הגייה תימנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה על ידי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית. הגייה זאת נחשבת בעיני רבים למדויקת שבהגיות. ככל הגיות העברית בימי הביניים, אף היא לא שימשה ברובה לדיבור עברי, שכמעט לא היה קיים אז, אלא בעיקר לצרכים ליטורגיים ובמהלך לימוד תורה.

איכותה של ההגייה התימנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הסברה של חוקרי הלשון העברית[1], גדולי רבני תימן וחלק מרבני שאר העדות, הגייה זו נחשבת להגייה העברית המדויקת ביותר שנשתמרה כיום. בין המצדדים בטענה זו ניתן למנות את רבני יהדות תימן: הרב יחיא יצחק הלוי[2], הרב יוסף קאפח[3], הרב יוסף צוברי[4], הרב יחיא אלשיך[5], הרב חיים כסאר ועוד. גם רבנים מעדות אחרות ראו בהגייה התימנית הגייה עתיקה ובעלת מסורת, כדוגמת הראי"ה קוק[6], הרב חיים דוד הלוי[7] ועוד רבים[דרוש מקור]. כך היא דעת החוקרים האקדמאיים[8], ביטוי לכך נמצא בספרו של אליעזר בן-יהודה "המבטא בּלשון העברית"[9]

"ובדבר ההבדל במבטא התיו הרפה והדגושה, ודאי שבימי המסורה היו מבדילים ביניהן. אבל גם בני הגולה אינם מבדילים בין ג' דגושה ורפויה ובין ד' דגושה ורפויה ... שלפי המסורה צריך להבדיל, כמו שבאמת התימנים מבדילים" (צילום)[10]

המבטא בלשון העברית, עמוד 9

מנגד, דעתם של רבנים מקרב יהדות ארצות האסלאם היא שדווקא ההגייה ה'ספרדית' היא הקדומה והמדויקת, ובהם הרב מאיר מאזוז, הטוען שיהדות ג'רבה החזיקה במסורת דקדוק עתיקה[11].

ביקורת על הגיית האות גימ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגייה התימנית אינה אחידה לחלוטין בין קהילות תימן השונות. כדוגמה בולטת לכך ניתן להביא את הגיית הקו"ף והגימ"ל הדגושה, שרוב קהילות יהודי תימן מבטאות אותן כגימ"ל ישראלית, וג'ים ערבית, בהתאמה, ואילו קהילות אחרות, כגון קהילת שרעב, מבטאות אותן כקו"ף עמוקה וגימ"ל ישראלית.

לטענת הרב מאיר מאזוז, דוגמה זו גם מצביעה על כך שככל הנראה הושפעה ההגייה היהודית-תימנית מההגייה הערבית-תימנית. תימן מחולקת (גם כיום) לשני דיאלקטים עיקריים, דיאלקט צנעני ודיאלקט תעיזי. בדיאלקט הראשון מבטאים קו"ף וגימ"ל דגושה כגימ"ל וג'ים, ואילו בדיאלקט השני הן מבוטאות כקו"ף עמוקה וגימ"ל ישראלית. חיזוק לעמדה זו ניתן להביא מכך שקהילות שמוצאן מצפון תימן אימצו את הקו"ף והגימ"ל הדגושה של הדיאלקט הצנעני השולט שם, ואלו שמוצאן מדרום תימן אימצו את אלו של הדיאלקט התעיזי. טענות אלה, כולן, נדחו על ידי בלשנים ורבנים שונים, כנזכר לעיל[11].

עוד התבטא הרב עובדיה יוסף[12] נגד הגיית הגימ"ל הדגושה של התימנים, וסיווג אותה כאות הנחתכת בשיניים. גם על טענה זו כבר השיב הרב יצחק רצאבי[13].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגייה התימנית מקיימת מערכת של תנועות רגילות, והן: /a/ /e/ /i/ /u/ /o/. כמו כן, התנועות פתח, סגול וחלק מהשוואים נהגות כתנועה כמעט קדמית, כמעט פתוחה, לא מעוגלת ([æ]), תנועה הדומה ל-a קדמית, וסגורה מעט. כמו כן, ישנם כמה דיאלקטים שבהם חולם נהגה כתנועה פתוחה קדמית מעוגלת ([ɶ]), מעין a בשפתיים מעוגלות, במקום e.

עיצורים לועיים ועיצורים נחציים התקיימו בהגייה, להבדיל מן ההגייה הספרדית ומן ההגייה האשכנזית. כמו כן, ההגייה התימנית שימרה את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת. עם זאת, מספר קטן מאוד מזקני יהודי בבל (הספרדים) שימרו גם הם את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת.

