הדיבייט בין חומסקי לפוקו

הדיבייט בין חומסקי לפוקו: על טבע האדם (באנגלית: The Chomsky - Foucault Debate: On Human Nature) היה דיבייט אודות טבע (או מהות) האדם, שנערך בין נועם חומסקי לבין מישל פוקו באוניברסיטה הטכנית של איינדהובן בהולנד, בנובמבר 1971. הדיבייט הוסרט, נערך ושודר בטלוויזיה ההולנדית. חומסקי ופוקו הוזמנו על ידי הפילוסוף ההולנדי פונס אלדרס (Fons Elders) לדון בשאלה עתיקת היומין: "האם קיים טבע אנושי 'מולד' ובלתי תלוי בחוויותינו והשפעותינו החיצוניות?".^[1]^[2]^[3]

מהלך הדיבייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שסיכם המנחה את הנושא:

"כל המחקרים הנוגעים לאדם, החל מהיסטוריה ועד לבלשנות ולפסיכולוגיה, מתמודדים עם השאלה האם בסופו של דבר אנחנו [בני האדם] תוצר של גורמים חיצוניים שונים או שלמרות ההבדלים בינינו יש לנו משהו שאנו יכולים לקרוא לו טבע אנושי משותף שבאמצעותו אנו יכולים לקרוא זה לזה יצורים אנושיים".

המקור באנגלית

All studies of man, from history to linguistics and psychology, are faced with the question of whether, in the last instance, we are the product of all kinds of external factors, or if, in spite of our differences, we have something we could call a common human nature, by which we can recognise each other as human beings.

— Human Nature: Justice versus Power Noam Chomsky debates with Michel Foucault 1971

חומסקי טען שטבע האדם אמיתי, וזיהה אותו עם מודלים של המוח האנושי, התואם את תאוריית הדקדוק האוניברסלי שלו. פוקו הסביר את אותן תופעות בהתייחסות למבנים חברתיים אנושיים.

לדוגמה, חומסקי טען כי כדאי לעסוק במשימה של בניית תיאורי, אך שהוא מודה כי יהיה זה ניסיון עקר לנסות לחזות במדויק את טיבה של חברה פוסט-מהפכנית. גם אם תיאוריות שכאלו לא תוכלנה לספק תמונה מלאה של חברה עתידית, תיאוריות עדיין יכולות להציע חזון וכיוון למאבק מהפכני. פוקו השיב בהטלת ספק בבסיס תיאוריות כאלה. לדבריו, תפיסותינו לגבי טבע האדם נרכשות מהחברה, הצילוויזציה והתרבות שלנו. הוא נתן כדוגמה לכך את המרקסיזם של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שלדבריו שאל את תפיסת האושר שלו מהחברה הבורגנית. רעיונות אודות מיניות, חיי משפחה ואסתטיקה הושאלו מדוגמאות בורגניות. פוקו טען כי באימוץ תפיסה מסוימת של טבע האדם אנו מסתכנים בשחזור יחסי כוחות ישנים בחברה פוסט-מהפכנית. על כך השיב חומסקי:

"תפיסת הטבע האנושי שלנו בהחלט מוגבלת, חלקית, מותנית חברתית, מוגבלת על ידי פגמי האופי שלנו ומגבלות התרבות האינטלקטואלית שבה אנו קיימים, אך יחד עם זאת יש חשיבות קריטית לכך שיש לנו כיוון כלשהו לדעת אילו מטרות בלתי אפשריות אנו מנסים להשיג, אם אנו מקווים להשיג כמה מהמטרות האפשריות".

במהלך הדיון, פוקו ביקר את מה שהוא רואה בכוחו הפוליטי הנסתר של מוסדות נייטרליים לכאורה. לדבריו, כוח נתפס בחברה האירופית כמשהו השייך למוסדות של כוח פוליטי (כגון הממשלה) ומגזרי חברה קשורים כגון מנגנון המדינה, המשטרה והצבא. אך לדברי פוקו, מוסדות כמו המשפחה, בתי הספר, האוניברסיטאות, הרפואה והפסיכיאטריה, משמשים כולם לשמירה על הכוח בידיו של מעמד חברתי אחד על חשבון השני. הוא ראה בביקורת המוסדות הללו משימה אינטלקטואלית יסודית:

"נראה לי שהמשימה הפוליטית האמיתית בחברה כמו שלנו היא לבקר את פעולתם של מוסדות, שנראים נייטרליים ועצמאיים כאחד; לבקר ולתקוף אותם באופן כזה שיחשוף את האלימות הפוליטית שתמיד הפעילה עצמה דרכם בהיחבא, כך שאפשר יהיה להילחם בהם".

חומסקי הסכים עם נקודה זו והוסיף כי הוא מסכים לכך לא רק בתיאוריה אלא גם בפועל. עם זאת, לדבריו, המוסדות העיקריים בהם יש להילחם בחברה המודרנית הם כלכליים: כלומר, מוסדות פיננסיים ותאגידים בין לאומיים. לדברי חומסקי, גם אם הם מציגים את עצמם ככפופים לדמוקרטיה של השוק, הם עדיין אוטוקרטיים. הכוח נתון למיעוט הבעלים והמנהלים בעוד שלרוב העובדים אין שליטה ממשית על פעילותו של התאגיד. לדברי חומסקי, מוסדות כאלה מקבלים את כוחם משליטה בכוחות השוק.

השפעה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיבייט נחשב בעיני רבים ל"דו-שיח של חירשים" כאשר כל צד בוויכוח דיבר למעשה על נושא אחר. עם זאת, הדיבייט זכה לפופולריות רבה ונחשב לדיבייט המפורסם ביותר בפילוסופיה במאה ה-20. חיבורים רבים הוקדשו לו, כאשר בחלקם נעשה ניסיון לגשר בין הגותם של חומסקי ופוקו באופן שלא צלח בדיבייט המקורי.