לדלג לתוכן

הדרבי של לוס אנג'לס (כדורסל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדרבי של לוס אנג'לס, הקליפרס (בלבן) מארחים את הלייקרס (בסגול), 2009
  •   ניצחונות ללייקרס: 104 (61.9%)
  •   ניצחונות לקליפרס: 64 (38.1%)

הדרבי של לוס אנג'לס היא יריבות כדורסל ב-NBA בין לוס אנג'לס לייקרס ללוס אנג'לס קליפרס.[1] שתי הקבוצות נמצאות בבית הפסיפי שבאזור המערבי, ומשחקות את משחקי הבית שלהן בקריפטו.קום ארנה בלוס אנג'לס, קליפורניה. הלייקרס מחזיקים ביתרון 104–64 במפגשים בין הקבוצות בכל הזמנים. שתי הקבוצות מעולם לא נפגשו בפלייאוף. הלייקרס עברו לעיר ממיניאפוליס ב-1960, ואילו הקליפרס עברו מסן דייגו ב-1984. האוהדים בלוס אנג'לס העדיפו באופן היסטורי את הלייקרס והקבוצה זכתה ב-12 מתוך 17 אליפויות ה-NBA שלה בעיר,[2] העוד שהקליפרס הגיעו לפלייאוף רק 14 פעמים מאז 1984 ונחשבו זמן רב ל"בדיחה" של ה-NBA;[3] עד 2021 הם לא עברו את הסיבוב השני של הפלייאוף. ב-2012/2013 ניצחו הקליפרס בפעם הראשונה מתוך שש רצופות את הלייקרס בסדרת העונה הסדירה ביניהן.[4]

עצם קיומה של היריבות בין הקבוצות שנוי במחלוקת, בעיקר בשנים היותר מוקדמות שלה, בעיקר בשל חוסר ההצלחה של הקליפרס לעומת ההצלחה המסחררת של הלייקרס.

1970–1984: שנים מוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליפרס נוסדו ב-1970 כבאפלו ברייבס ושיחקו בבית האטלנטי. הם עברו לסן דייגו ב-1978/1979, שמם שונה לקליפרס והם הצטרפו ללייקרס בבית הפסיפי. סן דייגו ניצחה במשחק הראשון שלה מול הלייקרס, 124–113 ב-24 באוקטובר 1978.[5]

1984: מעבר הקליפרס ללוס אנג'לס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליפרס עברו ללוס אנג'לס ב-1984 אחרי שש עונות בסן דייגו. הקבוצה התמקמה בלוס אנג'לס ממוריאל ספורטס ארנה (שהיה האולם הביתי של הלייקרס בשנים 1960–1967), כ-16 קילומטרים מהפורום באינגלווד, בו היה אז הבית של הלייקרס. במשחק הראשון בין הקבוצות אחרי המעבר של הקליפרס לעיר נכחו 14,991 אוהדים, מה שהיווה את שיא הקהל של הקליפרס אז. הלייקרס ניצחו 108–103.

קובי בראיינט שקל לחתום בקליפרס לפני שחידש את חוזהו בלייקרס ב-2004.

עד 1986 הלייקרס עדיין היו בלתי מנוצחים מול הלוס אנג'לס קליפרס.[6] אוהדי הלייקרס היו עולים על מספר אוהדי הקליפרס בספורטס ארנה במהלך המשחקים של הקבוצות במשך שנים עד 1992, העונה הראשונה מאז 1978/1979 שהקליפרס סיימו במאזן חיובי וההופעה הראשונה שלהם בפלייאוף מאז 1976. הלייקרס, לעומת זאת, נאבקו בשנים 1991/1992 עם פרישתו של מג'יק ג'ונסון לאחר שנמצא חיובי ל-HIV.[7] באותה עונה הקליפרס שברו רצף של 27 הפסדים ללייקרס בפורום, וסיימו עם מאזן טוב יותר מהלייקרס. הם סיימו מעל הלייקרס גם בעונה שלאחר מכן, אז גם ניצחו בסדרת העונה הסדירה מול הלייקרס לראשונה מאז שעברו ללוס אנג'לס. זה היה גם הניצחון הראשון המועדון בסדרה מול הלייקרס מאז 1974/75, כשעדיין היו הבאפלו ברייבס.[8] ב-1994 לראשונה החמיצו שתי הקבוצות החמיצו את הפלייאוף, מה שחזר על עצמו מאוחר יותר בעונת 2004/05.

מעונת 1994/95 עד 1998/99 שיחקו הקליפרס מספר משחקי בית בארווהד פונד שבאנהיים. באותן עונות שיחקו הקליפרס מול הלייקרס בפונד שלוש פעמים, וניצחו פעם אחת.[9][10][11] עסקה להעברת הקליפרס באופן קבוע לאנהיים נדחתה על ידי הקבוצה ב-1996,[12] והובילה להחלטה להצטרף ללייקרס בסטייפלס סנטר כאשר הוא נפתח ב-1999.

