לדלג לתוכן

הגלוב אנד מייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגלוב אנד מייל
The Globe and Mail
מדינה קנדה
מערכת טורונטו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג עיתון יומי
פורמט ברודשיט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 5 במרץ 1844 – הווה (182 שנים)
תוכן
שפה אנגלית
ISSN 0319-0714, 1196-2607
בעלי תפקידים
מו"ל הגלוב אנד מייל עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד ג'ורג' בראון (אנ')
שידור והפצה
תדירות יומון עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.theglobeandmail.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הגלוב אנד מייל (באנגלית: The Globe and Mail) הוא עיתון קנדי המודפס בחמש ערים במערב ובמרכז קנדה. עם קהל קוראים שבועי של יותר מ-6 מיליון בשנת 2024, זהו העיתון הנקרא ביותר בקנדה בימי חול ושבת,[1] אם כי בתפוצה הכוללת הוא ניצב מעט מאחורי טורונטו סטאר שמפרסם גם מהדורת יום ראשון, בעוד שהגלוב אינו עושה זאת. הגלוב אנד מייל נחשב לעיתים לעיתון המתעד של קנדה.[2][3][4][5]

קודמיו של הגלוב אנד מייל, 'הגלוב' ו'הדיילי מייל אנד אמפייר', נוסדו במאה ה-19. הראשון נוסד ב-1844, בעוד השני נוסד ב-1895 בעקבות מיזוג בין העיתונים 'טורונטו מייל' ו'האמפייר'. בשנת 1936, הם התאחדו ליצירת הגלוב אנד מייל.

העיתון נרכש על ידי חברת Winnipeg Free Press (אנ') בשנת 1965, והיא מכרה אותו לתאגיד תומסון (אנ') בשנת 1980. בשנת 2001, העיתון התמזג עם נכסי השידור שבבעלות BCE Inc. (אנ') ליצירת קונגלומרט התקשורת Bell Media (אנ'). בשנת 2010, השליטה הישירה בעיתון נרכשה מחדש על ידי משפחת תומסון דרך חברת האחזקות שלה, Woodbridge Company. בהמשך, נרכש גם חלקה הנותר של BCE בעיתון בשנת 2015.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתון הגלוב נוסד בשנת 1844 על ידי ג'ורג' בראון (אנ'), מהגר סקוטי שהיה אחד מאבות הקונפדרציה (אנ'). בתחילה הגלוב הופיע בטורונטו כעיתון שבועי של מפלגת הרפורמה של בראון, אך בהמשך הוא כיוון לקהל רחב יותר של בעלי זכויות חופשיות ליברליות. בשנות ה-50 של המאה ה-19, הגלוב הפך לעיתון יומי עצמאי ומוערך, ועם איחוד קנדה הוא החל להיות מופץ לערים אחרות באונטריו. בתחילת המאה העשרים, הגלוב הוסיף מדורים ואת הסלוגן "העיתון הלאומי של קנדה", שעדיין מופיע על שער העיתון.

הדיילי מייל אנד אמפייר היו עיתון נוסף שנוצר בשנת 1895 במיזוג של שני עיתונים שמרניים, טורונטו מייל והאמפייר. הטורונטו מייל נוסד בשנת 1872, בעוד שהאמפייר נוסד בשנת 1887 על ידי יריבו לשעבר של בראון, ג'ון אלכסנדר מקדונלד. ב-23 בנובמבר 1936, הגלוב התמזג עם הדיילי מייל אנד אמפייר.[6] המיזוג סודר על ידי ג'ורג' מקאלה (אנ'), שהפך למוציא לאור הראשון של הגלוב אנד מייל.

עד שנות ה-90

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוות העיתון ממתין לדיווח על הפלישה לנורמנדי

מקאלה התאבד בשנת 1952, והעיתון נמכר למשפחת ובסטר ממונטריאול. בשנת 1955, עובדי העיתון התאגדו תחת גילדת העיתונים האמריקאית. עם זאת, בשנות ה-90 הם עברו לאיגוד עובדי התקשורת, האנרגיה והנייר של קנדה (CEP).[7]

בשנת 1965 נרכש העיתון על ידי חברת Winnipeg Free Press שהחזיקה ברשת עיתונים קנדיים מקומיים. החברה שמה דגש על מדור הכלכלה שהושק ב-1962, ובנתה את המוניטין של העיתון כקולה של קהילת העסקים בטורונטו. בשנת 1980 נמכר הגלוב אנד מייל לחברת תומסון. לאחר הרכישה, בוצעו מעט שינויים במדיניות העריכה או החדשות. עם זאת, הוקדשה תשומת לב רבה יותר לחדשות לאומיות ובין-לאומיות, בניגוד למדיניות הקודמת של הדגשת חומרים מקומיים מטורונטו ואונטריו.

