הוועדה לבחירת שופטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טקס השבעת שופטי בית משפט השלום ומחוזי בישראל שהתקיים בבית נשיא מדינת ישראל, בתמונה יושבים: איילת שקד שרת המשפטים, הנשיא ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, אוקטובר 2015

הוועדה לבחירת שופטים היא הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל, ולאחר בחירתם מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה. הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים. כללי הרכב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים.[1]

מבנה הוועדה לבחירת שופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:

חוק בתי המשפט מוסיף שלושה תנאים:

  • נציגי הכנסת ייבחרו בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת שבחרה בהם, או במקרה של בחירות עד לבחירת נציגים חדשים.
  • הנציגים הנבחרים של לשכת עורכי הדין ושל בית המשפט העליון יכהנו למשך 3 שנים.
  • לפחות נציג אחד של הכנסת, נציג אחד של השופטים, נציג אחד של הלשכה, ונציג אחד של הממשלה תהיינה נשים. תנאי זה הוסף לחוק בשנת 2014.

הרכבה הנוכחי של הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תפקיד הערות סיעה
נציגי ממשלת ישראל ה־37
יריב לוין שר המשפטים וסגן ראש הממשלה יו"ר הוועדה הליכוד
נציגי הכנסת ה־25
נציגי בית המשפט העליון
אסתר חיות נשיאת בית המשפט העליון חברה מ־12 ביוני 2017[3]
עוזי פוגלמן המשנה לנשיאת בית המשפט העליון חבר מ-30 באוגוסט 2020
יצחק עמית שופט בית המשפט העליון חבר מ-1 במרץ 2021
נציגי לשכת עורכי הדין
אילנה סקר עורכת דין חברה מ־27 בינואר 2015
מוחמד נעאמנה עורך דין חבר מ-28 ביולי 2020

פעילות הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה פועלת לפי כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ד-1984.

הרכב הוועדה, שבו נציגים לרשות השופטת, לממשלה, לכנסת וללשכת עורכי הדין, הביא לשיתופי פעולה מגוונים בין מרכיבי הוועדה לאורך השנים. עד שנות התשעים של המאה העשרים התקבלו רוב החלטותיה של הוועדה פה אחד, לעיתים מתוך הסכמה למינויו של מועמד אחד בתמורה לתמיכה במועמד אחר[4]. בתחילת שנות השמונים נטען כי נציגי הלשכה בוועדה שיתפו פעולה עם ארבעת נציגי הקואליציה וממשלת בגין מול השופטים.[5] במהלך חלק משנות התשעים, נטען כי שלטו השופטים בוועדה באמצעות שיתוף פעולה עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו הראשונה באמצעות שיתוף פעולה עם שר המשפטים צחי הנגבי.[6]

לעיתים, נציגי לשכת עורכי הדין שיתפו פעולה עם הפוליטיקאים בוועדה ולא עם השופטים. למשל, פורסם כי עו"ד פנחס מרינסקי, היה נחשב למקורב לשר יעקב נאמן, ועו"ד רחל בן ארי, נחשבה למקורבת לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בשנת 2011.[7] בהמשך העשור פורסם כי נרקמה ברית בין השרה איילת שקד ליו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה[8] ועו"ד אילנה סקר.[9]

הרכב הוועדה בתהליך הקמת הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקמת הוועדה הוצע שהרכב הוועדה יהיה: שר המשפטים (שיהיה היושב ראש), שר נוסף, נשיא בית המשפט העליון ושופט נוסף של בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה (שיהיה רשאי למנות במקומו את פרקליט המדינה), דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שני חברי הכנסת וחבר המועצה המשפטית (כיום לשכת עורכי הדין).[10]

במהלך הדיון בכנסת העלו מספר חברים הסתייגויות לגבי הרכב הוועדה. יעקב שמשון שפירא ובנימין ששון הזהירו מפני השתתפות פרקליט המדינה בוועדה, מאחר שתפקידו מחייבו להופיע בפני שופטים באופן יום יומי. בנימין ששון גם ביקש שבוועדה יהיו נציגים של הסתדרות עורכי הדין במקום חברי הכנסת. דוד בר-רב-האי התנגד להכללת נציג הסתדרות עורכי הדין בוועדה, באומרו שהאינטרס העצמי עלול להתגבר על האינטרס של המדינה. אליהו-משה גנחובסקי ביקש שיהיה לרבנים נציג בוועדה.[11]

בסופו של דבר שונה נוסח הצעת החוק במהלך הדיונים בה. היועץ המשפטי לממשלה ודיקן הפקולטה למשפטים הוצאו מהרכב הוועדה והוספו נציג נוסף של המועצה המשפטית ושל בית המשפט העליון.[12]

נציגי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת הוועדה עד לשנת 1992 ובשנים 2003–2006 שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי הקואליציה. בשנים 1992–2003 ו-2006–2009 נבחר חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.[13] ביוני 2009 נבחרו לוועדה שני חברים ימניים מטעם הכנסת השמונה עשרה, לאחר שאורי אריאל מהאיחוד הלאומי נבחר כנציג האופוזיציה בגברו על רוני בר-און ממפלגת קדימה, והצטרף לדוד רותם מישראל ביתנו, נציג הקואליציה.[14]

