הומופוביה ברחבי העולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אין תבנית ברורה לערך, כל פסקה בנויה שונה בצורה מוגזמת. הערך לוקה בתרגמת קשה..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אין תבנית ברורה לערך, כל פסקה בנויה שונה בצורה מוגזמת. הערך לוקה בתרגמת קשה..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הומופוביה הוא מונח ממדעי החברה המתאר פחד, רתיעה או סלידה (אנטיפטיות) מקהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות ועוד).[1] בהגדרה רחבה יותר, המונח מתאר ביטוי תכונות אלו באפליה, דחייה, שנאה, זלזול, או תוקפנות כלפי נטייתם המינית, כלפי מימוש הנטייה המינית, כלפי זוגות בני אותו המין וגילויי חיבה בין בני אותו המין.

אוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות להט"ב באוקיאניה לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – זכויות להט"ב באוקיאניה
מעמד להט"ב באוקיאניה 

אוסטרלאסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות להט"ב ב: מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית הכרה בזוגיות חד-מינית נישואים חד-מיניים אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים התרת שירות צבאי של לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית הכרה בשינוי מגדר
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
והאיים:
אי חג המולדאי חג המולד אי חג המולד
איי קוקוסאיי קוקוס איי קוקוס
נורפוק (אי)נורפוק (אי) נורפוק
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באוסטרליה)
חוקי בקרב גברים באוסטרליה הדרומית משנת 1972, בויקטוריה (1981), בניו סאות' ויילס (1983), בטריטוריה הצפונית (1984), בטריטוריית הבירה האוסטרלית (1985), באוסטרליה המערבית (1990), בקווינסלנד (1991), בנורפוק (1993) ובטסמניה (1997).
חוקי באי חג המולד ובאיי קוקוס.
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
חתומה על הצהרת האו"ם.
קוהביטציה לא רשומה בפריסה ארצית משנת 2009.
שותפויות מקומיות בטסמניה (2004), באוסטרליה הדרומית (2007), בוויקטוריה (2008), בניו סאות' ויילס (2010) ובקווינסלנד (2012).
איחוד אזרחי בטריטוריית הבירה האוסטרלית (2012).
חוקי משנת 2017. אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים חוקי באוסטרליה המערבית משנת 2002, בטריטוריית הבירה האוסטרלית (2004), בניו סאות' ויילס (2010), בטסמניה (2013), בוויקטוריה וקווינסלנד (2016) ובאוסטרליה הדרומית (2017). חוקי בפריסה ארצית מאז 2018. כולל טרנסג'נדרים ואינטרסקס. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
טיפולי המרה אסורים בקווינסלנד משנת 2020 ובויקטוריה (2021).
ישנה הכרה בשינוי מגדר, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש בפריסה ארצית מלבד בניו סאות' ויילס וקווינסלנד.
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בניו זילנד)
חוקי משנת 1986.
חתומה על הצהרת האו"ם.
קוהביטציה לא רשומה משנת 2002, איחוד אזרחי משנת 2005. חוקי משנת 2013. חוקי משנת 2013. כולל טרנסג'נדרים. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי.
טיפולי המרה אסורים משנת 2022.
ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1993, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2008.

מלנזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות להט"ב ב: מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית הכרה בזוגיות חד-מינית נישואים חד-מיניים אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים התרת שירות צבאי של לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית הכרה בשינוי מגדר
איי שלמהאיי שלמה איי שלמה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי שלמה)
פלילי. עונש: עד 14 שנות מאסר (לא נאכף בפועל). מדינה ללא צבא
ונואטוונואטו ונואטו
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בוונואטו)
חוקי משנת 2007.
חתומה על הצהרת האו"ם.
מדינה ללא צבא איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית.
פיג'יפיג'י פיג'י
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בפיג'י)
חוקי משנת 2010.
חתומה על הצהרת האו"ם.
אין נתונים איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי מעוגן בחוקה.
טיפולי המרה אסורים משנת 2010 דה פקטו.
אין נתונים
פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בפפואה גינאה החדשה)
פלילי בקרב גברים. עונש: עד 3–14 שנות מאסר (לא נאכף בפועל).
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
קלדוניה החדשהקלדוניה החדשה קלדוניה החדשה
(קולקטיב מעבר לים של צרפת)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בצרפת)
חוקי (מעולם לא היו קיימים חוקים נגד נטייה חד-מינית בטריטוריה).
חתומה על הצהרת האו"ם.
הסכם סולידריות אזרחית משנת 2009. חוקי משנת 2013. חוקי משנת 2013. צרפת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. תחת החוק הצרפתי.
מאז 2017, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש.

מיקרונזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות להט"ב ב: מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית הכרה בזוגיות חד-מינית נישואים חד-מיניים אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים התרת שירות צבאי של לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית הכרה בשינוי מגדר
איי מריאנה הצפונייםאיי מריאנה הצפוניים איי מריאנה הצפוניים
(טריטוריה בלתי משולבת של ארצות הברית)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי מריאנה הצפוניים)
חוקי משנת 1983. מאז 2015. חוקי משנת 2015. חוקי משנת 2015. ארצות הברית אחראית להגנה. איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 2007, ניתוח להתאמה מגדרית נדרש כולל צו מבית המשפט העליון.
איי מרשלאיי מרשל איי מרשל
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי מרשל)
חוקי משנת 2005.
חתומה על הצהרת האו"ם.
מדינה ללא צבא איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
גואםגואם גואם
(טריטוריה בלתי משולבת של ארצות הברית)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בגואם)
חוקי משנת 1978. משנת 2015. חוקי משנת 2015. חוקי משנת 2015. ארצות הברית אחראית להגנה. איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי. ישנה הכרה בשינוי מגדר, ניתוח להתאמה מגדרית נדרש.
האיים המרוחקים הקטנים של ארצות הבריתהאיים המרוחקים הקטנים של ארצות הברית האיים המרוחקים הקטנים של ארצות הברית
(טריטוריה בלתי משולבת מאורגנת של ארצות הברית)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בארצות הברית)
חוקי. חוקי. חוקי. ארצות הברית אחראית להגנה. אין נתונים אין נתונים
מיקרונזיהמיקרונזיה מיקרונזיה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב במיקרונזיה)
חוקי (מעולם לא היו קיימים חוקים נגד נטייה חד-מינית במדינה).
חתומה על הצהרת האו"ם.
מדינה ללא צבא איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית.
נאורונאורו נאורו
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בנאורו)
חוקי משנת 2016.
חתומה על הצהרת האו"ם.
מדינה ללא צבא
פלאופלאו פלאו
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בפלאו)
חוקי משנת 2014.
חתומה על הצהרת האו"ם.
קיים איסור חוקתי משנת 2008 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. מדינה ללא צבא
קיריבטיקיריבטי קיריבטי
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בקיריבטי)
פלילי בקרב גברים. עונש: עד 5–14 שנות מאסר (לא נאכף בפועל).
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
מדינה ללא צבא איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית.

פולינזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות להט"ב ב: מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית הכרה בזוגיות חד-מינית נישואים חד-מיניים אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים התרת שירות צבאי של לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית הכרה בשינוי מגדר
אי הפסחאאי הפסחא אי הפסחא
(טריטוריה מיוחדת של צ'ילה)
חוקי משנת 1999.
חתומה על הצהרת האו"ם.
איחוד אזרחי משנת 2015. חוקי מאז 2022. חוקי מאז 2022. צ'ילה אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית, ביטוי מגדרי ומאפייני מין. ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1974, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2019.
איי קוקאיי קוק איי קוק
(שטח חסות של ניו זילנד)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב באיי קוק)
חוקי בקרב גברים משנת 2023.
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
חתום על הצהרת האו"ם.
ניו זילנד אחראית להגנה. איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית.
ואליס ופוטונהואליס ופוטונה ואליס ופוטונה
(קולקטיב מעבר לים של צרפת)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בצרפת)
חוקי (מעולם לא היו קיימים חוקים נגד נטייה חד-מינית בטריטוריה).
חתומה על הצהרת האו"ם.
הסכם סולידריות אזרחית משנת 2009. חוקי משנת 2013. חוקי משנת 2013. צרפת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. תחת החוק הצרפתי.
מאז 2017, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש.
טובאלוטובאלו טובאלו
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בטובאלו)
פלילי בקרב גברים. עונש: עד 14 שנות מאסר (לא נאכף בפועל).
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
חתומה על הצהרת האו"ם.
מדינה ללא צבא איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית.
טונגהטונגה טונגה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בטונגה)
פלילי בקרב גברים. עונש: עד 10 שנות מאסר וענישה גופנית (לא נאכף בפועל).
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
טוקלאוטוקלאו טוקלאו
(שטח חסות של ניו זילנד)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בטוקלאו)
חוקי משנת 2003.
חתום על הצהרת האו"ם.
ניו זילנד אחראית להגנה.
ניואהניואה ניואה
(שטח חסות של ניו זילנד)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בניואה)
פלילי בקרב גברים. עונש: עד 10-5 שנות מאסר (לא נאכף בפועל).
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
חתום על הצהרת האו"ם.
ניו זילנד אחראית להגנה.
סמואהסמואה סמואה
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בסמואה)
פלילי בקרב גברים. עונש: עד 5–7 שנות מאסר (לא נאכף בפועל).
חוקי בקרב נשים מאז ומעולם.
חתומה על הצהרת האו"ם.
מדינה ללא צבא איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
טיפולי המרה אסורים משנת 2007 דה פקטו.
סמואה האמריקניתסמואה האמריקנית סמואה האמריקנית
(טריטוריה בלתי משולבת של ארצות הברית)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בסמואה האמריקנית)
חוקי משנת 1980. / משנת 2022 קיימת הכרה בנישואים חד-מיניים שבוצעו באופן חוקי בשטח שיפוט אחר של ארצות הברית. / משנת 2022 קיימת הכרה בנישואים חד-מיניים שבוצעו באופן חוקי בשטח שיפוט אחר של ארצות הברית. ארצות הברית אחראית להגנה. ישנה הכרה בשינוי מגדר, ניתוח להתאמה מגדרית נדרש.
פולינזיה הצרפתיתפולינזיה הצרפתית פולינזיה הצרפתית
(קולקטיב מעבר לים של צרפת)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בצרפת)
חוקי (מעולם לא היו קיימים חוקים נגד נטייה חד-מינית בטריטוריה).
חתומה על הצהרת האו"ם.
משנת 2013. חוקי משנת 2013. חוקי משנת 2013. צרפת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. תחת החוק הצרפתי.
מאז 2017, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש.
פיטקרןפיטקרן פיטקרן
(טריטוריה מעבר לים של הממלכה המאוחדת)
(ערך מורחב: זכויות להט"ב בפיטקרן)
חוקי משנת 2001.
חתומה על הצהרת האו"ם.
משנת 2015. חוקי משנת 2015. חוקי משנת 2015. הממלכה המאוחדת אחראית להגנה. איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית מעוגן בחוקה.

איי קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות גברית הייתה לא חוקית באיי קוק, ועונשה היה 5-14 שנות מאסר, מאז 1969, אך החוק לא נאכף מעולם. ב-2023 בוטל החוק האוסר על הומוסקסואליות גברית.[2] לעומת זאת הומוסקסואליות נשית הייתה חוקית תמיד. הכנסייה הקונגרציוניסטית מאמינה כי הומוסקסואליות היא סימן חוסר מוסר אשר משפיעה על עמדות הציבור ומדיניות הממשלה. עם זאת, יחסים הומוסקסואלים היוו חלק מתרבות איי קוק במשך מאות שנים מבחינה היסטורית.[3][4] הגעת מיסיונרים נוצרים זרים שינתה את המוסכמה החברתית, וגרמה לחקיקת החוק שבוטל ב-2023.[5]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 2023)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (16) (מאז 2023)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2013, עבור נטייה מינית)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא (ניו זילנד אחראית להגנה)
פונדקאות מסחרית בקרב זוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

איי שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות פלילית במדינה מאז שנות השמונים במאה ה-19 המטילה 14 שנות מאסר. עם זאת מחלקת המדינה של ארצות הברית בשנות 2010–2013 הצהירו כי לא היו דיווחים על מעצרים ותביעות.[6] תיירים הומוסקסואלים אשר מבקרים באי יחד עם בני זוגם מתבקשים להימנע מהפגנות חיבה פומביות שעשויות להיסווג על פי חוק העונשין כמעשה "מגונה, גס או פשע" שמטיל עונש מאסר 5 שנים.[7] הוועדה לרפורמת חוק הציעה אי-הפללת פעילות הומוסקסואלית בדצמבר 2008, אך המהלך אופיין בהתנגדות רבה. ממשלת איי שלמה הודיעה לאו"ם בשנת 2011 כי אין בכוונתה להפוך ההומוסקסואליות לחוקית בשטחה.

ביוני 2018, הנגיד הכללי פרנק קבוי, בעודו מכיר בקיום להט"בים באיי שלמה, חזר על התנגדותו לנישואים חד מיניים. וגינה כל ניסיון שינוי החוקים, והצדיק עמדתו ביחס לחוק המפליל הומוסקסואליות על רקע התייחסותו להזכרת הנושא בתנ"ך בהיותו דתי נוצרי.[8]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (עונש: עד 14 שנות מאסר, לא נאכף בפועל)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
חוקים נגד פשעי שנאה שמכסים נטייה מינית וזהות מגדרית
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא מדינה ללא צבא
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק
פונדקאות מסחרית בקרב זוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

טובאלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטובאלו, סעיפים 153, 154 ו-155 לחוק העונשין הומוסקסואליות מחוץ לחוק עם עונש עד 14 שנות מאסר, אם כי לא נאכף.[9] אף על פי איסורה בחוק, אפליה תעסוקתית על בסיס נטייה מינית נאסרה במדינה ב-2017.

