ההוראה מפי דואה חתי
ההוראה מפי דואה חתי
|
|---|
|
כיוון שראיתי את אלו המוכּים |
| תרגום מאנגלית גיל גרטל[1] |
ההוראה מפי דואה חתי (הידועה גם בשם "הסאטירה אודות בעלי המלאכה"), היא פואמה חינוכית מימי מצרים העתיקה. מובאים בה דברים שאמר האב דואה חתי הלבלר לבנו פפי, שעה שהפליגו במעלה הנהר אל עיר הבירה אל בית הספר ללבלרים. הפואמה מפארת את יכולת האוריינות[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפואמה נכתבה בתקופת ממלכת מצרים התיכונה (2025 ל-1700 לפני הספירה)[2]. החוקרים סבורים שזמן יצירת הפואה היא המאה ה-18 לפנה"ס. עותק שלם נשמר על גבי פפירוס מימי השושלת ה-19, עותק זה נמצא במוזיאון הבריטי בלונדון. מספר העתקים חלקיים נשמרים במוזיאון הבריטי, במוזיאון הלובר בפריס, במוזיאון המצרי של טורינו, בספריית פיירפונט מורגן בניו יורק ובמוסדות אחרים[3].
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפואמה האב דואה חתי מאדיר את תפקיד הלבלר (כלומר מי שיודע קרוא וכתוב), מתאר בבוז את בעלי המקצועות האחרים, ומספק לבנו הוראות כיצד ראוי להתנהג בתקופת הלימודים בבית הספר.
חלקים מהיצירה נמצאו במספר רב של עותקים, על גבי אוסטרקונים, ולנוכח המספר הרב של העותקים, החוקרים מניחים שזה היה טקסט לימודי. הילדים שלמדו כתיבה נדרשו להעתיק את הטקסט הזה כחלק מהכשרתם. הם שיננו את תוכן היצירה: הוראות ההתנהגות הכלולות בה, וההבטחה שהלימודים הם לטובתם, ויקנו להם עתיד מזהיר[1].
במחקר מיחסים למחבר "ההוראה מפי דואה חתי" גם את חיבור ההוראות של אמנמת (אנ')[4].
העתק בספר בן סירא[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע מהפואמה מופיע בספר בן סירא, מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, שמיוחס לשמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא מירושלים, ונכתב במאה השנייה לפני הספירה[5]. הקטע מופיע בפרק ל"ג פסוקים כ"ג-ל"ט (קטע הידוע בשם "בעלי מלאכה"):
(כג) הוגה בדת אל לא יעמול במלאכה, ושוחרי תורה לא ייגעו בכפם.
(כד) חורש בבקר איך יחקור, ונוהג במלמד איך ילמד
(כה) בעמל ופרך יבלה שנותיו, ותמיד שיחתו את פרים.
(כו) הגיוני לבבו לשדד אדמתו, ולבלול לבקריו בוקר וערב.
(כז) חרשי עץ ואבן, יומם ולילה לא ישבותו.
(כח) ומפתחי פתוחים על משמרתם ישקודון, לתאר ולשנות מעשימו בהשכל.
(כט) חרש ברזל על פעלתו יחרש, ועיפה נפשו מעשן האש ומהלמות פעם.
(ל) בעיניו יחקור אל תכלית כלי, ומקול הפטיש תצילנה אוזניו,
וכל חפצו אך ללטש ולהיטיב ולהישיר פעלו.
(לא) יוצר חרש על האבנים יעמל, ברגלו יגלול גלילו, ועיניו על מידה וערך יביטו.
(לב) פעם יוצר הכלי בידו, ופעם ירכך הטיט ברגלו.
(לג) אחר יחשב לדשן הכבשן, ולטוח הכלי בטיח.
(לד) כל אלה יבטחו בעמל ידיהם, ואל כל תכלית יחקורו.
(לה) בכל עיר ועיר לא יפקד מושבם, ובהיפקדם לא ילין בהן איש ולא ידור בהן אדם.
(לו) אפס כי לעצה לא יכונו ובקהל עם לא ירמו.
(לז) על כיסא משפט לא ישבו, כי לא ידעו דת ודין.
(לח) נבער לבם מדעת לעשות משפט, ומליצה אין בפיהם.
(לט) אבל כל צורכי ארץ בידם יכונו, לכן תחת משאם יום ולילה ירבוצון.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 גיל גרטל, דבר האב לבנו ביום הראשון של בית הספר לפני 4,000 שנה, באתר "שיחה מקומית", 26 באוגוסט 2016
- ^ Katheryn A. Bard, Encyclopedia of the Archaeology of Ancient Egypt, Routledge 1999, p.886
- ^ W. Helck, Die Lehre des DwA-xtjj, Wiesbaden, 1970
- ^ I. E. S. Edwards, N. G. L. Hammond, C. J. Gadd, The Cambridge Ancient History, Cambridge University Press 1975, p.527
- ^ Rollston, Chris A. (באפריל 2001). "Ben Sira 38:24–39:11 and The Egyptian Satire of the Trades". Journal of Biblical Literature. 120 (Spring): 131–139. doi:10.2307/3268597. JSTOR 3268597.
{{cite journal}}: (עזרה)