ביוני 2013 נבחרו שני נציגי אופוזיציה לוועדה כנציגי הכנסת התשע עשרה (יצחק הרצוג ממפלגת העבודה ויצחק כהן ממפלגת ש"ס, שגברו על דוד רותם מהליכוד - ישראל ביתנו).[15]

ביולי 2015 נבחרו שני חברי כנסת ממפלגות הימין כנציגי הכנסת העשרים: נורית קורן מהליכוד כנציגת הקואליציה, ורוברט אילטוב מישראל ביתנו כנציג האופוזיציה. בין מאי 2016 לנובמבר 2018, החל מהצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה ועד פרישתה ממנה, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי כנסת מהקואליציה. עתירה לבג"ץ נגד מצב זה נדחתה בנימוק של שיהוי, ותוך הבחנה בין מצב שבו חבר כנסת עובר מהאופוזיציה לקואליציה לבין מצב שבו מלכתחילה נבחרו שני חברי כנסת מהקואליציה.[16]

בעת הדיון על חוק יסוד: השפיטה, שקבע את הרכב הוועדה, ביקשה חברת הכנסת שולמית אלוני לציין בדבריה בכנסת, מטעם ועדת החוקה, כי הייתה הצעה שנבחרי הכנסת יהיו חבר כנסת אחד מן הקואליציה וחבר כנסת אחד מן האופוזיציה, אך הצעה זו לא נתקבלה. הצעות אחדות לתיקון חוק יסוד: השפיטה (הרכב הוועדה לבחירת שופטים), שהוגשו בכנסת ה-18, ה-19 וה-20 (קרי: בשנים 2009–2019), לעיגון מעמד חבר אופוזיציה כחבר בוועדה, לא זכו לרוב.

במסגרת ההסכמות על הקמת ממשלת ישראל השלושים וחמש בשנת 2020, נקבע שלוועדה ייבחרו 2 חברי קואליציה כנציגי הכנסת העשרים ושלוש. הנימוק שניתן לסטייה מהנוהג שלוועדה נבחר נציג של האופוזיציה היה שמדובר בממשלת חילופים רחבה והנוהג לגבי ממשלות כאלו הוא שונה. עתירות נגד המהלך נדחו.[17] אחד מנציגי הכנסת העשרים וארבע הוא מהאופוזיציה.

הצעות לשינוי הרכב הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, מאז 1953 עלו הצעות רבות לשינוי הרכב הוועדה ואופן בחירת השופטים, אולם רק אחת התקבלה, באשר לבחירת שופטי בית המשפט העליון.

טרם מינויו לתפקיד שר המשפטים כתב פרופ' דניאל פרידמן כי יש לבצע שינוי מה בהרכב הוועדה, ובמקום ששלושת השופטים יהיו מבית המשפט העליון, יהיו שניים מהם שופטי בית משפט מחוזי או שופטי בית משפט מחוזי בדימוס. היתרונות שראה בכך הם בפיזור סמכויות (מניעת מסירת עמדת כוח לקבוצה קטנה יחסית של שופטי בית המשפט העליון), גישה אובייקטיבית יותר למועמדים והתקווה שלשופטים המחוזיים תהיה היכרות טובה יותר עם המועמדים לערכאות הנמוכות.[18] יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, הביע התנגדות לשינוי וטען שהגוף האחרון שיש לשנותו במערכת המשפט הוא הוועדה לבחירת שופטים.[19]

תיקון לחוק בתי המשפט שהוצע על ידי גדעון סער אושר בשנת 2008, ולפיו כדי למנות שופט עליון נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה[4]. כתוצאה מהתיקון, נדרשת הסכמה של לפחות חלק מהפוליטיקאים וחלק מהשופטים בוועדה כדי לאשר מינוי.

אחדים מחברי הכנסת ניסו בזמנים שונים לשנות בחקיקה את מבנה הוועדה, בהם דוד טל ומיכאל איתן, עת היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, אך הצעותיהם לא זכו לתמיכה מספקת.

לקראת סוף שנת 2011 נדונה בכנסת הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה, כך שלשכת עורכי הדין תשלח נציג אחד של האופוזיציה ונציג אחד של הקואליציה, באופן דומה לנהוג בכנסת. ההצעה שונתה מספר פעמים באופן מהותי במהלך הדיונים, ובין היתר הוצע לקיים בחירות חדשות לנציגי הלשכה (כיוון שהתקיימו בחירות לפי החוק המקורי לפני שעברה ההצעה), אך לפני הקריאה השנייה והשלישית החליטה הקואליציה להקפיאה.[20]

בשנת 2014, תוקן החוק כך ש"לפחות אחד מנציגי שופטי בית המשפט העליון בוועדה, לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים"[21].

בשנת 2023 הציג שר המשפטים יריב לוין תוכנית לרפורמה במערכת המשפט, שכוללת גם שינוי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים.

