ההוריקן (סרט, 1999)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ההוריקן
The Hurricane
The Hurricane poster.jpg
בימוי נורמן ג'ואיסון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה נורמן ג'ואיסון, מרק אברהם, ארמיין ברנשטיין, תומאס בליס, ג'ון קטצ'ם עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דן גורדון, ארמיין ברנשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה סטיבן ריבקין עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים דנזל וושינגטון (רובין קארטר)
וסילוס ריון שאנון (לסרה מרטין)
דבורה קארה אונגר
לייב שרייבר
ג'ון האנה
דן הדייה
דבי מורגן
קלנסי בראון
דייוויד פיימר
האריס יולין
רוד סטייגר (ה. לי סרוקין)
וינסנט פסטורה
Badja Djola
אל וקסמן
David Lansbury
Garland Whitt
Chuck Cooper
Brenda Denmark
Marcia Bennett
Beatrice Winde
Mitchell Taylor Jr. (רובין קארטר)
ביל ריימונד
Merwin Goldsmith
John A. MacKay
Donnique Privott
Moynan King
Gary DeWitt Marshall
John Christopher Jones
Gwendolyn Mulamba
Richard M. Davidson
George T. Odom
Tonye Patano
פולביו צ'צ'רי
Phillip Jarret
Rodney 'Bear' Jackson
Judi Embden
Terry Claybon
Ben Hernandez Bray
Michael Justus
Kenneth McGregor
פרנק פרוקטור
Peter Wylie
David Wm Gray
Joe Matheson
Bill Lake
Robin Ward
Pippa Pearthree
Jean Daigle
רוב אוונס
סקוט גיבסון
Ann Holloway
ג'ו פרייזר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה כריסטופר יאנג עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוג'ר דיקינס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 17 בספטמבר 1999 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 146 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ספורט, סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט כלא עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו hurricane
www.the-hurricane.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ההוריקן הוא סרט ביוגרפי/דרמה אמריקאי משנת 1999. הסרט בוים והופק על ידי נורמן ג'ויסון (אנ'). בסרט, דנזל וושינגטון מככב בתור רובין "הוריקן" קרטר, מתאגרף במשקל בינוני לשעבר, אשר הורשע שלא בצדק על רצח משולש בבר בפטרסון, ניו ג'רזי. הסרט מתאר את מעצרו של קרטר, את חייו בכלא, ואת האופן בו שוחרר על ידי אהבתו וחמלתו של נער מברוקלין בשם לסרה מרטין ושלושת מוריו.[1]

התסריט הותאם לסרט על ידי ארמן ברנשטיין ודן גורדון מהאוטוביוגרפיה של קרטר הסיבוב השש-עשרה: ממתמודד מספר 1 עד 45472 ו-לזרוס וההוריקן: שחרור רובין "הוריקן" קרטר על ידי סם צ'ייטון וטרי סווינטון. הסרט זכה לביקורות חיוביות, אך קיבל ביקורת על אי דיוקים מפי כמה כלי תקשורת ומשתתפים במשפטים של קרטר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוסק בחייו של רובין קרטר בין השנים 1966 ל-1985 ומתאר את מאבקו המשפטי נגד הרשעתו וכיצד התמודד עם החיים בכלא.

הסרט מתרכז בשני קווי עלילה:

קו העלילה הראשון מספר את סיפורו של מתאגרף במשקל בינוני רובין "הוריקן" קרטר, שהורשע בביצוע רצח משולש בבר בפטרסון, ניו ג'רזי. גזר דינו בוטל לאחר שבילה כמעט 20 שנה בכלא. הסרט מספר את סיפורו של קרטר כילד שחור שדוקר פדופיל בכתפו לאחר שהוא מנסה להרוג אותו כיוון שקרטר הרחיק אותו מחברו. בתחנת המשטרה מאיים עליו הקצין ואחר כך הוא נשפט למוסד לנוער עברייני. כשגדל הוא נמלט מהמוסד ומתגייס לצנחנים. הוא חוזר לשכונת ילדותו במדים ומתעמת עם צעיר שחור אחר בבר מקומי. הוא נעצר שובעל ידי אותו קצין האומר לו אתה חייב לי ישיבה בכלא והוא נשלח למאסר. כשהוא יוצא מהכלא הוא מתחיל בקריירת האגרוף שלו והופך למפורסם. ואז מואשם ברצח בבר כאשר הקצין מזיף את הראיות נגדו. עיקר הסרט עוסק בהתמודדותו של קרטר עם היותו אסיר ורצונו שלא להפוך לאסיר.

