הולגר דרכמן

הולגר דרכמן
Holger Drachmann
לידה	9 באוקטובר 1846; קופנהגן, דנמרק
פטירה	14 בינואר 1908 (בגיל 61); הורנבק, דנמרק
שם לידה	Holger Henrik Herholdt Drachmann
מקום לימודים	האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות
זרם באמנות	הפריצה המודרנית
הושפע על ידי	Frederik Ferdinand Helsted, Carl Baagøe, Carl Frederik Sørensen
בן או בת זוג	Vilhelmine Erichsen (3 בנובמבר 1871–1878); Emmy Drachmann (17 במאי 1879–1903); Soffi Drachmann (15 ביוני 1903–14 בינואר 1908)
צאצאים	Eva Drachmann, Povl Drachmann

הולגר דרכמן (בדנית: Holger Drachmann;‏ 9 באוקטובר 1846 – 14 בינואר 1908) היה סופר, משורר, מחזאי וצייר דני. הוא היה חבר במושבה ציירי סקיין והפך לדמות מרכזית בתנועת המודרניזם הסקנדינבית.^[1]^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכמן נולד בקופנהגן, דנמרק. הוא היה בנם של אנדראס גיאורג דרכמן (1810–1892) ווילהלמיין מארי סטהר (1820–1857). אביו היה מנתח בצי המלכותי הדני. המשפחה השתייכה לקהילה דוברת הגרמנית בכנסיית פטרוס הקדוש (אנ') בקופנהגן.^[3]

בשל מותה המוקדם של אמו, הילד נותר לנפשו ופיתח חיבה לאמנות ומשחק, וארגן את חבריו למשחקי גבורה, בהם לקח בעצמו תפקידים כמו אלה של גיבורי הצי המלכותי הדני.^[4]

סקיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכמן ביקר לראשונה בסקיין בשנת 1872 עם הצייר הנורווגי פריץ תאולו (אנ'). הוא חזר לעיתים קרובות, והתחבר למושבת האמנים שהלכה וגדלה והתפרסמה בשם ציירי סקיין. בשנת 1903, הוא ואשתו השלישית סופי התיישבו בסקיין בווילה משלהם. מאוחר יותר בחייו, חזר דרכמן לאמנות, ולעיתים קרובות צייר תמונות של ספינות וים.^[5]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולגר נשלח לבורנהולם כדי ללמוד לצייר. שם הכיר את אשתו הראשונה וילהלמינה אריצ'ן (1852–1935), לה נישא בשנת 1871 ונולדה להם בת אחת, אווה. בשנת 1874 הסתיימו נישואיו. הוא היה קשור עם אישה נשואה בשם פולי לזמן קצר. לאחר שילדה בת, ניתקה עמו כל קשר. לאחר מכן נפגש עם נערה צעירה בהמבורג בשם אמי. הם התאהבו והתחתנו. הם אימצו את בתה של פולי והיו להם עוד ארבעה ילדים משלהם. בשנת 1887 היא חלתה קשה, ואחת מבנותיהם נפטרה באותה שנה.

באותה תקופה הוא החל מערכת יחסים עם זמרת הקברט אמנדה נילסן (אנ') (1866–1953), אותה כינה המוזה הגדולה ביותר שלו.

הוא מת בקופנהגן ונקבר בגרנן (אנ'), ליד סקיין. לאחר מותו הפך בית דרכמן (אנ') למוזיאון.^[6]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נכנס לאוניברסיטה בשנת 1865, ועזב אותה שנה לאחר מכן, כדי להפוך לסטודנט באקדמיה המלכותית הדנית לאמנויות יפות (אנ'). בשנים 1866–1870 למד, אצל פרופסור סורנסן, להיות צייר ימי (אנ'). בשנת 1870 בערך הוא היה תחת השפעתו של מבקר הספרות (ממוצא יהודי) הדני גאורג ברנדס (1842–1927) ובלי לזנוח את האמנות, החל להקדיש את רוב זמנו לספרות. בתקופות שונות טייל באנגליה, סקוטלנד, צרפת, ספרד ואיטליה, והקריירה הספרותית שלו החלה בדיווח על מסעותיו לעיתונים הדנים.^[7]

לאחר שחזר לדנמרק, התיישב זמן מה באי בורנהולם וצייר נופי ים. באותה העת הוא הוציא את כרך השירים הראשון שלו, (1872), והצטרף לקבוצת סופרים צעירים רדיקליים שעקבו אחרי גאורג ברנדס. דרכמן התלבט האם כוחו האמיתי טמון בעיפרון או בעט. בשלב זה הוא נהנה מחוויית חיים בקרב מלחים, דייגים, סטודנטים ואמנים, ונושאי המלחמה הצרפתית-גרמנית. אבל אירועי הקומונה בפריז שכנעו אותו כי עידן חדש עומד לפניו.

ספרו "ניגונים עמומים" ( 1875), הוכיח שדרכמן הוא משורר בעל ייעוד אמיתי, והחל לכתוב ספרים רבים. הוא זכה לביקורת טובה על יצירתו הכתובה מבני ארצו על ספרו: Derovre fra grænsen ("שם מעבר לגבול", 1877), סדרת רשמיו בביקורו בזירות המלחמה עם גרמניה.

במהלך השנים הבאות ביקר דרכמן ברוב חלקי העולם וחווה הפלגות ממושכות, ונחשף לחיי האדם במקומות שונים. בשנת 1879 הוא פרסם סיפורים על מסעותיו.

בערך בתקופה זו דרכמן התחבר עם הרדיקלים, והציב את עצמו בראש תנועה לאומנית או עממית-שמרנית בדנמרק. הוא המשיך לתאר את חיי הדייגים והמלחים בספרים, בפרוזה או בחריזה, שהיו פופולריים ביותר בימיו: "פול ווירג'יני" ו"לארס קרוז" (שניהם 1879); "מזרחית השמש וממערב הירח ( 1880); "בובה ופרפר" (1882); ו"סטרנדבי פולק" (1883) היו בין הספרים האלה.

בשנת 1882 פרסם דרכמן את התרגום שלו, לדון חואן של ביירון. בשנת 1885 המחזה הרומנטי שלו Der var engang ("היה פעם") זכה להצלחה רבה בתיאטרון הדני המלכותי (אנ') בקופנהגן והפך לקלאסיקה. הטרגדיות שלו הפכו אותו למחזאי הפופולרי ביותר בדנמרק. בשנת 1894 פרסם כרך של מלודרמות פנטסטיות בחרוזים, אוסף המכיל כמה מיצירותיו הטובות ביותר של דרכמן.