ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים
מקום פעילות בינלאומי
יושב ראש הראשון: משה דה פיג'וטו
תאריך הקמה 1923
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים (או: התאחדות הספרדים העולמית) הייתה ארגון בינלאומי שהוקם בשנת 1925 בווינה ונועד לגבש את קהילות יהודי ספרד וארצות האסלאם בארץ ישראל ובגולה, במטרה לפתור בעיות כלליות, לתאם מאמצים כלכליים ותרבותיים, ולעורר את הזיקה לציונות ולעלייה ארצה. במשך השנים עבר הארגון מספר שינויים, וכיום הוא פועל תחת הפדרציה הספרדית העולמית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 של המאה ה-20 חפצו בני העדה הספרדית בארץ ישראל, שהתאחדו כגוף פוליטי, להקים ארגון ספרדי עולמי שיפעל במסגרת התנועה הציונית. בקונגרס הציוני ה-13 בקרלסבד בשנת 1923, הצירים הספרדים ובני עדות המזרח שהגיעו אליו מארץ ישראל וממדינות נוספות, החליטו לאחר דיונים על הקמת משרד בירושלים שמטרתו הכנת ועידה עולמית לנציגי הקהילות הספרדיות והמזרחיות מסביב לעולם, שתפקידה יהיה לייסד התאחדות עולמית שבעזרתה נציגיה במוסדות התנועה הציונית ייטלו חלק בקביעת המדיניות ובקבלת ההחלטות בה. המטרה הייתה הרחבת הפעילות הציונית בקרב בני קהילותיהם, והגברת שיתוף הפעולה שלהם בתחיית הארץ ובבניינה.

לנשיא המשרד המכין מונה יצחק לוי, וסגניו היו יצחק שמעיה אלישר ואברהם אלמליח. מלבדם נבחרו גזבר, יועץ משפטי, מזכיר ושישה חברים נוספים.

עבודתו המעשית של המשרד החלה באביב של שנת 1924, ואל פעילותו הצטרפו גם ראשי הסתדרות חלוצי המזרח.

מרכז המשרד המכין הוקם בירושלים, ומלבדו הוקמו סניפים בחברון, בחיפה וביפו. פעילים נוספים של המשרד היו בהר טוב, בזכרון יעקב ובפתח תקווה. בגולה הוקמו סניפים בדמשק שבסוריה, בווינה שבאוסטריה, בבלגרד שביוגוסלביה, במנצ'סטר שבאנגליה ובבואנוס איירס שבארגנטינה.

רעיון הקמת ההתאחדות זכה לתמיכה רחבה, בין היתר של הרב יעקב מאיר, חיים ויצמן, מנחם אוסישקין, ההנהלה הציונית בארץ ישראל, הוועד הלאומי ו-ועד העיר ליהודי ירושלים.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה המרכזית של הקמת ההתאחדות הייתה "לאחד בעבודת בנין הארץ וגאולת העם את הקהילות הספרדיות-המזרחיות אשר בכל מרכזי הגולה תחת הנהלה מסודרת... כדי לעבוד שכם אחד... עבודה לאומית משותפת לבניין הארץ והפרחתה, ולהגשמתה המהירה והמלאה של תקוותנו בארץ אבות".

מטרות נוספות היו ייצוג שווה במוסדות התנועה הציונית, הפצת תעמולה לטובת הקרנות הלאומיות, איסוף כספים לפיתוח החקלאות, התעשייה והחינוך העברי בארץ ישראל, שליחת מורים ומנהיגים רוחניים לקהילות בגולה, סיוע בקליטת עולים והקמת לשכה לאספקת מידע אודות תנאי ההתיישבות והקליטה בארץ ישראל.

