הגנב מבגדאד (סרט, 1924)
![]() | |
בימוי |
ראול וולש ![]() |
---|---|
הופק בידי |
דאגלס פיירבנקס ![]() |
תסריט |
דאגלס פיירבנקס ![]() |
עריכה |
Bill Nolan ![]() |
מוזיקה |
Mortimer Wilson ![]() |
צילום |
ארתור אדסון ![]() |
מדינה |
ארצות הברית ![]() |
חברת הפקה |
יונייטד ארטיסטס ![]() |
חברה מפיצה |
יונייטד ארטיסטס, נטפליקס ![]() |
שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה ![]() |
הקרנת בכורה |
1924 ![]() |
משך הקרנה |
139 דק' ![]() |
סוגה |
סרט פנטזיה, סרט אילם, סרט דרמה ![]() |
מקום התרחשות |
בגדאד ![]() |
דף הסרט ב־IMDb | |
![]() ![]() |
הגנב מבגדאד (באנגלית: The Thief of Bagdad) הוא סרט פנטזיה אילם משנת 1924, בבימויו של ראול וולש ובהפקתו של דאגלס פיירבנקס, שגם מככב בו. העלילה מבוססת על סיפור מתוך סיפורי אלף לילה ולילה ומתארת את סיפורו של גנב רחובות שמתאהב בבת הסולטן ומנסה לזכות בלבה.
בשנת 1996 נבחר הסרט לשימור על ידי ספריית הקונגרס במסגרת ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית, כהכרה בחשיבותו התרבותית, ההיסטורית או האסתטית.[1][2]
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחמד, גנב מבגדאד, חודר לארמון הח'ליף, מתאהב בנסיכתו, ונמלט לאחר התרעה. בהשראת חברו אבו, הוא מתחרה על ידה ביום הולדתה מול שלושה נסיכים, ומנצח בנבואה על עץ ורדים. הנסיכה בוחרת בו, אך הנסיך המונגולי חושף אותו כגנב. לאחר עונש מופחת בשוחד, הנסיכה דוחה את בחירתה ומבקשת מתנות נדירות לאחר שבעה חודשים. הנסיכים מביאים כדור קריסטל, שטיח טס ותפוח מרפא, בעוד אחמד משיג מעיל בלתי נראה ואבקת קסם. המונגולי מרעיל את הנסיכה, אך היא ניצלת על ידי המתנות. הוא כובש את בגדאד, אך אחמד משחרר את העיר עם צבא מאבקתו, מציל את הנסיכה, ונושא אותה לאישה באישור הח'ליף.
צוות השחקנים הראשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דאגלס פיירבנקס בתפקיד אחמד, הגנב מבגדאד - גנב רחובות שמתאהב בבת הסולטן
- סניץ אדוארדס בתפקיד שותפו הרשע - שותףו הרשע של אחמד
- צ'ארלס בלצ'ר בתפקיד האיש החסיד / המספר - איש חסיד שמספר את הסיפור
- ג'ולאן ג'ונסטון בתפקיד הנסיכה - בת הסולטן שאחמד מתאהב בה
- סוג'ין קאמייאמה בתפקיד צ'אם שאנג, נסיך המונגולים - נסיך מונגולי רשע שמנסה להשתלט על בגדאד
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלן אריקסון שיבח את הסרט, וכתב: "לכל תקופה יש את הבידורים המרהיבים שלה, וסרטו של 1924, 'גנב בגדאד', העביר את הקהל לרמה חדשה של פנטזיה דמיונית. הוא כלל את הכוכב הגדול ביותר של העידן בהפקה שהקטינה כל דבר אחר שראו עד אז... הקוליסות היו גדולות יותר מאלה שב'אינטולרנס' וסצנות ההמון המחופשות היו תחרותיות לספקטקלים האיטלקיים העצומים של אותה תקופה. יתר על כן, הסרט מלא באפקטים מיוחדים מורכבים, רבים מהם עדיין מרשימים גם היום... חלק מהמבקרים מעדיפים את ההרפתקאות המודרניות של דאגלס פיירבנקס מתחילת דרכו על פני האפוסים המחופשים של שנות ה-20, אך הסרט הזה עדיין גונב את ראשי הקהל. בקיצור, עיצוב ההפקה וביצועה - קוליסות, תלבושות, תאורה, אפקטים מיוחדים - מתואמים כל כך היטב עד שהאשליה של גדלות מושלמת."[3]
דאראג' או'דונוהו חושב ש: "הריל הראשון מספק חלק מהשמחה הטהורה ביותר שקולנוע הדומם יכול להציע... בהתחלה הייתה שקילות מספקת בין ההרפתקאות הנפרדות של אחמד כגנב פסיכולוגית סביר במסופוטמיה של ימי הביניים לבין אחמד כדמות הכלל-אנושית, אך בשליש האחרון של הסרט, המבנה המיוחד הזה נסוג לטובת מעין 'מסע הפילגרים' בתחפושת אוריינטלית... סצנות ההרפתקאות מוצגות כמו טבלאות בפארק שעשועים ואין בהן עניין בתהליך הפיזי או השקעה רגשית שהפכו את הרילים הראשונים לכה מרגשים... לאחר שהבטיח חלום, הסרט הגדול אך החסר הזה בסופו של דבר שולח את הקהל לישון."[4]
הסרט יחד עם "השייח" (1921) הוסב למחזמר ברודוויי על ידי דרדנלה, שהועלה ב-12 באוקטובר 1928, בסורביה, ובו שיחק השחקן האינדונזי טן צ'נג בוק, שזכה לאחר מכן בכינוי "דאגלס פיירבנקס של ג'אווה".[5] הרקדנית האמריקאית העתידית, דווי ג'ה, הופיעה גם היא במחזמר על ידי עבודה מאחורי הקלעים.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]"הגנב מבגדאד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הגנב מבגדאד", באתר נטפליקס
"הגנב מבגדאד", באתר AllMovie (באנגלית)
"הגנב מבגדאד", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הגנב מבגדאד", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Thief of Bagdad at silentera.com database
- ^ "Complete National Film Registry Listing". Library of Congress. נבדק ב-13 במאי 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Erickson, Glenn. "The Thief of Bagdad". DVD Talk.
- ^ O'Donoghue, Darragh (בספטמבר 2017). "The Thief of Bagdad (Raoul Walsh, 1924)". Senses of Cinema.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ^ 1 2 Erkelens 2022, p. 53.