קו העלילה השני מתרכז בלסרה מרטין (אנ'), צעיר אפרו אמריקאי מברוקלין, אשר מתגורר בטורונטו עם שלושה אקטיביסטים קנדיים. שלושת האקטיביסטים מהווים בעבורו משפחה אומנת ומלמדים אותו קרוא וכתוב על מנת לעזור לו להתקבל לקולג'. בשנות ה-80, הנער מתחיל להתעניין בסיפורו של קרטר, זאת לאחר שהוא קורא את הביוגרפיה שלו. מרטין יוצר קשר עם קרטר, ומשכנע את משפחתו האומנת להתמסר למאבקו של קרטר נגד הרשעתו ולנסות לשחררו. הסיפור מסתיים בעתירות המוצלחות של הצוות המשפטי של קרטר אל השופט ה. לי סרוקין (אנ') בבית המשפט המחוזי האמריקאי של מחוז ניו ג'רזי.

בשנת 1996, רובין "ההוריקן" קרטר היה מתאגרף במשקל בינוני מהמעלה הראשונה, כאשר רבים ציפו שיהיה אלוף האגרוף המוצלח ביותר בעולם. במהלך נסיעה בחזרה ממועדון בפטרסון, ניו ג'רזי, קרטר וחברו ג'ון ארטס נעצרו ונלקחו לחקירה משטרתית, והואשמו בפשע שבוצע במועדון אחר באותה העיר ושבמקרה עברו לידו במכוניתם. הפשע בגינו קרטר וארטס נעצרו היה רצח של שלושה: אחד הברמנים ושניים מלקוחות המועדון. אף על פי שהמשטרה קבעה לאחר מכן כי קרטר וארטיס אינם חשודים בביצוע הרצח, אדם בשם אלפרד בלו, חשוד בעצמו ברצח, טען שקרטר וארטס היו נוכחים בזמן הרציחות. על סמך עדותו של בלו, הורשעו קרטר וארטס ברצח המשולש במועדון, וקרטר קיבל שלושה מאסרי עולם רצופים.

במהלך המשפט קרטר מכריז על חפותו, בטענה כי גזעו, הקריירה שלו כמתאגרף, מעמדו ועבודתו כפעיל זכויות אדם היו הסיבות האמיתיות להרשעתו. שמונה שנים לאחר מכן, בלו וחשוד נוסף לביצוע הרצח המשולש, ארתור ברדלי, שהעיד גם הוא כי קרטר היה נוכח בזירת הפשע, חזרו בהם מעדותם. אולם, קרטר וארטס הורשעו פעם נוספת. לאחר מכן, העלילה חוזרת למרטין, שעובד עם שלושה אקטיביסטים קנדיים במטרה לדחוף את מדינת ניו ג'רזי לבדוק מחדש את תיקו של קרטר.

הסיפור מגיע לשיאו עם הצלחתו המשפטית של קרטר ושחרורו. בשנת 1985 קבע בית משפט מחוזי-פדרלי כי התביעה במשפט השני של קרטר ביצעה טעויות משפטיות רבים וכי הרשעתו התבססה על גזענות ולא על עובדות. כתוצאה מכך, קרטר שוחרר, וסיכם את סיפורו באמירה "שנאה הכניסה אותי לכלא, ואהבה הוציאה אותי ממנו."

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניינו של נורמן ג'ואיסון (הבמאי והמפיק) בביוגרפיה של רובין ה"הוריקן" קרטר החל ב-1992.[2] ארמין ברנשטיין (אחת מכותבי התסריט) קנתה את זכויות ההסרטה דרך חברת ביקון פיקצ'רס, והתחילה לכתוב את התסריטים הראשונים תוך בניית מערכת יחסים עסקית עם אירווינג אזוף.[3] בתחילה ג'ואיסון חשב שסדרת טלוויזיה תתאים יותר לסיפור, מפני שהסיפור מקיף מאוד. ברגע בו דנזל וושינגטון נרשם לשחק את הדמות הראשית, הוא התחיל לעבור אימוני אגרוף ארוכים, בצמוד לקרטר עצמו. וושינגטון העיד כי "הוא עישן קופסאות שלמות של סיגריות ושתה קנקני קפה רבים. אני שתיתי קצת קפה. זה מעניין ומאתגר כשמישהו שם, חי ונוכח בחדר".[4] צילומי הסרט החלו בנובמבר 1998, בכלא המערבי של ניו גרזי, בטרנטון ובערים כמו אוונל ופטרסון, כמו כן בטורונטו.[5]