פעילות הומוסקסואלית חוקית (פלילי בקרב גברים, עונש: עד 14 שנות מאסר, לא נאכף בפועל) (בקרב נשים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (בקרב גברים) (בקרב נשים)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2017, עבור נטייה מינית)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא מדינה ללא צבא
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

טונגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות לא חוקית בטונגה, ועליה עונש מרבי 10 שנות מאסר, מה שלא נאכף. החל משנת 2016 מעולם לא היו הרשעות סדום בשל מערכת יחסים הומוסקסואלית בהסכמה.[10] החברה בטונגו מוגדרת כשמרנית מאוד חברתית-דתית והממשלה דורשת מכל הפניות הדתיות בתקשורת השידור להתאים לאמונות הנוצריות המרכזיות. תערובת הערכים השמרניים והחוקים הקולוניאליים גרמה לפחד, אפליה והומופוביה בקרב להט"בים. יחד עם קיריבטי, טונגה היא המדינה הפולינזית היחידה שלא הצביעה בעד הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית, המגנה אפליה כלפי אנשי להט"ב על רקע הומופובי.[11]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (בקרב גברים, עונש: עד 10 שנות מאסר, לא נאכף בפועל) (בקרב נשים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (בקרב גברים) (בקרב נשים)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר (ישנם חוקים שאוסרים קרוס-דרסינג)
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

ניואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוק בניואה, מעשה סדום הוא עבירה שעונשה עד 10 שנות מאסר, גם עם נשים וגם עם בעלי חיים.[12] יחסי מין, שאינם אנאליים, בין שני גברים וכן ניסיון לקיום יחסי מין אנאליים אסורים ועונשם הוא עד חמש שנות מאסר.[12] ניואה היא המדינה האחרונה בממלכת ניו זילנד בה אסור חוקית לקיים יחסי מין הומוסקסואליים, לאחר שאיי קוק ביטלו את האיסור ב-2023.

בניואה, בדומה לאיי קוק, סמואה וניו זילנד, יש אוכלוסייה של המגדר השלישי, שנקראת 'פאפאפין',[13] שמקובלת חברתית עוד לפני הקולוניזציה של האזור. כיום האוכלוסייה הזו סובלת מסטיגמות ואפליה.[14]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (פלילי בקרב גברים, עונש: עד 10 שנות מאסר, לא נאכף בפועל) (בקרב נשים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (בקרב גברים) (בקרב נשים)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא (ניו זילנד אחראית להגנה)
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם


סמואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות לא חוקית בסמואה ועונשה הוא עד 7 שנות מאסר, מה שלא נאכף. לסביות היא חוקית. בדצמבר 2017 תיאר ראש הממשלה טוילאפה איונו סייללה מליאלגאוי נישואים הומוסקסואלים כ-"תועבה" ו-"נוהג סדום ועמורה" והוסיף "אין מדינה נוצרית אמיתית בעולם שתאפשר את קיומם".[15][16]

בשנת 2009, ועדת הצנזורה בסמואה אסרה הקרנת הסרט מילק המתאר את חייו ומותו של פעיל זכויות הלהט"ב והפוליטיקאי הארווי מילק, שהיה ההומוסקסואל הגלוי הראשון שנבחר לכהונה ציבורית בכירה בקליפורניה, כחבר במועצת העיר סן פרנסיסקו. בשנת 2019 הוועדה אסרה על הקרנת הסרט רוקטמן על המוזיקאי ההומוסקסואל אלטון ג'ון.[17] איסור הקרנות הסרטים הובילו לביקורות מצד פעילי זכויות אדם כי פקידי הוועדה "צבועים" ולמחאה מצעד ארגון הלהט"ב "איגוד הפאפאפינים של סמואה".[18]

פעילות הומוסקסואלית חוקית / (עונש: עד 5–7 שנות מאסר בקרב גברים, לא נאכף בפועל, חוקי בקרב נשים מאז ומעולם)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים /
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2013)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
חוק נגד פשעי שנאה הכולל נטייה מינית וזהות מגדרית (מאז 2016)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר אין נתונים
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא מדינה ללא צבא
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק (מאז 2007)
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם אין נתונים

