לדלג לתוכן

הוגו קובונטיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוגו קובונטיי
Hugo Kołłątaj
דיוקן מ-1791
דיוקן מ-1791
לידה 1 באפריל 1750
ולייקי דדרקלי (אנ'), ווהלין
פטירה 28 בפברואר 1812 (בגיל 61)
ורשה, דוכסות ורשה
מדינה הדוכסות הגדולה של ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פובונזקי
פעילות בולטת רפורמטור של החוקה ואיש חינוך פולני בולט
השכלה האוניברסיטה היגלונית עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק האוניברסיטה היגלונית עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • Grand Referendary of Lithuania (cleric) (18 במאי 1787מאי 1791)
  • Vice-Chancellor of the Crown (17 במאי 179111 במאי 1793) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה היעקובינים הפולנים עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית
פרסים והוקרה
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין
  • מסדר סטניסלב הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קובונטיי, מאת יאן פייפר, 1810
פרוטומה של קובונטיי בפארק ירדן (אנ') בקרקוב

הוּגוֹ קוֹֹבוֹנְטַיפולנית: Hugo Stumberg Kołłątaj, לעיתים נכתב Kołłątay‏, 1 באפריל 175028 בפברואר 1812) היה רפורמטור של החוקה ואיש חינוך פולני בולט, ואחת הדמויות הבולטות של עידן הנאורות בפולין (אנ').[1] הוא כיהן כסגן הקנצלר (אנ') (סגן ראש הממשלה) בשנים 1791–1792. הוא היה כומר רומי-קתולי, פעיל חברתי ופוליטי, הוגה דעות פוליטי, היסטוריון, פילוסוף ואיש אשכולות.

תחילת חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו קובונטיי נולד ב-1 באפריל 1750 בוולייקי דדרקלי (אנ'), (כיום בווהלין במערב אוקראינה) למשפחת אצולה פולנית זוטרה. זמן קצר לאחר מכן עברה משפחתו לנייצ'יסוואוויצה (אנ'), ליד סנדומייז', שם שהה בילדותו.[2][3][4] הוא למד בבית ספר בפינצ'וב. הוא החל את לימודיו באקדמיה של קרקוב, ולאחר מכן, באוניברסיטה היגלונית, שם למד משפטים וקיבל תואר דוקטור. לאחר מכן, בסביבות 1775 הוא קיבל הסמכה לכהונה.[5] הוא למד בווינה ובאיטליה (נאפולי ורומא), שם נתקל בפילוסופיה של עידן הנאורות. משערים שהוא זכה בשני תוארי דוקטור נוספים מחוץ לפולין: בפילוסופיה ובתאולוגיה.

בשובו לפולין, הפך לקאנון של קרקוב ולכומר הקהילה של קשזנוביצה דולנה (אנ') וטוצ'אמפיי (אנ'). הוא היה פעיל בוועדת החינוך הלאומי (אנ') ובחברה לספרים בסיסיים (אנ'), שם היה לו חלק חשוב בפיתוח רשת בתי הספר הארצית. הוא שהה שנתיים בוורשה, אך חזר לקרקוב, שם ביצע רפורמה באקדמיה של קרקוב, שבה ישב בהנהלתה משנת 1777, ושהיה הרקטור שלה בשנים 1783–1786. הרפורמה באקדמיה הייתה מהותית מאוד. היא קבעה סטנדרטים חדשניים. במיוחד החלפת השפה הלטינית שעד אז שימשה להרצאות, בשפה הפולנית. החלפת הלטינית לטובת שפה לאומית בהשכלה גבוהה הייתה אז עדיין נדירה באירופה. הרפורמה התבררה ככל כך שנויה במחלוקת עד שאויביו הפוליטיים זממו בהצלחה להרחיקו באופן זמני מקרקוב ב-1781, בטענת שחיתות וחוסר מוסר.

