הוא חזר (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוא חזר
Er ist wieder da
Er ist wieder da.jpg
מבוסס על "הוא חזר" מאת טימור ורמש
בימוי דויד ווננדט
הפקה
  • לארס דיטריך
  • כריסטופר מולר
תסריט
  • יוהאנס בוס
  • מינה פישגארלט 
  • דויד ווננדט
עריכה האנס פונק
שחקנים ראשיים
  • אוליבר מזוקי
  • פביאן בוש
  • קטיה ריאמן
  • כריסטוף הרבט
  • פרנזיצקה וולף
  • מייקל קסלר
מוזיקה אניס רות׳הוף
צילום האנו לנץ
מפיץ Constantin Film
מדינה גרמניה
הקרנת בכורה 8 באוקטובר 2015 (גרמניה)
משך הקרנה 116 דקות
שפת הסרט גרמנית
סוגה סרט קומדיה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב

€2,956,960

($3.3 מיליון)
הכנסות $25.5 מיליון
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הוא חזרגרמנית: Er ist wieder da) הוא סרט קומדיה ביקורת מדינית ופוליטית גרמני משנת 2015 שבוים על ידי דויד וננדט (Wnendt). הסרט מבוסס על הרומן הסאטירי רב-המכר "הוא חזר", של הסופר טימור ורמש מ-2012. הסרט היה אחד מ-8 סרטים שהוצעו לייצג את גרמניה בטקס פרסי האוסקר ה-89 ולהתמודד עבור פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, אך לא נבחר.[1]

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדולף היטלר (אוליבר מזוקי) מתעורר בברלין של היום, בפארק שבו עמד הפיהררבונקר, ללא כל זיכרון ממה שקרה אחרי 1945.

הוא מבולבל, והוא מפרש מצבים ודברים מודרניים מנקודת מבט נאצית.[2] כל אדם שהוא פוגש מניח שהוא שחקן שמתחזה להיטלר. בשיטוטיו הוא מגיע לדוכן עיתונים ומתחיל לקרוא על בעיות בגרמניה של ימינו. דרך העיתונים, הוא מגלה שונה מדינה שונה לחלוטין מהמדינה שאותה עזב ואידאולוגיה שאינה לטעמו כלל.

לאחר מכן היטלר נתקל בפביאן זווצקי (פביאן בוש) מתחנת הטלוויזיה MyTV, שבאופן מקרי צילם סרט דוקומנטרי על ילדי ברלין בפארק שבו היטלר התעורר. זווצקי מוצא פוטנציאל בידורי בהיטלר ומציע לו להופיע בתוכנית טלוויזיה. בהתחלה סווצקי חושב על תוכנית בנושא חיות אך הרעיון מוצא את סופו כשהיטלר יורה בכלב עם אקדחו המוסתר. היטלר מציע לזווצקי שנושא התוכנית יהיה פוליטיקה. השניים יוצאים למסע ברחבי בגרמניה, בו היטלר מצולם בעודו מנהל דו-שיח עם המקומיים, לומד על מצוקותיהם, ומבטיח לסייע להם. היטלר מרגיש שהוא מתפכח בנושא הספקטרום הפוליטי בגרמניה. הוא מתנגד למפלגת השלטון מאחר שלדעתו מדובר ב״שתיינים חברתיים בווארים״, ועדיין נושא טינה חזקה כלפי המפלגה הסוציאליסטית דמוקרטית בתור המפלגה של אויביו הישנים פרידריך אברט ואוטו וולס. המפלגה היחידה שהיטלר מסכים איתה לרוב הינה מפלגת הירוקים, הודות לאג׳נדה שלהם המזכירה לו את התוכנית הנאצית ״דם ואדמה״. בו בזמן, היטלר עובד כצייר רחוב על מנת לממן כסף לתוכנית הטלוויזיה שלו. 

לאחר שהוא חוזר לברלין, זווצקי מציג את היטלר ואת הרעיון שלו למנהלי תחנת הטלוויזיה MyTV. יו״ר התחנה, קטיה בליני (קטיה ריאמן), מחליטה להשתמש בהיטלר באחת מתוכניות הקומדיה של MyTV. לפני התוכנית, היטלר לומד על האינטרנט ומשתמש ברשת כדי ללמוד על העולם המודרני ולתכנן את חזרתו לפוליטיקה. כשהוא בשידור חי, היטלר מציג את תוכניותיו הישנות לשליטה עולמית, אך ללא כוונה כלל הופך ללהיט קומדיה. כשכשרונו הקומדי של היטלר תופס תאוצה, כריסטוף סנסברינק (כריסטוף הרבסט), אחד ממנהלי MyTV, מגלה את הסצנה הלא ערוכה מסרט התעודה של זווצקי בו היטלר יורה בכלב. סנסברינק מציג את התיעוד בשידור חי והורס את הקריירות המתפתחות של היטלר ושל היו״ר בליני. כתוצאה מכך סנסברינק מקודם לתפקיד מנהל התחנה. 

