הדת הסינית העממית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הדת הסינית העממית (ידועה גם בשם הדת הסינית המסורתית או הדת הסינית הילידית) היא הדת המסורתית של סין, הכוללת הערצה של איתני הטבע והאבות המתים, גירוש שדים של כוחות מזיקים ואמונה בסדר ההגיוני של הטבע אשר יכול להיות מושפע על ידי בני-אדם וחוקי בני-האדם.

האמונה והפולחן שלהם הוא כלפי ריבוי-האלים שהם בני האלמוות (神 שן). אלים אלו יכולים להיות אלים של תופעות טבע, של התנהגות אנושית או אבות של שושלות. סיפורים לגבי חלק מהאלים האלה נאספים לתוך המיתולוגיה המסורתית של סין. במאה ה11 (תקופת אימפריית סונג) האמונה של הדת הסינית המסורתית עורבבה עם רעיונות בודהיסטיים (כמו קארמה ולידה מחדש) ועם רעיונות טאואיסטים (כמו ההיררכיות של אלים) זאת על-מנת ליצור את המערכת הדתית הסינית הגדולה ביותר אשר נפוצה עד היום.

הדת הסינית הנפוצה היום היא שילוב של הדת הסינית המסורתית עם בודהיזם טאואיזם וקונפוציאניזם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת סין הקיסרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שושלת האן (Han) הדת הסינית המסורתית הייתה מאורגנת בעיקר במזבחות של קהילות מקומיות (בסינית "שה" 社 שמשמעו קבוצה או גוף). במקרים רבים ה"אדון של שה" היה האל של כדור הארץ, ובמקרים אחרים הוא היה האל של האדם המוסרי (שיאן 仙, שמשמעו "אלמוות"). כמה כתות כמו זו של ליו ז'אנג (המלך על אזור שהיום ניקרא שאדונג) נשארו עד ימינו.

מהמאה השלישית לספירה בזמן של אימפריית צפון וואי (北魏), הבודהיזם התפשט ברחבי סין והשפעות חזקות מהיבשת ההודית חדרו לתוך הדת הסינית המסורתית. הכת של גנש ("אל הראש-הפיל" 象头神) מופיע לראשונה בשנת 531 לספירה. השפעות מדתות הודיות כולל תהלוכות של עגלות עם תמונות של אלים או רחפנים הנישאים על הכתפיים, עם ניגונים וזמרים.

המאות ה-19 וה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הסינית המסורתית הייתה נתונה לרדיפות במאות ה19 וה20. מקדשים מקומיים רבים נהרסו במהלך מרד הבוקסרים בסוף שנת 1800. אחרי מהפכת שינהאי בשנת 1911 רוב המקדשים שונו לשימושים אחרים או נהרסו, רבים מהם הפכו לבתי-ספר. במהלך הפלישה היפני לסין (בין 1937 ל-1945) מקדשים רבים שימשו צריפים לחיילים ונהרסו בזמן הלחימה.

בעבר, כתות פופולריות הוסדרו על ידי מדיניות הקיסרות של סין, אך במאה ה-20, עם שקיעתה של האימפריה הסינית, הגדלת העיור והגדלת ההשפעה של התרבות המערבית, נאסר פולחן של אלים לא רשומים בקרב המעמד האינטלקטואלי החדש, מה שיצר דה-לגיטימציה של הדת העממית כמכשול אמונות טפל למודרניזציה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הדת הסינית העממית בוויקישיתוף