הגדלת פין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדלת פין היא שם כללי למגוון טכניקות שמטרתן להגדיל את האורך, הקוטר או את עוצמת הזקפה של הפין.

מגוון הטכניקות נע מתרגילי מתיחה ידניים ועד מכשירי מתיחה וניתוחים. ניתן למצוא דיווחים על הצלחות וכישלונות של השיטות השונות. בעוד שכמה מהטכניקות הן תרמית לכל דבר ועניין, אחרות עשויות להוביל למידה מסוימת של הצלחה. לעתים קרובות, בפרסום לא הגון של מוצרים וטכניקות, ההבחנה בין הגדלה זמנית, למשל זקפה, ובין הגדלה קבועה, מעורפלת באופן מכוון.

למספר שיטות כירורגיות ישנה הצלחה מוכחת. עם זאת קיימים סיכונים מסוימים, כמו בכל תהליך פולשני, ולעתים לטיפולים אלה ישנה השפעה שאיננה ארוכת טווח. לכמה מהשיטות הכירורגיות-פולשניות ישנם סיכונים מובנים, עם תוצאות שליליות הנעות בין קרעים בעור וצילוק ועד אובדן יכולת התפקוד המינית.

קיים רק מעט מחקר מדעי לגיטימי בנושא הגדלה לא-כירורגית של הפין. עדויות קיימות על הגדלה משמעותית וקבועה הן לרוב אנקדוטליות, בלתי מאוששות על ידי מחקר אובייקטיבי ועשויות להיות מוטות על ידי האינטרסים והרגשות של המקור להן. נכון לעכשיו לא קיימות הוכחות לכך שישנה טכניקה לא-כירורגית שמגדילה את העובי או האורך של פין רגיל. נערכו מספר מחקרים בנושא הבטיחות והיעילות של הליכים תרופתיים או כמו-תרופתיים אך עד כה הממצאים לא גרמו לקהילה הרפואית להמליץ על השימוש בהם.

עקב האופי הספקולטיבי של כל תקווה לשיפור ביכולת המינית, האופי מעורר המחלוקת של נושא רגיש העוסק בחיי המין של אנשים ומספרם הגדול של מקרים שבהם נגרם נזק קבוע בדרך להשגת המטרה, אנשי מקצוע רבים בתחום הרפואה נוטים להיות ספקנים ביחסם לנושא ונמנעים מעיסוק בתחום הזה.[1]

הגדלת פין נורמאלי נבדלת מחיפוש פתרון לבעיה הרפואית המוכרת של מיקרופניס, מצב רפואי שבו איבר המין קטן מאוד,[2] היכן שהגדלה כירורגית של איבר המין נחוצה לעתים על מנת לאפשר למטופל להשתין או לקיים יחסי מין.

טיפולים כירורגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר שיטות שמבוססות על פעולות כירוגיות מסוגים שונים. חלקן כוללות טיפול פולשני מוגבל ופחות מסוכן ואחרות דורשות פעולה פולשנית יותר ובהן גם קיים סיכון לסיבוכים משמעותיים.

בטיפול כירורגי אחד מנתקים מספר רצועות שמחברות את הפין אל עצם החיק (פוביס). כתוצאה מהניתוק הפין בולט יותר מהגוף. בהתאם להתווייה הרפואית, ניתוח זה מבוצע רק למי שמוגדר כסובל ממיקרופניס.[3]

ב- Second International Consultation on Sexual Dysfunctions, כנס בינלאומי שעסק בבעיות תפקוד מיני, נקבע ש:

"רוב האנשים לא יבחרו בניתוח לאחר שיינתן להם כראוי מידע על התוצאות הסבירות שלו.[4]"

פעולות כירורגיות המבוצעות בידי מנתחים שאינם מורשים יכולות להוביל לסיבוכים קשים.[5]

כירורגיה אסתטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים גם טיפולים כירורגיים מתחום הרפואה האסתטית שהינם פחות פולשניים:

  • הזרקת שומן: בטיפול זה נלקח שומן ממקומות אחרים בגוף, עובר טיפול מתאים ומוזרק אל תוך הפין. בשיטה זו מוגדל עובי האיבר. שאיבת השומן היא תהליך שדורש הרדמה כללית ולאחר מכן ישנם כאבים במקום שממנו נשאב השומן ושאותו יש לחבוש לזמן ארוך. ההשפעה של טיפול זה פגה לאחר זמן מה כשהשומן נספג. תופעה המכונה נמק שומן מתרחשת לעתים וכתוצאה ממנה עשויות להופיע לאחר זמן מה גבשושיות על פני האיבר או שהפין הופך ללא-סימטרי. המצב ניתן לתיקון אך דורש פרוצדורה כירורגית נוספת.
  • הזרקת חומצה היאלורונית: חומצה היאלורונית היא מרכיב הנמצא ברקמות שונות בגוף אך בהליך זה נעשה שימוש בחומצה המיוצרת באופן מלאכותי במעבדה, מוזרקת אל תוך הפין ומעבה אותו. בגלל משקל החומצה, מלבד הגדלת עובי האיבר ישנה גם הגדלה באורכו, שמופיעה בעיקר במצב רפיון של הפין. התהליך איננו דורש הרדמה כללית. במהלך ההזרקה ניתן לראות את הצורה הסופית של הפין כך שניתן לתקן חוסר סימטריה באופן מיידי וללא צורך בפרוצדורה נוספת. ההשפעות של טיפול זה על עובי האיבר נעלמות לאחר כשנתיים ואז יש לחזור על הטיפול.[6]

גלולות ותוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלולות להגדלת פין, משחות ומדבקות מוצעות למכירה באופן שכיח מאוד ברחבי המרשתת. בעוד שחלק מהמוצרים מכילים מרכיבים לא-מזיקים, הסיכונים ותופעות הלוואי של רבים מהם מעולם לא נבדקו, והיעילות שלהם מוטלת בספק.

טיפולים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להגדיל את הפין נעשה שימוש במגוון שיטות וטיפולים פיזיים. עד היום לא הוכחה היעילות של אף אחת מהשיטות. באופן כללי, השיטות כוללות מתיחה, הארכה באמצעות משקולות קטנות או הגברת זרימת הדם ו/או לחץ הדם בפין. קיימת גם חפיפה משמעותית בין שיטות שמטרתן הגדלת הפין וכאלה שנועדו להשיג מטרות אחרות הנוגעות לאיבר המין, כמו טיפול באימפוטנציה, הארכת משך הזקפה או הגברת הפורקן המיני.

משאבת פין[עריכת קוד מקור | עריכה]

משאבת פין היא מכשיר בצורת גליל שמולבש על הפין שאליו מחוברת משאבה, ידנית או ממכונת, שיוצרת ריק חלקי מסביב לפין, ובכך גורמת לו להתמלא בדם ולהתנפח. יצרנים של משאבות אלה משתמשים במגוון עיצובים. כשהריק נוצר, הלחץ בתוך כלי הדם שבפין עולה - לחץ גבוה מדי עשוי לגרום לנזק לכלי הדם. ניתן לעשות שימוש במשאבות פין על מנת לפתור באופן זמני בעיות אימפוטנציה אבל הן לא יכולות לפתור את הבעיה לאורך זמן: כדי לקיים את הזקפה יש ללכוד את הדם בפין באמצעות הלבשת טבעת על בסיסו שחוסמת את זרימת הדם בחזרה. השימוש במשאבת פין יכול להיות יעיל גם אם נזק עצבי או נזק לכלי הדם מונע זקפה טבעית, אבל שימוש יתר או שימוש לזמן רב בבת אחת יגרום לנזק קבוע כיוון ששימוש נלהב במשאבה יכול לגרום לפקיעה של כלי דם ולהופעה של שלפוחיות.

