הובהאנס טומניאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הובהאנס טומניאן
Հովհաննես Թադևոսի Թումանյան
Tumanyan (2).jpg
לידה 19 בפברואר 1869
דסר, ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 במרץ 1923 (בגיל 54)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר, איש ציבור, פרוזאיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Nvard Tumanyan, Tamar Tumanyan, Moushegh Toumanyan, Ashkhen Tumanyan, Artavazd Tumanyan, Hamlik Tumanyan, Seda Tumanyan, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ארמנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Nersisyan School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ארמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Anoush, The Capture of Fort Tmuk, Fairy tales of Hovhannes Toumanian, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ מיכאיל לרמונטוב, לורד ביירון, יוהאן וולפגנג פון גתה, אלכסנדר פושקין עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הוֹבְהַאנֶס טוּמַנְיאןארמנית: Հովհաննես Թումանյան; ‏19 בפברואר 1869 - 23 במארס 1923) היה משורר ארמני, סופר, מתרגם, פעיל ספרותי וציבורי. הוא נחשב למשורר הלאומי של ארמניה.[1]

טומניאן חיבר שירה (מרובעים, בלאדות, שירים ליריים), מעשיות, רומאנים, מאמרי ביקורת, ופובליציסטיקה.[2] עיקר יצירתו כתוב בסגנון ריאליסטי, ומתאר את חיי היומיום של זמנו.[1] הוא נולד בכפר דְסֶך במחוז לוֹרִי בארמניה, אך בגיל צעיר משפחתו עקרה לטיפליס, כיום טביליסי, אשר הייתה מרכז התרבות הארמנית תחת האימפריה הרוסית במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.[3] שם נודע שמו בקרב החברה הארמנית בשל יצירותיו הפשוטות אך הפיוטיות.

לאורך השנים נוצרו עיבודים רבים ליצירותיו של טומניאן לקולנוע. גם שתי אופרות -- אנוש (1912) מאת ארמן טיגרניאן ואלמסט (1930) מאת אלכסנדר ספנדיאריאן -- נכתבו על פי חיבוריו.

מהלך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורי טומניאן
חברי "ורנטון" ב-1903. יושבים, משמאל לימין: אבטיק איסאהקיאן, גזארוס אגאיאן, וטומניאן. עומדים, משמאל לימין, לבון שאנט, דרניק דמירצ'יאן.
משפחת טומניאן
הבית שבו התגוררה משפחת טומניאן בטביליסי

אביו, אסלן (1839–1898), היה כומר כפרי, נצר למשפחת הנסיכים הארמנית טומניאן, שהיא ענף של משפחת המלוכה ממיקוניאן, שהתיישבה בלורי במאות ה-10–11 לאחר שעזבו את הנחלה הפאודלית המקורית שלהם בטרון .

אמו, סוֹנָה (1842–1936), הייתה מספרת סיפורים ובעלת עניין מיוחד באגדות. טומניאן הצעיר היה הבכור מבין שמונה ילדים; אֶחָיו היו רוסטום (1871–1915), אוסאן (1874–1926), איסקוהי (1878–1943), ואהאן (1881–1937), אסתגיק (1885–1953), ארשביר (1888–1921), וְ-ארטאשס (1892-1916).[4]

בין השנים 1877–1879 למד טומניאן בבית הספר הכנסייתי בדסך. בין השנים 1879–1883 למד בבית ספר בג'אלאלוגלי.[5] בשנת 1883 עבר טומניאן לטיפליס, שם פקד את בית הספר על שם נרסיסיאן עד שנת 1887.[2] בגיל 12 חיבר טומניאן את שירו הראשון. משך זמן מה התגורר בבית מורו, והתאהב בורג'ינה, בת המורה.[5] משנת 1893 החל טומניאן לעבוד עבור כתבי העת Aghbyur, Murtch, Hasker ו"אופק", ועסק גם בפעילות ציבורית.[2]

בשנת 1899 יזם טומניאן מפגשים של אינטלקטואלים ארמנים בביתו ברחוב בֶּבּוּטוֹב 44 בטיפליס (כיום אמַגְלֵבָּה 18 בסולולאקי). עד מהרה נוצרה קבוצה ספרותית משפיעה, אשר התכנסה לעיתים קרובות בעליית הגג של בית טומניאן. הקבוצה אימצה לעצמה את השם וֶרְנַטוּן, שפירושו "עליית גג" בארמנית. חברים בולטים בקבוצה היו אבטיק איסאקיאן, דרניק דמירצ'יאן, לבון שאנט, גאזארוס אגיאן, פרץ' פרושיאן, ניקול אגבאליאן, אלכסנדר שירוואנְזָדֶה, נאר-דוס, ורטאנס פפאזיאן, ואהאן טריאן, ליאו, סטפן ליסיציאן, מרים טומניאן, גבורג באשינג'גיאן ויוצרים ארמנים בולטים נוספים של ראשית המאה ה-20. הקבוצה התקיימה, בכמה הפסקות, עד שנת 1908.[2]