תפקידי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר תפקידה של הוועדה, כפי שמעיד שמה, הוא בחירת שופטים. הוועדה ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי משפט מחוזיים, בתי משפט שלום, בתי משפט לתעבורה ובתי הדין לעבודה (הארצי והאזוריים). בנוסף, בוחרת הוועדה את נציב תלונות הציבור על שופטים. הוועדה איננה ממנה דיינים לבתי משפט דתיים ואלו מתמנים בוועדות אחרות בעלות מבנה דומה. בנוסף למינוי שופטים, הוועדה ממנה את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא וכך גם את נשיא בית הדין הארצי לעבודה והמשנה לנשיא. כן דנה הוועדה בהפסקת כהונת שופט כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בגלל מצבו הבריאותי[22] או כאשר נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים או נציב תלונות הציבור על שופטים מציע לבטל את המינוי. ביטול מינוי יהיה ברוב של לפחות שבעה חברי הוועדה[23] ונעשה בהליך מעין משפטי[24] במקרים נדירים ביותר. הוועדה גם רשאית לאשר בקשה של שופט ליציאה מוקדמת לפנסיה.

תהליך בחירת השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך בחירתם של השופטים מוסדר בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד–1984. תהליך זה כולל:

  • הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט.
    • המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו וניסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
    • המבקש מוזמן לראיון בפני ועדת משנה הכוללת שלושה חברי ועדה שמחליטים האם המועמד ימשיך לקורס.
    • אם המועמד עבר קורס של המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
    • אם המבקש הוא שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה אליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
  • הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
  • פרסום המועמדות ב"רשומות" (ראו דוגמה), ולאחריו תקופת המתנה בת 45 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
  • ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחד וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
  • הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או דחייתו. בוועדה הדיון נעשה מול התקנים החסרים ומול מספר המועמדים לכל תקן.[25] החלטת הוועדה למנות שופט בכל הערכאות, להוציא לבית המשפט העליון, מתקבלת ברוב רגיל מבין החברים הנוכחים בפגישה. במינוי שופטי בית המשפט העליון בלבד, על פי חוק שיזם גדעון סער שנחקק ב-2008, דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (6 מ-8, 5 מ-7).
על-פי חוק חל חסיון על דיוני הוועדה והם אינם מפורסמים לעיון הציבור. חסיון זה ייחודי להליך מינוי שופטים, ובכל הליך בחירה למשרה ציבורית אחרת יש חובה לרישום ופרסום פרוטוקולים של הוועדות המאתרות.

בשנת 2009 חוללה הוועדה שינוי מהותי בהליך מינוי השופטים בישראל, וקבעה כי המועמדים יעברו מבחני התאמה וקורס, כמו כן הם ילוו בפסיכולוג שיבחן את התאמתם המנטלית; בניגוד לדעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש.[26] הקורס הועבר על ידי 3 שופטים מכהנים (שניים מבית המשפט המחוזי ואחד מבית המשפט העליון, לעיתים שופטים בדימוס), ולצידם שני פסיכולוגים תעסוקתיים, והוא כולל סימולציות משפטיות שונות וריאיון עם פסיכולוג במשך חמישה ימים.[27][28] מאז 2016 צורף אל השופטים גם עורך דין מטעם לשכת עורכי הדין.[29]

בנובמבר 2017, במסגרת תוכנית התחקירים והראיונות "עובדה", נחשפו הצופים להתנהלותם של חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים ולחיכוכים ביניהם.[30] בעקבות שידור הכתבה, שיגרה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מכתב לנשיאי בתי המשפט בו מתחה ביקורת על התנהלות חלק מהשופטים ועל פוליטיזציה של הליך המינוי והסכנות הגלומות בכך.[31]

בינואר 2019 נחשפה פרשת מינויי שופטים תמורת שוחד, במסגרתה נחקרים חשדות לפיהם אפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין, השתמש לכאורה בהשפעתו על הוועדה על מנת למנות ולקדם שופטים תמורת שוחד מיני.

בשנת 2022, הוועדה לבחירת שופטים אישרה כי יתקיים שימוע פומבי למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון. הפומביות תחול על מעמד הראיונות של המועמדים בפני ועדת המשנה. ראיונות אלו, על פי ההצעה, יועברו לציבור בשידור חי בטלוויזיה.[32][33]

בחירתם של שופטי תעבורה מוסדרת בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), תשמ"ז-1986.

מינויים של שופטים מותנה, בנוסף לבחירתם על ידי הוועדה לבחירת שופטים, באישור טקסי על ידי נשיא המדינה. על כן, עד ששופט לא מונה בפועל על ידי נשיא המדינה ומינוי זה על ידי הנשיא התפרסם ברשומות השופט לא מונה עדיין והוועדה רשאית לחזור בה מהמלצתה.[34]

הדחת שופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד נוסף של הוועדה הוא הדחת שופטים. הדבר נעשה בהמלצת שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון ודורש החלטה ברוב של 7 מחבריה. בימי המדינה הדבר נעשה פעם אחת, במקרה של השופטת הילה כהן[35][36] (היו מקרים נוספים של שופטים שפרשו מרצונם אך לא הודחו על ידי הוועדה, כדוגמת אליעזר מלחי).