היעילות של משאבות פין בהגדלה ארוכת טווח של הפין נבחנה על ידי חוקרים מאוניברסיטת טהרן.[7] המחקר כלל 37 נחקרים בעלי פין קטן מ-10 ס"מ שבמשך 6 חודשים קיבלו טיפול במשאבת וואקום. הטיפול ארך 20 דקות ונערך שלוש פעמים בשבוע. תוצאות המחקר הראו ששיעור ההצלחה היה בערך 10% ושיעור שביעות הרצון של הנבדקים היה כ-30%. מסקנת החוקרים הייתה שהארכת הפין באמצעות משאבת וואקום איננה יעילה, אבל מעניקה שביעות רצון פסיכולוגית לחלק מהגברים.

בארצות הברית, במקרים שבהם נקבע שישנה הצדקה רפואית, משאבות פין כלולות בכיסוי של ביטוח הבריאות הממשלתי מדיקר (Medicare).[8] שימוש מוצלח במשאבות פין נעשה כחלק מטיפול בגברים הסובלים ממחלת פיירוני, מחלה שכתוצאה ממנה הפין מתעקם ו/או מתקצר. מחקר שנערך על ידי קבוצה של חוקרים אנגלים[9] בחן קבוצה של 31 מטופלים והראה "שיפור קליני וסטטיסטי משמעותי באורך הפין, זווית העקמת ורמת הכאב לאחר 12 שבועות של שימוש במשאבה." במחקר זה, נבדקים שסבלו ממחלת פיירוני עשו שימוש במשאבה במשך עשר דקות פעמיים ביום לאורך תקופה של 12 שבועות. התארכות הפין, בשיעור ממוצע של 0.5 ס"מ, הייתה תופעת לוואי בלתי צפויה שנצפתה אצל כשליש מהנבדקים ולא הייתה מטרה מתוכננת של המחקר.

הידוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידוק היא שיטה מסוכנת. מטרת ההידוק היא הגדלת הפין באמצעות שימוש במכשיר מכווץ, כמו שרוך, מהדק כבלים או טבעת פין הדוקה, שנועד להגביל את זרימת הדם מתוך הפין. המכשיר ממוקם בבסיס הפין באופן מהודק והמשתמש נדרש לעסוק באוננות במשך זמן ארוך (טכניקה המכונה "שליטה באורגזמה או edging.) השימוש בטבעת פין מתכתית מסוכן כיוון שהדם שנלכד בפין עלול להפוך את הסרת הטבעת מהפין לבלתי אפשרית ללא התערבות חירום כמו קטיעה של האיבר או ניסור של הטבעת.[10]

ג'לקינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'לקינג היא פעולה פיזית שמטרתה להשיג הגדלת פין טבעית באמצעות העלאת לחץ הדם וזרימתו בפין. בשיטה זו "יש להקיף את הפין באמצעות האגודל והאצבע בזמן שהוא זקוף-למחצה, ולהרחיק אותן מן הגוף שוב ושוב על מנת לדחוף את הדם לתוך העטרה. עקב כך, הרקמה הזקיפה והגוף הספוגי מתמלאים בדם נוסף." ניתן גם למצוא מכשירים שמבצעים פעולה זו. את הפעולה ניתן גם לתאר כ"חליבה" של האיבר.

בעוד שתומכי השיטה טוענים שישנם מקרים רבים המלמדים על יעילותה, אין כל הוכחה רפואית ליעילותה.[11] מבקרי השיטה טוענים שהיא "חסרת הגיון מבחינה ביולוגית.[12]" ושהיא איננה יכולה להגדיל את הפין, אך כנראה גם לא עלולה לגרום לנזק משמעותי.[13]

למרות שהיא נחשבת מסוכנת פחות מטכניקות אחרות, רדיקליות יותר, להגדלת הפין, שיטת החליבה עלולה לגרום לקריעת כלי דם, הצטלקות, כאב, עיוות צורה ואובדן תחושה בפין אם היא נעשית בצורה לא נכונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.