הדיוויזיה ה-163 (ורמאכט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדיוויזיה ה-163
163. Infanterie-Division
163rd Infanterie-Division Logo.jpg
הסמל המאוחר יותר של הדיוויזיה
פרטים
כינוי "איילים דוהרים"
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
שיוך Balkenkreuz.svg ורמאכט
סוג דיוויזיה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 18 בנובמבר 1939
מקים היחידה ארווין אנגלברכט
פירוק היחידה 31 במרץ 1945
מלחמות מלחמת העולם השנייה
נתוני היחידה
כוח אדם 15,000 איש
פיקוד
מפקדים מפקדים

הדיוויזיה ה-163גרמנית: 163. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הוורמאכט שלחמה במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוויזיה הוקמה ב-18 בנובמבר 1939 והשתתפה במערכה בנורווגיה. היא שימשה ככוח כיבוש בנורווגיה עד קיץ 1941, וכונתה "דיוויזיית אנגלברכט" (Engelbrecht divisionen)[1] על שם מפקד הראשון ארווין אנגלברכט. בהמשך הוחלט להעביר אותה אל פינלנד בעלת בריתה של גרמניה הנאצית. הגרמנים רצו להעביר את הדיוויזיה דרך שוודיה הנייטרלית. על פי ראש ממשלת שוודיה פר אלבין הנסון, במהלך הקיץ של 1941, איים גוסטב החמישי, מלך שוודיה בשיחה פרטית לפטר את הממשלה אם היא לא תאשר את בקשתה של גרמניה להעניק מעבר חופשי לדיוויזיה. נכונותה של טענה זו שנויה במחלוקת וכוונתו של המלך (אם הוא אכן השמיע את האיום הזה), נתפשת לעתים כשאיפה להימנע מעימות עם גרמניה. אירוע זה קיבל מאוחר יותר תשומת לב מצדם של היסטוריונים שוודים וידוע בכינוי "משבר אמצע הקיץ" (midsommarkrisen).

אישור לצעדו זה של המלך נמצא במסמכים של משרד החוץ הגרמני שנתפסו לאחר המלחמה. ב-25 ביוני 1941, שיגר שגריר גרמניה בסטוקהולם, מסר "דחוף ביותר וסודי ביותר" לברלין שבו הוא הודיע שהמלך זה עתה הודיע לו שהוא מתיר את מעברם של הכוחות הגרמנים דרך שוודיה. הוא הוסיף ש-"דבריו של המלך גרמו לו רגשות שמחה. הוא חי בעיצומם של ימי חרדה והוא הרחיק לכת במתן תמיכתו האישית למטרה זו. הוא הוסיף באופן סודי שהוא מוצא לנכון להרחיק לכת ולהזכיר את האפשרות של התפטרות מצדו". בסופו של דבר, 14.712 אנשי הדיוויזיה הועברו על 105 רכבות דרך טריטוריה שוודית. בדיווחים מצוין שהם התנהגו למופת לאורך כל הדרך, אם כי האוכלוסייה השוודית העניקה להם יחס צונן.[1]

הדיוויזיה הוצבה בלפלנד, ואנשיה לחמו לצד צבא פינלנד במהלך מלחמת ההמשך ומבצעים שונים שיזם הוורמאכט נגד הצבא האדום. לא רחוק מהם הוצב הרגימנט ה-24 של צבא פינלנד ולמרבה האירוניה מרבית חיילי רגימנט זה השתייכו ליהדות פינלנד. הסיבה לכך הייתה שבגדוד שירתו בעיקר גברים מהחוף הדרומי של פינלנד, שרבים מהם היו פינים דוברי-שוודית, וזאת הייתה שפת האם של רוב היהודים שגרו אז בהלסינקי. החיילים היהודים ברגימנט נהנו מחופש דת מלא, וקיבלו את הרושם שיש להם זכות לקיים את מצוות הדת שלהם אפילו בזמן המלחמה לצד הנאצים. הם הקימו בית כנסת שדה בחזית ליד נהר סוויר, עמוק בתוך קרליה המזרחית, האזור שפינלנד כבשה במלחמה. בית הכנסת שכן באוהל צבאי שאותו ייצבו בעזרת קרטון ודיקט. בבית הכנסת היה ספר תורה ובכל שבת נערכו בו תפילות שבהן השתתפו חיילים יהודים גם מיחידות נוספות שהיו רחוקות למדי.

אנשי הדיוויזיה הוצבו במרחק קילומטרים ספורים מבית הכנסת. החיילים הגרמנים הבחינו בבית הכנסת, ונאלצו לקבל את העובדה שלאחיהם-לנשק הפינים יש בית כנסת בחזית כדי לא להסתכסך עם הפינים.[1] ישנם גם סיפורים על כך שלפחות שבוי מלחמה סובייטי-יהודי אחד ביקר בבית הכנסת הזה, וייתכן גם שהיו מקרים נוספים.[2]

הדיוויזיה נכללה בהמשך במסגרת ארמיית קרליה הפינית. היא נשארה בפינלנד עד 1944 אז הוחזרה לנורווגיה ובהמשך לגרמניה היא פורקה ב-31 במרץ 1945 ועל בסיסה הוקמה הדיוויזיה הימית השלישית.[1]

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]