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שם זמרים כותבים אורך
1 "Hurricane" The Roots featuring Black Thought, Common, Mos Def, Dice Raw, Flo Brown and the Jazzyfatnastees Tariq Trotter, Tracey Moore, Mercedes Martinez, Karl Jenkins, Lonnie "Common" Lynn, Dante "Mos Def" Smith, Falana Brown, Scott Starch 5:39
2 "Little Brother" Black Star 4:01
3 "Love Sets You Free" Kelly Price and Aaron Hall 4:06
4 "I Don't Know" The Jazzyfatnastees 3:19
5 "Isolation" Meshell Ndegeocello 4:57
6 "The Revolution Will Not Be Televised" Gil Scott-Heron Heron 3:05
7 "One More Mountain (Free Again)" K-Ci & JoJo Diane Warren 3:41
8 "Hurricane" Bob Dylan Dylan, Jacques Levy 8:33
9 "Hard Times (No One Knows Better Than I)" Ray Charles Charles 2:55
10 "In The Basement part 1" Etta James Billy Davis, Raynard Miner, Carl Smith 2:22
11 "Still I Rise" Melky Sedeck 4:15
12 "I Don't Know" Ruth Brown Brook Benton, Bobby Stevenson 2:53
13 "So Amazing" Clark Anderson Anderson, Summer Anderson 4:32
14 "The Suite" Christopher Young Young 7:18

הוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוריקן הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורנטו ב-17 בספטמבר 1999. כמו כן, הסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-17 בפברואר 2000.

שבועיים לפני הקרנת הסרט בצפון אמריקה, הוקרנה בכורת הסרט באולפני פוקס שבלוס אנג'לס. בהקרנה התארחו הרבה מן האנשים המתוארים בסרט. אחד מהם היה רובין קרטר, כאשר נשאל איך ההרגשה לראות את דמותו על המסך הגדול הוא ענה: "לא ידעתי שאני נראה כל כך טוב". הסרט זכה לאהדה מלסרה מרטין, אשר תיאר אותו כ" תיאור מדהים ומדויק של אירועים". כמן כן, ג'ון ארטס, החבר שהורשע יחד עם קרטר, אמר ש"היה לי לכבוד לראות את התפתחות האירועים ללא הלחץ שחש במהלך התרחשותם". לעומת זאת, ה. לי סרוקין, השופט ששחרר את קרטר, אמר שבניגוד לשחקן ששיחק אותו בסרט, רוד סטיגר, הוא שומר על פרופיל נמוך.[6]

קופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח למהדורה מוגבלת בצפון אמריקה ב-29 בדצמבר 1999. בשבוע הראשון רווחי הסרט הגיעו ל-384,640 דולר והרווח הסופי הגיע ל-50,668,906 דולר.[7] בזירה העולמית הסרט הוקרן ב-2,148 קולנועיים. הסרט סיים את הקרנותיו בשבוע של 14 באפריל 2000.[8]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לתגובות חיוביות, במיוחד בנוגע להופעתו של דנזל וושינגטון. הסרט זכה ל-83% הצבעות חיוביות באתר עגבניות רקובות בהתבסס על 113 ביקורות. לפי הדעה הרווחת באתר זו אחת ההופעות החזקות ביותר של דנזל וושינגטון. כמו כן, נאמר שהסרט סוחף, מעורר השראה ואף לוקח סיכונים בהצגתו את הסיפור.[9] רוג'ר אברט, מבקר קולנוע ב-Chicago Sun Times, אהב את הסרט ואת השחקנים, הוא כתב " זאת אחת מההופעות הטובות ביותר של דנזל וושינגטון, באותה הרמה כמו בסרט מלקולם אקס... וושינגטון מביע את זעמו, גאוותו וחדירות המטרה של הוריקן קרטר... זה משהו חזק, ואני הייתי מודהם, בתחילת הסרט הייתי חסר סבלנות אבל אחר כך מצאתי את עצמי נסחף אל תוך הסרט, עד שבסוף הסרט הגעתי לשלב של דמעות. מה שמשפיע עלי בסרטים הוא אף פעם לא העצבות, אלא האיכות."[10]

חלק מהצופים התאכזבו בשל "הבדיוניות" שבסיפור. הסרט מסופר מנקודת מבטו של קרטר ואף קרטר עזר ביצירתו. מסיבה זו הסרט אינו מתיימר להציג את המציאות מנקודת מבט אובייקטיבית, אלא מנקודת מבטו האישית של קרטר.

מבקר קולנוע, סטפן הולדן, כתב בעיתון ניו יורק טיימס, הביע דעות חלוקות בנוגע לסרט, אך רק ביקורת חיובית למשחק. הוא כתב: "בסיפור על מאבקו הממושך והמצליח של מר קרטר לחופש ולצדק, ההוריקן זכה לתהילה בזכות הופעתו המדהימה של דנזל וושינגטון... זאת אומרת, מר וושינגטון משחק ברמה אחרת. אם ההוריקן הוא דיוקן מעורר השראה של אצילות, הרי זה משום שהשחקן אינו מסתיר את הזעם והייאוש שנמצאים מתחת לפני השטח בדמותו של קרטר."[11]

הולדן הביע גם ביקורת על אמינות הסרט: "הסרט כל כך להוט להלהיב את הצופה שהוא מכופף עובדות חשובות כדי ליצור אפקט דרמטי. אחד מהעיוותים הגדולים ביותר הוא תיאור משחקו של קרטר ב-1964, על התואר במשקל בינוני, מול ג'ואי ג'רדילו. הסרט מציג את הקרב כך שהפסדו של קרטר נגרם רק בגלל גזענות השופטים. עיוות כזה של עובדות אכן מוסיף עוד אפקט דרמטי. אך כאשר נאספים עיוותים רבים והגזמות מסוג זה, כדאי לתהות האם הרגשות שהסרט מעלה בנו הושגו בקלות רבה מדי, ובאיזה מחיר הם הושגו."

