הדריך את מנוחתו

הדריך את מנוחתו (או: הפר את מנוחתו) הוא ביטוי שמשמעו המקובל הוא הטריד את מנוחתו. מקור המילה "הדריך" במובן זה של הביטוי הוא מהמילה השאולה "דרוך" במשמעות של מתוח ומוכן לפעולה.

מקור הביטוי

מקור ההשראה לביטוי הוא בתנ"ך בפסוק (שופטים כ, מג). הפסוק מדבר על רדיפת בני בנימין וכותב: ”כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ; מְנוּחָה, הִדְרִיכֻהוּ; עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ”. הכוונה בפסוק, לפי הפרשנים וכך גם לפי הטעמים היא שכיתרו את בנימין וצעקו זה לזה רדפוהו, כשהשיגו את בנימין במקום מנוחתו צעקו שוב "רמסוהו". משמעות המילה "הדריכוהו", בפסוק, היא א"כ כפשוטה מלשון דריכה ורמיסה.

לכאורה אין לפרש את המילה "הדריך" בביטוי הדריך את מנוחתו, מלשון רמיסה, כבפסוק, והכוונה שדרך על מנוחתו - רמס את מנוחתו, כי אז היה צריך לומר: הדריך על מנוחתו. מאידך, יש אפשרות שהביטוי השתרש על סמך הפסוק, כשלמילה הדריך ניתנה משמעות מילולית ישירה של "רמס" ומאחר ו"רמס את מנוחתו", נכון תחבירית, השתרש "הדריך את מנוחתו" על סמך הדמיון בין המילה "דרך" למילה "רמס". אך, כפי הנראה, מילון אבן שושן, שולל זאת, ומקור המילה "הדריך" לתאר הטרדת מנוחה הוא במילה "דרוך" במובן של מתוח ומוכן לפעולה. מובן זה של דרוך, הוא שאול ומקורו מהנוהג שהיה מקובל לדרוך על קצה החוט של הקשת כדי למתוח אותו. אדם דרוך נמצא בסיטואציה מנוגדת לאדם נח, ולפי זה הדריך את מנוחתו היינו הפך את מנוחתו לדריכות ומוכנות לפעולה ותגובה.

פירוש אפשרי נוסף לפסוק המקור הוא כי "מנוחה" היא מקום (אולי "מנחת", היא מלחה), ולכן הפשט של "מנוחה הדריכֻהו" עשוי להיות - "במנוחה השיגוהו".

תחביר

במשמעות המקובלת של הביטוי, הטריד את מנוחתו, יש שגיאה תחבירית מסוימת בביטוי בגלל שהמילה "הדריך" היא במשקל הפעיל, משקל שאינו מתאים לפירוש המכוון של הביטוי. תחבירית נכון יותר המשקל פעל והיה צריך לומר דרך את מנוחתו. בנוסף לפי כוונת המילה הדריך, הרי שצריך לומר הדריך את הנח, כשהנשוא הוא האדם הנח, ולא את מנוחתו. כי הרי המנוחה מנוגדת לדריכות, כך שאי אפשר לומר שמנוחה מודרכת, אלא שהאדם הנח הודרך (=נהיה דרוך) ולפיכך מנוחתו הוטרדה. הביטוי משתמש ב"מנוחה" כנשוא בגלל התוצאה הישירה של דריכות האדם, והיא הפרעת מנוחתו.

קישורים חיצוניים

• הדריך מנוחתו באתר תפוז