הוועדה האירופאית לדנובה
הוועדה האירופאית לדנובה (בצרפתית: Commission européenne du Danube) זו ועדה בינלאומית, שהוקמה לאחר מלחמת קרים, במסגרת חוזה פריז (1856) ונועדה להסדיר את השיט והמסחר לאורך הדנובה. מושב הוועדה נקבע בגאלאץ ושני מושבים נוספים בסולינה ובטולצ'אה.
על הוועדה הוטל להכשיר את נתיבי השיט של הדנובה התחתונה (מבראילה עד הים השחור) למעבר אוניות ים, כדי שניתן יהיה להוביל בהן את הדגנים מרומניה לארצות מערב אירופה, שם היה ביקוש גדול לחיטה מרומניה, מבלי להעבירם מספינה לספינה, תהליך שעיכב וייקר את הסחר בדגנים.
הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
באנגליה ובארצות נוספות במערב אירופה גדלה במחצית הראשונה של המאה ה-19 האוכלוסייה ובמקביל הביקוש לתבואות. בעקבות המהפכה התעשייתית והעיור המואץ הצטמצם מספרם של העוסקים בחקלאות והחקלאות המקומית לא הייתה מסוגלת לתת תשובה לביקוש המוגבר לתבואות. שיא המחסור הודגם ברעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד (שהייתה אז תחת שלטון בריטי) וכתוצאה מהמחסור החליטה בריטניה לבטל את חוקי הדגן, שעד אז היוו מכשול עיקרי ליבוא דגנים לבריטניה. בנסיכויות הרומניות, בנסיכות ולאכיה ובנסיכות מולדובה היו עודפי תוצרת חקלאית, דגנים משובחים, אך המרחק הגדול בין מקום גידול הדגנים ובין ארצות היעד יצר הוצאות הובלה גדולות ובלאי גדול יותר - הפתרון המתבקש היה הובלת הדגנים באוניות משא, שישיטו אותם בדנובה עד הים השחור ומשם למערב אירופה.
האימפריה הרוסית שמה לה למטרה להשתלט על מצרי הים המובילים לים השחור, בוספורוס ודרדנלים ולשם כך נזקקה לשליטה על הדרך אליהם, דרך העוברת בנסיכויות הרומניות. השלטונות הרוסיים חששו מהארכת קווי האספקה של הצבא שייצא לכיבוש קונסטנטינופול, במיוחד מפני האפשרות שצבא עוין להם יגיע בספינות דרך הדנובה וינתק את הצבא הרוסי מקווי האספקה שלו. כדי למנוע אפשרות זו פעלה האימפריה הרוסית למניעת תחזוקה ראויה של פתחי הדנובה וזרועות השיט מהים השחור אל נמלי גאלאץ ובראילה. ללא פעולות תחזוקה יזומות היה תהליך הדרגתי של חסימת שפכי הדנובה (דרך שלוש זרועות שיט) על ידי הסחף. יתר על כן הרוסים נמנעו מהצלת כלי שיט שעמדו לטבוע בשפכי הדנובה וטביעתם הוסיפה מכשולים לשיט בדנובה. הרוסים התעלמו מקיומם של שודדי ים בדלתה של הדנובה, הוסיפו קרנטינות וטרטרו את בעלי הסחורות, שנאלצו להביא את סחורותיהם לאודסה לשם קבלת אישור כניסה.
הממונה על הקונסוליה הבריטית בגאלאץ יזם הבאת ספינה לניקוי תעלת סולינה, אך השלטונות הרוסיים סירבו לאפשר זאת.
מלחמת קרים וחוזה פריז (1856)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1853 - 1856 התנהלה מלחמה בין האימפריה הרוסית מצד אחד ובין קואליציה שכללה את האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה - מלחמה זו נקראה מלחמת קרים משום שבאזור חצי האי קרים נערכו מרבית הקרבות. המלחמה הסתיימה בניצחון הקואליציה על האימפריה הרוסית ועל כן נחתם חוזה פריז (1856), שבו הוכתבו תנאי המנצחים, שהתייחסו גם לנושא השליטה והתפעול של שפכי הדנובה.
על חוזה פריז חתומים, בנוסף לחבריה הקואליציה ולאימפריה הרוסית, גם ממלכת פרוסיה והאימפריה האוסטרית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Constantin Ardeleanu, International Trade and Diplomacy at the Lower Danube: The Sulina Question and the Economic Premises of the Crimean War (1829–1853) (באנגלית)
- The Danube Commission פרק VI (באנגלית)
- ISTORIA COMISIEI EUROPENE A DUNARII (ברומנית)
- 150 de ani de când Europa a destupat gurile Dunării (1858 - 1861) (ברומנית)
- 2 noiembrie 1856. Nașterea Comisiei Europene a Dunării (ברומנית)
- Momentul istoric al grevei de la Comisia Europeană a Dunării, din iulie 1920. Răscoala muncitorilor şi tactica de intimidare fără precedent (ברומנית)
- Mari ingineri care au regularizat brațul Sulina (ברומנית)