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקת בנוגע לאי דיוקים בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט בוקר בשל פירוש לא מדויק של עובדות רבות מחייו של קרטר והמשפט בו השתתף, שנמצאות בתיק הצבאי שלו, בתיקו הפלילי, בדוחות משטרתיים ובתיעוד משפטי. המבקרים כוללים את: קאל דיל, לארי אלדר, תומאס קלואו, ברברה ברנס (בתה של הקרבן הייזל טניס), ג'ורג' קימבול מה-אייריש טיימס, מילן סימוניץ' מהפיטסבורג פוסט-גזט, לונה מאנינג, כתב הניו יורק טיימס רוברט ליפסטה, פול מולשין מהסטאר- לדג'ר וג'אק ניופילד מהניו יורק פוסט, שהצהיר: "אני הכרתי את רובין קרטר, הייתי נוכח בקרבות שלו, כתבתי על המשפט החוזר שלו ולא ראיתי את המציאות על המסך." מבקר הסרטים של הניו יורקר, דייוויד דנבי כתב על הסרט: "שקרי, חמקני, ולא צמוד לעובדות- אגדה ליברלית."

התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף ההתאבקות במשקל בינוני לשעבר, ג'ואי גירדלו, תבע את מפיקי הסרט בשל הכפשת שמו בתיאור הקרב בינו לבין קרטר כ"דילמה גזענית." "זו בדיחה" הוא אמר לניו יורק דיילי ניוז "הוא מעולם לא הכה אותי פעמים רבות כל כך בחמישה עשר סיבובים. כל מומחה התאבקות בעבר ועכשיו יגיד לך שניצחתי בקרב הזה." השופט רוברט פוילס שניקד את המשחק 66–72 לטובתו של גירדלו העיד: בסרט הציגו את ג'ואי גירדלו כמתאבק חסר יכולת. לדעתי זה היה מגוחך". אפילו קרטר עצמו הסכים שגירדלו היה מתאבק ראוי.

בסופו של דבר שני הצדדים הגיעו לפשרה, המפיקים שילמו פיצויים לג'ואי גירדלו וג'ואיסון הסכים להצהיר בגרסת ה-DVD של הסרט ש"גירדלו ללא ספק היה מתאבק ראוי."

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jamie Talan, Can Memory Be Created — and Then Retrieved? Yes, According to New Experiment, Neurology Today 12, 2012-05, עמ' 10–12 doi: 10.1097/01.nt.0000415042.29869.63
  2. ^ ARMY SAFETY CENTER FORT RUCKER AL, Army Ground Risk Management Publication: Countermeasure, Vol 21, No 4, April 2000. Water Safety... A Risk Management Approach, 2000-04-01
  3. ^ {{{מחבר}}}, RAND Review: March-April 2018, 2018 doi: 10.7249/cp22-2018-03
  4. ^ Jan Lumholdt, Around the Circuit: Around the Circuit: Berlin International Film Festival, 10–20 February 2011, Film International 9, 2011-05, עמ' 95–97 doi: 10.1386/fiin.9.2.95
  5. ^ pressklipp om afghanistan november 1997 - april 1998, University of Arizona Libraries, 2000
  6. ^ {{{מחבר}}}, Hurricane warning, New Scientist 235, 2017-08, עמ' 5 doi: 10.1016/s0262-4079(17)31591-9
  7. ^ Marc Vinyard, Box Office Mojo, CC Advisor
  8. ^ {{{מחבר}}}, Articles Accessed in December 2006, Obstetrics & Gynecology 109, 2007-03, עמ' 577 doi: 10.1097/00006250-200703000-00001
  9. ^ Eduardo Villarreal, Joe Zein, 1441, Critical Care Medicine 46, 2018-01, עמ' 704 doi: 10.1097/01.ccm.0000529443.11746.21
  10. ^ Bruce J. Evensen, Ebert, Roger (18 June 1942–04 April 2013), Oxford University Press, 2015-04, American National Biography Online
  11. ^ New York Times New York State Catholic Poll, November 1999, ICPSR Data Holdings, ‏2000-04-18