יהודי תימן שימרו גם את המכפל של הרי"ש ושל החי"ת (רי"ש דגושה וחי"ת דגושה, בעיקר בלשון חכמים ובמקומות ספורים בתנ"ך), ואף של האל"ף (תופעה נדירה, כגון מלת וַיָּבִיאּוּ בספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו)[14].

השוואה בין הגיות העברית בתקופת הביניים
   הגייה אשכנזית   הגייה ספרדית   הגייה תימנית
תנועות שבע חמש שש
עיצורים לועיים לא התקיימו חלקית התקיימו
עיצורים נחציים לא התקיימו חלקית התקיימו
ביצוע כפול של בג"ד כפ"ת   בכפ"ת(ג) בכ"פ(ג) בג"ד כפ"ת
שווא נע לא התקיים תנועת e לפי העיצור שאחריו (אך ורק לפני עיצורים לועיים בלבד)
דגש חזק לא התקיים התקיים התקיים
הטעמה מלעילית דקדוקית דקדוקית

הגיית הסגול כפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי תימן הוגים את הסגול כפתח[15]. בתימן הייתה נהוגה שיטת הניקוד הבבלי, שבה היה הסימן לפתח ולסגול זהה. אף על פי שבמשך הזמן התפשט והתקבל הניקוד התחתון גם אצל התימנים, התימנים קראו לסגול (הרשומה כניקוד נפרד רק בניקוד התחתון המקובל היום) כפתח. מהרי"ץ היה מנקד בכת"י שלו פתח במקום סגול אף על פי שכתב בניקוד תחתון. וכך נהגו גם אחרים מבני תימן, כמו הרב יוסף עמר בעבודתו לניקוד התלמוד[16].

בעניין מקורה של הגיית הסגול נחלקו הדעות אם מעולם הייתה כפתח, או שהיה לה היגוי ייחודי שנעלם מהמסורת התימנית. בין הסוברים כי ההגייה כפתח היא גם הקדומה הם פרופ' שלמה מורג[17], הרב עמרם קורח[18], הרב רצון ערוסי[19], והרב יוסף קאפח, הטוענים שיש בסיס מוצק למסורת תימן שאינה מבדילה בין הסגול (שקיים רק בניקוד הטברני, שהתפשט בתימן לאחרונה ורק בצורה מוגבלת) לפתח, ושצודקת היא בכך שהגייתם בהתאם ושאף עם המעבר בתימן מן הניקוד העליון הבבלי לניקוד התחתון הטברני, "התרגומים וסידורי התפילה נקדו בניקוד תחתון לפי כללי הניקוד העליון, כלומר את הסגול השמיטו ובמקומו בא תמיד פתח בהתאם להברתם ולקבלת קריאתם המסורתית וגם מפני שאין לו שום הוראה מיוחדת בעבר או בעתיד כידוע."[20][21]

הרב רצאבי משער כי לסגול הייתה הגייה נפרדת אצל "קצת מדקדקין" בתימן, אמצעית בין צירי לפתח. הרב רצאבי טוען שהדבר משתקף ממחברות התיג'אן וחיבורי דקדוק אחרים כמו מכלול הרד"ק, שהגיות הסגול והפתח בהם מופיעות כנפרדות[22]. מקור נוסף המצדד בהגייה ייחודית לסגול נראה בדבריו של צמח בן יוסף יצחק הלוי, שם הוא כותב "זכור לי שהיה בתימן איש זקן מאד בשם הרב ירימי, והוא היה מבטא את הסגול בצורה הנכונה, וכל האנשים בבית הכנסת 'בית חג'אג'י' בצנעא, שאבי הרב יוסף יצחק הלוי זצ"ל היה מכהן בה כרב בית הכנסת, היו קמים לכבודו של הרב ירימי ואומרים: זה האיש הבקי ביותר בביטוי הסגול"[23]

דרכי ההגייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי הגיית האותיות והניקוד של הנוסח התימני מוזכרים רבות בספרות של בני העדה, המרבים לעסוק בדקדוק - מהם ספרים עתיקים כמו "מחברת התיג'אן (כתרי התורה)", שמחברה אינו ידוע, ו"חבצלת השרון" מאת הרב יחיא בשירי. ישנם גם ספרים בני זמננו, המוקדשים כולם לענייני הדקדוק וההגייה[24], וכן הקדמות לחומשים מפורסמים (תיג'אן), המסבירות את אופני ההגייה הנכונים[25].

