הולגר צ'וקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הולגר צ'וקאי
אין תמונה חופשית
לידה 24 במרץ 1938
העיר החופשית דנציג (היום גדנסק, פולין)
פטירה 5 בספטמבר 2017 (בגיל 79)
ווילרסוויסט, גרמניה
שם לידה הולגר שירינג (Holger Schüring)
שנות פעילות 1968–2017
סוגה קראוטרוק, רוק ניסיוני, אנרכו-פאנק, אמביינט, מוזיקה אלקטרונית
עיסוק מלחין, בסיסט, גיטריסט עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, גיטרה בס, קלידים, כלי הקשה, תופים, קול, קרן צרפתית.
חברת תקליטים תקליטי מיוט (Mute Records)
Allmusic mn0000088122
www.czukay.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הולגר צ'וקאי (Holger Czukay), נולד הולגר שירינג[1] (24 במרץ 1938 – 5 בספטמבר 2017) היה מוזיקאי גרמני, ידוע ביותר כשותף-מייסד של להקת הקראוטרוק קאן (Can). המבקר ג'ייסון אנקני (Jason Ankeny) תיאר אותו כ"שילוב מוצלח בין פופ לבין אוונגרד", שיצר דוגמאות חשובות מוקדמות יחסית של מוזיקת אמביינט, חקר "מוזיקת עולם" עוד לפני שהמונח נטבע, וכיוון שהיה חלוץ בתחום דגימות קול מוזיקליות.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וקאי נולד ב-1938 בעיר החופשית דנציג (מאז 1945 גדנסק, פולין), שמשפחתו גורשה ממנה לאחר מלחמת העולם השנייה. בשל המלחמה, חינוכו הבסיסי היה מוגבל. אחת החוויות המוקדמות אשר השפיעו עליו משמעותית בהיותו נער מתבגר הייתה עבודה בחנות תיקוני רדיו, שם החל להעריך את איכות הקול של שידורי הרדיו (אשר בהמשך ישמשו אותו כאלמנטים מוזיקליים) ולמד להכיר את היסודות לתיקון מוצרי חשמל והנדסה.[2]

צ'וקאי למד מוזיקה אצל קרלהיינץ שטוקהאוזן בין שנת 1963 לשנת 1966[3] ולאחר מכן עבד במשך זמן מה גם כמורה למוזיקה. בתחילת הדרך לא התעניין במוזיקת רוק, אך הדבר השתנה כאשר תלמיד שלו השמיע לו את השיר "אני הניבתן״ של הביטלס, סינגל רוק פסיכדלי עם מבנה מוזיקלי יוצא דופן הכולל הבזקי רעש רדיו משנת 1967.[4] השיר הזה פתח אותו למוזיקת רוק ניסיונית של מוזיקאים כגון פרנק זאפה וההרכב ולווט אנדרגראונד.

פעילות מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וקאי ייסד את ההרכב Can בשנת 1968. הוא ניגן גיטרה בס, וביצע את רוב ההקלטות וטכנאות הסאונד עבור ההרכב. רוסקו ג'י, לשעבר בסיסט הלהקה הבריטית טראפיק, הצטרף ללהקה בשנת 1977, כשצ'וקאי מטפל רק בהקלטות ואפקטים קוליים באלבום Saw Delight. זה היה ה-LP האחרון שלו עם ההרכב לפני שעזב לקריירת סולו.

לאחר עזיבתו את ההרכב Can, צ'וקאי הקליט מספר אלבומים. אחד מסימני ההיכר שלו היה שימוש בצלילי רדיו עם גלים קצרים, וכן חלוצית בתחום דגימות קול,[5] אשר באותם ימים כללו חיתוך והדבקה מחדש של סרטים מגנטיים. הוא היה מקליט צלילים שונים וכן קטעים של גלי רדיו קצרים ומשלב אותם בתוך היצירות שלו. בנוסף, היה משתמש בגלי רדיו קצרים ככלי מוזיקלי אינטראקטיבי בהופעות חיות, (כמו באלבום השישי שלו משנת 1991, Radio Wave Surfer), שיטה שאותה הוא כינה "ציור רדיו". כפי שהוא הצהיר בראיון בשנת 2003, "אם אתה רוצה לעשות משהו חדש, אתה לא צריך לחשוב רחוק מדי מעבר לרעיון אחד מסוים".[6]

צ'וקאי שיתף פעולה עם מספר לא מבוטל של מוזיקאים. בין עבודותיו החשובות, יצר סדרת אלבומים עם המוזיקאים הבריטיים הצעירים דיוויד סילביאן (David Sylvian) וג'ה וובל (Jah Wobble), אשר חלקו את העניין שלו בשילוב מוזיקת פופ עם הקלטות ניסיוניות וטכניקות דגימת קול. שיתופי פעולה נוספים כללו הרכבים ומוזיקאים כגון בריאן אינו, יורית'מיקס, U.N.K.L.E והרכב הגל החדש הגרמני (אנ')"טריו".

בשנת 2009, לאחר תקופה בעייתית עם חברת התקליטים שהוציאה מחדש את אלבומיו בהדרגתיות על גבי תקליטורים, צ'וקאי החל שיתוף פעולה חדש עם הלייבל קלרמונט 56,[7] והוציא לאור מיקסים של שירים מאלבומים מוקדמים יותר וכן כמה הקלטות חדשות על ויניל בלבד. המהלך הזה שינה את תוכניותיו להוצאה מחודשת של כלל הרפרטואר שלו, וכך אלבומיו המקוריים Der Osten ist Rot (משנת 1984), Rome Remains Rome (משנת 1987) והאלבום Moving Pictures (משנת 1993) לא יצאו מחדש (במקרה של האלבום האחרון, בין היתר כיוון שקלטות המאסטר המקוריות ניזוקו מעבר לתיקון).[8] במקום זאת, רוב הרצועות באלבומים שלו מיוצרות ומאורגנות מחדש במהדורות ויניל מוגבלות.