הקליפרס לא סיימו שוב מעל הלייקרס עד 2004/2005.[13] כוכב הלייקרס קובי בראיינט כמעט הצטרף לקליפרס באותה עונה כשחקן חופשי לפני שחידש את חוזהו בלייקרס.[14] ב-2005/2006 הקליפרס ניצחו 47 משחקים וסיימו שני משחקים לפני הלייקרס. בפלייאוף 2006 עלו הלייקרס ליתרון 3–1 בסדרת הסיבוב הראשון מול פיניקס סאנס לפני שהפסידו 3–4, מה שקלקל מפגש פוטנציאלי בין הקבוצות בסיבוב השני.[15] נתוני המדרוג של ההפסד 3–4 של הקליפרס לסאנס בסיבוב השני בדרום קליפורניה היו יותר גבוהים מאלה של ההפסד של הלייקרס בסיבוב הראשון.[16]

המהלכים המלהיבים של בלייק גריפין עוררו עניין מחודש בקליפרס.

החל מעונת 2010/2011 עזר בלייק גריפין עם המהלכים המלהיבים שלו, שכללו הטבעות וחסימות, למשוך תשומת לב לקליפרס. נקודת מפנה ביריבות התרחשה לפני העונה שלאחר מכן, כאשר הלייקרס חשבו שהם רכשו את כריס פול בטרייד מניו אורלינס הורנטס, אבל הנציב דייוויד סטרן הטיל וטו על הטרייד ופול הועבר במקום דווקא לקליפרס.[17] לפני הגעתו של פול היה לקליפרס אחוז הניצחונות הכללי הגרוע ביותר בליגה מאז מעבר הקבוצה ללוס אנג'לס (34.9%), בעוד שללייקרס באותה תקופה היה הטוב ביותר (65.9%).[18] במשחק באותה עונה בין שתי הקבוצות, בו ניצחו הקליפרס 99–92, התלהטו הרוחות ונשרקו שש עבירות טכניות.[19]

בעונת 2011/2012 סיימו הקליפרס את העונה עם מאזן חיובי בפעם השלישית בלבד מאז שדונלד סטרלינג רכש את הקבוצה ב-1981, והגיעו לפלייאוף בפעם החמישית בלבד מאז המעבר ללוס אנג'לס.[20] הקליפרס הובילו על הלייקרס בשני משחקים וחצי חודשיים לסיום העונה, לפני שהלייקרס עקפו אותם במשחק אחד על אליפות הבית הפסיפי.[21]

בעונת 2012/2013, לראשונה לקליפרס, כמו ללייקרס, היו ציפיות סבירות לזכות באליפות NBA.[22][23] הקליפרס החתימו את שחקני הלייקרס לשעבר רוני טוריאף, מאט בארנס ולמאר אודום, שהצטרפו לקארון באטלר ברשימת שחקני הקליפרס ששיחקו בלייקרס.[24] במשחק הראשון בין הקבוצות בעונה, אליו הגיעו הלייקרס במאזן 0–2 שלילי והקליפרס במאזן 1–0 חיובי, אוהדי הלייקרס שרקו בוז לקליפרס במהלך החימום והצגת שחקנים. עם זאת, הקליפרס ניצחו במשחק, והורידו את הלייקרס למאזן 0–3 לראשונה מזה 34 שנים.[25] המשחק שודר בטלוויזיה על ידי ESPN וקיבל מדרוג של 5.9 בלוס אנג'לס, משחק העונה הסדירה בעל המדרוג הגבוה ביותר של הרשת אי פעם בעיר.[26] הקליפרס ניצחו מאוחר יותר גם את האלופה המכהנת, מיאמי היט. לפני המפגש השני שלהם באותה עונה, הקליפרס היו במאזן 25–8 ונלחמו על המאזן הטוב ביותר בליגה, בעוד הלייקרס היו במאזן שלילי של 15–16, תשעה משחקים אחרי הקליפרס, וחיפשו להבטיח מקום בפלייאוף המערב.[27] בפעם הרביעית בלבד ב-127 המפגשים הקודמים שלהם מאז שעברו ללוס אנג'לס, לקליפרס היה מאזן טוב יותר מהלייקרס לפני המשחק, כששתי הקבוצות שיחקו 30 משחקים או יותר.[28] הקליפרס ניצחו 107–102 במשחק ששודר בטלוויזיה הארצית והעניק ל-ESPN את המדרוג הטוב ביותר בעונה הסדירה (2.7) זה כמעט שנתיים. המדרוג בלוס אנג'לס, 5.7, היה השני בגודלו אי פעם, אחרי השיא שנקבע במפגש הקודם בין הקבוצות.[29] הקליפרס ניצחו גם את המפגש השלישי באותה עונה, 125–101, לאחר שפתחו את המשחק ביתרון 15–0. הניצחון הבטיח את הניצחון בסדרת העונה של הקליפרס בפעם הראשונה מזה 20 שנה, מאז 1992/93. ב-7 באפריל, הקליפרס ניצחו את הלייקרס 109–95, וזכו באליפות הבית הפסיפי לראשונה בתולדות המועדון, כשהלייקרס זכו ב-23 מתוך 42 התארים הקודמים.[30] הניצחון השלים סוויפ עונתי של הקליפרס על הלייקרס, 4–0, מה שלא קרה מאז 1974/75, כשהקליפרס היו בבאפלו.[31] אף על פי ששתי הקבוצות העפילו לפלייאוף באותה עונה, שתיהן הודחו בסיבוב הראשון, כאשר הלייקרס הפסידו 0–4 לסן אנטוניו ספרס והקליפרס הפסידו בשישה משחקים לממפיס גריזליס. זו תהיה הופעת הפלייאוף האחרונה של הלייקרס עד בעונת 2020, הבצורת הארוכה ביותר שלהם בהיסטוריה.[32]

