הודאת בעל דין
הודאת בעל דין כמאה עדים דמי הוא כלל בדיני ממונות בהלכה, לפיו דברי אדם הנאמרים לחובת עצמו נאמנים יותר מכל דבר אחר, ומתחייב ממון על פי דבריו.
מקורו של כלל זה והדיונים המרכזיים סביבו מופיעים במסכת קידושין[1] ובמסכת סנהדרין[2].
מקור הדין וטעמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמקור לדין הודאת בעל דין מביא רש"י את הפסוק ”אשר יאמר כי הוא זה”[3], שממנו למדין את דין מודה במקצת – מכך שיש דין מודה במקצת ניתן להבין שיש משמעות להודאת בעל דין[4].
ישנן ארבע שיטות מרכזיות לטעם הדין של מודה במקצת:
- נאמנות במיגו – היות שלאדם יש את האפשרות לשלם ולחייב את עצמו הוא נאמן לטעון טענות חיוב לעצמו[5].
- התחייבות – הודאת בעל דין הוא חוב חדש, והמודה באמת לא נאמן[6].
- נאמנות מגזרת הכתוב שנלמדת מהפסוק "אשר יאמר כי הוא זה"[7].
- שוויה אנפשיה – אדם נאמן על עצמו בעניין איסורים, ובית דין מפרישים אותו מאיסור גזל[8].
טענות פטור מהודאת בעל דין[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם הודאת בעל דין לא הייתה בפני התובע הנתבע יכול לטעון שלא התכוון להודות אלא לגרום לאנשים לחשוב שהוא פחות עשיר, ויש שאומרים שגם אם התובע היה בזמן ההודאה אלא שהתובע לא תבע אותו אלא הוא הודה מעצמו יכול לטעון שרצה לגרום לאנשים לחשוב שהוא פחות עשיר[9].
אם הנתבע לא ידע שהוא מודה בפני עדים, יכול לטעון שהודאתו לא הייתה ברצינות[10], ואם לא טען אין טוענים לו, אבל ליורשים טוענים[11], ואם טען לא היו דברים מעולם נחלקו אמוראים ולהלכה מניחים ששיטה בו ודברים לא חשובים אנשים שוכחים[12].
פרטי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טענו חיטין והודה לו בשעורין – אם התובע תבע משהו אחד והתובע הודה לו במשהו אחר, פטור מלשלם על מה שהודה[13].
- חב לאחריני – במקרה בו כתוצאה מההודאה נוצר גם חוב לאחרים, אפילו שהמודה מחייב גם את עצמו - עדיין אינו נאמן לגבי אחרים. מצב זה מוגדר בתלמוד "חב לאחריני"[1].
- אין אדם משים עצמו רשע – אדם נאמן לחייב את עצמו בבית דין רק ממון ולא עונשים אחרים (מיתה, מלקות, גלות ועוד), גם חיובי ממון שהם מדין קנס אדם אינו יכול לחייב בהודאתו (אלא להפך, הוא נפטר מהם גם אם יבואו עדים, מדין מודה בקנס פטור).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "הודאת בעל דין", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- אסופת מאמרים בנושא הודאת בעל דין, באתר ספריית אסיף
- הערך "הודאת בעל דין", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ה, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ט
- ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח'
- ^ פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ה, עמוד ב'
- ^ תשב"ץ, חלק א', סימן ע"ו
- ^ מהר"י בן לב, חלק א', סימן י"ט
- ^ קצות החושן, ל"ד, ד'
- ^ יהודה כהנא הלר, תרומת הכרי, חושן משפט, סימן א'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף י"ד
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף א'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל"ה, עמוד ב'. בטעם הדבר עיינו בגרסאות הקודמות של הערך טענו חיטין והודה לו בשעורין