במסמכי ההתאחדות נכתב כי מטרותיה הן פעילות ציונית וחברתית בקהילות הספרדיות, פעילות חינוכית ותרבותית בקהילות הגולה, הגברת עליית בני עדות המזרח ארצה וסיוע בקליטתם ומציאת תעסוקה עבורם, הכשרת קבוצות להתיישבות חקלאית והקמת מושבים לבני עדות המזרח, השתתפות במגביות לפיתוח הארץ ויישובה ובעיקר הגדלת התרומות לקרנות הלאומיות, שיגור משלחות תעמולה לארצות הגולה כדי לספר אודות רעיון ההתאחדות, ייסוד מוסדות סיוע וחסד לבני עדות המזרח, סיוע להוצאה לאור של כתבים וחיבורים על יהודי ספרד ועדות המזרח, ולשמש כמוסד מתווך ומפשר בין ארגונים ספרדים, ולנהל משא ומתן בשם בני עדות המזרח וספרד אל מול המוסדות הציוניים.

כדי לא ליצור בידול, הסתייגו מייסדי ההתאחדות והבהירו כי הקמת ההתאחדות, אין מטרתה להביא לפירוד האומה, אלא לאחדות בלבד. המטרה הייתה לסייע להסתדרות הציונית כפי שסייעו לה המפלגות הציוניות שארגנו את הקהילות באירופה ובאמריקה, ומעודדות עלייה לארץ ישראל.

ייסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מיוזמי והוגי הרעיון להקמת הארגון היה הרב נסים עובדיה, שבקונגרס העולמי של היהדות הספרדית שהתקיים בווינה בשנת 1925 (ה'תרפ"ה) הכריז מעל בימת הנואמים על הקמת הארגון בפועל[1], לאחר שנתיים של הכנות בעזרת המשרד המכין. בקונגרס, שבו השתתפו 62 צירים מ-15 מדינות, בהן ארץ ישראל, בולגריה, יוון, יוגוסלביה ואוסטריה, נבחר משה דה פיג'וטו לנשיא הארגון, וכנשיא הכבוד של הוועידה הוכתר באותו מעמד הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. לשם מילוי תפקידו, עזב דה פיג'וטו את עסקיו בחו"ל ועבר להתגורר בארץ ישראל, כדי למסד בה את הארגון. בתקופה שלאחר ההכרזה, הוקמו סניפים להתאחדות במדינות הבלקן, אירופה, אפריקה, סוריה וארצות הברית[2], בעוד שבארץ ההתארגנות הייתה דלה ולא משמעותית.

בשנת 1926 נרשמה ההתאחדות במשרד מושל מחוז ירושלים, ועם הקמתה בפועל, הוקמו סניפים בתל אביב, ביפו, בחיפה, בצפת, בביירות שבלבנון, בדמשק ובחלב שבסוריה, בקהיר ובאלכסנדריה שבמצרים, בבלגרד ובניש שבסרביה, בסרייבו שבבוסניה, בסקופיה ובביטולה שבמקדוניה, בפלבודיב שבבולגריה, בווינה שבאוסטריה, בפריז שבצרפת, במנצ׳סטר שבאנגליה, בניו יורק וברוצ׳סטר שבארצות הברית, בארגנטינה, באורוגוואי, בברזיל, בפרו, בצ׳ילה ובקובה. עד לשנת 1945, נוספו להתאחדות סניפים באלג'יריה, באיטליה, בהולנד, בוונצואלה, בתוניסיה, ביוגוסלביה, במרוקו ובקולומביה.

בשנים הראשונות, חברי הוועד הפועל בארץ ישראל היו אברהם אלמליח, שבת אשר, משה דוד גאון, מאיר לניאדו, יצחק לוי, יוסף מיוחס ומשה קרסו. בוועד הפועל של חוץ לארץ, שמרכזו היה בסלוניקי, חבריו היו שלמה אלקלעי, ויטה חיון, דוד פולרנטין, דוד קואינקה, יצחק קנסינו ואברהם רקאנטי.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתאחדות פעלה תחת חסותה של התנועה הציונית, כמו הסתדרות העובדים הכללית ותנועת המזרחי.

הכספים לפעילות הארגון נתרמו על ידי אישים וקהילות מסביב לעולם. את חלק ניכר מההוצאות מימן משה דה פיג׳וטו מכיסו. בתו מרים נחום אף קיימה מספר נשפי התרמה לטובת הארגון.

