הגייה תימנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה על ידי בני העדה) היא דרך ביטוי השפה העברית, כפי שהתקיימה בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית.

הגייה זאת נחשבת על ידי רבים לשמורה ביותר, ואף למדויקת ביותר. עיקר ייחוד שמירתה של ההגיה אפשר לייחס לסדר הלימוד היומי שהיה נהוג ביהדות תימן והקפדתם על הדיוק בלימוד‏[1]. ככל הגיות העברית בימי הביניים, אף היא לא שימשה ברובה לדיבור עברי, משום שזה לא היה קיים כמעט בימי הביניים, אלא בעיקר לצרכים ליטורגיים ובמהלך לימוד תורה. לעתים נדירות שימשה העברית כשפת דיבור בין יהודים מקום שגוי היה ביניהם והיהודים לא רצו שיבין את שיחתם[דרוש מקור].

איכותה של ההגייה התימנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הסברה של חוקרי הלשון העברית, גדולי רבני תימן וחלק מרבני שאר העדות, הגיה זו נחשבת להגיה העברית המדויקת ביותר שנשתמרה היום. בין המצדדים בטענה זו ניתן למנות את הרב יחיא יצחק הלוי[2], הרב יוסף קאפח[3], הרב יוסף צובירי[4], הרב יחיא אלשיך[5], הרב חיים כסאר ועוד. כן היא דעתם של רבנים משאר העדות ביניהם הראי"ה קוק[6], הרב חיים דוד הלוי[7] ועוד רבים. כך היא דעת החוקרים האקדמאיים, לדוגמה אליעזר בן-יהודה שכתב בספר המבטא בּלשון העברית‏[8]

"ובדבר ההבדל במבטא התיו הרפה והדגושה, ודאי שבימי המסורה היו מבדילים ביניהן. אבל גם בני הגולה אינם מבדילים בין ג' דגושה ורפויה ובין ד' דגושה ורפויה ... שלפי המסורה צריך להבדיל, כמו שבאמת התימנים מבדילים" (צילום)‏[9]

– המבטא בלשון העברית, עמוד 9

מנגד קיימת דעתו של הרב מאיר מאזוז[10] שלמרות שמרבה לשבח את בני העדה התימנית על החזקתם במסורות דקדוק וניקוד מיוחדות‏[11], הוא חולק עליהם בכמה נקודות בודדות, למשל הגיית הקמץ, הגיית האות גימ"ל ועוד, על טענותיו כבר רבו המשיבים‏[12], בעיקר מרבני תימן‏[13].

ביקורת על הגיית האות גימ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגייה התימנית אינה אחידה לחלוטין בין קהילות תימן השונות. כדוגמה בולטת לכך ניתן להביא את הגיית הקוף והגימל הדגושה, אשר רוב קהילות יהודי תימן מבטאות אותן כגימ"ל ישראלית, וג'ימל ערבית, בהתאמה, ואילו קהילות אחרות, כגון קהילת שרעב, מבטאות אותן כקוף עמוקה וגימל ישראלית.

מסיבה לטענת הרב מאיר מאזוז, דוגמה זו גם מצביעה על כך שככל הנראה הושפעה ההגייה היהודית-תימנית מההגייה הערבית-תימנית. תימן מחולקת (גם כיום) לשני דיאלקטים עיקריים, דיאלקט צנעני ודיאלקט תעיזי. בעוד שבדיאלקט הראשון מבטאים קוף וגימל דגושה כגימל וג'ים, הרי שבדיאלקט השני הן מבטאות כקוף עמוקה וגימל ישראלית. חיזוק לעמדה זו ניתן להביא מכך שקהילות שמוצאן מצפון תימן אימצו את הקוף וגימל דגושה של הדיאלקט הצנעני השולט שם, ואלו שמוצאן מדרום תימן אימצו את הדיאלקט התעיזי. טענות אלה, כולן, נדחו על ידי בלשנים ורבנים שונים, כנזכר לעיל‏[12].

עוד התבטא הרב עובדיה יוסף[14] נגד הגיית הגימ"ל הדגושה של התימנים שהוא מסווג אותה כאות הנחתכת בשיניים, וגם על טענה זו כבר השיב הרב יצחק רצאבי[15].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגייה התימנית מקיימת מערכת של תנועות רגילות, והם: /a/ /e/ /i/ /u/ /o/. בנוסף, התנועות פתח, סגול וחלק מהשוואים נהגות כתנועה כמעט קדמית, כמעט פתוחה, לא מעוגלת ([æ]), תנועה הדומה ל-a קדמית, וסגורה מעט. כמו כן, ישנן מספר דיאלקטים בהן חולם נהגה כתנועה פתוחה קדמית מעוגלת ([ɶ]), מעין a בשפתיים מעוגלות, במקום e.