צ'וקאי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וקאי הגיע לביקור בישראל ב-30 באוקטובר 2003. במסגרתו הופיע באותו היום בתל אביב במועדון הבארבי, למחרת התארח בחנות האוזן השלישית בתל אביב לחתימה על דיסקים ותקליטים, וב-1 בנובמבר הופיע בתיאטרון החאן בירושלים.[9]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וקאי נמצא מת בדירתו ב-5 בספטמבר 2017. סיבת המוות טרם נודעה.[10]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ההרכב "קאן" (Can)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Monster Movie – 1969
  • Soundtracks – 1970
  • Tago Mago – 1971
  • Ege Bamyasi – 1972
  • Future Days – 1973
  • Soon Over Babaluma – 1974
  • Landed – 1975
  • Flow Motion – 1976
  • Saw Delight – 1977
  • Out of Reach – 1978
  • Can – 1979
  • Rite Time – 1989

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1969 – Canaxis (יצא מחדש עם הרחבות ב-2006).
  • 1979 – Movies (יצא מחדש עם הרחבות ב-2007).
  • 1981 – On the Way to the Peak of Normal.
  • 1984 – Der Osten ist Rot.
  • 1987 – Rome Remains Rome.
  • 1991 – Radio Wave Surfer (יצא מחדש עם הרחבות ב-2006), הוקלט גם בהופעה חייה ב-1984, 1986 ו-1987.
  • 1993 – Moving Pictures.
  • 1999 – Good Morning Story (יצא מחדש עם הרחבות ב-2006).
  • 2000 – La Luna (יצא מחדש עם הרחבות ב-2007).
  • 2001 – Linear City (יצא מחדש עם הרחבות ב-2006).
  • 2015 – 11 Years Innerspace

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 – Biomutanten / Menetekel – בתור Les Vampyrettes, עם קוני פלאנק (Conny Plank)
  • 1982 – Full Circle – שיתוף פעולה עם ג'ה וובל (Jah Wobble) וג'קי ליבזייט (Jaki Liebezeit). יצא מחדש כאלבום רק בבריטניה עם שתי רצועות נוספות.
  • 1983 – Snake Charmer – שיתוף פעולה עם ג'ה וובל, The Edge, ובן מנדלסון (Ben Mandelson)
  • 1988 – Plight & Premonition – שיתו, פעולה עם דיוויד סילביאן (David Sylvian). הוצאה מחדש של האלבום תוכננה, עם רמיקסים שונים מאת צ'וקאי וסילביאן, אך האלבום עדיין לא יצא לאור.
  • 1989 – Flux + Mutability – בשיתוף עם דיוויד סילביאן.
  • 1998 – Clash – בשיתוף עם ד"ר ווקר (Dr. Walker).
  • 2001 – Time and Tide – בשיתוף U-She. יצא מחדש ב-2007.
  • 2003 – The New Millennium – בשיתוף U-She.
  • 2006 – Daemon In The Bar – בשיתוף עם בוב היומיד (Bob Humid).
  • 2007 – 21st Century – עם אורסה מיג'ור (Ursa Major) ודרו קלפץ' (Drew Kalapach). קולות ואלקטרוניקה.
  • 2009 – Ode to Perfume / Fragrance – סינגל של 10 אינץ'. מהדורה מוגבלת של 500.
  • 2010 – Good Morning Story – אריך-נגן (LP) כפול עם שלוש רצועות נוספות. מהדורה מוגבלת של 500.
  • 2010 – Way to LA – בשיתוף עם אורסה מיג'ור וביסון (Bison) – סינגל של 10 אינץ'.
  • 2010 -Let's Get Hot / Let's Get Cool – סינגל של 12 אינץ', מהדורה מוגבלת של 500 ויניל אדום ו-500 ויניל כחול.
  • 2010 – Persian Love (Remix) / My Persian Love – סינגל 12 אינץ', ויניל זהב, מהדורה מוגבלת של 1001.
  • 2010 – Dream Again – אלבום כפול של רמיקסים מ- The East Is Red וגם Rome Remains Rome. ויניל שקוף, מהדורה מוגבלת של 666.
  • 2011 – Hit Hit Flop Flop (Remix) / Hey Baba Reebop – סינגל 7 אינץ', מהדורה מוגבלת של 444.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Hans Hoff, "Die anarchische Methode: Musiklegende Holger Czukay", Süddeutsche Zeitung (22 March 2008)". אורכב מ-המקור ב-8 February 2009. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2014. 
  2. ^ Interview with Holger Czukay
  3. ^ Biography at Spoon Records
  4. ^ "can – publications". Czukay.de. בדיקה אחרונה ב-6 ביולי 2011. 
  5. ^ Variations – an online radio series on the history of sampling curated by Jon Leidecker for Ràdio Web MACBA
  6. ^ Du Noyer, Paul (2003). The Illustrated Encyclopedia of Music (מהדורה ראשונה). Fulham, London: Flame Tree Publishing. עמ' 398. ISBN 1-904041-96-5. 
  7. ^ Czukay News, February 2010
  8. ^ Czukay News, November 2008
  9. ^ הולגר צ'וקאי להופעות בישראל, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2003
  10. ^ Beaumont-Thomas, Ben (6 בספטמבר 2017). "Holger Czukay, bassist with Can, dies aged 79". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2017.