שיטת הסניוריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת מדינת ישראל היה נהוג שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג. הוועדה סטתה מנוהג הסניוריטי עם בחירתה של השופטת נילי ארד ב-2009 לסגנית נשיא בית הדין לעבודה ושנה אחר כך לנשיאת בית הדין לעבודה, אף על פי שלא הייתה השופטת הוותיקה בבית הדין הארצי לעבודה.[37]

כיום שיטת הסניוריטי נשארה אך ורק בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה, בעוד ביתר בתי המשפט נבחרים הנשיאים וסגני הנשיא על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[38]

בבתי הדין האזוריים לעבודה נבחרים הנשיאים על ידי שרי המשפטים והעבודה בהסכמת נשיא בית הדין הארצי לעבודה מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[38]

על שיטת הסניוריטי נמתחת ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור שונים. עיקר הטענה היא ששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו, כאשר בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה והוועדה הופכת לחותמת גומי.[39] באוגוסט 2017 קיימה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת דיון ציבורי מיוחד בסוגיית הסניוריטי. בדיון נטלו חלק משפטנים בכירים בהווה ובעבר, ביניהם שרת המשפטים איילת שקד, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, שרי משפטים ונשיאי בית המשפט העליון לשעבר, ואנשי אקדמיה ואחרים.[40]

תולדות הקמת הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינוי שופטים עד הקמת הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד חקיקת חוק השופטים, היה שר המשפטים ממנה את השופטים, ורק מינוים של שופטי בית המשפט העליון היה טעון את אישור הממשלה והכנסת.

כאשר קמה מדינת ישראל, עזבו השופטים הערבים והבריטים שמונו על ידי שלטונות המנדט את הארץ, אך במרבית בתי המשפט נותרו שופטים יהודים שאפשרו את המשך פעולתם של בתי המשפט כבר למחרת הכרזת העצמאות. בבית המשפט העליון כיהן באותה עת שופט יהודי אחד בלבד, גד פרומקין. שר המשפטים הראשון, פנחס רוזן, החליט שלא להמשיך את כהונתו של פרומקין, ולמנות חמישה שופטים חדשים, והממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית אישרו את מינוים ביולי 1948[41]. חמשת השופטים מונו לפי מפתח מפלגתי: הנשיא משה זמורה ויצחק אולשן היו מזוהים עם מפא"י, מנחם דונקלבלום היה מזוהה עם הציונים הכלליים, הרב שמחה אסף ייצג את הדתיים, ואילו שניאור זלמן חשין מונה משום שנחשב בטעות לרוויזיוניסט ומונה בהמלצת התנועה הרוויזיוניסטית, אף שלא היה כזה, ולמעשה היה חבר בהגנה.

הקמת הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1951 עבר בכנסת בקריאה ראשונה חוק השופטים שהועלה על ידי שר המשפטים פנחס רוזן, בה נקבעו, בין היתר, דרכי מינוים של השופטים. בהצעת חוק זו הוצע כי את השופטים ימנה נשיא המדינה, לפי הצעת שר המשפטים, בהתאם להמלצתה של ועדה בת תשעה חברים.[10][42] החוק אושר בקריאה ראשונה, אך לא קודם. בינואר 1953 הועלה החוק שוב.[11] כאשר הציג שר המשפטים פנחס רוזן את הצעת החוק במליאת הכנסת לפני הקריאה הראשונה, הוא הסביר את הצורך בשינוי השיטה כך: ”החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שענין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה”.[43]

בחוק שעבר בכנסת בקריאה שלישית ב-20 באוגוסט 1953 נקבע לעניין המינויים כי חברי הוועדה יהיו תשעה והיא תוכל למנות שופטים כל עוד מספר חבריה אינו פוחת משישה. עוד נקבע כי שר המשפטים יוכל בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון למנות נשיאים ונשיאים תורניים של בתי משפט מחוזיים ושלום. שר המשפטים יוכל גם בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון למנות לכהונה זמנית בפועל שופטים לבתי המשפט השונים מתוך מאגר השופטים הקיימים. כך למשל שר המשפטים יוכל למנות שופט מחוזי לכהונה בפועל של שופט עליון לזמן של עד שנה אחת.[44]

המחלוקת על דרך מינוי השופטים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נקבעה שיטת הבחירה באמצעות ועדה הועלו יותר מ-60 הצעות חוק לשינוי שיטת בחירת השופטים.[45] מבקרי השיטה טוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור כיאות, וכי כיוון שבית המשפט העליון דן בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית, שיטת הבחירה שבה נציגי הציבור הם מיעוט מהחברים בוועדה פוגמת בעקרונות הדמוקרטיה. לעומתם, תומכי השיטה טוענים שההצעות לשינוי יגרמו לפוליטיזציה של הוועדה שתבחר שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ולא על פי כישוריהם המקצועיים.