מאז שנות ה-80, העיתון מודפס במהדורות נפרדות בשש ערים קנדיות: מונטריאול, טורונטו, ויניפג, קלגרי וונקובר.

בעריכתו של ויליאם תורסל (אנ') בשנות ה-80 וה-90, העיתון תמך במדיניות הסחר החופשי של ראש ממשלת המפלגה הפרוגרסיבית-שמרנית בריאן מלרוני. העיתון גם תמך בהסכם מיץ' לייק (אנ') ובהסכם שארלוטטאון (אנ'), כאשר מאמר המערכת ביום משאל העם בקוויבק ב-1995 ציטט בעיקר נאום של מלרוני בעד ההסכם. במהלך תקופה זו, העיתון תמך במדיניות חברתית ליברלית כמו אי הפללה בעבירות סמים והרחבת זכויות הלהט"ב.

בשנת 1995, העיתון השיק את אתר האינטרנט שלו, globeandmail.com; ב-9 ביוני 2000, האתר החל לסקר חדשות מתפרצות עם תוכן ועיתונאים משלו בנוסף לתוכן בעיתון המודפס.[8]

המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משרדי העיתון

בשנת 2001 הצטרף הגלוב אנד מייל לכלי התקשורת שבבעלות חברת האחזקות BCE ליצירת הקונגלומרט התקשורתי Bell Globemedia.

בשנת 2004, הגישה לחלק מהפיצ'רים של globeandmail.com הוגבלה למנויים בתשלום בלבד. שירות המנויים צומצם כמה שנים לאחר מכן וכלל מהדורה אלקטרונית של העיתון, גישה לארכיונים שלו וחברות באתר השקעות פרימיום.

ב-23 באפריל 2007, העיתון הציג שינויים משמעותיים בעיצוב.[9] העיתון הוסיף מדור "לייף סטייל" למהדורות יום שני-שישי, בשם "Globe Life", שתואר כניסיון למשוך קוראים מהטורונטו סטאר. בנוסף, העיתון הקטין את רוחב העיתון המודפס ל-12 אינץ'.

בסוף 2010, משפחת תומסון רכשה מחדש את השליטה בעיתון עם 85 אחוזים, באמצעות עסקה מורכבת שכללה את רוב עולם המדיה באונטריו.[10][11]

עיצוב והשקה מחדש ב-2010

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוקטובר 2010, הגלוב אנד מייל חשף עיצוב מחודש הן לפורמטים העיתון המודפס והן לפורמט המקוון.[12] כולל עמודים צבעוניים מלאים, יותר גרפיקה, נייר מעט מבריק ודגש על לייף-סטייל.[13]

במהלך אולימפיאדת ונקובר (2010), הגלוב אנד מייל פרסם גיליון יום ראשון, שסימן את הפעם הראשונה שהעיתון פרסם ביום ראשון.[14]

2010–הווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2012, העיתון השיק מחדש את הצעת המנוי הדיגיטלי תחת המותג השיווקי "Globe Unlimited" כדי לגשת לחלק מהתוכן המקוון.[15]

ב-25 בספטמבר 2012, העיתון הודיע כי העניש את הכותבת הבכירה מרגרט ונטה לאחר שהודתה בגנבה ספרותית.[16] השערורייה התפתחה לאחר שפרופסורית ובלוגרית מאוניברסיטת אוטווה, קרול וייניו, העלתה שוב ושוב האשמות בגניבה נגד ונטה בבלוג שלה.[17]

בשנת 2013, העיתון הפסיק את הפצת המהדורה המודפסת לניופאונדלנד.[18]

בשנת 2016, העיתון עבר לרחוב קינג מזרח 351 בטורונטו. כיום הוא תופס חמש מתוך 17 הקומות של המגדל, בחוזה שכירות ל-15 שנים.[19]

בשנת 2015, משפחת תומסון רכשה את 15 האחוזים הנותרים מהעיתון מ-BCE.[20]

