הדיוקן של וינסטון צ'רצ'יל
הדיוקן של וינסטון צ'רצ'יל הוא ציור אומנותי, מעשה ידי האמן האנגלי גרהאם סאתרלנד (אנ').
בשנת 1954, נקרא האמן גרהאם סאתרלנד לצייר דיוקן באורך מלא של ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל. סאתרלנד קיבל 1,000 גינאות בעבור העבודה, סכום שמומן על ידי תרומות של חברי בית הנבחרים הבריטי ובית הלורדים[1]. הציור הוצג לצ'רצ'יל בטקס ציבורי בארמון וסטמינסטר ביום הולדתו ה-80, ב-30 בנובמבר 1954.[2]
צ'רצ'יל מצא את הציור כלא מחמיא, ועל כן שנא אותו. לאחר ההצגה הפומבית, הציור נלקח לבית מולדתו של צ'רצ'יל בצ'רטוול, אך לא הוצג לראווה. לאחר מותה של אשתו, הברונית ספנסר-צ'רצ'יל, ב-1977, התברר שהיא השמידה את הציור מספר חודשים לאחר ששולח לביתם כדי להקל על התסכול של בעלה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן שהציור הוזמן, צ'רצ'יל היה מדינאי מבוגר, קרוב לסיום הקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה. סאתרלנד הרוויח תדמית של צייר מודרניזם הודות למספר דיוקנים מוצלחים, כמו של סומרסט מוהם ב-1949. הוא צייר ציוריו כנאמנים למקור, מבלי לייפות את הפרטים. היו שהחשיבו את הנטייה שלו לא להחמיא למצוירים בציוריו, כאמצעי להתאכזרות או זלזול במצוירים.
לסאתרלנד ולצ'רצ'יל היו שאיפות שונות לגבי הדיוקן. צ'רצ'יל קיווה שסאתרלנד יתאר אותו עם גלימה של מסדר הבירית, עיטור האביר הגבוה ביותר בממלכה שניתן לו ממלכת אנגליה בשנת 1953 כהוקרה על שירותיו, אך הציור שהוזמן היה למראה בלבוש נשיאותי רגיל – מעיל יומיומי שחור, עם וסט ומכנסי פסים, ועניבת פרפר.
הכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאתרלנד הכין סקיצות פחם של צ'רצ'יל בישיבה אצילית בצ'רטוול מאוגוסט 1954, בעודו מתמקד בידיו ובפניו של צ'רצ'יל. לאחר שהשלים את הסקיצות, הוא הכין מספר ציורי שמן. סאתרלנד גם עבד עם תמונות מצולמות של צ'רצ'יל. סאתרלנד לקח את כל החומרים הראשוניים שלו חזרה לסטודיו שלו להכנת היצירה הסופית, אותה הכין על קנבס ריבועי גדול, הצורה שנבחרה כדי לסמל את המוצקות והסיבולת של צ'רצ'יל, המתבטאת בביטוי שתבע, "אני סלע" ("I am a rock").
התנוחה, של צ'רצ'יל אוחז בזרועותיו את כסאו, מזכירה את הפסל של הנשיא האמריקאי אברהם לינקולן, באנדרטת לינקולן בוושינגטון די. סי.. צ'רצ'יל מוצג זועף, מעט צונח קדימה, מוקף בגווני אפור, חום ושחור חורפיים. סאתרלנד סירב לשוחח עם צ'רצ'יל על היצירה בזמן התהוותה, וחשף בפני צ'רצ'יל רק מעט מחומרי הצבע בהם השתמש. הברונית ספנסר-צ'רצ'יל חשבה שהיה דמיון נרחב – "מעט זועק בדיוק כמוהו" – אך גם אמרה שזה גרם לו להיראות זועף מידי. בנו של צ'רצ'יל, רנדולף, חשב שהדיוקן גרם לאביו להיראות מאוכזב.
קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הברונית ספנסר-צ'רצ'יל ראתה את הדיוקן הגמור לראשונה ב-20 בנובמבר 1954 וצילמה אותו לבעלה. זו הייתה הצפייה הראשונה שלו ביצירה והוא היה מאוד מודאג. הוא תיאר זאת[דרושה הבהרה] ללורד מוראן כמלוכלך ומרושע[3], והתלונן שזה גרם לו להיראות כשיכור שנאסף מהסטרנד[4]. עשרה ימים לפני ההצגה הציבורית, הוא שלח מכתב לסאתרלנד וטען ש"הציור, למרות הביצוע האומנותי, לא מתאים"[5] והצהיר שהטקס יכול להתקיים גם בלי הציור. בתגובה ענה סאתרלנד שהוא צייר את הראש הממשלה כמו שהוא באמת רואה אותו והתיאור היה ייצוג כן ומציאותי. הפוליטיקאי צ'ארלס דאותטי שכנע את צ'רצ'יל שההצגה חייבת להתקיים כדי למנוע העלבה של חברי הפרלמנט שמימנו את זה.[6]
טקס ההצגה בהיכל וסטמיניסטר שבארמון וסטמינסטר הוסרט על ידי ה-BBC. הנאום הקבלה שלו, הדגיש צ'רצ'יל את הכבוד חסר התקדים שהוצג לו ותיאר את הציור (באופן שיכול להצטייר כהעלבה) כ"דוגמה יוצאת דופן לאומנות מודרנית", המשלבת "כוח וכנות". תגובות אחרות היו מעורבות, חלק מהביקורות שיבחו את עוצמת הדמיון שלה, בעוד אחרים גינו זאת כחרפה. כאשר[דרושה הבהרה] אניירין בוואן (פוליטיקאי מטעם מפלגת הפועלים ואחת ממבקריו של צ'רצ'יל) כינה זאת "יצירה יפהפייה", לורד היילשם (אחד מעמיתיו הקונסרבטיבים של צ'רצ'יל וחבר) קרא לזה "דוחה"[7].