ב-בעונת 2013/2014 הקליפרס מינו את שחקנם לשעבר דוק ריברס למאמן החדש שלהם. ריברס אימן בעבר יריבה אחרת של הלייקרס, בוסטון סלטיקס.[33] ב-10 בינואר 2014, הקליפרס נקמו הפסד של 13 נקודות ללייקרס בפתיחת העונה עם 123–87 במפגש הבא שלהם. באותו זמן, הפרש של 36 נקודות היה הגדול ביותר של הקליפרס אי פעם מול הלייקרס, שהיו קרובים לתחתית הליגה והפסידו בפעם העשירית ב-11 משחקים.[34][35] ב-6 במרץ ניצחו הקליפרס את הלייקרס 142–94; ההפרש של 48 נקודות היה הניצחון הגדול ביותר אי פעם של הקליפרס מול כל יריבה, כמו גם התבוסה הגדולה בתולדות הלייקרס.[36] בעוד הקליפרס המשיכו לזכייה באליפות הבית הפסיפי והעפילו לפלייאוף, הלייקרס סיימו עם אחד המאזנים הגרועים במערב, 27–55, ניגוד מוחלט משנים קודמות, ופתחו את העידן הגרוע בתולדות הלייקרס. בפלייאוף, הקליפרס ניצחו את גולדן סטייט ווריורס בשבעה משחקים בסיבוב הראשון, אך הפסידו לאוקלהומה סיטי ת'אנדר בשישה משחקים בחצי הגמר האזורי.

לאחר עונת 2013/14, מייק ד'אנטוני התפטר מתפקידו כמאמן הלייקרס, והקבוצה החליפה אותו בביירון סקוט, גארד לשעבר ששיחק בקבוצה בתקופת השואוטיים. הקליפרס עברו העברת בעלות לאחר שסטיב באלמר רכש את הקבוצה מסטרלינג, שהערותיו הגזעניות גרמו לאשתו למכור את הקבוצה בניגוד לרצונו.[37] ב-5 באפריל 2015, הקליפרס ניצחו את משחקם השישי ברציפות מול הלייקרס, רצף הניצחונות הארוך ביותר שלהם על הקבוצה. 78 הנקודות שקלעו הלייקרס (לעומת 106 של הקליפרס) היו מספר הנקודות המועט ביותר שקלעה הקבוצה אי פעם.[38] זה היה ההפסד ה-56 של הלייקרס בעונה זו, ששבר את שיע המועדון השלילי שנקבע בשנה שלפני כן, כאשר הם סיימו עם מאזן 27–55.[39][40] בפלייאוף, הקליפרס הובילו על יוסטון רוקטס 3–1 בחצי הגמר האזורי, אך הפכו לקבוצה התשיעית בתולדות ה-NBA עם יתרון זה שמפסידה בסדרה.

