ההפגנות בברזיל (2013)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ההפגנות בברזיל
תאריך התחלה יוני 2013
תאריך סיום ספטמבר 2013
מקום

ברזילברזיל ברזיל

סטטוס הסתיים
נפגעים
לפחות 10 אזרחים נהרגו, 250 אזרחים נפצעו וכ-651 עצורים
הפגנת המחאה בריו דה ז'ניירו. משמעות השלט היא: "אם [מחיר] הכרטיס יעלה, ריו תקפא"

הפגנות המחאה בברזיל הן סדרת הפגנות שפרצו בעצימות נמוכה החל מאוגוסט 2012 אך הפכו לסדרת מחאות בקנה מידה גדול יותר החל מאמצע יוני 2013[1]. המחאות שפרצו בסדרת ערים בברזיל זכו לתמיכת תנועת Passe Livre, המורכבת מעורכי דין מקומיים שדרשו תחבורה ציבורית בחינם. ההפגנות הביעו מחאה על העלאת המחירים לנסיעה באוטובוסים, רכבות ורכבות תחתית, שמחירם התייקר בכמה ערים בברזיל. ההפגנות התפשטו והביעו בחובן גם מחאות נגד האלימות המשטרתית נגד המפגינים והפכו להפגנות הגדולות ביותר בברזיל מאז הפגנות 1992 נגד הנשיא דאז פרננדו קולור דה מלו[2]. המדיה החברתית לוקחת חלק משמעותי בארגון ההפגנות, בדומה לארגון ההפגנות בטורקיה. בהפגנות נטלו חלק כשני מיליון אזרחים[3][4].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפגנות הראשונות פרצו בעיר נאטאל בריו גראנדה דו נורטה בין אוגוסט לספטמבר 2012, ונודעו בכינוי מרד האוטובוסים (Revolta do Busão) כאשר המפגינים שכנעו את העירייה המקומית להוריד את מחירי המחייה. הפגנות דומות אורגנו בפורטו אלגרה במרץ 2013 כשהמפגינים תבעו מהעירייה המקומית להוריד את מחירי התחבורה הציבורית.

ב-16 במאי 2013 פרצו הפגנות בגויאניה על רקע דומה, והשיא הגיע ב-28 במאי כשההפגנות בכיכר ביבליה בעיר הפכו לעימותים של ממש כשארבעה אוטובוסים נהרסו ושני אחרים נסקלו באבנים. הסטודנטים המקומיים נעצרו בעוון אלימות וב-6 ביוני סטודנטים חסמו את רחוב בגויאניה, והעלו באש מספר רכבים וניצתו זגוגיות של ניידות משטרה. ב-13 ביוני המחירים הורדו כניסיון הממשל להתגמש מול המפגינים.

ההפגנות פרצו בסאו פאולו לאחר שהעירייה וממשלת מדינת סאו פאולו המפעילה את מערכות הרכבות של סאו פאולו הכריזו על עליית מחירי כרטיסי הנסיעה ואז התפשטו המחאות לשאר החלקים במדינה.

אף שמחירי הנסיעה באוטובוסים היו עיקר הסיבה לפרוץ ההפגנות, חלקן העלו לסדר היום נושאים אחרים לרבות אכזבת האזרחים מהירידה באיכות שירותי הרווחה בברזיל בזמן שמופנים תקציבים רבים לבניית מתקני ספורט גדולים לקראת גביע הקונפדרציות ומונדיאל 2014 שתקציבו הגיע לכשבעה מיליארד ריאל ברזילאי, עם תקציב שצפוי להגיע לכ-32 מיליארד על לתחילת הטורניר. בנוסף לזה, לצד הידרדרות מתמשכת באיכות החיים עולה התקציב להכנות לקראת אולימפיאדת 2016, שאף היא תיערך בברזיל.

המחאות התגברו על רקע עריכת משחקי גביע הקונפדרציות כשהמשטרה נערכת בכוחות מתוגברים, על רקע מחאות כנגד עליית מסים.

סדר האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1 עד 14 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2013 סדרת הפגנות פרצו בעיר סאו פאולו והביעו מורת רוח עמוקה נגד עליית מחירי הרכבות והמחאה הגדולה ביותר אורגנה ב-6 ביוני בשדרת פאוליסטה בסאו פאולו. ב-13 ביוני המשטרה דיווחה כי לא הצליחה להשתלט על המהומות, ובניסיון להרגיע את הרוחות ירתה כדורי גומי נגד המפגינים ואף נגד אנשי תקשורת שסיקרו את ההפגנות[5]. כמה ארגוני ימין אף ביקרו את תגובת המשטרה האלימה.

17 - 18 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-250,000 מפגינים יצאו לרחובות בכמה ערים ב-17 ביוני, כשההפגנות הגדולות ביותר פרצו בריו דה ז'ניירו כשמאה אלף איש יצאו להפגין. ההפגנות התחממו כשהמפגינים הפגינו מול בנייו בית הנבחרים של מדינת ריו דה ז'ניירו ואילצו את ממשלת המדינה להגיב בחומרה כשכוחות המשטרה הצבאית ירו באש לעבר המפגינים. כמה מפגינים אושפזו ואחרים עוכבו לחקירה. ההפגנות פרצו גם בקהילות הברזילאיות מסביב לעולם מול שגרירויות ברזיל באוסטרליה ובספרד.

19 - 22 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפגנות נמשכו אם כי בקנה מידה קטן יותר. כמה ראשי ערים בברזיל הכריזו על הורדת מחירי התחבורה. כשבלמעלה ממאה ערים בברזיל יצאו להפגין כ-2 מיליון מפגינים סך הכל[6], לרבות מפגינים שהפגינו מול בנייני הממשלה הפדרלית בברזיליה, סאו פאולו וריו דה ז'ניירו.

ב-22 ביוני הכריזה נשיאת ברזיל דילמה רוסף על רפורמה, כניסיון להרגיע את המפגינים[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ההפגנות בברזיל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]