פיג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם דיווחים רבים על פשעי שנאה הומופובים בפיג'י. ב-1 ביולי 2001 נרצחו מנהיג הצלב האדום ג'ון מוריס סקוט ובן זוגו גרגורי סקריבנר באכזריות בסובה, בהתקפה הומופובית עם מניע פוליטי אפשרי. סיפורם הפך לנושא סרט תיעודי בניו זילנד משנת 2008, "An Island Calling".[19] בספטמבר 2017, סטודנט הומוסקסואל גלוי נמצא מת בנסינו. חוסר אמון במשטרה עקב הטרדה אפשרית מרתיע אנשי להט"ב מלדווח על אלימות הומופובית.[20]

ב-17 במאי 2013, ציון לראשונה היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה במדינה עם אירועי זכויות להט"ב. ארגון הלהט"ב "Drodrolagi", דיווח בשנת 2018 כי אפליה ובריונות כלפי אנשי להט"ב נותרו בעיות במדינה. עם זאת, החוקה החדשה בפיג'י מספטמבר 2013, אסרה אפליה מינית ומגדרית.[21]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 2010)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (16) (מאז 2010)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2007)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 2013)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) (מאז 2013)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר אין נתונים
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא אין נתונים
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק (מאז 2010)
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

פלאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות, התקיימו מהלכים לביטול איסור החוקה על נישואים חד מיניים בחוקת פלאו. ביולי 2019, בתשובה לשאלה במסיבת עיתונאים שבועית בנוגע לדעותיו בנושא, אמר הנשיא טומי רמנגסאו ג'וניור כי הוא תומך בביטול האיסור בטענה כי הוא מאמין בשוויון מלא ותייג אותו כהומופובי באומרו, "אלה השונים מאיתנו לא אומר שהם צריכים להיות מנודים, אזרחים סוג ב', או שהם לא יכולים לתרום לקהילה. אני רוצה להבהיר שאני לא מאמין במצב החוקתי שמקדם אפליה. אני רוצה להיות מתועד שאני תומך בזכויותיו של כל אדם, כל פלואן, שיתייחסו אליו באופן שווה... תנו לנו להתייחס זה לזה בכבוד ובכבוד. זה לא יהיה חיובי עבורנו ברמת האו"ם כמגמה ברחבי העולם, אנחנו עושים צעד לאחור. כל עוד הם מאמינים באלוהים כמו כולם, אנו יכולים להתייחס זה לזה בכבוד ובכבוד". פעילים מקומיים שיבחו את הערותיו וכינו אותן כ-"מעשה מאוד מפתיע ומתקדם".[22][23][24]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 2014)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 2014)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד-מיניים (קיימת הגבלה חוקתית שמכירה בנישואים הטרוסקסואלים בלבד מאז 2008)
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא מדינה ללא צבא
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

פפואה גינאה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוק בפפואה גינאה החדשה, יחסי מין אנאליים ואוראליים אסורים גם להומוסקסואלים וגם להטרוסקסואלים, והעונש על ביצוע שלהם יכול להגיע עד 14 שנות מאסר. העונש על ניסיון לקיים יחסי מין כאלו הוא עד 7 שנות מאסר. יחסי מין הומוסקסואליים בין גברים אסורים גם ללא מעשים אלו ועונשם יכול להגיע עד 3 שנים.[25]

הומפביה נפוצה בכל רחבי המדינה, אבל יותר ברמה לעומת אזורי החוף בהם ישנה פחות הומופביה. חברי קהילת הלהט"ב במדינה סובלים ממקרי אלימות, אונס ורצח.[26] לעיתים אף מידי שוטרים. חברי הקהילה חוששים לדווח על מקרי אונס, עקב החשש שיעצרו בעצמם באשמת הומוסקסואליות ויכנסו לכלא.[26] הומואים שחולים ב-HIV חוששים לפנות למרפאות עקב החשש שיעצרו בעוון הומוסקסואליות.[27]

בפורט מורסבי ישנם מספר מועדוני לילה שמקיימים בהם ערבי הומואים, אבל בילוי כזה נחשב לא בטוח ורוב ההומואים מעדיפים להימנע ממנו.[26][28]