הרפורמות של הסיים הגדול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובונטיי היה פעיל גם מבחינה פוליטית. בשנת 1786 הוא קיבל את תפקיד הנציג לבקשות מהאפיפיור בליטא, ועבר לוורשה. הוא הפך לבולט בתנועת הרפורמה (אנ'), ועמד בראש קבוצה בלתי רשמית שהייתה באגף הרדיקלי של המפלגה הפטריוטית (אנ'), שתויוגו על ידי אויביהם הפוליטיים כ"הסדנה של קובונטיי (אנ')". כמנהיג המפלגה הפטריוטית בתקופת הסיים הגדול, הוא קבע את מצעה במכתביו לסטניסלב מאלאצ'ובסקי (אנ') (1788–1789), שהתפרסמו ב"כמה מכתבים אנונימיים" (Anonima listów kilka), ובחיבורו "החוק המדיני של האומה הפולנית" (Prawo polityczne narodu polskiego ‏, 1790). בכתביו הוא דגל ברפורמה חוקתית בעלת גוון רפובליקני ובצורך ברפורמות חברתיות אחרות. בין המטרות שאליהן חתר היו חיזוק מעמדו החוקתי של המלך, צבא לאומי גדול יותר, ביטול הליברום וטו, הנהגת מיסוי אוניברסלי ואמנציפציה של תושבי העיר והאיכרים כאחד. כמארגן של תנועת תושבי העיר, הוא ערך טקסט שדרש רפורמה ואשר נמסר למלך במהלך התהלוכה השחורה (אנ') של 1789.

קובונטיי היה שותף לכתיבת חוקת 3 במאי 1791. הוא גם הקים את מפלגת ידידי החוקה (אנ') כדי לסייע ביישום המסמך. בשנת 1786 קיבל את אות מסדר סטניסלאוס הקדוש (אנ') ובשנת 1791 את אות מסדר העיט הלבן (אנ'). כיהן כסגן הקנצלר (אנ') (Podkanclerzy Koronny, סגן ראש הממשלה) בשנים 1791–1792.

במהלך המלחמה הפולנית-רוסית (אנ') שפרצה על רקע חוקת 3 במאי 1791, שכנע קובונטיי, יחד עם יועצים מלכותיים אחרים, את המלך סטניסלאב פוניאטובסקי, בעצמו שותף לכותב החוקה, לחפש פשרה עם מתנגדיהם ולהצטרף לקונפדרציה של טארגוביץ' (אנ'), שהוקמה כדי להפיל את החוקה. עם זאת, ב-1792, כאשר הקונפדרציה נצחה, היגר קובונטיי ללייפציג ולדרזדן, שם ב-1793 כתב, יחד עם איגנצי פוטוצקי (אנ'), מסה בשם "על אימוצה ונפילתה של חוקת 3 במאי הפולנית" (O ustanowieniu i upadku Konstytucji 3 Maja).

גלות ושנים אחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלות, דעותיו הפוליטיות הפכו קיצוניות יותר והוא היה מעורב בהכנה למרד. ב-1794 הוא השתתף במרד קושצ'ושקו (Kościuszko Uprising), ותרם לחוק המרד שלו ב-24 במרץ 1794 ולמניפסט פולנייץ' (אנ') ב-7 במאי 1794. הוא עמד בראש מחלקת האוצר של המועצה הלאומית העליונה, ותמך באגף המרד של היעקובינים הפולנים (אנ'). לאחר דיכוי המרד באותה שנה, נכלא קובונטיי על ידי האוסטרים עד 1802. בשנת 1805 הוא ארגן עם תדיאוש צ'צקי (אנ'), את בית הספר התיכון הליציאום של קשמיניץ (אנ') בווהלין. בשנת 1807, לאחר הקמת דוכסות ורשה, הוא היה מעורב בתחילה בממשלתה, אך עד מהרה הודר ממנה בגלל תככים של יריבים פוליטיים, וזמן קצר לאחר מכן, נאסר ונכלא על ידי השלטונות הרוסיים עד 1808. עם שחרורו נאסר עליו להתמנות לתפקיד ציבורי. למרות זאת הוא ביקש להציג תוכנית לבנייה מחדש ופיתוח של פולין ב"הערותיו על העמדה הנוכחית של אותו חלק של ארצות פולין, שמאז חוזה טילזיט, נקראו דוכסות ורשה", (Uwagi nad tą częścią ziemi polskiej, którą od Traktatu Tylżyckiego zwać poczęto Księstwem Warszawskim‏, 1809). בשנת 1809 הצטרף כחבר לחברת ורשה של רעי הלימוד (אנ'). בשנים 1809–1810 הוא שוב היה מעורב באקדמיה של קרקוב, והשיב אותה לפולנית מצורתה הגרמנית הזמנית.

