הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר הבית
הר הבית בשנות השלושים

הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית הוא ארגון ישראלי שהוקם במטרה למנוע פגיעה במעמדו ההיסטורי והארכאולוגי של מתחם הר הבית. הארגון הוקם לאחר שנודע לציבור ההיקף הרחב של הרס העתיקות והפרות החוק הבוטות שהווקף והתנועה האסלאמית מבצעים במקום. בוועד חברים אנשי רוח ואישי ציבור, ארכאולוגים, משפטנים ואנשי ביטחון. הוועד הוא א־פוליטי וחברים בו אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית, שהמכנה המשותף לכולם הוא הערכת חשיבותו התרבותית של הר הבית.

הקמת הוועד ומטרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו בסמיכות לכותל הדרומי

בנובמבר 1999 התפרסם מקרה שאירע ב-1996 של הרס עתיקות כתוצאה מבנייה בלתי חוקית[1] לצורך פתיחת כניסה ראשית למסגד חדש באורוות שלמה: נחפר בור ענק חלקו הגדול תוך ארבעה ימים בשטח של כ־2,000 מ"ר ולעומק 12 מטרים, תוך שימוש בציוד מכני כבד וללא כל פיקוח ארכאולוגי.[2] כ־12,000 טון מילויים רוויי עתיקות הוצאו מהבור, תכולתן הועברה באמצעות למעלה מארבע מאות משאיות ונשפכו במזבלה העירונית ובמספר מקומות נוספים. מנכ"ל רשות העתיקות אמיר דרורי הגדיר אז את החפירה "פשע ארכאולוגי", והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין אמר שמדובר ב"בעיטה בהיסטוריה של העם היהודי". לימים, בעקבות פרויקט סינון עפר הר הבית, התברר כי אפילו העפר שהושלך אוצר בקרבו אלפי ממצאים זעירים מתקופות רבות ומגוונות החל כבר מלפני כ־10,000 שנה.[3] הושלכו גם ממצאים כבדים, בהם עמודים ושברי שער מפואר המתוארך לימי בית שני.[4] מקרה זה היה ביטוי נוסף להתנהלות שיטתית של הרס, מחיקה והסתרה של סממנים וממצאים קדומים המעידים על היסטוריה יהודית במתחם הר הבית.

בעת חפירת הבור הגדול בחזית אורוות שלמה התקשורת המרכזית לא ייחסה חשיבות רבה למקרה, לאחר שמספר ארכאולוגים טענו שלא מדובר בהרס עתיקות משמעותי. אך שני סטודנטים לארכאולוגיה (יצחק צויג וארן ירדני) מאוניברסיטת בר־אילן יחד עם קבוצת מתנדבים ערכו סקר בשפכי העפר וגילו בו ממצאים ארכאולוגים רבים. מכיוון שפעלו ללא רישיון חפירה מטעם רשות העתיקות, יצחק צויג עוכב לחקירה במשטרה והדבר זכה לפרסום נרחב בכלי התקשורת. בעקבות זאת השדולה הארכאולוגית בכנסת התכנסה על מנת לקיים דיון מיוחד במקרה. עו"ד ישראל כספי ששמע את הסיפור בכלי התקשורת נזעק והחליט להרתם לעניין.[5] בכינוס של השדולה הארכאולוגית בכנסת נפגש כספי עם יצחק צויג, ד"ר אילת מזר וח"כ יורי שטרן, ושם הוחלט על הקמתו של ועד ציבורי למניעת הרס עתיקות בהר הבית והחתמת אישי ציבור רבים על עצומה הקוראת לממשלת ישראל לעצור את הרס העתיקות בהר הבית. על העצומה חתמו כ־82 חברי כנסת, סופרים, ראש ערים, שופטים (בדימוס) ואלופים (במילואים) מכל הקשר הפוליטית הישראלית.[6] ניתן לומר שמאז ראשית הציונות לא היה מסמך פוליטי בנושא כה רגיש שהיה עליו קונצנזוס כה רחב.