הציור אמור היה להתלות בבית הנבחרים לאחר מותו של צ'רצ'יל, אך במקום זאת ניתן כמתנה אישית לצ'רצ'יל עצמו, שלקח זאת[דרושה הבהרה] חזרה לצ'רטוול וסירב להציג את זה. בקשות לשאול את הציור לתערוכות של עבודותיו של סאתרלנד נענו בסירוב.
בשנת 1978 דווח שהברונית ספנסר-צ'רצ'יל השמידה את הציור תוך שנה מהגעתו לצ'רטוול, על ידי שבירה שלו לחתיכות והעלאה באש כדי למזער סיכויים למצוקה של בעלה, אותה[דרושה הבהרה] שנאה[8]. הברונית ספנסר-צ'רצ'יל השמידה לפני כן דיוקנים מוקדמים יותר שלא אהבה של בעלה, כולל סקיצות של וולטר סיקרט ופאול מייז[9]. היא החביאה את הדיוקן של סאתרלנד במרתפים של האחוזה ושכרה את מזכירתה הפרטית, גרייס האמברלין, ואחיה כדי להוציא אותו באמצע הלילה ולשרוף אותו במיקום מרוחק. פרשנים רבים הוכו תדהמה מהשמדתה של עבודת האומנות, וסאתרלנד גינה זאת וציין שזו פעולה ונדליסטית, אחרים צידדו בזכותם של הזוג צ'רצ'יל לנהוג ברכושם כפי שראו לנכון[10].
חלק מסקיצות ההכנה של היצירה של סאתרלנד מוחזקים בגלריית הדיוקנאות הלאומית הלונדון. טוענים שהעתק של הדיוקן מוחזק ב"מועדן קארלטון", גם הוא בלונדון, אך הוא לא מוצג[11]. גלריית האומנות של ביוורברוק (Beaverbrook Art Gallery) גם מחזיקים בחלק מההכנות של סאתרלנד לדיוקן[12].
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2016 הפרק התשיעי בעונה הראשונה של הסדרה "הכתר", בשם "מרצחים" ("Assassins"), מציגים את הדרמה סביב היצירה, החשיפה וההשמדה של הדיוקן. סאתרלנד מגולם על ידי סטיבן דיליין[13]. אף על פי שעדויות היסטוריות מציעות שהמזכירות של צ'רצ'יל היו אלו שבפועל שהרסו את הציור, הפרק מתאר את הברונית ספנסר-צ'רצ'יל צופה בו נשרף על רקע אחוזת צ'רטוול. הפרק זיכה את ג'ון לית'גו, המשחק את צ'רצ'יל, בפרס אמי על שחקן משנה יוצא דופן בסדרת דרמה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "An Introduction to Graham Sutherland's Portrait of Sir Winston Churchill". galleryoflostart.com. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1954: Winston Churchill turns 80". On This Day, 30 November 1954. BBC.
- ^ Pearson, John (2012). The private lives of Winston Churchill. London: Bloomsbury Reader. ISBN 9781448208074. נבדק ב-27 ביוני 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Lacey, Robert (17 באוקטובר 2017). The Crown: The Official Companion, Volume 1 Elizabeth II, Winston Churchill, and the Making of a Young Queen (1947-1955). Vol. 1. Crown Archetype. ISBN 9781524762285.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Meyer, Michal (2018). "Sketch of a Scientist". Distillations. Science History Institute. 4 (1): 10–11. נבדק ב-27 ביוני 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Black, Jonathan (23 במרץ 2017). Winston Churchill in British Art, 1900 to the Present Day: The Titan With. Bloomsbury Publishing. pp. 154–170. ISBN 9781472592415. נבדק ב-27 ביוני 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Sorrels, Roy W. (1984). "10 people who hated portraits of themselves". In Wallechinsky, David; Wallace, Irving; Wallace, Amy (eds.). The People's Almanac Book of Lists. p. 190. ISBN 0-552-12371-4.
- ^
Hannah Furness, Secret of Winston Churchill's unpopular Sutherland portrait revealed, The Telegraph, 10 July 2015
- ^ Wrigley, Chris (2002). Winston Churchill: A Biographical Companion. Oxford: ABC-CLIO. p. 318. ISBN 0874369908.
- ^ "Sutherland portrait of Churchill displayed for first time in 20 years". The Independent. 28 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sutherland's portrait of Churchill". Lord Lexden. 13 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Portrait of a Prime Minister: The Crown's view of Churchill". 12 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Crown: What really happened to Graham Sutherland's controversial portrait of Winston Churchill?". Radio Times. נבדק ב-17 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה)