בחנואבאדה, כפר בפאתי פורט מורסבי, עיר הבירה של פפואה גינאה החדשה, ישנה קהילה הומוסקסואלית וטרנסג'נדרית שנחשבת למוגנת. בכפר אין מקרי אלימות נגד להט"ב, אף על פי שגם בכפר סובלים חברי הקהילה מקריאות גנאי מצד ילדים. הכפר מושך אנשים הומוסקסואלים שעוברים אליו לאחר שחוו אלימות ואפליה במקומות אחרים.[27] הכפר גם משמש כמרכז הומוסקסואלי לגברים מכל העיר, שבאים לשם על מנת לקיים יחסי מין הומוסקסואליים.[28]

על פי דוח של משרד החוץ של ארצות הברית, שעסק בזכויות האדם במדינה ופורסם בשנת 2012, לא התקבלו דיווחים, באותה שנה, על העמדות לדין על רקע החוקים נגד הקהילה הלהט"בית. לפי הדו"ח גם לא דווח על מעשי אלימות או אפליה נגד קהילת הלהט"ב, אבל חברי הקהילה היו חשופים לסטיגמות.[29]

ב-2 באוקטובר 2016 נרצח הארי פיטר מאלוטאו, על ידי שניים מבני משפחתו המורחבת, על רקע היותו הומו.[30]

ב-2023 אמר ראש ממשלת פפואה גינאה החדשה, ג'יימס מרפה, שהחוקים במדינה מספיקים כדי להגן על קהילת הלהט"ב, ושאין שום כוונה לחוקק חוק בנושא בזמן הקרוב.[31]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (בקרב גברים, עונש: עד 14 שנות מאסר, לא נאכף בפועל) (בקרב נשים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (16) (בקרב גברים) (בקרב נשים)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

קריבטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההומוסקסואליות פלילית בקריבטי עם עונש של עד 14 שנות מאסר, אם כי החוק לא נאכף. לסביות חוקית. למרות איסור פעילות חד מינית בחוק, הפרלמנט של קירבטי העביר בשנת 2015 איסור על אפליה מינית בתעסוקה. באוגוסט 2015, כחלק מביקורת אוניברסלית תקופתית, נבדקו זכויות האדם של קיריבטי על ידי מדינות אחרות. במהלכה, צרפת, סלובניה וצ'ילה קראו לקריבטי לבטל את חוקיה ההומופובים. עם זאת, הממשלה לא הגיבה להמלצות אלו.

בנובמבר 2016 הצביעה המדינה נגד הצעה להיפטר מהמומחה העצמאי של האו"ם לאלימות ואפליה מינית ומגדרית בעצרת הכללית של האו"ם. הדחיפה להיפטר ממומחה האו"ם נכשלה בהצבעה של 84–77. מכיוון שההצבעה הייתה תיקון חסימת הצעה נגד להט"בים, הצבעת קיריבטי שמרה על הדובר בתפקידו בעוד קיריבטי יחד עם סרי לנקה היו שתי המדינות היחידות, בהן ההומוסקסואליות עוד מופללת, אשר הצביעו בעד.[32]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (בקרב גברים, עונש: עד 14 שנות מאסר, לא נאכף בפועל) (בקרב נשים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (בקרב גברים) (בקרב נשים)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2015, עבור נטייה מינית)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד-מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא מדינה ללא צבא
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם


דרום מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה היא המדינה המוסלמית ביותר בעולם, כ-86% מאזרחיה. המדיניות המשפחתית של הרשויות, הלחץ החברתי להינשא והשפעת הדת מפורשים כדחייה כלפי הומוסקסואליות. קבוצות פונדמנטליסטיות אסלאמיות רבות בהם חזית תומכי האסלאם (FPI) ופורום מועצת בטאווי (FBR) עוינות בגלוי כלפי להט"בים ע"י תקיפת ביתם או עבודתם של אלה שהם מאמינים בכך שקשורים לקהילה במדינה בטענה כי מהווים "איום על האסלאם".[33] באינדונזיה לא קיימים "חוקי סדום" ולא מפלילים יחסים הומוסקסואלים בקרב מבוגרים בהסכמה, אך החוק האינדונזי לא מגן על להט"ב מפני אפליה ופשעי שנאה. למרות זאת, במחוז אצ'ה ובעיר פלמבאנג, הומוסקסואליות היא פלילית על פי השריעה האיסלאמית, ועונשה עשרות מלקות בפומבי. הרשויות הדתיות במדינה מגנות הומוסקסואליות ומתנגדות בחריפות ללהט"ב במדינה. ההתנגדות הפעילה ביותר מגיעה מקבוצות איסלאמיות, כאשר מג'ליס אולמה אינדונזיה, הגוף הפקידות המוסלמי הבכיר במדינה, קרא להפוך הומוסקסואליות לפלילית.[34] קבוצות דתיות נוספות, בהן הנצרות הקתוליות-רומית, הביעו דחייתן מלהט"ב במדינה. הרשויות הקתוליות האינדונזיות חזרו והדגישו כי הקתוליות לא מכירה בנישואים חד מיניים אך הצהירו כי למרות דחייתן, "יש להגן על אנשי להט"ב ולא לפגוע בהם".[35]

