הדרך הלאה היא הולכת (שיר)
"הדרך הלאה היא הולכת" (באנגלית: The Road Goes Ever On) הוא שם כולל למספר שירי הליכה שכתב ג'. ר. ר. טולקין במסגרת עולמו הבדיוני של הארץ התיכונה. בתוך העלילה עצמה, נכתב השיר המקורי בידי בילבו באגינס ותועד בספר ההוביט. גרסאות שונות שלו מופיעות גם בשר הטבעות, לצד שירים דומים נוספים על נושא ההליכה.
חוקרים העירו כי "הדרך" של טולקין היא סמל שקוף למדי לחיים ולשלל האפשרויות הגלומות בהם, וכי הארץ התיכונה היא עולם של דרכים כאלה, שכן גם ההוביט וגם שר הטבעות נפתחים ונסתמים בפתח ביתו של בילבו, באג אנד(אנ'). הם אף ציינו כי אם "הפונדק המואר" שבדרך מסמל את המוות, הרי שהדרך מגלמת את החיים עצמם – והשיר, כמו גם הרומנים, עשויים להיקרא כמטאפורה לתהליך ההיחשפות וההתפתחות הפסיכולוגית של האדם. שיר ההליכה הזה העניק את שמו למחזור השירים המולחן של דונלד סוון(אנ') מ־1967, "הדרך הלאה היא הולכת", שבו הוא מופיע כראשון ברשימה. כל גרסאות השיר הולחנו גם על ידי הרכב המוזיקה The Tolkien Ensemble(אנ').
גרסאות טולקין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההוביט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרסה המקורית של השיר מושמעת מפי בילבו בפרק ה־19 של ההוביט, בסיומה של מסעו חזרה לפלך. כשהוא מגיע לראש גבעה ורואה מרחוק את ביתו, הוא נעצר, מתבונן בו ואומר את הדברים הבאים (בתרגומה של יעל אכמון):[2]
הלאה יתמשכו דרכים,
מעל לסלע, בצל העץ,
תחת שמים מחשיכים,
בנחל שאל הים חפץ.
על פני השלג בחורף מר,
ובאחו של פרחי אביב,
בארץ אבן ועפר,
לאור ירח מלא, מזהיב.
הלאה יתמשכו דרכים
בשמש ועת יתעננו,
אך רגלי המהלכים
הביתה לבסוף יפנו.
עיניים אשר זוועות חוו
ראו חרבות בזעמן.
סוף-סוף בכר ירוק יחזו
מקום אשר ידעו מזמן.
שר הטבעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשר הטבעות מופיעות שלוש גרסאות שונות לשיר "הדרך הלאה היא הולכת".
הגרסה הראשונה נמצאת באחוות הטבעת, ספר ראשון, פרק ראשון. בילבו מזמר את השיר כאשר הוא עוזב את הפלך. לאחר שוויתר על טבעת הכוח והותיר אותה לפרודו, הוא יוצא למסע לריוונדל על מנת לסיים את כתיבת ספרו (תרגומו של עמנואל לוטם):[3]
הדרך הלאה היא הולכת,
מסף הדלת למורד;
הרחק מכאן היא מתמשכת
ואם אוכל – אתה אצעד.
אפסע בצעד קל וטוב
עד כי אמצא נתיב רחב
בו נפגשים שבילים לרוב –
והלאה? – לא אדע עכשיו.
הגרסה השנייה מופיעה בפרק השלישי של אותו ספר. זוהי כמעט אותה גרסה, למעט שינוי אחד – המילה "eager" מוחלפת ב־"weary" בשורה החמישית:[4]
יכבד כל צעד במכאוב
הפעם מדובר בדקלום אטי של פרודו, בעת שהוא וחבריו מגיעים לדרך מוכרת, דרך סטוק, בדרכם לעזוב את הפלך.
הגרסה השלישית מופיעה בשובו של המלך, ספר שישי, פרק שישי. כאן מדובר בדקלום של בילבו השוהה בריוונדל, לאחר שההוביטים שבו ממסעם. בילבו כעת זקן ומנומנם, לוחש את השיר בלחש ונרדם מיד לאחר מכן:[5]
הדרך הלאה היא הולכת,
מסף הדלת אלי-עד;
הרחק מכאן היא מתמשכת
ומי יוכל – אתה יצעד!
יצא נא למסע חדש,
אבל אני – הותשו רגלי;
לקראת פנדק מואר אגש
למצא שנה לעפעפי.
פרשנות חוקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההומניסט בריאן רוזברי מצטט את זיכרונו של פרודו מדברי בילבו על "הדרך":[4]
נוהג היה לומר שיש רק דרך אחת ויחידה; והיא משולה לנהר גדול: מעיינותיה נובעים בכל מפתן של בית, וכל המשעולים הם יובליה. 'עניין מסוכן הוא, פרודו, לצאת מפתח ביתך', כך היה נוהג לומר. 'הנה אתה עולה על דרך, ואם אינך שומר על רגליך, שוב אין אתה יודע להיכן היא עלולה לסחוף אותך'.
רוזברי מעיר כי הסמליות ה"עממית" כאן ברורה למדי – "הדרך" מייצגת את החיים, או ליתר דיוק את האפשרויות, ואף את ההסתברויות הגלומות בהם: להרפתקה, להתחייבות, ולסכנה; את הפחד להיאבד, ואת התקווה לשוב הביתה. הוא מוסיף כי הארץ התיכונה מתוארת כעולם של דרכים, שכן גם ההוביט וגם שר הטבעות נפתחים ונסתמים בדלתו בבאג־אנד.[6]
חוקר טולקין טום שיפי משווה בין גרסאות שיר ההליכה הישן, כפי שהוא מושר בפי בילבו ובפי פרודו. בילבו הולך "ברגליים נלהבות" לעבר ריוונדל, כדי לפרוש מהעולם ולנוח; ואילו פרודו הולך "ברגליים יגעות", שואף להגיע למורדור כשעליו טבעת הכוח, במטרה להשמידה בהר הגזירה – שתי מטרות שונות בתכלית, במסעות מנוגדים. שיפי מציין שאם "הפונדק המואר" שעל הדרך מסמל את המוות, הרי שהדרך עצמה מסמלת את החיים. בכך, ניתן לקרוא את השיר והספרים כעוסקים בתהליך של אינדיבידואציה פסיכולוגית.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Shippey, Tom (2005) [1982]. The Road to Middle-Earth: How J. R. R. Tolkien Created a New Mythology (Third ed.). HarperCollins. ISBN 978-0-261-10275-0
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, ההוביט, ישראל: כנרת, זמורה, דביר, 2012, עמ' 301
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, שר הטבעות: אחוות הטבעת, ישראל: כנרת, זמורה, דביר, 1998, עמ' 48
- ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, שר הטבעות: אחוות הטבעת, ישראל: כנרת, זמורה, דביר, 1998, עמ' 85
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, שר הטבעות: שיבת המלך, ישראל: כנרת, זמורה, דביר, 1998, עמ' 248
- ^ Brian Rosebury, Tolkien: a Critical Assessment, London: Palgrave Macmillan, 2016, עמ' 25, ISBN 978-1-349-22133-2