הקליפרס ניצחו את הלייקרס בשש העונות שקדמו לעונת בעונת 2018/2019. לאחר שרכשו את השחקן החופשי לברון ג'יימס, הלייקרס קיוו לבסס מחדש את הדומיננטיות שלהם בלוס אנג'לס והיו צפויים לסיים את בצורת הפלייאוף בת חמש השנים שלהם.[41] עם זאת, לפני המשחק בין הקבוצות במרץ 2019, הלייקרס היו ארבעה וחצי משחקים מאחורי המקום השמיני שמוביל לפלייאוף, וחמישה אחרי הקליפרס שהיו במקום השביעי. הקליפרס ניצחו במשחק 113–105.[42]

גם הלייקרס וגם הקליפרס ביצעו מהלכים משמעותיים לפני בעונת 2019/2020. הלייקרס רכשו את אנתוני דייוויס מניו אורלינס פליקנס, בעוד הקליפרס החתימו את השחקן החופשי קוואי לנארד והביאו בטרייד את פול ג'ורג' מאוקלהומה סיטי ת'אנדר. הלייקרס גם החתימו את פרנק ווגל במקום לוק וולטון כמאמנם. טיירון לו, שזכה בשתי אליפויות NBA כשחקן הלייקרס בשנים 2000 ו-2001 וזכה עם קליבלנד קאבלירס בתואר NBA עם ג'יימס ב-בעונת 2016,[43][44] היה המועמד המוביל לאימון הלייקרס, אבל הוא רצה חוזה לטווח ארוך יותר ממה שהוצע לו.[45] במקום זאת הוא הצטרף לקליפרס כעוזר.[46]

הקליפרס הפכו לקבוצה בעלת סיכויים גבוהים לזכייה באליפות ה-NBA.[47] התחזיות של שתי הקבוצות היו הגעה לגמר המערב.[48] ה-NBA ערכה משחקים בין הקבוצות בערב הפתיחה וביום חג המולד, כשהקליפרס ניצחו בשניהם. במועד האחרון לטריידים בפברואר 2020, שתי הקבוצות התחרו על רכישת מרכוס מוריס מניו יורק ניקס, אך הקליפרס ניצחו מכיוון שללייקרס היו נכסים מוגבלים כתוצאה מעסקת דייוויס.[49] הלייקרס רכשו את אחיו התאום, מרקיף מוריס, מאוחר יותר באותו החודש.[50]

הלייקרס סיימו את העונה הסדירה עם המאזן הטוב ביותר במערב, בעוד הקליפרס סיימו במקום השני.[51] הלייקרס עלו לגמר האזורי לאחר שהדחו את יוסטון 4–1, והם חיכו למנצחת בסדרת חצי הגמר האחרת, שבה הקליפרס עלו ליתרון 3–2 מול דנוור נאגטס.[52] עם זאת, הקליפרס הודחו בתוצאה 3–4,[53] ושמטו יתרון 3–1. הלייקרס עלו לגמר בפעם הראשונה מאז 2010, ניצחו את מיאמי היט 4–2 וזכו בתואר ה-NBA השבעה עשר שלהם, בשוויון עם הסלטיקס בפסגת טבלת התארים.

במהלך הפגרה, השחקן החופשי ששוחרר מהקליפרס, מונטרז הארל, שהיה השחקן השישי של העונה המכהן, חתם על חוזה לשנתיים והצטרף ללייקרס.[54] הקליפרס החליפו את ריברס כמאמן ראשי בעוזרו, טיירון לו.[55] אף על פי שאיבדו את לנארד בפלייאוף לאחר קרע חלקי ברצועה הצולבת הקדמית בברכו הימנית,[56] הם עלו לגמר המערב בפעם הראשונה בתולדות המועדון. ב-בעונת 2021/2022, הלייקרס צירפו את ראסל וסטברוק לקבוצה עם ג'יימס ודייוויס, ושוב היו פייבוריטים לזכייה במערב, בעוד הקליפרס ציפו שלנארד ייעדר במשך רוב העונה לאחר ניתוח בברכו.[57] הקליפרס ניצחו את המשחקים בעונה הסדירה מול הלייקרס והאריכו את רצף הניצחונות שלהם מולם לשבעה.[58] הקליפרס הובילו 32–7 על הלייקרס מאז 2012/13.[59] ב-20 באוקטובר 2022, במשחקם הראשון לעונת בעונת 2022/2023 ומשחק החזרה של לנארד, ניצחו הקליפרס את הלייקרס (שהפסידו לפני כן לגולדן סטייט ווריורס) 103–97.[60] גם בדרבים הבאים באותה עונה ניצחו הקליפרס, בתוצאות 114–101[61] ו-133–115.[62]

קריפטו. קום ארנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריפטו. קום ארנה, שנודע בעבר כסטייפלס סנטר, משמש כאולם הביתי של הלייקרס והקליפרס כאחד.