עד לא מזמן, תיאור להט"בים נראה למדי בתקשורת האינדונזית. עם זאת, לאחר שערוריות הומוסקסואליות לכאורה בהן היו מעורבים מפורסמים אינדונזים, במרץ 2016 הדגישה ועדת השידור הלאומית מדיניות האוסרת תוכניות טלוויזיה ורדיו הגורמות להתנהגות הלהט"ב להיראות "נורמלית" ואמרה כי הדבר נועד להגן על ילדים ונוער שחשופים לחיקוי סטיות.[36]

גל רטוריקה הומופובית החל בינואר 2016 כששר ההשכלה הגבוהה מוחמד נאסיר הצהיר "יש לאסור על אנשי להט"ב מלהגיע לקמפוסים באוניברסיטאות".[36] השר קרא לאסור על קבוצות להט"ב להשתתף בקמפוסים לאחר שקבוצת סטודנטים מאוניברסיטת אינדונזיה (UI) הקימה קבוצת ייעוץ ותמיכה בשם "קבוצת התמיכה ומרכז המשאבים לחקר מיניות" (SGRC) אשר נועדה לשירות ייעוץ, מרכז משאבים וקבוצת תמיכה בנושאי מיניות ומגדר, בדגש עבור בני נוער ותלמידים להט"בים, הסובלים לא פעם מהתעללויות, הטרדות, אלימות ואפליה בשטחה.[37] בעיצומה של הסוגיה, אוניברסיטת אינדונזיה סירבה להיות אחראית לפעולות הקבוצה והכריזה שהיא אינה ארגון סטודנטים רשמי. גורם רשמי אחר לחץ בתגובה על שירותי הודעות מיידיות של טלפונים ניידים לחסום אימוג'ים הקשורים להומואים ולסביות ברשתות חברתיות.[38]

מפלגות אסלאמיסטיות בהן מפלגת הצדק המשגשג (PKS) ומפלגת הפיתוח המאוחדת (PPP) התבטאו בחריפות נגד זכויות להט"ב והציעו הצעת חוק לאומית להפללתם במרץ 2016.[39] עם זאת, מפלגת המנדט הלאומי (PAN), למרות התנגדותה לקהילת הלהט"ב האינדונזית ביקשה מאזרחים לא להפלות ולהטריד את אנשיה. עם זאת, בתמורה, הפצירו באנשי להט"ב "לא לקדם את זכויותיהם במדינה".[40]

האיגוד הפסיכיאטרי באינדונזיה (PDSKJI) מסווג הומוסקסואליות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות כהפרעות נפשיות בהתייחסותו לאינדונזים הומוסקסואליים כ-"אנשים עם בעיות פסיכיאטריות" וטרנסג'נדרים כבעלי "הפרעות נפשיות".[41]

עם זאת, למרות פעולות שנאה הומופוביות עזות, מספר גורמים רשמיים, בניהם מושל ג'קרטה לשעבר בסוקי צ'אג'ה פורנאמה ושר המשפטים והביטחון לשעבר, לוהוט בינסאר פנג'איטן, הגנו על קהילת הלהט"ב מפני הומופוביה. "מי שהם, באשר הם עובדים, הוא או היא ממשיכים להיות אזרחים אינדונזים. יש להם גם את הזכות להיות מוגנים", אמר פנג'איטן.[36] הנשיא ג'וקו וידודו הביע גם תמיכה בזכויות הלהט"ב וקרא להפסיק את אפלייתם.[42]

בשנת 2017, שני גברים הומואים צעירים (בני 20 ו-23) נידונו ל-85 הצלפות על ידי מלקות בפומבי בפני הציבור במחוז אצ'ה בשל מערכת יחסים הומוסקסואלית.[43][44] במאי 2017 נעצרו 141 גברים בגין "מסיבת יחסים הומוסקסואלים" בג'קרטה הבירה.[45] פשיטה נוספת אירעה באוקטובר 2017, כאשר המשטרה האינדונזית פשטה על סאונה במרכז ג'קרטה הפופולרית בקרב גברים הומואים, ועצרה 51 איש. פרשנות רחבה של "חוק איסור הפורנוגרפיה" עם שתיקה ממשלתית, אפשרה למשטרה להשתמש בו כלפי להט"בים.[46]

