לקונגרס ב-4 ביוני 1906, הדוח טען כי התנאים בתעשיית הבשר בשיקגו "מגעילים" וכי יש צורך בשינוי רדיקלי במצב לטובת בריאות הציבור.[4] רפובליקנים רבי עוצמה התנגדו לרפורמות שהטילו הוצאות יקרות עבור האורזים, הסכם פשרה תווך על ידי רוזוולט שנתן לרפורמים הרבה ממה שהם רצו, אבל לא הכל. "חוק הפדרלי לפיקוח על הבשר" משנת 1906 חייב בדיקה של החיות לפני השחיטה, בדיקה נוספת לאחר המוות וחייב גם תנאי היגיינה במשחטות ובמפעלים לעיבוד בשר. החוק אסר על זיוף או מיתוג שגוי של בשר ומוצרי בשר הנמכרים כמזון, ומבטיח שבשר ומוצרי בשר נשחטים ומעובדים בתנאים סניטריים מוסדרים בקפדנות. החוק אפשר ניטור ובדיקות מצד נציגים של משרד החקלאות בארצות הברית.

בלחץ דעת הקהל עבר גם "חוק המזון והתרופות הטהורים" משנת 1906. היה הראשון מבין שורה של חוקים משמעותיים להגנה על הצרכן, שיזם הקונגרס, ואשר בסופו של דבר הוביל להקמת מנהל המזון והתרופות בארצות הברית - ה-FDA. המטרה המרכזית של החוק הייתה לאסור מכירה של מוצרי תרופות ומזון מדוללים או בעלי תווית מטעות, והיא קודמה על ידי הכימאי האינדיאני הרווי וושינגטון ווילי (Harvey Washington Wiley) שהיה הכימאי הראשי במשרד החקלאות ועל ידי U.S. Bureau of Chemistry כדי שזו תוכל לבדוק תכולת מוצרים ותאפשר קיום תביעות נגד עבריינים. החקיקה דרשה כי מוצרים פעילים יופיעו על תוויות של תרופות וכי תרופות לא יוכלו להיות מתחת לרמת ניקיון מסוימת שנקבע על ידי סוכנויות של הממשל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הג'ונגל בוויקישיתוף

• הג'ונגל, הספר באתר פרויקט גוטנברג
• הג'ונגל, באתר עברית
• אריאל צבל, "כיוונתי ללב הציבור אך בטעות פגעתי בבטנו", אתר אנימלס
• הג'ונגל, באתר OCLC (באנגלית)