הגליל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה סכמטית של הגליל
יישובי הגליל

הגליל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ולבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית הכרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה ביניהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1208 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: 'מכפר חנניה (ישוב בבקעת בית הכרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון' (שביעית ט', ב')

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה-היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות עדויות להתיישבות בגליל כבר בתקופת האבן. עדות עיקרית להתיישבות מתקופת האבן הקדומה היא איש הגליל, שרידי שלד הומנויד בן תקופה זו אשר נתגלו במערה בנחל עמוד. שרידים אלה, שגילם מוערך בכ-140,000 שנים (או אף יותר), הם השרידים העתיקים ביותר של נוכחות אנושית באזור זה. גם במקומות אחרים בגליל נתגלו שרידים של התיישבויות מתקופות פרה-היסטוריות: בעמק החולה ליד מעיינות עינן; ובמערת קפצה שליד נצרת, שמוערך כי יושביה חיו לפני כ-100,000 שנים. גם בנחל בצת התגלו שרידי התיישבות מתקופת האבן; ובמחצבת עברון נמצאו שרידים מן התקופה הפלאוליתית התיכונה. מאוחר יותר, בתקופת האבן החדשה, נמצאות עדויות להתיישבויות של התרבות הנאטופית לפני כ-12,800 – 10,200 שנים באזורי הגליל ובכלל זאת באזור עין גב.

בגליל אותרו ממצאים רבים יותר הנוגעים לתקופה הכלקוליתית. בפקיעין נמצאה מערת קבורה מתקופה זו. כיום ידוע על 22 יישובים נפרדים בגליל ההררי, כולם לצד מקורות מים, מן התקופה הכלקוליתית‏[1] (ביניהם באר צונם). באתרים נמצאו ממצאים קראמיים ייחודיים לאזור לצד ממצאים טיפוסיים לתקופה. בגליל התחתון לא הייתה נהוגה התיישבות סמוך לברכות, והתרבות הייתה שונה מן התרבות בגליל העליון.

תקופת הברונזה בגליל מאופיינת בתחילת העיור.

ראו ערכים מורחבים:

הגליל לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית שני היה היישוב היהודי בגליל פורה מאוד. יוסף בן מתתיהו כתב שהיו בגליל (בשנת 67 לספירה) 204 ערים וכפרים‏[2]. לאחר שתי המרידות בשלטון הרומאים - המרד הגדול ומרד בר כוכבא - עבר מרכז הכובד של העם היהודי בארץ מיהודה (חבל ארץ) לגליל. החל בתקופה החשמונאית, עם המעבר של יהודים רבים מיהודה לגליל אשר העבירו עימם יידע מקצועי בתחום ייצור שמן הזית, התפתחה תעשיית שמן זית רחבת היקף המשתקפת בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמקורות תנאיים ואמוראיים. במאה ה-7, בעקבות המלחמות שקדמו לכיבוש הערבי וכן בעקבות השלטון הערבי שהביא חורבן על היישובים הנוצריים והיהודיים בגליל ירד מעמדה של הגליל כיצרנית שמן זית. מרכז הכובד של ייצור השמן במזרח התיכון עבר באותה תקופה לקפריסין אשר לא נכבשה על ידי הערבים‏[3].

לאחר הכיבוש המוסלמי של א"י, החל תהליך הסתערבות והגירה שבסיומו תם הקיום היהודי בגליל, ולא חודש בצורה מסבית עד ראשית ההתיישבות בהובלת יהודי אירופה מהתנועה הציונית במאה ה-19. כמות מצומצמת של יהודים חזרה לגליל כבר במאה ה-11, אבל עדויות של ממש לגבי חידוש היישוב היהודי בצפת ישנן רק מהמאה ה-13. היישוב היהודי בטבריה חודש רק במאה ה-18.

