לדלג לתוכן

הדחת סלובודן מילושביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדחת סלובודן מילושביץ' התרחשה ביוגוסלביה לאחר הבחירות הכלליות ב-24 בספטמבר 2000 והגיעה לשיאה בסיומה של ממשלת סלובודן מילושביץ' ב-5 באוקטובר 2000. היא מכונה מהפכת 5 באוקטובר (בסרבית: Петооктобарска револуција) או מהפכת הדחפורים (Багер револуција), על שם אירוע במהלך הפגנה שנמשכה יום שלם, ובו מפעיל ציוד מכני הנדסי תקף את בניין רדיו וטלוויזיה של סרביה, שנחשב לסמל התעמולה של משטר מילושביץ'.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילושביץ'

שלטונו של מילושביץ' תואר כסמכותני או אוטוקרטי. הושמעו גם האשמות כי מדובר במשטר קלפטוקרטי החוטא בזיוף בחירות, התנקשויות פוליטיות, דיכוי חופש העיתונות ואלימות משטרתית.[1][2][3] הוא היה ראש המדינה המכהן הראשון שהועמד לדין באשמת פשעי מלחמה. תפקידו במלחמות יוגוסלביה הוביל להטלת סנקציות בין-לאומיות נגד יוגוסלביה, שהשפיעו באופן הרסני על הכלכלה והחברה היוגוסלבית, בעוד שהפצצות נאט"ו במסגרת מבצע כוח מאוחד פגעו משמעותית בתשתיות במדינה.[4][5] אף שהדחתו של מילושביץ' דווחה כמהפכה ספונטנית, למעשה התנהל מאבק ממושך במטרה לשלול את הלגיטימיות של המנהיג, להפנות את כוחות הביטחון נגדו ולכפות עליו ללכת לבחירות.[6]

בשנת 1998, תריסר סטודנטים נפגשו כדי להקים את אוטפור (התנגדות בסרבית). הם ניתחו את המחאות שנערכו בשנתיים קודם לכן, והבינו שהם זקוקים לארגון, אסטרטגיה, תכנון וגיוס יעילים יותר למאבק מתמשך. בעקבות זעם על חוקים חדשים שהובילו לשליטה פוליטית על האוניברסיטאות ולרדיפת התקשורת העצמאית, הסטודנטים של אוטפור קראו להדחתו של מילושביץ', להקמת דמוקרטיה ולייצוב שלטון חוק.[6][7]

משנת 1991 היו קמפיינים של התנגדות אזרחית לממשל מילושביץ', שהגיעו לשיאם במהפכה הלא-אלימה ברובה של אוקטובר 2000. לקראת סיום כהונתו הראשונה כנשיא יוגוסלביה (קודם לכן נבחר לכהן כנשיא סרביה, בשתי כהונות, בין 1989 ל-1997), ב-6 ביולי 2000, שונו הכללים לבחירת הנשיא. בעוד שנשיא יוגוסלביה נבחר בעבר לכהונה אחת בלבד על ידי בית המחוקקים בפרלמנט היוגוסלבי, כעת היה עליו להיבחר ישירות באמצעות הצבעה בשני סיבובים, עם מקסימום של שתי כהונות.[8][9] ב-27 ביולי 2000 הודיעו הרשויות כי הבחירות המוקדמות יתקיימו ב-24 בספטמבר 2000, אם כי כהונתו של מילושביץ' לא תסתיים עד 23 ביולי 2001. הבחירות לבית העליון של הפרלמנט הפדרלי, מועצת האזרחים, וכן הבחירות המקומיות, תוכננו להתקיים באותו תאריך.[10]

ב-25 באוגוסט 2000, איוון סטמבוליץ' (אנג'), מנטור לשעבר ובעל ברית פוליטי של מילושביץ', נחטף באופן מסתורי מביתו והוצא להורג בפרושקה גורה (אנג'). נטען כי מילושביץ' עמד מאחורי חיסולו, כדי למנוע ממנו להיות יריב פוטנציאלי בבחירות. חלקי גופתו נמצאו שלוש שנים לאחר מכן, במרץ 2003.[11] ארבעת השוטרים שחטפו אותו נשפטו, ומילושביץ' הואשם בתכנון ההתנקשות.[12]

בחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות התקיימו ב-24 בספטמבר 2000. האופוזיציה הדמוקרטית של סרביה (אנג') (DOS) דיווחה כי ווייסלב קושטוניצה זכה ביותר ממחצית מהקולות, מספיק כדי להביס את מילושביץ' כבר בסיבוב הראשון. ועדת הבחירות הפדרלית הנשלטת על ידי הממשלה טענה כי אף מועמד לא זכה ביותר מ-50% מהקולות וכי יתקיים סיבוב שני בין קושטוניצה למילושביץ'.[13] ההודעה הובילה להאשמות בהונאת בחירות ולהפגנות שקטות להפלת הממשלה.[14]

