הוגו גוטמן
 | |
| הוגו גוטמן, 1918 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1880 נירנברג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 1962 (בגיל 81) סן דייגו, ארצות הברית   |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1902–1919 (כ־17 שנים) |
| דרגה | לויטננט |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מוכר רהיטים | |
  | |
הוגו גוטמן (בגרמנית: Hugo Gutmann; בהמשך הנרי ג' גרנט, Henry G. Grant; 19 בנובמבר 1880 – 22 ביוני 1962) היה קצין יהודי גרמני ששירת בצבא הקיסרות הגרמנית בזמן מלחמת העולם הראשונה. גוטמן ידוע בעיקר בשל היכרותו בתקופת המלחמה עם אדולף היטלר אשר היה תחת פיקודו, וכן כאדם אשר המליץ להעניק להיטלר (שהיה אז טוראי ראשון) את עיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה על אומץ לב בשעת קרב.
שנותיו המוקדמות וקריירה צבאית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוטמן נולד ב-19 בנובמבר 1880 בנירנברג. ב-1902 התגייס לצבא הבווארי ועלה לדרגת פלדוובל (Feldwebel, מקביל לרב-סמל בצבא הגרמני) ב-1904, ובאותו זמן הועבר ליחידת המילואים. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914 נקרא גוטמן מחדש לשירות צבאי ושובץ ברגימנט ליסט. ב-15 באפריל 1915, הוא קודם לדרגת סגן ומונה למפקד פלוגה ברגימנט וכשליש גדוד ארטילריה ברגימנט.
בין ה-29 בינואר ל-31 באוגוסט 1918 שירת גוטמן כמפקדו הישיר של אדולף היטלר. בשלב מאוחר יותר המליץ גוטמן על הענקת עיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה (בניגוד לדעת הקצין הממונה - עיטור זה היה שמור בדרך כלל לקצינים בלבד) שהוענק להיטלר ב-4 באוגוסט 1918 ליד סויזונס. לפי עדויות מסוימות היה זה סגן גוטמן שענד בעצמו את העיטור על חזהו של היטלר.
היטלר נשא את העיטור עד סוף המלחמה והמשיך לענוד אותו גם מאוחר יותר, כשכיהן כפיהרר.
גוטמן עצמו זכה בעיטור צלב הברזל מדרגה שנייה שהוענק לו ב-2 בדצמבר 1914, ובעיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה שהוענק לו ב-4 בדצמבר 1915.
לאחר המלחמה ועליית הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בפברואר 1919 שוחרר גוטמן מהצבא הגרמני, אך עדיין המשיך לשמש כסגן במילואים. מאוחר יותר התחתן והפך לאבא לשני ילדים. בשנות ה-20 החזיק בבעלותו חנות לרהיטים משרדיים ברח' פורדרן-שטרנגאסה (Vorderen Sterngasse) 3 בנירנברג. בסתיו 1933 פנה גוטמן בתביעת פנסיה צבאית שהייתה מובטחת לו. באותה תקופה הוציא הנשיא הינדנבורג מספר פקודות בכתב ובעל פה המגנות על ותיקי מלחמה יהודים-גרמנים מהגל הגואה של האנטישמיות שהחל שוטף את גרמניה עם התחזקותה של המפלגה הנאצית. ב-1935, לאחר חקיקת חוקי נירנברג, איבד גוטמן את אזרחותו הגרמנית ושוחרר רשמית מכל תפקידיו הצבאיים כקצין מילואים. עם זאת הוא המשיך לקבל את הפנסיה, ככל הנראה בידיעתו של היטלר.
ב-1938, נאסר גוטמן על ידי הגסטפו, אך קציני ה-אס אס שידעו על עברו וגורמים אנטי-נאציים במשטרה הגרמנית הביאו לשחרורו ממעצר. ב-1939 נמלטו גוטמן ומשפחתו לבלגיה בעקבות תחילת מלחמת העולם השנייה ככל הנראה בידיעתו של היטלר. במאי 1940, זמן קצר לפני כיבוש בריסל על ידי הנאצים, הצליח להימלט שוב בסיוע אמריקני לפורטוגל דרך צרפת ומשם המשיך לארצות הברית.
גוטמן התיישב לבסוף יחד עם משפחתו בסנט לואיס שבמיזורי, בה שינה את שמו להנרי ג' גרנט (Henry G. Grant) ועסק במכירת מכונות כתיבה. הוא נפטר בסן דייגו ב22 ביוני 1962 בגיל 81.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mike Kalt, Yizkor Book Project, Hugo Gutmann: Escaped Three Times (באנגלית)
- Dietrich Eckart, Hitler's Mentor: Dietrich Eckart (באנגלית)