ההגירה לחבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ההגירה לחבשערבית: الهجرة إلى الحبشة), המכונה גם ההג'רה הראשונה, היא אירוע בהיסטוריה המוקדמת של האסלאם. בשנת 613 או 615 לספירה (שנה 7 או 9 לפי לוח השנה המוסלמי) קבוצת התומכים הראשונה של הנביא מוחמד, אלצחאבה, נמלטה ממכה בשל רדיפות מצד שבט קורייש וחיפשה מקלט בממלכת אקסום הנוצרית, הידועה גם בשם חבש (כיום אזור אתיופיה ואריתריאה). המלך האקסומי שקיבל אותם לממלכתו היה הנגוס אסחאמה אבן אבג'אר, המזוהה על ידי היסטוריונים מודרניים כארמה, מלך אקסום או כאלה צחם. חלק מהגולים שבו למכה והשתתפו בהג'רה לאל-מדינה ביחד עם מוחמד בשנת 622, ואילו האחרים נשארו בחבש והגיעו לאל-מדינה בשנת 628.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת האסלאמית, הרדיפות שסבלה הקהילה המוסלמית במכה בראשית דרכה גרמו למוחמד לעודד את המוסלמים לחפש מקלט בחבש. העדות המוקדמת ביותר לכך, השייכת להיסטוריון המוסלמי אבן אסחאק, מספרת שהנביא מוחמד הציע לתומכיו לחפש מקלט זמני בחבש בשל היותה ארץ ידידותית שמלכה אינו סובל חוסר צדק.

ההגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים מוסלמים טוענים שהתבצעו שתי הגירות לחבש, אך התאריכים שנויים במחלוקת.
קבוצת המהגרים הראשונה כללה אחד עשר גברים וארבע נשים, ובשנת 613 או 615 (לפי מקורות שונים) זכתה למקלט משליט ממלכת אקסום, אסחאמה אבן אבג'אר. עות'מאן בן מזעון נבחר על ידי מוחמד להנהיג את הקבוצה, אשר כללה בין היתר את עות'מאן בן עפאן, לימים הח'ליפה השלישי של האסלאם. לאחר שנה בחבש, הגולים שבו למכה בעקבות שמועות ששבט קורייש קיבל על עצמו את האסלאם, אך לאחר שהתבדו עשו את דרכם חזרה לחבש בשנת 616 (או 615 לפי מקורות אחרים). בפעם השנייה, קבוצת המהגרים מנתה 83 גברים ו- 18 נשים.
היסטוריונים מערביים כגון לאון קייטני וויליאם מונטגומרי וואט העלו ספקות באשר להתרחשותן של שתי הגירות. למרות שאבן אסחאק מספק שתי רשימות של שמות המהגרים בהן חלק מהשמות חופפים, הוא אינו מציין כי קבוצת המהגרים הראשונה עזבה את חבש ושבה אליה פעם נוספת. וואט טוען שהמילה בה משתמש אבן אסחאק לתיאור ההגירות העוקבות וסדר השמות ברשימותיו מרמזים על כך שייתכן שההגירה התבצעה במספר קבוצות קטנות ולא בשני גלים גדולים. הוא ממשיך וטוען כי קיומן של שתי הרשימות מבטא את המחלוקות שהיו סביב דרגת הבכירות של אישים שונים במסמכים רשמיים בתקופת הח'ליפה השני, עומר בן אלחטאב.

בחבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירועים שהתרחשו בחבש מתוארים על ידי אבן אסחאק.
כשבני שבט קורייש שמעו שתומכיו של מוחמד מקיימים את דתם בביטחון בחבש, הם החליטו לשלוח משלחת למלך חבש כדי לדרוש את הסגרתם. הם בחרו שני שליחים ונתנו להם מתנות עבור המלך ומצביאיו. השליחים פנו למצביאים בטענה שהמהגרים המוסלמים הם "צעירים שוטים" שהמציאו דת חדשה, שונה מכל דת שמוכרת לאנשי מכה או לאנשי חבש, ושבני משפחותיהם מבקשים את החזרתם. המלך קיבל את פני השליחים, אך סירב להסגיר את המוסלמים שביקשו את הגנתו עד אשר ישמע את גרסתם.
המוסלמים הובאו בפני המלך והבישופים שלו, וג'עפר בן אבי טאלב, מנהיג הגולים, נשא דברי הגנה בשמם. הוא תיאר למלך את דרך חייהם לפני האסלאם, את משימתו הנבואית של מוחמד ואת הדברים שלימד אותם. ג'עפר סיפר גם על הרדיפות שחוו המוסלמים מצד שבט קורייש. המלך שאל את המוסלמים אם יש בידיהם דבר מה שמקורו באל, וג'עפר השיב בחיוב וציטט פסקה מתוך סורת מרים. לאחר ששמע את הקטע, המלך בכה, קבע כי הטקסט שהוקרא לו ומסריו של ישו בהכרח נובעים מאותו מקור, והבטיח שלעולם לא יסגיר את המוסלמים.
אחד השליחים ממכה, עמר אבן אל-עאץ, הגה תוכנית אחרת להסגרת המוסלמים. הוא שב אל מלך חבש וסיפר לו שהמוסלמים אמרו דבר נורא על ישו. המלך זימן את המוסלמים בשנית כדי לשאול אותם מה עמדתם בנוגע לישו, והם מצידם ניסו למצוא תשובה דיפלומטית ולבסוף החליטו להשיב בהתאם לאמונתם. ג'עפר השיב למלך כי הם מחשיבים את ישו כמשרתו של האל, נביאו, רוחו ודברו שהוטל על הבתולה מרים. כאשר המלך שמע את הדברים הללו, הוא הצהיר כי ישו אכן אינו מעבר למה שג'עפר תיאר. לאחר מכן, הוא פנה למוסלמים ואמר להם שהם בטוחים בארצו, השיב לשליחים ממכה את המתנות שהביאו לו ושילח אותם לדרכם.

סוף הגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מהגולים בחבש שבו למכה בשנת 622 והשתתפו בהג'רה של מוחמד לאל-מדינה, ואילו גל שני של מהגרים הגיע לאל-מדינה כשש שנים מאוחר יותר, בשנת 628.

רשימת המשתתפים בהגירה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת המהגרים הראשונה, על פי אבן אסחאק, כללה את האנשים הבאים:

  1. סעד בן אבי וקאץ
  2. ג'חש בן ריאב
  3. עבדאללה בן ג'חש
  4. עות'מאן בן עפאן
  5. רוקאיה בנת מוחמד - אשתו של עות'מאן
  6. אבו חודייפה בן עותבה
  7. סהלה בנת סוהייל - אשתו של אבו חודייפה
  8. זובייר בן אל-עוואם
  9. מוצעב בן עומייר
  10. עבד אל-רחמן בן אווף
  11. אבו סלמה עבדאללה בן עבד אל-אסד
  12. אום סלמה - אשתו של אבו סלמה
  13. עות'מאן בן מזעון - מנהיג הקבוצה
  14. עאמר בן רביעה
  15. לילה בנת אבי אסמח - אשתו של עאמר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ההגירה לחבש בוויקישיתוף