בעזרתם של בליני ושל זווצקי, היטלר מפרסם ספר אוטוביוגרפי על חייו החדשים במאה ה-21, שכותרתו Er ist wieder da (״הוא חזר״, בגרמנית) וספרו נעשה לרב מכר. פופולריות הספר מאפילה על המחלוקת הציבורית לגבי ירייתו בכלב. זמן קצר לאחר מכן, ספרו של היטלר מעובד לסרט. בחסרונו של היטלר, רייטינג והכנסה מפרסומות בMyTV יורדים דרסטית וסנסבריק, לאחר התקף זעם (מחווה לסצנה הפופולרית ועתירת הפרודיות מהסרט הנפילה), מחליט שהוא חייב להיות המפיץ של סרטו החדש של היטלר. 

היטלר משחק את עצמו בסרט ובמהלך הצילומים הוא מוכה על ידי ניאו נאצים שחושבים אותו למתחזה ורמאי. היטלר מתאשפז, החדשות על הכאתו מעוררות סימפתיה ציבורית והוא משחזר את מעמדו הגבוה בקרב העם הגרמני. בזמן שהיטלר מחלים, זווצקי צופה בסרטו הישן על הילדים ששיחקו בגן מעל הפיהררבונקר ומבחין בכדור אנרגיה ברקע (הדומה לזה שבסרט טרמינטור), שלאחר התפוגגותו היטלר מופיע לראשונה. הוא חוזר לאתר, ומוצא על הקרקע עלים שרופים. חדור אימה, זוולצקי מבין שהיה מדובר בהיטלר האמיתי במשך כל הזמן. הוא נמרץ לבית החולים על מנת להתעמת עם היטלר, אך מוצא שם רק את קטיה, שאומרת לו שהיטלר חזר לאולפן הסרטים. לאחר שקטיה לא מבינה אותו באומרו שהוא מצא את היטלר האמיתי, זווצקי משתולל ומשחית בזעמו את חדר האשפוז.

זווצקי מגיע לאולפן הסרטים, שם הוא מאלץ את היטלר לעלות לגג באיומי אקדח. היטלר מסביר לו ברוגע שהוא נבחר על ידי העם הגרמני, ושאם הוא מפלצת, אז כך גם כל אלה שהצביעו עבורו. דבריו של היטלר גורמים לזווצקי לירות לו בפרצוף, וליפול מהגג אל מותו. אך לפתע היטלר מופיע מאחורי זווצקי, וטוען שאינו יכול להיהרג, מאחר שהוא בעצם חלק שנמצא בכל גרמני. אותה סצנה נחשפת בתור חלק מהסרט המצולם, בו זווצקי שוחק בעצם על ידי כפיל עם מסכת סיליקון. זווצקי האמיתי נלקח לבית חולים לחולי נפש כתוצאה מהתפרצותו בחדר האשפוז.

ברגע שהעבודה על הסרט שלו מסתיימת, היטלר חש כי הוא נמצא בדרכו לקאמבק פוליטי. הוא יותר פופולרי מאי פעם, וגרמנים לאומנים נותנים להיטלר תקווה שגרמניה אכן מוכנה לחזרתו לשלטון. הסרט מסתיים במילותיו של היטלר ״אני יכול לעבוד עם זה״, בעודו נוסע במושב האחורי של מרצדס w31, כשלצידו יושבת גברת בליני וברכב מונחות תמונות של הפגנות ימין עכשוויות.

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוליבר מזוקי בתור אדולף היטלר
  • פביאן בוש בתור פביאן זווצקי
  • קטיה רימן בתור קטיה בליני
  • כריסטוף מריה הרבסט כמו כריסטוף סנסברינק
  • פרנציסקה וולף בתור פרנציסקה קרוומאייר

הצלחה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נעשה לשובר קופות, והגיע למקום הראשון בגרמניה בשבוע השלישי לשחרורו.[3]

בויד ואן הויג׳ מהוליווד ריפורטר נתן לסרט ביקורת גרועה, באומרו שהסרט "... לא מציע שום דבר בעל משמעות לגבי החברה הגרמנית העכשווית או לסיכוי שהרעיונות והשיטות של  היטלר ישתרשו מחדש״[4]

אדם טיילור מאינדפנדנט, בכתבה על תגובתם של הגרמנים לצילומים עצמם, קרא לתוצאות ״מפתיעות״ ו ״קצת מטרידות״.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הוא חזר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Roxborough, Scott (3 באוגוסט 2016). "'Toni Erdmann,' 'Fritz Bauer' Among German Oscar Hopefuls". The Hollywood Reporter. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2016. 
  2. ^ Lindsay, Duncan (7 באוקטובר 2015). "Look Who's Back movie follows 'Hitler' in modern Germany and how people react to him". Metro. בדיקה אחרונה ב-16 בנובמבר 2015. 
  3. ^ Lee, Benjamin (27 באוקטובר 2015). "Hitler comedy Look Who's Back becomes Germany's No 1 movie". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2016. 
  4. ^ van Hoeij, Boyd (14 בינואר 2016). "'Look Who's Back' ('Er ist wieder da'): Film Review". בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2016. 
  5. ^ Adam, Adam (23 באוקטובר 2015). "Look Who’s Back: New film asking what would happen it Hitler returned to Germany has a worrying answer". בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2016.