הגנת השכרות

הגנת השכרות היא הגנה במשפט הפלילי, המשמשת באופן עקרוני סייג לאחריות פלילית. למעשה, שכרות בעת ביצוע עבירה בדרך כלל מחמירה את מצבו המשפטי של הנאשם, ומסייעת לתביעה בכך שהיא יוצרת 'קיצור דרך' להוכחת יסוד נפשי. סייג השכרות מכונה בשל כך ”הגנה מדומה”. השכרות משמשת בפועל כהגנה לנאשם רק במצב ייחודי בו הנאשם נכנס למצב השכרות שלא מדעתו.

בחוק הישראלי

שכרות שלא מדעת

חוק העונשין פוטר אדם שנכנס למצב שכרות או שכרות חלקית שלא מדעתו:

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו

— סעיף 34ט(א) לחוק העונשין

שכרות מדעת

במצב של שכרות מדעת, היינו כאשר אדם היה מודע לכך שהוא משתכר, החוק קובע שחלה על האדם אחריות למעשיו כשיכור, ויש להתייחס למעשיו כאילו התקיימה בהם מחשבה פלילית. עם זאת, החוק לא מייחס לשיכור מדעת כוונה ביחס לאפשרות קרות התוצאה, אלא אדישות בלבד:

עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה

— ס' 34ט(ב) לחוק העונשין

בדרך כלל שיכורים שמבצעים עבירות נכנסים למצב השכרות מדעת. החוק רק מחמיר את מצבם המשפטי של שיכורים אלו, ומיקל על התביעה בכך שהוא יוצר מעין 'קיצור דרך' להוכחת יסוד נפשי. לפיכך, מקובל לכנות את הגנת השכרות כ”הגנה מדומה”.

שכרות כדי לעבור עבירה

כאשר אדם משתכר בכוונה על מנת שיבצע עבירה מתוך שכרותו, חלה עליו אחריות פלילית ביחס לעבירות שביצע בשכרותו, ובית המשפט מתייחס למעשיו כאילו התקיימה בהם מחשבה פלילית, וכן כאילו הייתה לו כוונה במעשיו ביחס לאפשרות קרות התוצאה:

גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה

— סעיף 34ט(ג) לחוק העונשין

הגדרת השכרות

השכרות מוגדרת בחוק העונשין כמצב של חוסר הכרה מסוים הנגרם כתוצאה מצריכת משקה אלכוהולי או סמים. הצד הרוצה לטעון למצב שכרות צריך להוכיח שמתקיימים התנאים הבאים:

1. הנאשם השתכר שלא מדעתו.
2. הנאשם היה חסר יכולת להבין את מה שעשה או את הפסול שבמעשהו, או שהיה חסר יכולת להימנע מעשיית המעשה.
3. קיים קשר סיבתי בין שני התנאים הקודמים.