בשנת 1912 נבחר טומניאן לנשיא אגודת הסופרים הארמנים של הקווקז.[2]

בסתיו 1921 נסע טומניאן לקונסטנטינופול כדי לגייס סיוע לפליטים ארמנים. הוא חזר משם לאחר כמה חודשים כשהוא סובל ממחלה. לאחר ניתוח בשנת 1922, החל מצבו הבריאותי להשתפר. אולם בספטמבר, שבה מחלתו והחמירה. הוא הועבר לבית חולים במוסקבה, שם מת ב-23 במארס 1923.[6]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1888, בגיל 19, נשא טומניאן לאשה את אולגה מאצ'קליאן, שהייתה בת 17.[7] נולדו להם עשרה ילדים: מוּסֶך (1889–1938), אשקן (1891–1968), נבארד (1892–1957), ארטאבאזד (1894–1918), המליק (1896–1937), אנוּש (1898–1927), ארפּיק (1899 1981-1981), ארֶג (1900–1939), סֶדָה (1905–1988), ותמר (1907-1989).[8]

פעילות פוליטית וציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך סכסוך הדמים בין האזרים לבין הארמנים בשנים 1905 עד 1907, ניסה טומניאן להשכין שלום בין הצדדים, ובשל כך נעצר פעמיים על ידי השלטונות.[2] גם על המלחמה הגיאורגית-ארמנית של 1918 מתח טומניאן ביקורת עזה.[2] במקביל שימש טומניאן גם מטיף נוצרי. באחד משיריו הוא כותב "יש רק דרך אחת לישועה, והיא דרך ישו המשיח, השוכן בתוך כל אחד מאיתנו".

באוקטובר 1914 הצטרף טומניאן ל"ועד לתמיכה בקורבנות המלחמה", אשר סייע מאוחר יותר גם לפליטי רצח העם הארמני אשר נשלחו לאצ'מיאדזין .[9]

בשנת 1921 יסד בטיפליס את "בית האמנות הארמנית".

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של טומניאן פשוטה ופיוטית בה בעת. עדות לכך היא שילובם של עשרות ביטויים ופתגמים מיצירותיו בשפת היומיום הארמנית.[1]

בעיני הארמנים נחשב טומניאן "משורר כל הארמנים". הוא זכה לכינוי זה כאשר הקתוליקוס של ארמניה ציווה שפליטים ארמניים מן המערב לא ייכנסו לאזורים מסוימים בביתו ובכנסייתו, בתוקף סמכותו כ"קתוליקוס של כל הארמנים". בתגובה ביקר טומניאן את ההחלטה, והכריז שהפליטים יכולים לבקש מקלט אצל הקתוליקוס בתוקף סמכותו שלו כ"משורר כל הארמנים".

הוא יצר שירי זמר, אגדות, ואפוסים. הוא תרגם לארמנית מיצירות ביירון, גתה ופושקין .[10]

בין יצירותיו הבולטות:

בלאדות ושירים

  • הכלב והחתול (1886)
  • מארו (1887)
  • אחטאמר (1891)
  • דוד מסאסון (1902)
  • כיבוש טמקאברד (1902)
  • קץ הרשע (1908)
  • טיפת דבש (1909)
  • השאה והרוכל (1917)

רומאנים

  • אנוש (1890)
  • גיקור
  • דוד מסאסון

מעשיות

  • נזאר האמיץ
  • הגדי
  • פאנוס ביש-גדא

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של טומניאן תורגמו, בין היתר, על ידי ואלרי בריוסוב, קונסטנטין בלמונט, יוסף ברודסקי, סמואיל מרשק ובלה אחמדולינה.

בארמניה קיימים שני מוזיאונים המוקדשים לטומניאן; האחד בכפר הולדתו דסך, והשני בבירה יירוואן, שנפתח בשנת 1953.[2][11]

בשנת 2011 רכשה ממשלת ארמניה את הבית בטביליסי שבו התגורר בשעתו טומניאן, והפקידה אותו בידי איגוד הסופרים של ארמניה.

