ההתקפה על אוטובוס 2094
| חלק ממלחמת העצמאות | |
|---|---|
 | |
| שלט הנצחה בתחנת הדלק בצומת נחלים, בקרבת המקום בו נורו היריות הראשונות במלחמת העצמאות | |
| תאריך | 30 בנובמבר 1947 |
| מקום | ישראל, מרכז |
| מטרה | אוטובוס נוסעים |
| קואורדינטות | 32°03′52″N 34°54′11″E / 32.0643829°N 34.903146°E |
| סוג | התקפה משולבת |
| הרוגים | 7 |
| פצועים | 9 |
|
(למפת גוש דן רגילה)   ההתקפה על אוטובוס 2094 | |
  | |
ההתקפה על אוטובוס 2094 הייתה ההתקפה המאורגנת הראשונה על היישוב במלחמת העצמאות, שאירעה ב-30 בנובמבר 1947 בשעות הבוקר, למחרת החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר, ונחשבת יריית הפתיחה של המלחמה. בהתקפה על האוטובוס של "אגד" שבוצעה על ידי כנופיית ערבים סמוך לכפר פג'ה, נרצחו שבעה נוסעים.
פרטי האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתקפה בוצעה כשלושה קילומטרים מדרום לכפר פג'ה, כפר ערבי שהיה ממזרח לפתח תקווה (כיום עומדת במקום תחנת דלק בכניסה למושב נחלים).
ב-30 בנובמבר 1947, בשעה 7:30 בבוקר, למחרת ההצבעה באו"ם וההחלטה על תוכנית החלוקה יצא אוטובוס של "אגד", עם מספר לוחית הרישוי 2094, מנתניה לירושלים, ובו 21 נוסעים ונהג.
בשעה 8:12 ראה הנהג, אריה הלר, ערבי לובש מעיל אירופי, מנופף בידו. הוא הבחין בתת-מקלע המוסתר תחת כנף מעילו. הנהג לא עצר את האוטובוס והערבי שלף את התת-מקלע וירה בו. הלר ניסה להאיץ את הנסיעה ואז הושלכו על האוטובוס רימוני יד אחדים. אחד מהם התפוצץ בתוך האוטובוס ואש תת-מקלע נורתה על האוטובוס מצד חזיתו. הנוסע יוסף שטרן, תושב נתניה, שישב לצד הנהג הצליח להשתלט על ההגה, היטה את האוטובוס לצד ימין והאוטובוס שקע בצד הדרך ונעצר. מהירי נהרגו חמישה מהנוסעים ותשעה אחרים נפצעו. הנהג ושניים מהנוסעים יצאו מהרכב ותפסו מחסה מאחורי אחד הגלגלים. אחד התוקפים נכנס לאוטובוס ולקח את תיקו של הנהג ובו 19 לא"י. בראותו את אחד הנוסעים מנסה לעזור לאשתו הפצועה, התוקף ירה בבעל והרגו ואז נמלטו התוקפים. ארבעה אנשים נהרגו באותו היום, אחד מהפצועים מת מפצעיו חמש שנים לאחר מכן ב-1953. הייתה זו ההתקפה המאורגנת הראשונה על היישוב במה שהוגדר מאוחר יותר "מלחמת העצמאות".
חיילים מהלגיון הערבי, בני עבר הירדן, בפיקוד בריטי ניגשו לאוטובוס וסירבו לעזור לנפגעים. יהודי בעל משאית שהובילה חצץ שעברה במקום פינה חלק מהפצועים לבית החולים בילינסון בפתח תקווה. הנוסעים שיכלו ללכת ברחו דרך השדות ונאספו על ידי עגלה עם סוס.