עיצורים לועיים ועיצורים נחציים התקיימו בהגייה, להבדיל מן ההגייה הספרדית ומן ההגייה האשכנזית. כמו כן, ההגייה התימנית שימרה את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת. עם זאת, מספר קטן מאוד מזקני יהודי בבל (הספרדים) שימרו גם הם את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת.

יהודי תימן שימרו גם את הביצוע הכפול של הר' ושל הח' (ר' דגושה וח' דגושה, בעיקר בלשון חכמים ובמקומות ספורים בתנ"ך), ואף של האלף (תופעה נדירה, כגון מלת וַיָּבִיאּוּ בספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו)‏[16].

השוואה בין הגיות העברית בתקופת הביניים
   הגייה אשכנזית   הגייה ספרדית   הגייה תימנית
תנועות שבע חמש שש
עיצורים לועיים לא התקיימו חלקית התקיימו
עיצורים נחציים לא התקיימו חלקית התקיימו
ביצוע כפול של בג"ד כפ"ת   בכפ"ת(ג) בכ"פ(ג) בג"ד כפ"ת
שווא נע לא התקיים תנועת e לפי העיצור שאחריו
דגש חזק לא התקיים התקיים התקיים
הטעמה מלעילית דקדוקית דקדוקית

הגיית הסגול כפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי תימן הוגים את הסגול כפתח.‏[17] בתימן הייתה נהוגה שיטת הניקוד הבבלי, ובה היה הסימן לפתח ולסגול זהה. אף על פי שבמשך הזמן התפשט והתקבל הניקוד התחתון גם אצל התימנים, התימנים קראו לסגול (הרשומה כניקוד נפרד רק בניקוד התחתון המקובל היום) כפתח, וכבר לפני מאות שנים המהרי"ץ היה מנקד בכת"י שלו, שכתב בניקוד תחתון, פתח במקום סגול.

לגבי מקורה של הגיית הסגול נחלקו הדעות אם מעולם היתה כפתח, או שהיתה לה היגוי ייחודי שנעלם מהמסורת התימנית. בין הסוברים כי ההגייה כפתח היא גם הקדומה הם פרופ' שלמה מורג[18], הרב עמרם קורח[19], הרב רצון ערוסי[20], והרב יוסף קאפח, הטוענים שיש בסיס מוצק למסורת תימן שלא מבדילה בין הסגול (שקיים רק בניקוד הטברני שהתפשט בתימן לאחרונה ורק בצורה מוגבלת) לפתח, ושצודקת היא בכך שהגייתם בהתאם ושאף עם המעבר בתימן מן הניקוד העליון הבבלי לניקוד התחתון הטברני, "התרגומים וסידורי התפילה נקדו בניקוד תחתון לפי כללי הניקוד העליון, כלומר את הסגול השמיטו ובמקומו בא תמיד פתח בהתאם להברתם ולקבלת קריאתם המסורתית וגם מפני שאין לו שום הוראה מיוחדת בעבר או בעתיד כידוע."‏[21][22]

הרב רצאבי משער כי לסגול הייתה הגייה נפרדת אצל "קצת מדקדקין" בתימן, אמצעית בין צירי לפתח (ניקוד). הרב רצאבי טוען שזה משתקף ממחברות התיג'אן וחיבורי דקדוק אחרים כמו מכלול הרד"ק שהגיית הסגול והפתח בהם מופיעות כנפרדות‏[23]. מקור נוסף המצדד בהגייה ייחודית לסגול נראה בדבריו של צמח בן יוסף יצחק הלוי שבה הוא כותב "זכור לי שהיה בתימן איש זקן מאד בשם הרב ירימי, והוא היה מבטא את הסגול בצורה הנכונה, וכל האנשים בבית הכנסת 'בית חג'אג'י' בצנעא, שאבי הרב יוסף יצחק הלוי זצ"ל היה מכהן בה כרב בית הכנסת, היו קמים לכבודו של הרב ירימי ואומרים: זה האיש הבקי ביותר בביטוי הסגול"‏[24]

דרכי ההגייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי הגיית האותיות והניקוד של הנוסח התימני מוזכרים רבות בספרות של בני העדה, המרבים לעסוק בדקדוק. מהם ספרים עתיקים כמו "מחברת התיג'אן (כתרי התורה)" שמחברה לא ידוע, "חבצלת השרון" מהרב יחיא בשירי. ספרים בני זמנינו, המוקדשים כולם לענייני הדקדוק וההגיה‏[25]. והקדמות לחומשים מפורסמים (תיג'אן) המסבירים את אופני ההגיה הנכונים‏[26].