נמצאו לא מעט אי סדרים בפרסומים של ועדת הבחירות, ובעקבותיהן התוצאות הוכרזו מזויפות מיד לאחר הדחתו של מילושביץ', והתוצאות הרשמיות המתוקנות פורסמו זמן קצר לאחר מכן.[15]

הבדלים בין התוצאות הרשמיות לפני ואחרי 5 באוקטובר
מועמד תוצאות

רשמיות (28 בספטמבר 2000)[16]

 תוצאות

רשמיות (10 באוקטובר 2000)[15]

קולות אחוז קולות אחוז
ווייסלב קושטוניצה 2,474,392 48.96% 2,470,304 50.24%
סלובודן מילושביץ' 1,951,761 38.62% 1,826,799 37.15%
טומיסלב ניקוליץ' 292,759 5.79% 289,013 5.88%
ווייסלב מיחאילוביץ' (אנג') 146,585 2.90% 145,019 2.95%
מיודראג וידויקוביץ' 46,421 0.92% 45,964 0.93%
סך כל הקולות הכשרים (אחוז מהקולות הכוללים) 4,911,918 97.20% 4,778,929 97.19%
קולות לא כשרים (אחוז מהקולות הכוללים) 135,371 2.68% 137,991 2.81%
סך כל הקולות 5,053,428 69.70% 4,916,920 71.55%
בעלי זכות הצבעה 7,249,831 6,871,595

מחאות והפיכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניין הפרלמנט עולה בלהבות במהלך ההפגנות

ההפגנות החלו בשביתה ב-29 בספטמבר במכרות הפחם בקולוברה, מהן מפיקים את רוב החשמל של סרביה.[17] המחאה הגיעה לשיאה ב-5 באוקטובר 2000. מאות אלפי מפגינים מכל רחבי סרביה הגיעו לבלגרד למחות, תוך שהם קוראים "גוטוב יה!" ("הוא סיים!")[18] בניגוד להפגנות קודמות, לא היה דיכוי רחב היקף של המשטרה. הפרלמנט נשרף חלקית במהלך ההפגנות.[19]

ליוביסאב ג'וקיץ היה מפעיל טרקטור כבד שהפך לסמל של ההפיכה, כשהתנגש עם הטרקטור שלו בבניין השידור הציבורי בבלגרד, שהיה במשך עשור סמל לשלטונו של מילושביץ'.[20] אף על פי שהמחאה הייתה שקטה באופן יחסי, 65 אנשים נפצעו במהומות ושני מפגינים נהרגו.[21][22]

לפני ההפגנה, מילושביץ' אמר שיתפטר אך ורק לאחר תום כהונתו ביוני 2001. בעקבות ההפגנות, מילושביץ' התפטר ב-5 באוקטובר 2000.

מעורבות ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה שקדמה לבחירות, יועצים שמומנו על ידי ארצות הברית מילאו תפקיד מרכזי בקמפיין נגד מילושביץ'. הסמל המרכזי של הקמפיין היה הסיסמה Gotov je! (בסרבית: "הוא גמור!"), שנוצרה על ידי אוטפור. חלק מהמימון האמריקאי לאופוזיציה כלל 2.5 מיליון מדבקות עם הסיסמה ו-5,000 פחי ריסוס לגרפיטי נגד מילושביץ'. המימון הועבר על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית בדרכים שונות.[23][24] בחודשים שקדמו לבחירות, הקרן הלאומית לדמוקרטיה מימנה מפלגות אופוזיציה, תקשורת, איגודים וקבוצות סטודנטים.

המכון הרפובליקני הבין-לאומי הכשיר מחוץ למדינה 400 פעילים, והם חזרו לסרביה והכשירו עוד 15,000 פעילים לפקח על קלפיות בתוך המדינה. ביום הבחירות, האופוזיציה הצליחה להביא לפחות שני משקיפים מיומנים לכל קלפי בתשלום של 5 דולר - סכום שסופק על ידי המערב (בשנת 2000, השכר החודשי הממוצע במדינה היה 30 דולר).[23]

נשיא ארצות הברית ביל קלינטון הנחה את ה-CIA להשקיע מאמץ כדי למנוע מהמנהיג הסרבי לזכות בבחירות לנשיאות. ההיסטוריון וינס האוטון (אנ') אמר שלארצות הברית לא הייתה כוונה לאפשר למילושביץ' להישאר בשלטון.[24]

תוצאות והשלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון DOS הובטח בבחירות לפרלמנט בדצמבר עם השגת רוב של שני שלישים. ב-1 באפריל 2001, מילושביץ' נעצר על ידי המשטרה הסרבית ולאחר מכן הועבר להאג כדי להעמידו לדין על ידי בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר. הוא מת בתאו ב-11 במרץ 2006, כמה חודשים לפני סיום משפטו שנמשך ארבע שנים.[25][26]