מבקרי השיטה הקיימת טוענים שברוב המדינות הדמוקרטיות, הסמכות לבחור את שופטי הערכאה העליונה מסורה לנבחרי הציבור באופן בלעדי, ולרשות השופטת אין השפעה על ההליך, וכאשר מדובר בערכאות חוקתיות, שבסמכותן לפסול חוקים, התמונה חד-משמעית עוד יותר.[46][47] לעומתם, מתנגדי השינוי טוענים שבחלק מהמדינות הדמוקרטיות יש לגורמי מקצוע ולשופטים מעורבות בהליך המינוי של שופטי הערכאה העליונה, בין אם בהצעת מועמדים או בחוות דעת על מועמדים שהוצעו, ובין אם בחברות בגוף שבוחר את השופטים.[48][49]

מחקר השוואתי שערך פורום קהלת בשנת 2019 סקר את שיטת מינוי השופטים לערכאות חוקתיות עליונות ב-42 מדינות בהן יש ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית; רוב המדינות שנבחנו מעניקות את השליטה בזהות שופטי הערכאה החוקתית העליונה לנבחרי הציבור, במיעוטן ממנים נבחרי הציבור רק את רוב שופטיה, ומיעוט קטן מוסר את סמכות המינוי של רוב או כל השופטים לגורמים שאינם נבחרי ציבור.[45] בתגובה ביקר המכון הישראלי לדמוקרטיה, התומך בהשארת המצב הקיים, את המתודולוגיה של פורום קהלת, בנימוק שכדי להבין את התמונה החוקתית המלאה כהלכה, יש להביא בחשבון עוד פרמטרים מוסדיים רלוונטיים שמחקרם אינו מתחשב בהם. לצורך הדגמה נסקרו עוד שני מדדים. המדד הראשון שנוסף הוא חלוקת הכוח בין המוסדות הפוליטיים הנדרשת לשם הוצאה לפועל של תהליך הבחירה (רוב מיוחס, חלוקת הכוח בין רשויות השלטון או קואליציה אופוזיציה); והמדד השני הוא מספר הזכויות המוגנות על ידי המסמך החוקתי. לפיהם בישראל מעוגנות מעט יחסית זכויות במסמך החוקתי והמודל הישראלי פועל על פי המקובל ברוב עצום של הדמוקרטיות — באמצעות הגבלת הכוח של הקואליציה השלטת לבחירת שופטים.[50]

על פי דוח של ה-OECD מ-2022, שופטים מקצועיים "רגילים" בדרך כלל ממונים בהתאם להליכים בוחני כישורים קפדניים. שופטים של בית משפט חוקתי, לעומת זאת, מתמנים ספציפית לכהונה בבית משפט זה. בנוסף, הכישורים הנדרשים מהם משתנים מאד ממדינה למדינה ועל פי רוב גם שונים מהרקע הנדרש משופטים רגילים. הליך המינוי של שופטים לבתי המשפט החוקתיים יהיה, אם כן, בעל מאפיינים פוליטיים יותר מזה של שופטים בבתי משפט רגילים; והוא מתבסס לא רק על בסיס מקצועי אלא גם על תפיסה של אחריותיות דמוקרטית. בנוסף, על פי דוח ה-OECD, מטרה מרכזית שרוב המדינות מבקשות להשיג בהקשר של בחירת שופטים לבית משפט חוקתי היא שאף קבוצה מסוימת לא תשלוט בהליך הבחירה ובתוצאתו לטובתה.[51][52]

ד"ר גיא לוריא טען שבראייה היסטורית, אם בוחנים את הרפורמות בשיטות מינוי שופטים בעולם הדמוקרטי מאז מלחמת העולם השנייה, מגלים מגמה הדרגתית של ניסיונות לצמצם את הפוליטיזציה בתהליכי מינוי השופטים. כמו כן, שיטה כמו זו הנהוגה בישראל, שבה שופטים מעורבים בהליך המינוי, הפכה לדגם הדומיננטי בערכאות שיפוט מקצועיות. אך גם בערכאות בעלות סמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה, מתרבות הדוגמאות לשיטות שמעניקות משקל לעמדת השופטים או מנסות בדרכים אחרות למנוע פוליטיזציה. בבתי דין חוקתיים זה נעשה לעיתים באמצעות הענקת הסמכות למינוי שליש משופטי הערכאה על ידי הרשות השופטת; או בדרישה של רוב מיוחס מקרב נבחרי הציבור (כגון שני שלישים) שמבטיח משקל לעמדת האופוזיציה.[53] בניגוד לבית דין לחוקה, בית המשפט העליון בישראל עוסק ברובו בערעורים פליליים ואזרחיים ומתעסק בסוגיות חוקתיות רק במעט מן המקרים[54][55].

