לדלג לתוכן

הגנב מבגדאד (סרט, 1924)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגנב מבגדאד
The Thief of Bagdad
בימוי ראול וולש עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי דאגלס פיירבנקס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דאגלס פיירבנקס עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה Bill Nolan עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Mortimer Wilson עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ארתור אדסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה יונייטד ארטיסטס עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1924 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 139 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט פנטזיה, סרט אילם, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות בגדאד עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הגנב מבגדאדאנגלית: The Thief of Bagdad) הוא סרט פנטזיה אילם משנת 1924, בבימויו של ראול וולש ובהפקתו של דאגלס פיירבנקס, שגם מככב בו. העלילה מבוססת על סיפור מתוך סיפורי אלף לילה ולילה ומתארת את סיפורו של גנב רחובות שמתאהב בבת הסולטן ומנסה לזכות בלבה.

בשנת 1996 נבחר הסרט לשימור על ידי ספריית הקונגרס במסגרת ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית, כהכרה בחשיבותו התרבותית, ההיסטורית או האסתטית.[1][2]

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחמד, גנב מבגדאד, חודר לארמון הח'ליף, מתאהב בנסיכתו, ונמלט לאחר התרעה. בהשראת חברו אבו, הוא מתחרה על ידה ביום הולדתה מול שלושה נסיכים, ומנצח בנבואה על עץ ורדים. הנסיכה בוחרת בו, אך הנסיך המונגולי חושף אותו כגנב. לאחר עונש מופחת בשוחד, הנסיכה דוחה את בחירתה ומבקשת מתנות נדירות לאחר שבעה חודשים. הנסיכים מביאים כדור קריסטל, שטיח טס ותפוח מרפא, בעוד אחמד משיג מעיל בלתי נראה ואבקת קסם. המונגולי מרעיל את הנסיכה, אך היא ניצלת על ידי המתנות. הוא כובש את בגדאד, אך אחמד משחרר את העיר עם צבא מאבקתו, מציל את הנסיכה, ונושא אותה לאישה באישור הח'ליף.

צוות השחקנים הראשי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלן אריקסון שיבח את הסרט, וכתב: "לכל תקופה יש את הבידורים המרהיבים שלה, וסרטו של 1924, 'גנב בגדאד', העביר את הקהל לרמה חדשה של פנטזיה דמיונית. הוא כלל את הכוכב הגדול ביותר של העידן בהפקה שהקטינה כל דבר אחר שראו עד אז... הקוליסות היו גדולות יותר מאלה שב'אינטולרנס' וסצנות ההמון המחופשות היו תחרותיות לספקטקלים האיטלקיים העצומים של אותה תקופה. יתר על כן, הסרט מלא באפקטים מיוחדים מורכבים, רבים מהם עדיין מרשימים גם היום... חלק מהמבקרים מעדיפים את ההרפתקאות המודרניות של דאגלס פיירבנקס מתחילת דרכו על פני האפוסים המחופשים של שנות ה-20, אך הסרט הזה עדיין גונב את ראשי הקהל. בקיצור, עיצוב ההפקה וביצועה - קוליסות, תלבושות, תאורה, אפקטים מיוחדים - מתואמים כל כך היטב עד שהאשליה של גדלות מושלמת."[3]

דאראג' או'דונוהו חושב ש: "הריל הראשון מספק חלק מהשמחה הטהורה ביותר שקולנוע הדומם יכול להציע... בהתחלה הייתה שקילות מספקת בין ההרפתקאות הנפרדות של אחמד כגנב פסיכולוגית סביר במסופוטמיה של ימי הביניים לבין אחמד כדמות הכלל-אנושית, אך בשליש האחרון של הסרט, המבנה המיוחד הזה נסוג לטובת מעין 'מסע הפילגרים' בתחפושת אוריינטלית... סצנות ההרפתקאות מוצגות כמו טבלאות בפארק שעשועים ואין בהן עניין בתהליך הפיזי או השקעה רגשית שהפכו את הרילים הראשונים לכה מרגשים... לאחר שהבטיח חלום, הסרט הגדול אך החסר הזה בסופו של דבר שולח את הקהל לישון."[4]

הסרט יחד עם "השייח" (1921) הוסב למחזמר ברודוויי על ידי דרדנלה, שהועלה ב-12 באוקטובר 1928, בסורביה, ובו שיחק השחקן האינדונזי טן צ'נג בוק, שזכה לאחר מכן בכינוי "דאגלס פיירבנקס של ג'אווה".[5] הרקדנית האמריקאית העתידית, דווי ג'ה, הופיעה גם היא במחזמר על ידי עבודה מאחורי הקלעים.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגנב מבגדאד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Thief of Bagdad at silentera.com database
  2. ^ "Complete National Film Registry Listing". Library of Congress. נבדק ב-13 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Erickson, Glenn. "The Thief of Bagdad". DVD Talk.
  4. ^ O'Donoghue, Darragh (בספטמבר 2017). "The Thief of Bagdad (Raoul Walsh, 1924)". Senses of Cinema. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 Erkelens 2022, p. 53.