קריפטו. קום ארנה (שנודע כסטייפלס סנטר בין השנים 1999 ל-2021) הוא האולם הביתי של שתי הקבוצות מאז 1999.[63]

חדר ההלבשה של הקליפרס קטן יותר מזה של הלייקרס. המושבים של הארנה היו במקור בצבע סגול, המזוהה עם הלייקרס וזוהה בזמן הבנייה גם עם הלוס אנג'לס קינגס, קבוצת ה-NHL שחולקת גם היא את הסטייפלס סנטר עם הקבוצות.[64] המושבים הוחלפו במושבים שחורים בשנת 2005.[65] הקליפרס הם היחידים מבין ארבע הקבוצות שמשתמשות בסטייפלס (שלוש הקבוצות שהוזכרו לפני כן והלוס אנג'לס ספארקס) ללא כרזות תלויות להנצחת אליפויות או מספרים שהוצאו לגמלאות (הקבוצה בחרה להציב את כרזות אליפויות הבית שלה במתקן האימונים שלה).[66]

החל מעונת 2013/14, במהלך משחקי הבית שלהם הקליפרס מכסים את הכרזות של הלייקרס. הרעיון הוצע על ידי מאמן הקליפרס, דוק ריברס.[67] משחקי הלייקרס כוללים תאורה דרמטית המתאפשרת בזכות אורות נוספים שנרכשו על ידי הלייקרס. במהלך עונת 2013–14, אותה חוויה לא סופקה במהלך משחקי הקליפרס; עם זאת, נורות LED חדשות הותקנו עבור הקליפרס והקינגס לפני עונות 2014/15 שהפיקו אפקט דומה לתאורה של הלייקרס.[68][69]

הלייקרס והקליפרס מרבים לשחק במשחקים כפולים בקריפטו. קום ארנה, לאחר ששיחקו באותו יום כמעט 60 פעמים נכון ל-2012. נדרשת כניסה נפרדת לכל משחק, כאשר כל קבוצה משחקת מול יריבה שונה. בין המשחקים, המגרש מורכב מחדש עם הרצפה של הקבוצה הביתית, אשר נבדלים רק בשיטת הצבע שלהם.[63] הקליפרס, שיש להם רק עדיפות שלישית מאחורי הלייקרס והקינגס לתכנון הזירה, בדרך כלל משחקים את משחק היום הפחות עדיף בליגה שבה שחקנים ומאמנים מוכרים יותר לשחק בלילה.[70][71] מחוץ ללוס אנג'לס, הפעם האחרונה שבה שוחקו שני משחקים באותו אולם ובאותו יום הייתה ב-1972.

חוזה השכירות של הקליפרס בקריפטו. קום ארנה מסתיים ב-2024. ביולי 2020, הקבוצה קיבל את אישור העירייה לאינטואיט דום שלהם, שנמצא כבר בתהליכי בנייה.[72] חוזה השכירות של הלייקרס בארנה הוארך עד 2041.[73]

