ההמנון ההומרי להרמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההמנון ההומרי להרמס, הוא אחד משלושים ושלושה המנונים הומריים עתיקים המיוחסים להומרוס. (אורך 580 שורות) אין תארוך מדויק לזמן כתיבתו של המנון, אך ההמנון מתוארך לתקופה שבין המאות 5-6 לפנה"ס.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידת האל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמנון מתחיל מתיאורה של לידתו של האל. אביו הוא זאוס, האל המרכזי באולימפוס ואמו היא מאיה, אלה הבכירה שבפליאדות. הרמס מתואר כתינוק שמרגע הולדתו נמצא בתנועה מתמדת. הוא נולד בבוקר, לקראת צהריים המציא את הנבל ולמד לנגן, בערב גנב את פרותיו של אפולו ובלילה שכב כבר בעריסתו, מגלם נאיביות ילדותית. יומו הראשון של הרמס משמש כהקדמה שבה משתקפות תכונות אופיו העיקריות של האל.

המצאת הנבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמנון מתאר שכבר לאחר הולדתו, האל הצעיר משתחרר מחיתוליו, יוצא מעריסתו ויוצא לחקור את העולם ללא כל פחד. כאשר הרמס מבחין בצב הזוחל מול מערת אמו, לראשו מגיע רעיון. הוא תופס את הצב, מוריד את שריונו, מצמיד אליו קצץ לקנים ומותח שבעה מיתרים. כך ההמנון מתאר את המצאת הנבל הראשון. בהמשך מתואר כיצד הרמס ניגן בנבל ושר. המוזיקה שלו עוררה אושר, אהבה ואף חלומות מתוקים.

מפגש עם אפולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהרמס מחזיר את הנבל לעריסתו, מתעורר רעבו של האל. הוא יוצא מן המערה, חוצה בשעות ספורות את יוון מדרום לצפון, ומגיע עם ערב אל רפתות האלים בפִּייֶרִיָה שליד האולימפוס. ההמנון מתאר כיצד האל הצעיר הבחין בפרות המשוטטות השייכות לאחיו החורג, האל אפולו. הוא מפריד חמישים מהן מהעדר ומוביל אחריו בצעדה אחורה.

זאת על מנת ליצור עקבות המובילות לכיוון ההפוך ואילו לעצמו הכין נעליים מיוחדות מענפי הדס ואשל הלא משאירות עקבות כלל. הוא מוביל אותן דרומה עד לנהר אַלְפֶאוֹס שליד אוֹלימְפִּיָה. שם, הרמס מדליק אש על ידי שני ענפים וחומר דליק. בכך הוא ממציא דרך להדלקת אש. לאחר מכן הרמס, משאיר את הפרות במקום סתר, ממהר לחזור לקילֶנֵה ומתגנב דרך חור המנעול אל תוך מערתה של אמו. שם נשכב בעריסתו ומחבק את הנבל.  הרמס משליך את נעליו לנהר, מפזר את הפחם וחוזר למערת אמו. הוא נכנס חזרה לעריסתו, מניח את הנבל לצידו ונרדם. לאחר שאפולו מגלה את האבדה, הוא מבחין בעקבות המובילות לכיוון השני, אך עולה על התרמית. בבואו למערתה של מאיה, הוא דורש מהרמס את החזרתם של הפרות. כאן ההמנון מתאר את הרמס הצעיר מכחיש כל יחס להיעלמות הפרות ומעמיד פני תינוק תמים, הנולד רק עתה ועיסוקיו העיקריים הם לישון ולשתות חלב אמו.

עימות עם זאוס ואפולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפולו והרמס מגיעים לזאוס, אביהם, על מנת לברור בסיטואציה הנתונה. כל אל מציג את גרסתו. אפולו מאשים את הרמס בגנבה ומספר על תחבולותיו, ואילו הרמס הקטן מכחיש במתק שפתיים את כל ההאשמות. זאוס, המשועשע מהתנהגותו של הרמס תוך הבנה שגם לתכונות אלה יש מקום בקרב האלים, מורה עליהם להתפייס ולהרמס לספר היכן החביא את הפרות. אפולו, המתרשם מהנבל, מבקש מהרמס לתת לו אותו בתמורה לכל אשר יבקש. הרמס מסכים ומקבל חמישים פרות, מטה רועים ותפקידו של פטרון הדרכים ורועה צאן. יתר על כן, הוא מקבל מוט זהב עם שלושה עלים לראשו, המעניק עושר, שליטה על חיות ומתנת נבואות קטנות. בכך הרמס הופך גם לשליח לאלים. הוא מלווה את בני-האדם בדרכי העולם, ובמותם הוא מנחה את נשמותיהם אל משכנות השאול.

מוטיבים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיב ההומור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל אורכו של ההמנון, ישנם לא מעט רגעים קומיים בין אם בסצנת גנבת הפרות או המשפט עם אפולו מול זאוס. ההמנון מתאר את הרמס כדמות נוכלת, המצליחה להשיג את כל המטרותיה כאשר כל האמצעים כשרים. בנוסף גם הדמויות של שני האלים המרכזיים בפנתאון האלים: זאוס ואפולו מוצגים באור שונה. זאוס, המתואר לרוב כמטיל אימה, מוצג כאן משועשע למראה בנו התינוק התחמן שהצליח לעבוד על אחיו הגדול ואילו אפולו עצמו, למרות הכעס הראשוני, מתרכך ומשתף פעולה עם הרמס ואף עוזר לו להפוך לאחד האלים. הרוח ההומוריסטית מלווה את המנון ומעבירה היטב את אופיו הייחודי של האל.

ייחודו של ההמנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמנון מתואר הרמס כתינוק וזאת בניגוד להמנונות של אלים אחרים (כמו אפולו, אפרודיטה וכו') שבהם הם מתוארים כבוגרים ובשלים ישר לאחר לידתם. יתר כל כן, הרמס מופיע בהמנון ללא הגדרת כוחותיו ותחום השפעתו, ורק בסוף ההמנון הוא רוכש אותם. הרמס נראה נלחם על זכויותיו מול זאוס ואפולו ומשיג את האביזרים שיגדירו לו בהמשך את תחומי השפעתו. מנגד, שאר האלים האולמפיים מתוארים בהמנונות שלהם כמוכנים בעלי תחומי השפעה ברורים. בכך הרמס הוא אל שונה מהם וכך גם ההמנון המתאר את רוחו.

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבתאי, א. (2000) המיתולוגיה היוונית, הקוסמולוגיה והאלים האולימפיים: הולדת הרמס - http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1736
  • Finkelberg, M. (2011) The Homeric Encyclopedia
  • Richardson, N. (2010) Three Homeric Hymns: To Apollo, Hermes, and Aphrodite. Cambridge
  • Vergados, A.(2012) The Homeric Hymn to Hermes

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]