אחת ההצעות לשינוי, של מרדכי הלר משנת 1999, היא לעבור לשיטה המזכירה את המינויים לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית : בסמכות ראש הממשלה להציע מועמדים, ובידי הכנסת הסמכות, לאחר הליך שימוע פומבי, לאשרם או לדחותם (הדבר הוצע עת היו נהוגות בחירות ישירות לראש הממשלה בישראל, והלר ראה בראש הממשלה ובכנסת שתי רשויות בלתי תלויות[דרוש מקור]). הוא אף העלה את האפשרות להוסיף ועדה מקצועית כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה נאותה של כשירות.[56]

בשנת 1996, קרא פרופסור שמואל שילה לשנות את שיטת הבחירה, לאופן בחירה של שופטים "שלא יהיו מעור אחד" כמו שנבע ב"הצהרת מונטריאול" מ-1983[57], בנימוק ש"ביהמ"ש העליון הופך בשנים האחרונות לזירה מעין פוליטית כיוון שנידונים בפניו עניינים בעלי אופי פוליטי-ציבורי".[58]

לעומת זאת, המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהשארת המצב הקיים.[59] גם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, התבטא נגד הצעות לשינויים בדרך בחירת השופטים, וטען שאף על פי שהשיטה הישראלית איננה חפה מבעיות, היא עולה על כל ההצעות לשפרה, וכי בעניין הזה עדיף שהמדינות האחרות ילמדו מישראל ולא ההפך.[60]

פרופסור רבקה ווייל ציינה כי הוועדה לבחירת שופטים מוסמכת גם לפטר שופטים. לכן, ברגע שהפוליטיקאים ישלטו בוועדה, עשוי לבוא הקץ על עצמאות השפיטה משום שהשופטים יחששו מפיטורין בעקבות פסיקה.[61] עיקרון על של כל חברה דמוקרטית הוא קיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, שאין עליה מורא זולת מרותו של החוק.

ועדות בחירה נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לוועדה לבחירת שופטים פועלות מספר ועדות בחירה נוספות לתפקידי שיפוט, הפועלות באופן דומה.

הוועדה לבחירת דיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה לבחירת דיינים מופקדת, בהתאם לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, על בחירת הדיינים למערכת בתי הדין הרבניים. הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של דיין, לדון בנבצרות של דיין מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת דיין לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן על פי חוק כיושב ראש הוועדה, אך בממשלה ה-34 הועברו סמכויותיה של שרת המשפטים איילת שקד בעניין זה לשר האנרגיה, יובל שטייניץ.[62]

חברי הוועדה:[63]

חברי הוועדה כיום:

שם תפקיד סיעה
נציגי ממשלת ישראל ה־37
מיכאל מלכיאלי השר לשירותי דת - יו"ר הוועדה מפלגת ש"ס
נציגי הכנסת ה־25
נציגי הרבנות הראשית
הרב דוד לאו הרב הראשי האשכנזי לישראל
הרב יצחק יוסף הרב הראשי הספרדי לישראל - הראשון לציון
נציגי בית הדין הרבני הגדול
הרב יעקב זמיר דיין בבית הדין הרבני הגדול
הרב אברהם שינדלר דיין בבית הדין הרבני הגדול
נציגי לשכת עורכי הדין
יצחק גורדון עו"ד ונציג לשכת עורכי הדין
יעל דולב עו"ד ונציגת לשכת עורכי הדין
טוענות רבניות
רחל דותן
תאנה אקרמן

ועדה לבחירת שופטים צבאיים משפטאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה מופקדת, בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, על מינוי השופטים הצבאיים המשפטאים.

חברי הוועדה:[64]

חברי הוועדה כיום:

שם תפקיד סיעה
נציגי ממשלת ישראל ה־37
יואב גלנט שר הביטחון הליכוד
יריב לוין שר המשפטים וסגן ראש הממשלה הליכוד
נציגי בית המשפט העליון
אסתר חיות נשיאת בית המשפט העליון
שופט בית המשפט העליון שטרם נבחר
נציגי לשכת עורכי הדין
עו"ד נועם לאור עו"ד ונציג לשכת עורכי הדין[65]
נציגי צה"ל
רב-אלוף הרצי הלוי הרמטכ"ל
אלוף מוטי אלמוז ראש אכ"א
נציגי בתי הדין הצבאיים
אלוף דורון פיילס נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
שופט צבאי-משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים שטרם נבחר

ועדה לבחירת קאדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה למינוי קאדים מופקדת, בהתאם לחוק הקאדים, התשכ"א-1961, על מינוי הקאדים למערכת בתי הדין השרעיים. הליך בחירת הקאדים מוסדר בכללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הוועדה למינוי קאדים), התשנ"ו-1996, שנקבעו על ידי ועדת המינויים. סדרי הבחינות, המהוות חלק מתנאי הכשירות לכהונת קאדי, נקבעו בתקנות הקאדים (סדרי בחינות בכתב), התשס"ד-2003[66](הקישור אינו פעיל, 3.12.2022).

הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של קאדי, לדון בנבצרות של קאדי מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת קאדי לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן כיושב ראש הוועדה. 