כך לנוכח אוזלת היד של הרשויות, הוקם בראשית שנת 2000 'הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית'. עם חברי הוועד נמנים ארכאולוגים בכירים רבים, בהם יו"ר המועצה הארכאולוגית ונשיא החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, משפטנים, בהם גם נשיאי בית המשפט העליון בדימוס ומבקרת המדינה לשעבר, אנשי רוח ואישי ציבור ואנשי ביטחון בכירים.

הוועד פועל במטרה למנוע פגיעה במעמדו ההיסטורי והארכאולוגי של מתחם הר הבית, מפני שמשמעותה היא פגיעה בתרבות העולמית בכלל ובמורשת היהודית בפרט. מאחר שהווקף והתנועה האסלאמית מבצעים את הרס העתיקות ומשנים את אופיו ההיסטורי של המתחם העתיק תוך הפרה בוטה של חוק העתיקות תשל"ח-1978 וחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, ולפיכך דורש הוועד להורות למשטרת ישראל לאכוף את חוקי העתיקות, התכנון והבנייה בהר הבית, לערוך סיורים שוטפים בתדירות גבוהה, כל יום, בכל חלקי הר הבית, ולמנוע ולסכל כל פעולה בלתי חוקית המתבצעת במקום, כמקובל בכל שאר אתרי העתיקות בארץ. כמו כן דורשים לפתוח באופן מלא וחופשי את כל מתחם הר הבית לביקור וסיקור שוטף של התקשורת הישראלית והבינלאומית; דבר זה, הנמנע כעת, הוא הפרה בוטה של חופש העיתונות והמידע במדינה דמוקרטית ושלילת זכות הציבור לדעת, ללא כל בסיס חוקי. סגירת ההר לתקשורת מאפשרת לווקף להסתיר את הפשעים הארכאולוגיים והעבירות שהוא מבצע על ההר מעיני הציבור בישראל וכלל העולם התרבותי. ולבסוף, דרישה לפיקוח קבוע, שוטף יומיומי ואמיתי בכל חלקי הר הבית של רשות העתיקות, שתפקידה להגן ולשמור על העתיקות בכל מקום ועל אחת כמה וכמה במקום בעל חשיבות היסטורית וארכאולוגית כמו הר הבית.

חברי הוועד בהקמתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרן העופל שבפינת החומה המזרחית והחומה הדרומית של הר הבית
  • מערכת לאיסוף מידע – ריכוז מידע על פעילויות הבנייה וההרס המתרחשים בהר הבית. על מנת להעביר את המידע לידי הרשויות הנוגעות בדבר כדי להפסיק את הפגיעה בהר הבית, מועבר המידע בעיקר אל הממשלה, רשות העתיקות, משטרת ישראל ועיריית ירושלים. איסוף המידע כולל גם טיסות צילום שגרתיות של ההר מדי כמה שבועות.
  • פגישות הסברה ופניות לנבחרי ציבור – הוועד מקיים פגישות הסברה רבות עם נציגי הרשויות ונבחרי הציבור הנ"ל וכן פונה גם בכתב אל ראש הממשלה, נשיא המדינה, שר המשפטים, שר לביטחון פנים, היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה.
  • פרסום לציבור – הוועד מעביר את המידע לידיעת הציבור באמצעות כלי התקשורת במטרה לעורר את מודעותו לחומרת הנזקים.[7]
  • הגשת עתירות לבית המשפט העליון – הוועד מגיש עתירות לבית המשפט העליון במטרה לאלץ את הרשויות לאכוף את החוק על הר הבית. עד כה הוגשו מספר עתירות, בהן:
    • בג"ץ הכניסה לאורוות שלמה[8]
    • בג"ץ ערמות העפר[9]
      • בנוגע לערמות העפר שנותרו במזרח הר הבית, קבע בג"ץ ב־2004 שעל המדינה להודיע לוועד לפחות 30 יום בטרם היא מאשרת פינוי העפר כדי שהוועד יוכל לבחון את תוכנית הפינוי ולהגיש את התנגדותו במידת הצורך. נכון להיום העפר עדיין מצוי במקום בשל מחלוקת אודות אופן הטיפול הראוי בו. בדצמבר 2013 החליטה ועדת הפנים של הכנסת להוציא את העפר באופן מבוקר.[10]
    • בג"ץ קרן העופל[11]
בולת "[...]ליהו [בן] אמר" מימי בית ראשון שנמצאה בעפר המסונן