המקומות הבאים נקראו על שמו של טומניאן:[2]

בארמניה
  • שמו של כפר הולדתו של טומניאן, דסך, שונה לטומניאן לכבודו בשנים 1938-1969.[12]
  • בשנת 1951, שונה שמו של הכפר דזאגידזור במחוז לורי לטומניאן
  • האוניברסיטה הפדגוגית של ואנאדזור
  • תיאטרון הבובות הלאומי הארמני בירוואן
  • רחוב טומניאן במרכז ירוואן
  • פארק טומניאן ברובע אג'אפניאק של ירוואן
מחוץ לארמניה

עיבודים וביצועים ליצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנוּשׁ (1912) מאת ארמן טיגרניאן, על פי הרומן אנוש (1902)[16]
  • אלְמַסְט (1930) מאת אלכסנדר ספנדיאריאן, על פי כיבוש טמקאברט (1902)[16]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיקור (סרט אילם) מאת א' מרטירוסיאן, 1934
  • האדון והמשרת, מאת ד' קאוסאיאן, 1962
  • אחטאמר, מאת א' מרטירוסיאן (לא אותו מרטירוסיאן), 1969
  • כבוד העניים, מאת ב' הובהאנסיאן וא' סאמווליאן, 1969
  • הצייד השקרן, מאת אראמאיס סרגסיאן, 1969
  • מאז ימי הרעב, מאת א' מרטירוסיאן (הנ"ל מאחטאמר לעיל), 1974
  • גיקור, מאת ס' ישראיליאן, 1982
  • טיפת דבש, מאת הנריק מאליאן, 1982

סרטים מונפשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיפת דבש, מאת ו' פודפומוגוב, 1968
  • פארוואנה, מאת ו' פודפומוגוב, 1968
  • הצייד השקרן, מאת א' בדאליאן, 1969
  • פאנוס ביש-גדא, מאת ס' גאלסטויאן, 1980
  • מות קיקוס, מאת רוברט סהאקיאנץ, 1979
  • נזאר האמיץ, מאת רוברט סהאקיאנץ, 1986

בולים, שטרות ומטבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הובהאנס טומניאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Jrbashyan, E. "Hovhannes Tumanyan Biography". armenianhouse.org. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2012. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Թումանյան Հովհաննես (בארמנית). Դպրոցական Մեծ Հանրագիտարան, Գիրք II. 2010. בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2012. 
  3. ^ Adjarian, Hrachia (1909). Classification des dialectes arméniens [Classification of Armenian dialects] (PDF) (בצרפתית). Paris: Librairie Honore Champion. עמ' 72. בדיקה אחרונה ב-8 ביולי 2012. 
  4. ^ ԹՈՒՄԱՆՅԱՆԻ ՏՈՀՄԸ (בארמנית). Հովհաննես Թումանյանի թանգարան. בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2012. 
  5. ^ 5.0 5.1 ԿՐԹՈՒԹՅՈՒՆ (בארמנית). Հովհաննես Թումանյանի թանգարան. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2012. 
  6. ^ Туманян Ованес Тадевосович (ברוסית). РКНК. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2012. 
  7. ^ Ամուսնությունը (בארמנית). Հովհաննես Թումանյանի թանգարան. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2012. 
  8. ^ Զավակները (בארמנית). Հովհաննես Թումանյանի թանգարան. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2012. 
  9. ^ ՀՈՎՀ. ԹՈՒՄԱՆՅԱՆԸ ԵՒ ՈՐԲԱԽՆԱՄ ԳՈՐԾԸ (בארמנית). ՀՈՎՀ. ԹՈՒՄԱՆՅԱՆԸ ԵՒ ՈՐԲԱԽՆԱՄ ԳՈՐԾԸ. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2012. 
  10. ^ Hovans Tumanian - המשורר העממי הארמני הגדול, יליד לורי.
  11. ^ ՀՈՎՀԱՆՆԵՍ ԹՈՒՄԱՆՅԱՆԻ ԹԱՆԳԱՐԱՆԻ ՊԱՏՄՈՒԹՅՈՒՆԸ (בארמנית). בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2012. 
  12. ^ Kiesling, Rediscovering Armenia, p. 67, available online at the US embassy to Armenia's website Archived יוני 26, 2008 at the Wayback Machine
  13. ^ "ул. Ованеса Туманяна на карте Киева – Mapia.ua". בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2016. 
  14. ^ "ул. Туманяна на карте Донецка – Mapia.ua". בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2016. 
  15. ^ "Сочи: улица Туманяна, 13А на карте с номерами домов". בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2016. 
  16. ^ 16.0 16.1 Туманян (ברוסית). Большая советская энциклопедия. 1977. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2012.