מייקל צ'אן (אנ'), שר לשעבר בממשלת אונטריו, הגיש תביעת לשון הרע נגד העיתון ב-2015 בסך 4.55 מיליון דולר, לאחר שהעיתון לכאורה "סירב לחזור בו מהאשמות חסרות בסיס" בטענה שצ'אן מהווה "סיכון לביטחון הלאומי בשל קשריו לסין".[21] באוגוסט 2024, בית המשפט העליון של אונטריו דחה את התביעה לאחר שצ'אן לא הגיש את מסמכי בית המשפט בזמן.[22]

בשנת 2017, העיתון רענן את עיצוב האתר. האתר החדש זכה במספר פרסים, כולל פרס עיתונאות מקוונת.[23] הגלוב אנד מייל גם השיק את ארכיון תמונות החדשות שלו, תצוגה של יותר מ-10,000 תמונות מהאוסף ההיסטורי עבור המנויים.

הגלוב אנד מייל הפסיק את הפצת המהדורה המודפסת שלו לניו ברנזוויק, נובה סקוטיה ואי הנסיך אדוארד ב-30 בנובמבר 2017.[24]

דו"ח על עסקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דו"ח על עסקים" (Report on Business, בקיצור "ROB") הוא מדור הכספים של העיתון. זהו מוסף החדשות הכלכלי הארוך ביותר בקנדה, ונחשב לחלק בלתי נפרד מהעיתון. מדורי ROB סטנדרטיים הם בדרך כלל בני חמש עשרה עד עשרים עמודים.

בכל שבת מתפרסם מוסף מיוחד של המדור, הכולל כתבות על אורח חיים תאגידי ומימון אישי, וסיקור מורחב של חדשות עסקיות. ביום שישי האחרון של כל חודש יוצא לאור מגזין של ROB, המגזין הקנדי הגדול ביותר המתמקד במימון. המגזין מפרסם מדי שנה את ה-Top 1000, רשימה של אלף החברות הציבוריות הגדולות ביותר בקנדה, המדורגת לפי רווח.[25]

BNN Bloomberg (אנ') היא תחנת חדשות וטלוויזיה עסקית הפועלת 24 שעות, שנוסדה על ידי הגלוב אנד מייל ונקראה בתחילה RoBTV, אך מופעלת על ידי CTV Television Network (אנ').

עמדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90, הגלוב אנד מייל היה כלי התקשורת המרכזי של הימין הקנדי. בבחירות הכלליות הגלוב אנד מייל בדרך כלל תמך במפלגות ימניות. העיתון תמך במפלגת השמרנים הפרוגרסיביים של בריאן מלרוני בשנים 1984 ו-1988.[26] ב-1993, העיתון תמך בממשלת מיעוט ליברלית. בשנת 1998, העיתון תמך בשמרנים הפרוגרסיביים, ובשנים 2000 ו-2004 הוא תמך בליברלים. העיתון תמך במפלגה השמרנית של סטיבן הרפר בבחירות 2006, 2008 ו-2011; בבחירות 2015, העיתון שוב תמך בשמרנים אך קרא להרפר להתפטר.[26] בבחירות 2019 העיתון נמנע מהבעת תמיכה פוליטית.[27]

במאמר מערכת מ-12 בדצמבר 1967 בעיתון שנכתב על ידי מרטין או'מאלי,[28] נכתב: "ברור שאחריות המדינה צריכה להיות לחוקק חוקים לחברה מסודרת היטב. אין לה זכות או חובה להתגנב לחדרי השינה של האומה". ב-21 בדצמבר 1967, שר המשפטים דאז, פייר טרודו, בהגנתו על הפחתת ההפללה של הומוסקסואליות, טבע את הביטוי "אין מקום למדינה בחדרי השינה של האומה".[29]

הגלוב אנד מייל תמך במועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016.[30]

בסקר שנערך ב-2017 בקרב קנדים, 50% מהמשיבים ראו בגלוב אנד מייל עיתון מוטה, אך הם הביעו דעות מעורבות בשאלה האם הסיקור שלו היה לטובת המפלגה הליברלית או לטובת השמרנים.[31] סקר משנת 2010 מצא כי העיתון נתפס כימין-מרכז, בדומה לרוב ארגוני החדשות הקנדיים.[32]