זמן קצר לאחר ההפיכה, ג'וקיץ' החל להתנגד לממשלה החדשה, בטענה שהיא כמעט ולא שיפרה את רמת המחיה במדינה. הוא סיפר שבמהלך שלטונו של מילושביץ' הוא היה בעליה של חברה מצליחה, אך הפוליטיקאים שלאחר מילושביץ' יצרו תנאים כלכליים שהובילו לקריסת העסק שלו והוא פשט רגל, מכר את הטרקטור האייקוני שלו, וחי מכספי רווחה. ג'וקיץ' נפטר ב-11 ביולי 2020.[27]

סבורים כי מהפכת הדחפור היוותה השראה למהפכת הוורדים בגאורגיה ולמהפכות צבע נוספות בשנים שלאחר מכן. ארגון האופוזיציה הסרבי אוטפור היה מעורב בהכשרת סטודנטים באי-ציות אזרחי בגאורגיה.[28]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ BBC NEWS | Europe | Milosevic: Serbia's fallen strongman, news.bbc.co.uk
  2. ↑ Louis Sell, Slobodan Milošević: A Political Biography, Problems of Post-Communism 46, 1999-11, עמ' 12–27 doi: 10.1080/10758216.1999.11655857
  3. ↑ Richard Byrne, Balkan Bottom Line, Foreign Policy, ‏2026-01-12 (באנגלית אמריקאית)
  4. ↑ The role of sanctions in the destruction of Yugoslavia, www.iacenter.org
  5. ↑ "The US War on Yugoslavia: Ten Years Later". HuffPost (באנגלית אמריקאית). 2009-07-06.
  6. 1 2 A Force More Powerful, www.aforcemorepowerful.org
  7. ↑ Antje, Overcoming Despair and Apathy to Win Democracy, The Commons, ‏2024-05-22 (באנגלית)
  8. ↑ "Change in Yugoslav Constitution Allows Milosevic to Seek Another Term as President (Published 2000)" (באנגלית). 2000-07-07.
  9. ↑ BBC News | EUROPE | Milosevic: No signs of bowing out, news.bbc.co.uk
  10. ↑ B92, IZBORI 24. SEPTEMBRA, B92.net (בסרבית)
  11. ↑ CNN.com - Ex-Serb president's body found - Mar. 28, 2003, edition.cnn.com
  12. ↑ "Milosevic charged over killing of rival" (באנגלית בריטית). 2003-04-24.
  13. ↑ Country Reports on Human Rights Practices: Report Submitted to the Committee on Foreign Affairs, U.S. House of Representatives and Committee on Foreign Relations, U.S. Senate by the Department of State in Accordance with Sections 116(d) and 502B(b) of the Foreign Assistance Act of 1961, as Amended, U.S. Government Printing Office, 2001. (באנגלית)
  14. ↑ Годишњица Петог октобра, РТС (בסרבית)
  15. 1 2 IFES Election Guide | Elections: Serbian and Montenegro Presidency 2000 General, www.electionguide.org
  16. ↑ Vlada Republike Srbije >> Vesti >> Politika >> Konačni rezultati izbora za predsednika Republike, www.arhiva.srbija.gov.rs
  17. ↑ blic arhiva, Neke vođe štrajka nisu bile na proslavi godišnjice, Blic.rs, ‏2001-10-01 (בסרבית)
  18. ↑ Tanjug, Serbia as one example of US meddling in foreign elections, B92.net (בסרבית)
  19. ↑ "Yugoslav Protesters Set Parliament on Fire (Published 2000)" (באנגלית). 2000-10-05.
  20. ↑ Radio-Television of Serbia (1989-2009): The Changing Role of State TV in a Post-communist Country, trace.tennessee.edu
  21. ↑ B92, Parties, citizens mark October 5, B92.net (בסרבית)
  22. ↑ Beta, Otkriven spomenik Jasmini Jovanović, B92.net (בסרבית)
  23. 1 2 "U.S. Advice Guided Milosevic Opposition". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). 2000-12-11. ISSN 0190-8286.
  24. 1 2 "Russia Isn't the Only One Meddling in Elections. We Do It, Too. (Published 2018)" (באנגלית). 2018-02-17.
  25. ↑ "To His Death in Jail, Milosevic Exalted Image of Serb Suffering (Published 2006)" (באנגלית). 2006-03-12.
  26. ↑ "Slobodan Milosevic, 64, Former Yugoslav Leader Accused of War Crimes, Dies (Published 2006)" (באנגלית). 2006-03-12.
  27. ↑ B92, Šta sada radi Bagerista Džo?, B92.net (בסרבית)
  28. ↑ Georgian opposition copied Serbs' bloodless revolution, The Independent, ‏2003-11-26 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הדחת_סלובודן_מילושביץ%27&oldid=42913281"