25 דקות קודם לכן תקפה הכנופיה אוטובוס אחר, שנסע מחדרה לירושלים ונהגו היה איש השומר לשעבר טוביה הורביץ (אחיו של נחום הורביץ), בהתקפה נהרגו שני נוסעים. אסתר זכאי נסעה באותו היום באוטובוס שנסע מחדרה, וסיפרה כי אוטובוס זה עקף בדרכו את האוטובוס שיצא מנתניה, ולכן נפגע ראשון מהירי של התוקפים, והאישה שישבה בו ונהרגה מהירי היא נטקה (נחמה) הכהן, בת 46, חברת השירות הרפואי של "ההגנה" בעיר העתיקה בירושלים, שחזרה מביקור בבנימינה. למעשה נחמה היא החלל הראשון של מלחמת העצמאות[1][2].
מניעי הכנופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המידע של שרות הידיעות של ההגנה (ש"י), מארגן ההתקפה היה ערבי תושב העיר יפו בשם אבו כישכ, שהיה אחראי לשלושים וחמש פעולות רצח ושוד באזור גוש דן, ובהן הרצח בגן הוואי. לפי בני מוריס, מניעי ההתקפה על שני האוטובוסים של אגד לא ברורים, דעת הרוב בשירות הידיעות, שהסתמכה על כרוז שהודבק ביפו, גרסה כי מדובר בהתקפת נקמה, שבוצעה בעקבות פיגוע שביצע ארגון הלח"י עשרה ימים קודם לכן בבית של אנשי השבט, ובמהלכו הרגו חמישה גברים מבני השבט[3][4]. סברה אחרת גרסה שמדובר במתקפה למטרת שוד וכי הכוונה הייתה לעצור את האוטובוסים ולשדוד את הנוסעים. ברם, מכונית שיטור בריטית שהזדמנה לכביש מנעה מהם לבצע את זממם. הפעולה הוצגה בכלי התקשורת כתגובה ערבית על החלטת האו"ם להקים מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל המנדטורית. מפקד הש"י, דוד שאלתיאל, הציע להגדיר את האירוע כפלילי ולא כפוליטי. בדעתו היה לפגוע בראש הכנופיה, שעסקה בפלילים ולא לגמול לערבים אחרים[5].
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2016 הוקם אתר הנצחה לחללי ההתקפה בכניסה הצפונית למושב נחלים. באתר - הסבר על ההתקפה בעברית ובאנגלית.
-
האוטובוס המוצב באנדרטה -
מבט כללי על רחבת האנדרטה לאחר השיפוץ בנובמבר 2023 -
רחבת האנדרטה לפני 2023 -
שמות הנרצחים
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הידיעה על תקיפת האוטובוס, דבר, 1 בדצמבר 1947
- הידיעה על תקיפת האוטובוס, הארץ, 1 בדצמבר 1947
- הידיעה על תקיפת האוטובוס, המשקיף, 1 בדצמבר 1947
- הידיעה על תקיפת האוטובוס, הַבֹּקֶר, 1 בדצמבר 1947
- דוד מלמד, אוטובוס 2094, בעיתון מקור ראשון, 11 בינואר 2008
- אלי אלון, 69 שנים להתקפת האוטובוסים בצומת נחלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 10 בנובמבר 2016
- דודו דיין, טבע הדברים, צומת נחלים: כאן התחילה מלחמת העצמאות, באתר ynet, 7 בדצמבר 2012
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלידע בר שאול, הבחורות ההן, באתר ערוץ 7
- ^ תום שגב, החלל הראשון, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2007
- ^ בני מוריס, 1948, עמוד 94
- ^ Radai, Itamar (2015). Palestinians in Jerusalem and Jaffa, 1948: A Tale of Two Cities. Routledge Studies on the Arab-Israeli Conflict. Taylor & Francis. p. 237. ISBN 978-1-317-36805-2. נבדק ב-2022-04-17.
In November they again strove to cool tempers, following an attack on a Jewish bus on its way to Holon, in retaliation against the killing of five young men of the Shubaki family by LEHI gunmen (who were in turn taking revenge because one of the members of the family had informed to the British about LEHI activities).
- ^ אורי מילשטיין, סף מלחמת העצמאות