נושאים שעל הפרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוכנית ועבודות הווקף לאחד את כל המסגדים והחללים בהר למסגד אחד גדול בכל הר הבית[12]
  • לחייב בקרה הנדסית במקום מפני הסכנה שבעקבות החפירות המאסיביות הקרקע יכולה לקרוס מתחת לאלפי מוסלמים. כמו כן אם משהו יקרוס בהר, גם הכותל המערבי עלול להיפגע, כי הר הבית בנוי על גבעה עגולה והקצוות יפגעו.[12]
  • קבורה לא חוקית בהר הבית וסביבותיו – תושבים מוסלמים קוברים את מתיהם בשטח הגן הלאומי הסמוך לחומה המזרחית של העיר העתיקה בירושלים, מה שמונע את האפשרות לחשוף ולחקור את העתיקות במקום.[13]
  • דרישה מהרשויות לדאוג למעמד התיירותי של הר הבית, לעודד תיירים מהארץ ומחו"ל לבקר בו, לפתוח את כל אתרי הר הבית למבקרים, להרחיב את זמני הפתיחה, ולאפשר כניסת תיירים משערים נוספים מלבד שער המוגרבים.
  • דרישה לפעול בשקיפות מלאה ולא להסתיר מעיני הציבור דבר וחצי דבר בהחלטות, בתגליות ובעבודות הנעשות בהר הבית, כגון חשיפת הדוח המלא של מבקר המדינה בנושא הר הבית, שנאסר ברובו לפרסום.[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכנסת מרכז מחקר ומידע, עבודות חפירה בהר הבית, 18 במרץ 2001
  2. ^ שינועם של ערמות העפר גורם לכך שכל סטרטיגרפיה שהייתה בהם אבדה, וחלק גדול מהממצאים, שבחפירה מוסדרת היו זוכים לרפאות או לתיארוך יחסי, מושלכים כממצא שאין בהם כל תועלת.
  3. ^ נדב שרגאיסינון עפר חשף ממצאים מתקופת בית ראשון, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2006.
  4. ^ כמה מהממצאים הכבדים שהועברו לחצר מוזיאון רוקפלר.
  5. ^ יואל יעקבי, פרויקט תגלית, ערוץ 7 .
  6. ^ עצומת הוועד הציבורי למניעת הרס עתיקות בהר הבית.
  7. ^ כך ,למשל בעקבות פרסומים בעיתונות שבהם הציג הוועד תמונות מתוך הר הבית המוכיחות באופן חד־משמעי את נכונות טענותיו, הוגשו ב–9 ביולי 2001 עשר (!) הצעות דחופות לסדר היום מצד מרבית סיעות הבית היהודיות כולל מרצ, העבודה, שינוי, מפלגת המרכז, ש"ס, ליכוד, יהדות התורה, המפד"ל והאיחוד הלאומי, דבר המבטא קונצנזוס רחב ותמימות דעות נדירה בציבוריות הישראלית לגבי הצורך והחובה לעצור באופן מיידי את המשך העבודות והרס העתיקות על הר הבית.
  8. ^ בג"ץ 1933/01
  9. ^ בג"ץ 8172/04
  10. ^ עדכון של מיזם פרויקט סינון העפר מהר הבית מדצמבר 2013
  11. ^ בג"ץ 7800/05
  12. ^ 12.0 12.1 בני טוקר, תוכנית הוואקף: כל הר הבית יהפוך למסגד ענק, ערוץ 7, 23 פברואר 2012.
  13. ^ דליה מזורי, בניגוד לחוק: המוסלמים קוברים בהר הבית, nrg מעריב, 4 בנובמבר 2011.
  14. ^ דליה מזורי, "נמצאו ליקויים בעבודות הוואקף בהר הבית", nrg מעריב, 17 במאי 2011.