תוצאות לפי שנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה עונת ה-NBA
נ' ניצחונות
ה' הפסדים
% אחוז זכייה
פלייאוף תוצאה סופית בפלייאוף העונה
סדרה מאזן משחקי ראש בראש בעונה
* ללייקרס היו יותר ניצחונות בעונה הסדירה מאשר לקליפרס
לקליפרס היו יותר ניצחונות בעונה הסדירה מאשר ללייקרס
הלייקרס ניצחו בסדרת העונה הסדירה מול הקליפרס
§ הקליפרס ניצחו בסדרת העונה הסדירה מול הלייקרס
עונה לייקרס קליפרס סדרה
נ' ה' % פלייאוף נ' ה' % פלייאוף
1984/1985 62* 20 .756 אליפות 31 51 .378 LAL 6–0
1985/1986 62* 20 .756 הפסד בגמר המערב 32 50 .390 LAL 4–2
1986/1987 65* 17 .793 אליפות 12 70 .146 LAL 6–0
1987/1988 62* 20 .756 אליפות 17 65 .207 LAL 5–1
1988/1989 57* 25 .695 הפסד בגמר 21 61 .256 LAL 5–1
1989/1990 63* 19 .768 הפסד בגמר המערב 30 52 .366 LAL 4–1
1990/1991 58* 24 .707 הפסד בגמר 31 51 .378 LAL 4–0
1991/1992 43 39 .524 הפסד בגמר המערב 45 37 .549 הפסד בסיבוב הראשון LAL 3–2
1992/1993 39 43 .476 הפסד בסיבוב הראשון 41 41 .500 הפסד בסיבוב הראשון LAC 3–2§
1993/1994 33* 49 .402 27 55 .329 LAL 3–2
1994/1995 48* 34 .646 הפסד בחצי גמר המערב 17 65 .207 LAL 3–2
1995/1996 53* 29 .646 הפסד בסיבוב הראשון 29 53 .354 LAL 4–0
1996/1997 56* 26 .683 הפסד בחצי גמר המערב 36 46 .439 הפסד בסיבוב הראשון 2–2
1997/1998 61* 21 .744 הפסד בגמר המערב 17 65 .207 LAL 4–0
1998/1999 31* 19 .620 הפסד בחצי גמר המערב 9 41 .180 LAL 4–0
1999/2000 67* 15 .817 אליפות 15 67 .183 LAL 4–0
2000/2001 56* 26 .707 אליפות 31 51 .378 LAL 3–1
2001/2002 58* 24 .707 אליפות 39 43 .476 LAL 3–1
2002/2003 50* 32 .610 הפסד בחצי גמר המערב 27 55 .329 LAL 4–0
2003/2004 56* 26 .683 הפסד בגמר 28 54 .341 LAL 3–1
2004/2005 34 48 .415 37 45 .451 2–2
2005/2006 45 37 .549 הפסד בסיבוב הראשון 47 35 .573 הפסד בחצי גמר המערב 2–2
2006/2007 42* 40 .512 הפסד בסיבוב הראשון 40 42 .488 2–2
2007/2008 57* 25 .695 הפסד בגמר 23 59 .280 LAL 4–0
2008/2009 65* 17 .793 אליפות 19 63 .232 LAL 4–0
2009/2010 57* 25 .695 אליפות 29 53 .354 2–2
2010/2011 57* 25 .695 הפסד בחצי גמר המערב 32 50 .390 LAL 3–1
2011/2012 41* 25 .625 הפסד בחצי גמר המערב 40 26 .606 הפסד בחצי גמר המערב LAL 2–1
2012/2013 45 37 .549 הפסד בסיבוב הראשון 56 26 .683 הפסד בסיבוב הראשון LAC 4–0§
2013/2014 27 55 .329 57 25 .695 הפסד בחצי גמר המערב LAC 3–1§
2014/2015 21 61 .256 56 26 .683 הפסד בחצי גמר המערב LAC 4–0§
2015/2016 17 65 .207 53 29 .646 הפסד בסיבוב הראשון LAC 4–0§
2016/2017 26 56 .317 51 31 .622 הפסד בסיבוב הראשון LAC 3–1§
2017/2018 35 47 .427 42 40 .512 LAC 3–1§
2018/2019 37 45 .451 48 34 .585 הפסד בסיבוב הראשון 2–2
2019/2020 52* 19 .732 אליפות 49 23 .681 הפסד בחצי גמר המערב 2–2
2020/2021 42 30 .583 הפסד בסיבוב הראשון 47 25 .653 הפסד בגמר המערב LAC 3–0§
2021/2022 33 49 .402 42 40 .512 LAC 4–0§