בשנת 1946 אירעה העלייה לביריה, בו החליטו שלטונות המנדט הבריטי להגדיר את היישוב ביריה הסמוך לצפת כ"שטח צבאי מוחזק", לאחר שחבריה נעצרו על ידי השלטונות בגלל אחזקת נשק לא חוקית. היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר התש"ו, אם במטרה להסמיך את האירוע למאורעות תל-חי, ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער לתל-חי. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת, ופיזרו את המתיישבים בטנקים ושריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים למקום הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב של קבע במקום.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העלייה לביריה

הגליל אחרי קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע חירם כבש צה"ל את הגליל העליון מכוחות צבא ההצלה של קאוקג'י.

מאז נעשו מאמצים רבים על ידי מוסדות המדינה לאכלסו ביהודים ולנסות להשיג מצב של רוב יהודי באזור.

לאורך כל ההיסטוריה היה הגליל התחתון מיושב יותר מאשר הגליל העליון. האוכלוסייה הערבית שחיה בארץ התיישבה למרגלות הבקעות ועיבדה אותן. בגליל העליון הייתה התיישבות חקלאית מועטה, והייתה אוכלוסייה מיעוטית נרדפת, הדרוזים. העיר צפת בגליל העליון נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש ולכן תמיד משכה אליה אוכלוסייה דתית. מייחסים לצפת את מקור התפתחותה של תורת הקבלה. עם קום המדינה, החלה התיישבות בגליל, הוקמו עיירות לעולים חדשים, ובשנות ה-80 של המאה ה-20 הוקמו יישובים קהילתיים רבים בגליל במטרה לנסות ולשנות את הדמוגרפיה של הגליל תוכנית זו אף כונתה "יהוד הגליל", היות שאחוז אוכלוסיית המיעוטים ובמיוחד בגליל התחתון גבוה, דבר העלול לערער את שליטת ישראל בו.

בתשע"א, יצא השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום בקריאה "לייהד את הגליל".

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליל העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגליל העליון

הגליל העליון משתרע על כ-800 קמ"ר. יש בו נופים הרריים המכוסים בצמחייה רבה - בעיקר חורש ים-תיכוני. ההרים הם גבוהים ותלולים וביניהם עמקים עמוקים וצרים. באזור יש צורות נוף קארסטיות. הגליל העליון מגיע לגובה מרבי של 1208 מ' מעל פני הים (הר מירון).

אקלים הגליל העליון הוא אקלים ים תיכוני. הקיץ חם מאוד ויבש והחורף גשום מאוד. זהו החבל הגשום ביותר בארץ, וקר יחסית לשאר חלקי הארץ.

הגליל התחתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגליל התחתון

האקלים בגליל התחתון הוא אקלים ים תיכוני אך כמות המשקעים באזור קטנה יותר. לעומת הגליל העליון, בגליל התחתון ההרים נמוכים ועגולים, ומכוסים ביערות אלונים, בצמחיה רבה וביניהם עמקים רחבים. רוב הרי הגליל התחתון עשויים גיר רך, ורק המדרונות המזרחיים מכוסים בזלת. חלקים גדולים מהגליל התחתון מהווים שטח חקלאי.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי הגליל מתחלקים בין 4 נפות (הנתונים נכונים לשנת 2007, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה):

  • בנפת צפת חיים כ-98,000 תושבים.
  • בנפת עכו חיים כ-536,800 תושבים.
  • בנפת כנרת חיים כ-98,100 תושבים.
  • בנוסף, חלק מהגליל התחתון נמצא בנפת יזרעאל.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דינה שכם, הגליל העליון והגליל התחתון בתקופה הכלקוליתית, חידושים בחקר הגליל (כנס), 2004, באתר רשות העתיקות
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, פרק 45.
  3. ^ מרדכי אביעם, ‏ראשית הייצור הנרחב של שמן זית בגליל בעת העתיקה, קתדרה 73, תשרי תשנ"ה, ספטמבר 1994, עמודים 26-35