הגברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגברים (הנידונים לחיים)
The Men
כרזת הסרט "הגברים"
בימוי פרד זינמן עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה סטנלי קריימר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט סיפור
קארל פורמן
תסריט
קארל פורמן
עריכה הארי גרסטד עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מרלון ברנדו
תרזה רייט
אוורט סלואן
מוזיקה דימיטרי טיומקין עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוברט דה גראס עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ יונייטד ארטיסטס
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 20 ביולי 1950
משך הקרנה 85 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט מלחמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הגבריםאנגלית: The Men‏ - בישראל הוא נקרא בזמנו "הנידונים לחיים") הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1950 בהפקתו של סטנלי קריימר ובבימויו של פרד זינמן. התסריט הוא של קארל פורמן שכתב אותו בעקבות סיפור קצר שלו.

בתפקידים הראשיים מככבים מרלון ברנדו ותרזה רייט, זה סרט הבכורה של ברנדו לאחר שהתפרסם במשחקו בהצגה חשמלית ושמה תשוקה בברודוויי.

קריימר שהתעסק בסרטיו בבעיות חברה בחר הפעם בבעיות פצועי המלחמה המשותקים ובעיות הסתגלותם למצבם החדש. הסרט מעלה את בעיותיהם הרבות כולל שליטה על הסוגרים ויכולתם להוליד, נושאים שלא הועלו עד אז בסרטים וגם את בעיותיהם של השתלבות בחברה של אנשים בריאים ובעיקר על עתיד יחסיהם עם חברותיהם. בתחילה מופיעה הכתובת: "בכל המלחמות מאז שחר ההיסטוריה, היו גברים שלחמו פעמיים. בפעם הראשונה לחמו באלה, חרב ומכונת ירייה. בפעם השנייה לא היו להם הכלים האלה אבל זה היה הקרב הגדול ביותר. הם נלחמו בו באמונה ובאומץ עד שהושג לבסוף הניצחון".

הסרט צולם בבית החולים בירמינגהאם של המחלקה לענייני חיילים משוחררים של ארצות הברית (VA) שהיה בואן נויס, לוס אנג'לס, ופעל בשנים 19441950 ובו טופלו אלפי פצועים משותקים מקרבות מלחמת העולם השנייה.

מרלון ברנדו גר בבית החולים במשך חודש לפני תחילת ההפקה, אשפז את עצמו במחלקת משותקי הגפיים התחתונות וסיגל לעצמו מיומנוית בנסיעה בכסא גלגלים. בסרט משחקים את עצמם 45 מאושפזי המחלקה הזו.

הסרט לא הצליח כלכלית, האמריקאים לא אהבו את הצד העגום הזה של תוצאות המלחמה. הבעיות המועלות בסרט דומות לבעיותיו של קטוע הידיים הומר פאריש מהסרט שנות חיינו היפות ביותר שגם בו השתתפה תרזה רייט.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוטננט קן וילצ'ק ("באד") (מרלון ברנדו) מאושפז זמן ממושך בבית חולים צבאי לאחר שנפצע בגבו בפעולה במלחמת העולם השנייה ונותר משותק בחצי גופו התחתון. הוא בדיכאון, מתקשה לקבל את מצבו החדש, אינו מתחבר לשאר המשותקים במחלקה, אינו משתף פעולה עם הצוות המטפל בראשות ד"ר ברוק (אוורט סלואן) ואינו רוצה בהמשך קשר עם חברתו.

אלן ("אלי") (תרזה רייט) חברתו של קן, אוהבת אותו ורוצה למסד את הקשרים ביניהם למרות פציעתו אך הוא דוחה אותה כי אינו רוצה שתרחם עליו.

רק לאחר פגישה במחלקה בו היא משכנעת אותו באהבתה אליו, הוא מתרצה ומתחיל בטיפול שיקומי כדי לחזק את שרירי גופו העליון וגם מתחיל להיות אופטימי לגבי העתיד ומסכים להתחתן אתה.

"אלי" נחושה להתחתן עם קן למרות דעתם של הוריה המבקשים ממנה לוותר עליו לנוכח הסיכונים בנישואים כאלה. לבסוף הם מתחתנים. "באד" לא מצליח לעמוד בטקס ונופל. הוא מרוגז ומרגיש מושפל. בבית מתחילות רגליו להתכווץ, הוא מסתכל באשתו, רואה את מבטה הנפחד ובורח מהבית. הוא נכנס לבר, משתכר ועושה תאונה עם מכוניתו. לבקשת המשטרה הוא מוחזר לבית החולים ורוצה להישאר שם כל הזמן. כעבור חודשיים, בלחץ חבריו וד"ר ברוק, הוא משתכנע לחזור לביתו שם מחכה לו "אלי" המקבלת אותו בחיוך וחיבוק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]