חברי הוועדה:[67]

  • שר המשפטים – יו"ר הוועדה.
  • שר נוסף. כאשר אין שר מוסלמי, רשאית הממשלה לבחור סגן שר מוסלמי.
  • שלושה חברי הכנסת, לפחות שניים מהם מוסלמים, שאותם בוחרת הכנסת בבחירות חשאיות.
  • שני קאדים מבית הדין השרעי לערעורים.
  • שני עורכי הדין, מהם לפחות אחד מוסלמי, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

חברי הוועדה כיום:

שם תפקיד סיעה
נציגי ממשלת ישראל ה־37
יריב לוין שר המשפטים וסגן ראש הממשלה הליכוד
נציגי הכנסת ה־25
נציגי בית הדין השרעי לערעורים
עבד אלחכים סמארה קאדי ונשיא בית הדין השרעי לערעורים.
איאד זחאלקה קאדי חבר בית הדין השרעי לערעורים.
נציגי לשכת עורכי הדין
יסמין ברהום עורכת דין
וואל חלאילה עורך דין

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי דברי שר המשפטים פנחס רוזן בדיון בקריאה ראשונה בהצעת חוק השופטים, דברי הכנסת, 5 בינואר 1953, בעמוד 424: "חידוש אחר שחוק זה מחדש בפרשת מינויי שופטים הוא שמינויים אלה נעשים לתפקיד מתפקידי נשיא־המדינה. אי־תלותם של השופטים תמצא את ביטויה גם בכך, שאין מקבלים מינוי מידי הרשות המבצעת - לא בהשתתפות הרשות המחוקקת ולא בלעדיה - אלא מידי הנשיא. מאחר שלפי הקונסטיטוציצה שלנו אין הנשיא פועל אלא לפי הצעה ובחתימת קיום של אחד משרי הממשלה, הרי למינויי שופטים זקוק הוא להצעת שר־המשפטים, והצעת שר־המשפטים אינה ניתנת אלא על־פי המלצת ועדת־מינויים, שקיומה והרכבה קבועים עכשיו בחוק, ובה מיוצגים הרשות המבצעת - הממשלה, הרשות המחוקקת - הכנסת, הרשות השופטת - על ידי שופטים, וכן מקצוע המשפט התביעה הכללית, עורכי־הדין ומדע המשפט." ובאותו עמוד: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שעניין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה."
  2. ^ דורית גבאי, מעריב, עמ' 19, 25 באוגוסט 2009
  3. ^ חסימת בקשה לא מורשת, elyon1.court.gov.il
  4. ^ 1 2 מינוי שופטים, בחירת שופטים, הוועדה למינוי שופטים, מינוי שופט, שופטים, www.idi.org.il
  5. ^ לאה ענבל, בחירה לדורות / בפרוטקצ'יה ממנים שופטים, כותרת ראשית, 20 ביולי 1983
  6. ^ נחום ברנע, "עליונים ותחתונים" ידיעות אחרונות, 22 בינואר 1999
  7. ^ גליקמן, אביעד (2011-11-06). "השרים אישרו את השינוי בוועדה למינוי שופטים". Ynet. נבדק ב-2022-12-03.
  8. ^ נטעאל בנדל, פרסום ראשון: ברית בין שקד לעוהד על מינוי השופטים, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2016
  9. ^ ענת רואה, כך הפכה אילנה סקר מועמדת יחידה לוועדה למינוי שופטים, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2020-11-03
  10. ^ 1 2 ה"ח התשי"ג 148, עמ' 90
  11. ^ 1 2 חוק השופטים הועבר פה אחד לועדה, דבר, 6 בינואר 1953
  12. ^ אושר חוק השופטים, דבר, 21 באוגוסט 1953
  13. ^ בג"ץ 4956/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' כנסת ישראל ואחרים, ניתן ב־20 באוגוסט 2020
  14. ^ אמנון מרנדה, בר-און לא יבחר שופטים: "אתה שקרן", באתר ynet
  15. ^ מורן אזולאי, מבוכה לקואליציה: הח"כים מרדו מאחורי הפרגוד, באתר ynet, 3 ביוני 2013
  16. ^ בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם ועו"ד שחר בן מאיר נ' שרת המשפטים ואחרים, ניתן ב־1 בפברואר 2017
  17. ^ תמר אלמוג, בג"ץ דחה את העתירות, באתר טוויטר, ‏20 באוגוסט 2020
  18. ^ ידיעות אחרונות, אפריל 2006
  19. ^ ראש הלשכה - "השינוי המוצע בהרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא שינוי מזיק ולא נכון", 2 בינואר 2008, אתר לשכת עורכי הדין
  20. ^ הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשע"א - 2011 (פ/3506/18)
  21. ^ https://www.idi.org.il/media/13321/the-judicial-selection-committee.pdf
  22. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 13א
  23. ^ חוק יסוד: השפיטה, סעיף 7(4)
  24. ^ כללי השפיטה (סדרי העבודה בעניין סיום כהונת שופט לפי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ז-1986, אתר נבו
  25. ^ שחר בן מאיר, תיאור הליך המינוי, Twitter
  26. ^ אביעד גליקמן, נגד ביניש? הוועדה קבעה מבחנים לשופטים, באתר ynet, 19 ביוני 2009