העיצורים
האותיות תעתיק IPA הערך הפונטי
א ʔ הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
בּ b
בֿ v
גּ ʤ נהגה כהגיית גימ"ל גרושה ישראלית (ג'), בדומה ל-j במילה Just
g בפי יוצאי שרעב - הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
גֿ ɣ הגייתה דומה לרי"ש הצרפתית - נהגית בחיכוך יותר מהרי"ש הישראלית המקובלת
דּ d הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
דֿ ð נהגית כדל"ת גרושה ישראלית, או Th קולית במילה The
ה h הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, וכיוצא בו - מפיק ה"א
ו w נהגית כ-וו ישראלית במלים שאולות, או w אנגלית. גם תנועה (להלן - הניקוד)
ז z הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
ח ħ הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, על-פי ההגייה הערבית - עיצור לועי
ט הגייתה דומה להגייה הערבית (עיצור נחצי)
י j הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
כּ k
כֿ x
ל l
מ m
נ n
ס s
ע ʕ הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, על-פי ההגייה הערבית - עיצור לועי
פּ p הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
פֿ f
צ הגייתה דומה להגייה הערבית (סמ"ך נחצית)
ק ɢ ~ ɡ הגייתה כגימ"ל ענבלית או כהגייה ישראלית רגילה
q בפי יוצאי שרעב - הגייתה דומה להגיית קו"ף המקובלת בפי יוצאי עיראק
ר ɾ ~ r הגייתה כרי"ש לשונית\מתגלגלת, בדומה לערבית
ש ʃ הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
שׂ s‏1
תּ t
תֿ θ נהגית כת"ו גרושה ישראלית, או Th אטומה במילה Threat
  • 1 - הגייתה המשוערת הישנה [ɬ] התמזגה כבר בעבר עם סמ"ך [s], ואינה קיימת אף בנוסחי תימן.
העיצורים
הניקוד
שם הניקוד סימן גראפי שמע תעתיק IPA הערך הפונטי
קמץ [ָ]
ɔ מכנה משותף לאשכנזים
פתח [ַ]
a נהגה כהגיית u במלה האנגלית Up, או a בהגיה הבריטית של המילה Apple
צירי [ֵ]
ɛ‏~ הגייתם כהגייה ישראלית רגילה
סגול [ֶ]
a או æ לפי השיטה הנפוצה נהגה נהגה כהגיית u במלה האנגלית Up, או a בהגיה הבריטית של המילה Apple. לפי השיטההמשוערת נהגה כהגיית a במלה האנגלית And
חיריק [ִ, ִי]
i הגייתם כהגייה ישראלית רגילה
קובוץ [ֻ]
u
שורוק [וּ]
u
חולם [ֹֹ, וֹ]
ɤ‏~ɞ‏~œ‏~ɶ הגייתו חצי סגורה, ומשתנה בין הנוסחים התימניים, אך התעתיק המוצג לעיל הוא
הדיוק המקורב
קמץ קטן [ָ]
‏~ɔ הגייתו כהגייה ישראלית רגילה
שווא נע [ְ] משתנה הגייתו חטופה, ומבוצעת בדרך כלל כפתח. לפני האותיות הגרוניות אחה"ע הוא מבוצע
כתנועת הגרונית, ולפני האות יו"ד נהגה כחיריק, על-פי ההגייה הטברנית
שווא נח [ְ] - הגייתו כהגייה ישראלית רגילה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסורות הגייה ושליטת העברית בקרב יהודי תימן, בספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח.
  • הליכות תימן, הרב יוסף קאפח, הוצאת מכון "יד בן צבי".
  • נקוד, טעמים ומסורת בתימן, בספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח.
  • העברית שבפי יהודי תימן, פרופ' שלמה מורג, הוצאת מכון "יד בן צבי".
  • ספר אלף בי, יו"ל על ידי תורת אבות.
  • השירה והלחנים בתפילת יהודי תימן, בספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח.