שחקנים ששיחקו בשתי הקבוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נורם ניקסון נבחר למשחק האולסטאר של ה-NBA הן במדי הלייקרס והן במדי הקליפרס.
למאר אודום נבחר לחמישיית הרוקיז עם הקליפרס ולשחקן השישי של העונה עם הלייקרס.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מייק ברסנהאן (30 באוקטובר 2008). "No problems with their second wind". לוס אנג'לס טיימס. נבדק ב-2024-01-08. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ רוואן קאבנר (6 בינואר 2015). "Clippers Face Lakers, Unfazed By Teams' History". לוס אנג'לס קליפרס. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ סאם אמיק (1 בנובמבר 2012). "Blake Griffin: 1-0 Clippers 'not concerned about' 0-2 Lakers". USA Today. נבדק ב-2024-01-08. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "Caruso hits high note as Lakers beat Clippers". רויטרס. 6 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2020. נבדק ב-2024-01-08. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Stone-Cold Lakers Drop Contest Against Clippers". The Press-Courier. 25 באוקטובר 1978. p. 21. נבדק ב-2024-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Lakers down Clippers in 'Battle of LA'". The Tuscaloosa News. 17 בינואר 1986. p. 17. נבדק ב-2024-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "L.A. jumps on Clippers' bandwagon". Spartanburg Herald-Journal. 18 באפריל 1992. p. C4. נבדק ב-2024-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ מייק ברנסאן (14 בפברואר 2013). "Clippers dominate Lakers, 125-101, to win season series". לוס אנג'לס טיימס. נבדק ב-2024-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Los Angeles Lakers at Los Angeles Clippers Box Score, February 4, 1997". basketball-reference.com.
  10. ^ "Los Angeles Lakers at Los Angeles Clippers Box Score, March 12, 1998". basketball-reference.com.
  11. ^ "Los Angeles Lakers at Los Angeles Clippers Box Score, February 25, 1999". basketball-reference.com.
  12. ^ כריס בייקר וגרג הרננדס, L.A. Clippers Decide Against Anaheim Move, לוס אנג'לס טיימס, ‏7 ביוני 1996
  13. ^ יאן הובארד (11 בנובמבר 1991). "Lakers now face brutal reality of life without Magic". The Register-Guard. p. 2B. נבדק ב-2024-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ מייק ברסנהאן (5 בנובמבר 2008). "Lakers are big kids in the hall". לוס אנג'לס טיימס. נבדק ב-2024-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ גרג ג'ונסון (6 במאי 2006). "L.A. Fans, Businesses Hoping to Go to Town". לוס אנג'לס לייקרס. נבדק ב-2024-01-09. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ מרק הייזלר, ‏The Battle for Los Angeles Rejoined, New York Times, 22 בדצמבר 2011
  17. ^ גילברט מקגרגור, Chris Paul vetoed Lakers trade, explained: Why David Stern blocked move led to Clippers deal, Sporting News, ‏20 ביוני 2023
  18. ^ ג'סטין פייג' (6 במרץ 2014). "Clippers have turned the tables on Lakers". ESPN. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Clippers 99-92 Lakers, ESPN
  20. ^ Robbins, Liz (11 בנובמבר 2005). "Clippers Hope to Write a New Script in Los Angeles". New York Times. נבדק ב-1 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Heisler, Mark (3 בנובמבר 2012). "With 0-3 Start, Lakers Drop Into Panic Mode". The New York Times. ארכיון מ-7 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Markazi, Arash (3 בנובמבר 2012). "Clippers looking for more than a rivalry". ESPN. ארכיון מ-6 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Shelburne, Ramona (5 בנובמבר 2012). "Lawler sees a difference in these Clippers". ESPN. ארכיון מ-7 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Ahmed, Shahan (4 בינואר 2013). "Lakers v. Clippers: New Rivalry Rooted in Chris Paul". nbclosangeles.com. ארכיון מ-30 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ McMenamin, Dave (3 בנובמבר 2012). "Steve Nash fractures libia". ESPN. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Kamenetzky, Brian (8 בנובמבר 2012). "Lakers vs. Clippers sets local TV record". ESPN. ארכיון מ-11 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Bresnahan, Mike; Turner, Broderick (4 בינואר 2013). "Lakers' Kobe Bryant says the Clippers are 'spectacular'". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-5 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ McMenamin, Dave (3 בינואר 2013). "Five keys for Lakers against Clippers". ESPN. ארכיון מ-7 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Pinus, Eric (25 בינואר 2013). "Lakers at Clippers draws big numbers on ESPN". ESPN. נבדק ב-25 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Pollakoff, Brett (7 באפריל 2013). "Clippers clinch first division title in team history with win over Lakers". nbcsports.com. ארכיון מ-9 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Clippers rout Lakers to clinch first division title in franchise history". ESPN. Associated Press. 7 באפריל 2013. ארכיון מ-11 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "LeBrilliant: James' 37 points lead Lakers past Bucks 113-103". ESPN.com. 7 במרץ 2020. נבדק ב-3 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Pincus, Eric (27 ביוני 2013). "Doc Rivers 'can't wait' to renew Clippers-Lakers rivalry". Los Angeles Times. ארכיון מ-30 בספטמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Turner, Broderick (10 בינואר 2014). "Clippers get a hallmark win over Lakers". Los Angeles Times. ארכיון מ-11 בינואר 2014. נבדק ב-18 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Griffin powers Clippers to 36-point blowout of Lakers". ESPN. Associated Press. 10 בינואר 2014. ארכיון מ-11 בינואר 2014. נבדק ב-11 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ Bresnahan, Mike (6 במרץ 2014). "Clippers turn rout of Lakers into a romper room". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2014. נבדק ב-18 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Cacciola, Scott (29 ביולי 2014). "One Arena, Two Directions for Teams in Los Angeles". The New York Times. ארכיון מ-6 באפריל 2015. נבדק ב-22 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Rohlin, Melissa (6 באפריל 2015). "Doc Rivers' reminder helps Clippers win sixth in a row over Lakers". Los Angeles Times. ארכיון מ-6 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Markazi, Arash (5 באפריל 2015). "Clippers 106, Lakers 78: What rivalry?". ESPN. ארכיון מ-9 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Holmes, Baxter (5 באפריל 2015). "Lakers set franchise low with 56th loss". ESPN. ארכיון מ-7 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Ganguli, Tania (4 במרץ 2019). "Lakers are limping into matchup with Clippers". Los Angeles Times. נבדק ב-5 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ "Gallinari gets 23, Clips hold off slumping Lakers 113-105". ESPN.com. Associated Press. 4 במרץ 2019. נבדק ב-5 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ García Gundersen, Erik (21 באוקטובר 2020). "Ty Lue introduced as new Clippers head coach on Wednesday". USA Today. נבדק ב-12 בדצמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Stein, Marc (8 במאי 2019). "Tyronn Lue Is Out of the Hunt for the Lakers' Next Coach". Los Angeles Times. נבדק ב-12 בדצמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Elliot, Helene (27 בספטמבר 2020). "Lakers made right choice in hiring Frank Vogel, even if he wasn't their first choice". Los Angeles Times. נבדק ב-12 בדצמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ "Source: Lue agrees to deal with Clips to join staff". ESPN.com. 21 באוגוסט 2019. נבדק ב-12 בדצמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Cacciola, Scott (11 באוקטובר 2020). "The Lakers' Winding Path Ends With a Championship". The New York Times. נבדק ב-11 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Greif, Andrew (15 בספטמבר 2020). "Clippers collapse again as their playoff run ends with Game 7 loss to Nuggets". Los Angeles Times. נבדק ב-16 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ Windhorst, Brian (7 בפברואר 2020). "The Lakers-Clippers rivalry spilled into the trade deadline". ESPN.com. נבדק ב-13 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Bernstein, Dan (24 בפברואר 2020). "Markieff Morris signs with Lakers: Twins now on opposite sides of LA rivalry". Sporting News. נבדק ב-29 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Cacciola, Scott (16 באוגוסט 2020). "The Los Angeles Teams Are the Best in the West, but Questions Remain". The New York Times. נבדק ב-29 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ McMenamin, Dave (13 בספטמבר 2020). "LeBron James leads dominant Los Angeles Lakers into Western Conference finals". ESPN.com. נבדק ב-29 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Plaschke, Bill (15 בספטמבר 2020). "Clippers Curse claims yet another postseason". Los Angeles Times. נבדק ב-16 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Woike, Dan (23 בנובמבר 2020). "Did the Clippers want Montrezl Harrell? 'Apparently not,' the new Laker says". Los Angeles Times. נבדק ב-12 בדצמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ Feldman, Dan (16 באוקטובר 2020). "Report: Clippers hiring Tyronn Lue as head coach, Chauncey Billups as assistant". NBC Sports. נבדק ב-12 בדצמבר 2020 – via Yahoo Sports. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ Youngmisuk, Ohm (14 ביולי 2021). "LA Clippers' Kawhi Leonard has surgery to repair partial tear of right ACL". espn.com. נבדק ב-16 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Turner, Broderick (18 באוקטובר 2021). "NBA season preview: Expect another Wild West playoff chase". Los Angeles Times. נבדק ב-4 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ "Clippers surge to 132-111 victory, season sweep of Lakers". ESPN.com. AP. 3 במרץ 2022. נבדק ב-4 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ Greif, Andrew (3 במרץ 2022). "Reggie Jackson's season-high 36 points powers Clippers' rout of Lakers". Los Angeles Times. נבדק ב-4 במרץ 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ LA Clippers vs Los Angeles Lakers Oct 20, 2022 Box Scores | NBA.com, www.nba.com
  61. ^ NBA: לוס אנג'לס לייקרס הפסידה בפעם התשיעית העונה, לברון ג'יימס נפצע | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il
  62. ^ לברון צלף 46 נק' והובס בדרבי, ניצחונות דרמטיים לדנבר ומיאמי, באתר וואלה‏, 25 בינואר 2023
  63. ^ 1 2 Appleman, Jake (24 במרץ 2012). "In Los Angeles, N.B.A. Siblings Share a Room". New York Times. נבדק ב-1 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ Hartman, Steve; Smith, Matt "Money" (28 באפריל 2009). The Great Book of Los Angeles Sports Lists. Running Press. p. 12. ISBN 9780786748877. נבדק ב-31 באוקטובר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  65. ^ Beck, Howard (22 באפריל 2006). "For the Los Angeles Clippers, These Are the Best of Times". The New York Times. ארכיון מ-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ Adande, J. A. (13 בינואר 2012). "Lakers still the gold standard in L.A." ESPN. ארכיון מ-12 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ Turner, Broderick (18 באוקטובר 2013). "Clippers' Doc Rivers unveils banner idea at Staples Center". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2013. נבדק ב-18 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  68. ^ Plaschke, Bill (30 באוקטובר 2014). "Clippers are seen in new light in opening win under new owner Ballmer". Los Angeles Times. ארכיון מ-1 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  69. ^ Elliott, Helene (22 בספטמבר 2014). "Let there be light: New LED system illuminates Kings game". Los Angeles Times. ארכיון מ-27 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ Powell, Michael (20 בפברואר 2020). "The Lakers, the Clippers and a Rare Fight for L.A. Basketball Primacy". The New York Times. נבדק ב-14 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ Bolch, Ben (10 בינואר 2016). "Clippers are forced to yield to Kings and Lakers at Staples Center". Los Angeles Times. נבדק ב-14 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ Greif, Andrew (21 ביולי 2020). "Environmental report for Clippers arena approved by Inglewood City Council". Los Angeles Times. נבדק ב-16 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  73. ^ Los Angeles Lakers sign lease extension to stay at Staples Center through 2041 retrieved November 4, 2021