העיצורים
האותיות תעתיק IPA הערך הפונטי
א ʔ הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
בּ b
ב v כהגיית בי"ת רפה אשכנזית וישראלית
גּ ʤ נהגה כהגיית גימ"ל גרושה ישראלית (ג'), בדומה ל-j במילה Just
g בפי יוצאי שרעב - הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
גֿ ɣ הגייתה דומה לרי"ש הצרפתית - נהגית בחיכוך יותר מהרי"ש הישראלית המקובלת
דּ d הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
דֿ ð נהגית כדל"ת גרושה ישראלית, או Th קולית (כמו במילה The)
ה h הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, וכיוצא בו - מפיק ה"א
הּ הּ מפיק
ו w נהגית כ-וו ישראלית במלים שאולות, או w אנגלית. גם תנועה (להלן - הניקוד)
ז z הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
ח ħ הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, על-פי ההגייה הערבית - עיצור לועי
ט הגייתה דומה להגייה הערבית (עיצור נחצי)
י j הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
כּ k
כֿ x
ל l
מ m
נ n
ס s
ע ʕ הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, על-פי ההגייה הערבית - עיצור לועי
פּ p הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
פֿ f
צ הגייתה דומה להגייה הערבית (סמ"ך נחצית)
ק ɢ ~ ɡ הגייתה כגימ"ל ענבלית או כהגייה ישראלית רגילה
q בפי יוצאי שרעב - הגייתה דומה להגיית קו"ף המקובלת בפי יוצאי עיראק
ר ɾ ~ r הגייתה כרי"ש לשונית\מתגלגלת, בדומה לערבית
שׁ ʃ הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
שׂ s‏1
תּ t
תֿ θ נהגית כת"ו גרושה ישראלית, או Th אטומה במילה Threat
  • 1 - הגייתה המשוערת הישנה [ɬ] התמזגה כבר בעבר עם סמ"ך [s], ואינה קיימת אף בנוסחי תימן.
התנועות
הניקוד
שם הניקוד סימן גרפי שמע תעתיק IPA הערך הפונטי
קָמֵץ [ָ]
ɔ הגייה דומה לזו של האשכנזים
פַתַּח [ַ]
a נהגה כהגיית u במלה האנגלית Up, או a בהגייה הבריטית של המילה Apple
צֵרִי [ֵ]
ɛ‏~ הגייתם כהגייה ישראלית רגילה
פַתַּח סְגוּל [ֶ]
a או æ לפי השיטה הנפוצה נהגה נהגה כהגיית u במלה האנגלית Up, או a בהגייה הבריטית של המילה Apple. לפי השיטה המשוערת נהגה כהגיית a במלה האנגלית And
חִירַק [ִ, ִי]
i הגייתם כהגייה ישראלית רגילה
שׁוּרַק [ֻ,וּ]
u
חוֹלַם [ֹֹ, וֹ]
ɤ‏~ɞ‏~œ‏~ɶ הגייתו חצי סגורה, ומשתנה בין הנוסחים התימניים, אך התעתיק המוצג לעיל הוא
הדיוק המקורב
קמץ קטן [ָ]
‏~ɔ הגייתו כהגייה ישראלית רגילה
שְׁוָא נע [ְ] משתנה הגייתו חטופה, ומבוצעת בדרך כלל כפתח. לפני האותיות הגרוניות אחה"ע הוא מבוצע
כתנועת הגרונית, ולפני האות יו"ד נהגה כחיריק, על-פי ההגייה הטברנית
שְׁוָא נח [ְ] - הגייתו כהגייה ישראלית רגילה
שְׁוָא קָמֵץ אֳ
שְׁוָא