  • מסורות הלשון העברית והלשון הארמית שבפי יהודי תימן, פרופ' שלמה מורג, הוצאת "אפיקים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקפדה על סדר ה"שילוש", קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, קריאת התורה המוקפדת. יש להעיר שחלק מהסדר נהוג עד ימינו
  2. ^ תשובת הר"ש יצחק הלוי מובאת בתכלאל "תפילת כל פה" בהגהת הרב נתנאל בן הרב יחיא אלשיך וכן בתכלאל "נוסח תימן"
  3. ^ בין השאר בספרו "כתבים" בחלק "ניקוד, טעמים ומסורת בתימן"
  4. ^ עניין ההגיה מובא בהקדמת חומש "פרשה מפורשה", בהוצאת מכון "שתילי זיתים" מיסודו
  5. ^ דעת בנו ודעתו מובאות בהקדמת הרב נתנאל אלשיך בנו בהקדמתו לתכלאל "תורת אבות"
  6. ^ אורח משפט, תשובה בנוגע לקריאת שמע "וביחוד למי שמשנה ממבטא התימני המוחזק אצלם מדורות הראשונים שהוא המדויק שבמבטאים כמפורסם שבוודאי אסור לעשות כן"
  7. ^ מובא בשו"ת עשה לך רב
  8. ^ הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
  9. ^ וכן נמצא באתר פרויקט בן-יהודה עם טעיות הקלדה
  10. ^ בן לעדת הג'רבאים שאף הם החזיקו במסורת דקדוק עתיקה
  11. ^ בשו"ת יצחק ירנן ח"ב, סי' ט', עמ' ס"ה, כתב: "התימנים קפדי וגרסי טובא ודייקי בלשנייהו"
  12. ^ 12.0 12.1 צילום של תשובתו של הרב מאזוז ודיון ארוך בטענות אפשר לראות כאן
  13. ^ הרב רצאבי כותב על כך בחיבורו "שו"ע המקוצר - עיני יצחק" שנועד עם הרב מאזוז על אחת מטענותיו והוא חזר בו מדעתו והודה לרב רצאבי
  14. ^ מובאת בילקוט יוסף
  15. ^ בחיבורו "שו"ע המקוצר - עיני יצחק", שם כתב שקל לכל מי שמנסה את ההגיה להבחין שהאות היא מאותיות החיך גיכ"ק
  16. ^ קריאת אהרן עמרם (ההתחלה מפסוק כד)
  17. ^ "מסורת ההגייה העברית של בני תימן אינה מבחינה בין תנועת-הפתח לבין תנועת-הסגול: שני סימני ניקוד אלה אותו מימוש להם בהגייה זאת." (פרופ' שלמה מורג, העברית שבפי יהודי תימן, עמ' 119)
  18. ^ העברית שבפי יהודי תימן, עמ' 120
  19. ^ סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' קנט, שהסגול "נכלל בניקוד העליון עם הפתח וגם עד עתה נשאר במבטא התימנים שוה לפתח בלי הפרש".
  20. ^ בתשובתו לשואל ששאל לפי מנהג תימן "מה ההבדל בין ניקוד פתח לניקוד סגול לכאורה הוא אותו דבר וא"כ יש כפל בניקוד שלא לצורך" השיב ש"אכן בעבר כל סגול היה מנוקד פתח, ונהגה כפתח כמסורת הניקוד הבבלי."
  21. ^ ספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח, עמ' 931-932
  22. ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' קנט: "שאין במציאות הסגול הוראה בעבר ובעתיד וכו' נוספת או מוחלפת על הפתח".
  23. ^ הרב רצאבי תמה על כך שמהרי"ץ העתיק דברי פוסקים אחרים ש"צריך ליזהר שלא להאריך באל"ף דאחד שלא ייראה כאומר אי חד" (עץ חיים דף ל"ה ע"ב) בעוד שלפי מסורת תימן "קבלת קריאתינו שהסגול נקרא פתח ממש" ולכן אין חשש לאמירת אי חד במקום אֶחד (דברי הרב רצאבי במהדורתו למעיל קטון למהרי"ץ עמ' רו). את שאלתו פתר בהנחה ש"נראה שהיו קצת מדקדקין לקרות הסגול כתנועה ממוצעת בין הצירי לפתח, על-פי המבואר במחברוֹת התיגאן ובמכלול."
  24. ^ צמח בן יוסף יצחק הלוי, קונטרס הוספות, עמ' כז, בתוך: האתרוג שעליו דברה התורה, בני ברק תשס"ה (הערה 52 כאן).
  25. ^ "אלף בי" - הרב שלמה צדוק, תורת אבות. "קובץ דקדוקי תורה", הרב אבירן יצחק הלוי.
  26. ^ ביניהם "תאג' ירושלים" מהרב אברהם אלנדאף, חומש "תורת אבות" מהרב נתנאל אלשיך, חומש "פרשה מפורשה", על-פי שיטתו של הרב יוסף צוברי