קידום יוזמת המאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מכותבי הגלוב הם תומכי יוזמת המאה (אנ').[33][34][35] המטרה המוצהרת של היוזמה היא להגדיל את אוכלוסיית קנדה ל-100 מיליון איש עד שנת 2100, מה שמחייב גם עידוד הגירה חיובית.[36] בשנת 2021, הגלוב אנד מייל השיק שידור רשת בשותפות עם יוזמת המאה בשם "אנשים ושגשוג: תכנון לצמיחה קנדית".[37]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגלוב אנד מייל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ About Us, The Globe and Mail
  2. ↑ Understanding Canada : building on the new Canadian political economy, Montreal ; Kingston : McGill-Queen's University Press, 1997, ISBN 978-0-7735-1503-1
  3. ↑ Globe and Mail to cut jobs, www.straitstimes.com
  4. ↑ Nick Fillmore, What's behind the shake up at 'Canada's newspaper of record'?, rabble.ca, ‏2009-06-02
  5. ↑ "The Globe and Mail | History & Facts | Britannica". Encyclopedia Britannica.
  6. ↑ The Globe and Mail: Private Company Information - BusinessWeek, investing.businessweek.com
  7. ↑ Our History | Unifor87-M, www.unifor87m.org
  8. ↑ The Globe and Mail - 10 Years of globeandmail.com, The Globe and Mail
  9. ↑ globeandmail.com: The next generation of The Globe, www.theglobeandmail.com
  10. ↑ "BCE-CTV deal remakes media landscape". The Globe and Mail. 2010-09-10.
  11. ↑ "Bell ushers in new era with CTV deal". The Globe and Mail. 2010-09-11.
  12. ↑ "A new Globe - in print and online". The Globe and Mail.
  13. ↑ Globe and Mail unveils bold redesign, ‏1.10.2010
  14. ↑ "The Globe's Olympic coverage". The Globe and Mail. 2010-02-12.
  15. ↑ Subscribe to The Globe and Mail, subscriptions.theglobeandmail.com
  16. ↑ "Globe takes action on allegations against columnist Margaret Wente". The Globe and Mail. 2012-09-24.
  17. ↑ "Margaret Wente affair: A timeline of plagiarism allegations". thestar.com.
  18. ↑ Stop the presses: Globe and Mail ends print edition in Maritimes
  19. ↑ "Globe and Mail to be lead tenant of new Toronto office tower". The Globe and Mail. 2013-09-18.
  20. ↑ "BCE Inc sells 15% stake in Globe and Mail stake to Thomson family company". financialpost.
  21. ↑ Rob Ferguson Queen's Park Bureau, Ontario cabinet minister Michael Chan sues Globe and Mail for $4.55 million, Toronto Star, ‏2015-08-07
  22. ↑ Ontario court dismisses Michael Chan’s 2015 lawsuit against the Globe and Mail | Globalnews.ca, Global News
  23. ↑ "Globe and Mail wins four Online Journalism Awards, including prize for general excellence". The Globe and Mail. 2017-10-07.
  24. ↑ Radio Canada International, Another internet blow to print newspapers, RCI | English, ‏2017-12-01
  25. ↑ "Top 1000". The Globe and Mail. 2019-04-26.
  26. 1 2 "Federal election: Globe editorial endorsements from 1984 to now". The Globe and Mail. 2015-10-16.
  27. ↑ "Public editor: No endorsement during this federal election campaign was a good thing". The Globe and Mail. 2019-10-26.
  28. ↑ "Journalist Martin O'Malley crisscrossed Canada reporting for The Globe". The Globe and Mail. 2025-03-06.
  29. ↑ Omnibus Bill: 'There's no place for the state in the bedrooms of the nation', CBC Digital Archives
  30. ↑ "Globe editorial: Dear America: Please don't vote for Donald Trump". The Globe and Mail. 2016-11-02.
  31. ↑ David Coletto, Bruce Anderson, Canadian News Media And “Fake News” Under A Microscope, Abacus Data, ‏2017-04-29
  32. ↑ The News Fairness and Balance Report
  33. ↑ "Supporting a growing Canadian population". The Globe and Mail. 2021-04-08.
  34. ↑ "Opinion: A minority government can set the stage for a nation-building vision". The Globe and Mail. 2019-10-25.
  35. ↑ "It's time for Canada to focus on expanding our population". The Globe and Mail. 2021-03-31.
  36. ↑ "Canada's China envoy part of group urging higher immigration for economy". The Globe and Mail. 2019-10-24.
  37. ↑ Century Initiative and The Globe and Mail present People and Prosperity: Planning for Canadian Growth, www.centuryinitiative.ca
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הגלוב_אנד_מייל&oldid=42571469"