פַתַּח

אֲ
שְׁוָא

סְגוּל

אֱ

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יוסף קאפח, 'מסורות הגייה ושליטת העברית בקרב יהודי תימן', 'נקוד, טעמים ומסורת בתימן', בספר כתבים (ב)
  • שלמה מורג, העברית שבפי יהודי תימן, מכון "יד בן צבי"
  • הנ"ל, מסורות הלשון העברית והלשון הארמית שבפי יהודי תימן, הוצאת "אפיקים"
  • ספר אלף בי, הוצאת 'תורת אבות'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו חנוך ילון, ענייני לשון, עמ' 80; פרופ' שלמה מורג מסורות הלשון של יהודי תימן, בתוך יהדות תימן פרקי מחקר ועיון עמודים שנז–שסה, ובמאמרים רבים נוספים.
  2. ^ תשובת הר"ש יצחק הלוי מובאת בתכלאל "תפילת כל פה" בהגהת הרב נתנאל בן הרב יחיא אלשיך וכן בתכלאל "נוסח תימן"
  3. ^ בין השאר בספרו "כתבים" בחלק "ניקוד, טעמים ומסורת בתימן"
  4. ^ עניין ההגייה מובא בהקדמת חומש "פרשה מפורשה", בהוצאת מכון "שתילי זיתים" מיסודו
  5. ^ דעת בנו ודעתו מובאות בהקדמת הרב נתנאל אלשיך בנו בהקדמתו לתכלאל "תורת אבות"
  6. ^ אורח משפט, תשובה בנוגע לקריאת שמע "וביחוד למי שמשנה ממבטא התימני המוחזק אצלם מדורות הראשונים שהוא המדויק שבמבטאים כמפורסם שבוודאי אסור לעשות כן"
  7. ^ מובא בשו"ת עשה לך רב חלק ו סימן כב
  8. ^ מהם:שלמה דב גויטיין (היסודות העבריים בשפת הדיבור של יהודי תימן, לשוננו, ג, תרצ"א), אברהם צבי אידלסון (ההברה העברית, השפה, כ"ט), אהרן מירסקי (קולות הלשון העברית: המבטא העברי הנכון במאבקו, אפיקים, עג–עד, אב תש"ם), יהודה רצהבי (אוצר לשון הקודש של בני תימן, הוצאה עצמית, תשל"ח),יצחק שבטיאל ועוד.
  9. ^ הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
  10. ^ וכן נמצא באתר פרויקט בן-יהודה עם טעיות הקלדה
  11. ^ 11.0 11.1 ראו כאן
  12. ^ מובאת בילקוט יוסף[דרושה הבהרה]
  13. ^ בחיבורו "שו"ע המקוצר - עיני יצחק", שם כתב שקל לכל מי שמנסה את ההגייה להבחין שהאות היא מאותיות החיך גיכ"ק
  14. ^ קריאת אהרן עמרם (ההתחלה מפסוק כד)
  15. ^ "בפי יהודי תימן אין הבדל בין היגוי הסגול להיגוי הפתח" (יהודה לוי נחום, מיצירות ספרותיות מתימן, עמ' רכד). "מסורת ההגייה העברית של בני תימן אינה מבחינה בין תנועת-הפתח לבין תנועת-הסגול: שני סימני ניקוד אלה אותו מימוש להם בהגייה זאת." (פרופ' שלמה מורג, העברית שבפי יהודי תימן, עמ' 119)
  16. ^ הרב יוסף עמר כתב "הסגול — יפקד מקומו גם הוא כיון שמדובר כאן בהנצחת נוסח הקריאה לפי מסורת יהודי תימן, וכיון שבכל מקום שיש סגול במקרא אנו קוראים פתח בלי שום שינוי." (מתוך דפי ההקדמה בתחילת כרכי מהדורתו המנוקדת לתלמוד שפורסמו באתר נוסח תימן.)
  17. ^ העברית שבפי יהודי תימן, עמ' 120
  18. ^ סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' קנט, שהסגול "נכלל בניקוד העליון עם הפתח וגם עד עתה נשאר במבטא התימנים שוה לפתח בלי הפרש".
  19. ^ בתשובתו לשואל ששאל לפי מנהג תימן "מה ההבדל בין ניקוד פתח לניקוד סגול לכאורה הוא אותו דבר וא"כ יש כפל בניקוד שלא לצורך" השיב ש"אכן בעבר כל סגול היה מנוקד פתח, ונהגה כפתח כמסורת הניקוד הבבלי."
  20. ^ ספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח, עמ' 931–932
  21. ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' קנט: "שאין במציאות הסגול הוראה בעבר ובעתיד וכו' נוספת או מוחלפת על הפתח".
  22. ^ הרב רצאבי תמה על כך שמהרי"ץ העתיק דברי פוסקים אחרים ש"צריך ליזהר שלא להאריך באל"ף דאחד שלא ייראה כאומר אי חד" (עץ חיים דף ל"ה ע"ב) בעוד שלפי מסורת תימן "קבלת קריאתינו שהסגול נקרא פתח ממש" ולכן אין חשש לאמירת אי חד במקום אֶחד (דברי הרב רצאבי במהדורתו למעיל קטון למהרי"ץ עמ' רו). את שאלתו פתר בהנחה ש"נראה שהיו קצת מדקדקין לקרות הסגול כתנועה ממוצעת בין הצירי לפתח, על-פי המבואר במחברוֹת התיגאן ובמכלול."
  23. ^ צמח בן יוסף יצחק הלוי, קונטרס הוספות, עמ' כז, בתוך: האתרוג שעליו דברה התורה, בני ברק תשס"ה (הערה 52 כאן).
  24. ^ "אלף בי" - הרב שלמה צדוק, תורת אבות. "קובץ דקדוקי תורה", הרב אבירן יצחק הלוי.
  25. ^ ביניהם "תאג' ירושלים" מהרב אברהם אלנדאף, חומש "תורת אבות" מהרב נתנאל אלשיך, חומש "פרשה מפורשה", על-פי שיטתו של הרב יוסף צוברי