  27. ^ ענת רואה, בוגרי הקורס למיון שופטים: "בקורס נוצרת דינמיקה נגד כל דעה עצמאית", באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2015
  28. ^ תני גולדשטיין, מרכזי ההערכה למועמדים לשיפוט: השלב הלא-שקוף בדרך לכס המשפט, זמן ישראל, 2 בפברואר 2022
  29. ^ תני גולדשטיין, מרכזי ההערכה למועמדים לשיפוט: השלב הלא-שקוף בדרך לכס המשפט, www.zman.co.il, ‏2022-02-02
  30. ^ "הסוד השמור: כך ממנים שופטים בישראל. סרטו של עמרי אסנהיים ב"עובדה"". mako. 2017-11-22. נבדק ב-2017-11-23.
  31. ^ שלמה פיוטרקובסקי, חיות לשופטים: תמונה לא מחמיאה, באתר ערוץ 7, ‏26/11/17
  32. ^ הוועדה לבחירת שופטים החליטה: שימוע פומבי למועמדים לעליון, באתר מקור ראשון, ‏2022-04-11
  33. ^ גיא לוריא, פורום עיוני משפט | שידור ישיר של ראיונות המועמדים לבית המשפט העליון – האם המהלך רצוי?, TauLawReview, ‏2022-06-06
  34. ^ בג"ץ 2778/11 בוריס קוסנוביץ נ' הוועדה למינוי שופטים, ניתן ב־1 בדצמבר 2011, סעיפים 10 - 16
  35. ^ השופטת הילה כהן לא מוכנה לוותר; אמרה לשרת המשפטים כי תקיים חקירות נגדיות ותביא עדי הגנה מטעמה
  36. ^ יובל יועז, השופט היהודי המודח הראשון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
  37. ^ יובל יועז וחן מענית, ‏סטיב אדלר פורש: מי את נילי ארד, הנשיאה הנכנסת של ביה"ד הארצי?, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2010
  38. ^ 1 2 נוהל מינוי נשיא
  39. ^ חזקי ברוך, לוין: הדיון בסניוריטי - הכשרת השרץ, באתר ערוץ 7, ‏ט"ו בתמוז תשע"ז 09/07/17
  40. ^ חזקי ברוך ושלמה פיוטרקובסקי, שקד: מרגישה שכבלו את ידי, באתר ערוץ 7, ‏ט"ו בתמוז תשע"ז 09/07/17
  41. ^ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
  42. ^ מינוי שופטים, דבר, 27 בפברואר 1951
  43. ^ פרוטוקול הכנסת מיום 5 בינואר 1953
  44. ^ חוק השופטים, התשי"ג-1953, באתר מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת
  45. ^ 1 2 שי-ניצן כהן, שמעון נטף ואביעד בקשי, בחירת שופטים לבתי משפט חוקתיים - מחקר השוואתי, פורום קהלת, נובמבר 2019
  46. ^ אביעד בקשי, שינוי שיטת בחירת השופטים, באתר קובץ PDF מאת המכון לאסטרטגיה ציונית, ‏אוגוסט 2011
  47. ^ אפרת אבן, שיתוף נציגי ציבור בהליך מינוי שופטים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏14 בינואר 2003
  48. ^ עו"ד דינה צדוק, שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות – סקירה משווה, באתר אתר הכנסת, ‏5 במאי 2010
  49. ^ בדרך למהפכה המשפטית של שקד, מותר לכופף את העובדות, באתר גלובס, ‏2019-04-06
  50. ^ התמקדות במודל בחירת השופטים: כשלים מתודולוגיים בדיון העכשווי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  51. ^ משה גורלי, מרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2023
  52. ^ מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בחירת שופטים לבית משפט חוקתי או לבית משפט עליון, 29 בינואר 2023
  53. ^ לא לגעת בשיטת מינוי השופטים, ד"ר גיא לוריא, דעות, באתר גלובס, ‏2019-06-17
  54. ^ lawprofessorsforum, נייר עמדה מס׳ 7 בנושא הליכי בחירת שופטים ושופטות, באתר מרצים למען הדמוקרטיה, ‏2023-01-30 (באנגלית)
  55. ^ מרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר | כלכליסט, calcalist, ‏2023-01-30
  56. ^ מינוי שופטים: הפתרון למשבר העליון, דעת, 1999
  57. ^ הצהרת מונטריאול
  58. ^ הארץ, 29 במרץ 1996
  59. ^ חוקי היסוד כתשתית לחוקה, פרק 5, סעיף 116
  60. ^ ברק ב"עליון" שלומי וינברג, אילן יונס ורונן פוליאק * מתוך עליון מס' 8
  61. ^ ווייל, פרופ' רבקה (2022-11-17). "האיום על עצמאות השפיטה: שינוי הוועדה לבחירת שופטים, פרופ' רבקה ווייל". Globes. נבדק ב-2022-12-03.
  62. ^ ועדה לבחירת דיינים, באתר של משרד המשפטים
  63. ^ סעיף 6 לחוק הדיינים
  64. ^ סעיף 187 לחוק השיפוט הצבאי
  65. ^ נבחרו נציגי הלשכה לוועדות לבחירת שופטים ושופטים צבאיים » obiter - אוביטר, באתר obiter - אוביטר, ‏2020-07-29
  66. ^ ועדה למינוי קאדים, באתר של משרד המשפטים
  67. ^ סעיף 4 לחוק הקאדים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הוועדה_לבחירת_שופטים&oldid=35945986"