בספרו "הסדר הפיזי-מוסרי" (Porządek fizyczno-moralny‏, 1811), שאף קובונטיי ליצור מערכת סוציו-אתית המדגישה את השוויון של כל האנשים, המבוססת על הרעיון הפיזיוקרטי של "סדר פיזי-מוסרי".[6] כבעל ידע רב במדעי הטבע, הגאולוגיה והמינרלוגיה בפרט, הוא המשיך לכתוב "ניתוח ביקורתי של עקרונות היסטוריים בנוגע למקורות האנושות" (Rozbiór krytyczny zasad historii o początkach rodu ludzkiego, czyli racjonalistycznie pojęty wstęp do historii), שפורסם לאחר מותו ב-1842. בעבודה זו הוא העלה לראשונה את רעיונות של אבולוציה חברתית המבוססת על מושגים גאולוגיים. עבודה זו נתפסת גם כתרומה חשובה לאנתרופולוגיה תרבותית. ב"מצב הנאורות בפולין בשנים האחרונות לשלטון אוגוסטוס השלישי" (Stan oświecenia w Polsce w ostatnich latach panowania Augusta III), שפורסם לאחר מותו ב-1841, הוא טען נגד השליטה של הישועים בחינוך והציג מחקר על תולדות החינוך.

הוא מת ב-28 בפברואר 1812, "נשכח ונטוש" על ידי בני דורו. הוא נקבר בבית הקברות פובונזקי.

על אף מותו כאדם בודד, היווה קובונטיי השראה על רפורמטורים רבים שלאחר מכן, והוא מוכר כיום כאחת מדמויות המפתח של עידן הנאורות בפולין (אנ'), ו"אחד מגדולי המוחות של תקופתו". הוא אחת הדמויות שהונצחו בציורו של יאן מטייקו משנת 1891, "החוקה מ-3 במאי 1791".

כמה מוסדות לימודים בפולין נקראים לכבודו של הוגו קובונטיי, כולל האוניברסיטה החקלאית של קרקוב (אנ') שהוא היה מייסד שותף שלה ופטרונה.

היחס ליהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1792 מונה קובנטיי לעמוד בראש "ועדת הסיים לענייני היהודים" שמטרתה הייתה להמליץ על המדיניות כלפי היהודים. הרעיונות שהועלו בוועדה, כולל אלו שהיו מקובלות על קובנטיי, שיקפו את השנאה העמוקה ליהודים, לדתם ולאורחות חייהם, יחד עם רעיונות של תקופת הנאורות ועקרון השוויון. הרעיונות שהוצעו בוועדה לא יצאו לפועל.[7]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הוגו קובונטיי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "The Year of Hugo Kołłątaj". Jagiellonian University. pp. 12–14.
  2. ^ M.J. Minakowski, Hugo Kołątaj ze Sztumbergu h. wł., Wielka Genealogia Minakowskiego
  3. ^ Historia, Urząd Gminy w Tuczępach
  4. ^ Halina Lerski; Harcourt Education (1996). Historical Dictionary of Poland, 966–1945. ABC-CLIO. pp. 259–260. ISBN 978-0313034565. נבדק ב-2 בדצמבר 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Hugo Kołłątaj, Katolicka Agencja Informacyjna
  6. ^ Kołłątaj Hugo (1750–1812), Encyklopedia Interia
  7. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 283