בוועידות הבין-ארציות שקיימה ההתאחדות בבלגרד בשנת 1930, בלונדון ב-1935 ובאמסטרדם ב-1938, הצטמצם הייצוג של חברי ההתאחדות מארץ ישראל, ועיקר הייצוג שבלט היה של קהילות הגולה. בוועידת היהודים הספרדים מארצות הבלקן, שהתקיימה בבלגרד בחודש מאי 1930, נאם משה דה פיג'וטו כנציג ארץ ישראל, ואמר כי מאחר שמאמצי ההתאחדות שבנשיאותו לא צלחו לטפל באפליית יוצאי יהדות ספרד והמזרח בארץ ישראל בכל הקשור לתעסוקה, משרות, עלייה, התיישבות וחלוקת כספי הקרנות, יש לתרום לקרנות הלאומיות אך ורק בתנאי שכספי התרומה ילכו לטובת יוצאי ספרד והמזרח בארץ ישראל. מסקנה זו קיבלה תמיכה מנציגי קהילת יהודי סופיה מבולגריה, והצהירו כי אם מוסדות התנועה הציונית לא ייענו לדרישות יוצאי ספרד והמזרח, לא יתרמו האחרונים כספים לקרנות הלאומיות.

בסוף שנת 1931 נוסד בפריז שבצרפת וועד מרכזי שכלל 12 חברים, שמטרתו הייתה לפעול לכינוס ועידה ספרדית עולמית, ובראשו הועמד משה דה פיג'וטו, שלבינתיים עבר להתגורר בפריז, ולסגניו מונו הרב נסים עובדיה וסלבדור אברבנאל. בחודש יולי 1932 (סיוון ה'תרצ"ב) ייסד הרב נסים עובדיה יחד עם עובדיה קמחי כתב עת בשם "Le Judaisme Sepharadi" ("היהדות הספרדית") שיצא לאור בפריז, ובו פרסם את מאמריו אודות ארגון ואיחוד הקהילות הספרדיות בעולם. כתב העת שימש גם כבמה להפצת רעיונותיה של ההתאחדות ובמה למחקרים ומאמרי הגות וספרות בנושאי הקהילות הספרדיות בעולם. עם הכותבים בו נמנו זאב ז'בוטינסקי, מנחם אוסישקין, משה דוד גאון, דוד ילין, אברהם אלמליח ואחרים. בשנת 1940 פסקה הוצאת הירחון בשל המשבר בצרפת, ובשנת 1945 חזר לצאת תחת השם "קול ספרד" עד לשנת 1967 בעריכת עובדיה קמחי.

האיחוד העולמי של הקהילות הספרדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 1935 התקיימה ועידה בין-ארצית בלונדון, שבה הוחלף שם ההתאחדות ל"האיחוד העולמי של הקהילות הספרדיות" (Universelle Des Communautés Sépharadites L'union). בוועידה זו השתתף רק נציג אחד מארץ ישראל, ומעתה והלאה הלכה ההתאחדות והתמקדה יותר ביהודי הגולה מאשר ביהודי ארץ ישראל. בוועידה גם נבחרו תוכניות פעולה חדשות שלא נכללו בהן ארץ ישראל, ומטרתן שיפור מצבם הרוחני והגשמי של יהודי ספרד והמזרח, תוך הדחקת הנושאים הפוליטיים והשארת הטיפול בהם לגופים רשמיים אחרים. בוועידה גם הוחלט על הקמת שני וועדים, שמרכזיהם בפריז בנשיאות הרב נסים עובדיה, ובלונדון, בנשיאות ונובס דה קוסטא.

למרות ירידת המעורבות של נציגי ארץ ישראל, בוועידה הבין-ארצית שהתקיימה באמסטרדם בשנת 1938, השתתפו מטעם הוועד הפועל הרב יוסף מרדכי הלוי (כחבר נשיאות האיחוד) ויצחק רפאל מולכו, שנבחרו גם למוסדות המרכזיים של ההתאחדות. בוועידה זו הוחלט על הקמת בית מדרש לרבנים בירושלים, ודנו באפשרות לפתיחת מדור לענייני ספרדים בסוכנות היהודית.

דמויות בולטות בהתאחדות לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]