בינואר 2018 פשטה משטרת אצ'ה עם תמיכה מהממשלה האוטונומית בשטחה ועינתה את כל אזרחי הלהט"ב בתוך מתחם הטרקלין, גילחה את ראשיהן של נשים טרנסג'נדריות, הפשיטה את חולצתן וחזיותיהן והציגה אותן ברחוב תוך שהיא מכריחה אותן לצעוק "להפוך לגברים". האירוע זכה לביקורת חריפות מצד ארגוני זכויות אדם.[47]

בשנת 2018, העיר פריאמן בסומטרה העבירה תקנה לקנוס את תושביה ההומואים במיליון רופי אינדונזי (70 דולר) על הפרת "הסדר הציבורי" על ידי איסור "מעשים הנחשבים להט"בים". התקנה אוסרת מערכת יחסים בין זוגות חד מיניים בטענת "מעשים לא מוסריים" ואוסרת על התושבים להציג קרוס-דרסינג. מספר ערים במחוז סומטרה המערבית, נקטו בתגובה צעדים לצמצום כוחן של קבוצות עבור זכויות להט"ב באזור.[48]

במרץ 2019, אינדונזי בן 30 הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בסמרנג במרכז ג'אווה תביעה נגד המשטרה המחוזית בטענה שהפרה את חוק האפליה בטענה שהוא פוטר על היותו הומו לאחר שעמיתים הוציאו אותו ואת בן זוגו בכוח מהארון והגיש בנוסף תלונה לנציבות זכויות האדם.[49][50] במאי 2019 דחה בית המשפט את התביעה. עורך דינו קבע כי צוות השופטים החליט כי הם אינם יכולים להמשיך ולבדוק את המקרה מכיוון שהיה צריך לערער לראשונה על הפיטורים לרשויות במשטרת ג'אווה המרכזית כאשר קיבל את מכתב הפיטורים לפני שפנה להגשת תביעה.[51]

ביוני 2019, ראש אוכלוסיית התכנון המשפחתית, תייג את אזרחי הלהט"ב במדינה כ-"אויב העיקרי של הפיתוח הלאומי".[52][53]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (חוקי בפריסה ארצית, פלילי בשטחי מחוז אצ'ה)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (18)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (ניתוח נדרש כולל אישור משפטי)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם (לא קיימות הגבלות רשמיות)

ברוניי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות היא עבירה פלילית בברוניי על פי חוק השריעה האסלאמי ועונשה הוא מוות, 100 הצלפות על ידי מלקות או בסקילת אבנים. הומוסקסואלית נשית נידונה לעונשי 40 הצלפות או מאסר. לפני החוק הנוכחי, העונש של הומוסקסואליות היה עד 10 שנות מאסר. בשנת 2014 הודיע חסן אל-בולקיה, סולטאן ברוניי כי ב-2019 יתחיל להטיל את חוק השריעה במדינה. השחקן האמריקאי ג'ורג' קלוני, המנחה אלן דג'נרס והזמרת הבריטית דואה ליפה קראו להחרים את בתי המלון של אל-בולקיה לאחר הצגת החוקים.[54][55]

בשנת 2011, אקדמאים באוניברסיטת ברוניי ערכו מחקר רשמי על הומואים ברוניים. המחקר הדגים כיצד בחרו לשמור על שתיקה ודיסקרטיות בנוגע לנטייתם המינית כתוצאה מהומופוביה רחבה ומצא רק כ-29 משיבים אשר היו מוכנים להיסקר בעוד כי חלקם הוגדרו כזרים.[56]

פרויקט ברוניי, שהוקם בשנת 2015, מבקש לקדם זכויות אדם, לרבות חופש דת, חופש ביטוי וזכויות להט"ב בברוניי באמצעות מדיה חברתית. הקבוצה ארגנה אירוע קהילתי פרטי בשנת 2016, שציין את היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה הראשון של ברוניי.[57]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (עונש: עונש מוות אם כי ישנה הקפאה על עונש זה מאז 2019, מאסר ל-10 שנים או 100 מלקות לגברים, עונש מאסר של 10 שנים או 40 חבטות במקל לנשים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא (קיימים חוקים נגד קרוס-דרסינג)
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, התבטא בשנת 2019 כי פעם היה הומוסקסואל, אך "נרפא בזכות נשים יפיפיות" והפך "שוב לגבר". ב-2015, שנה לפני שנבחר לנשיאות, אמר שגם הומואים "נבראו על ידי אלוהים ולכן הדת צריכה להכיר בהומוסקסואליות" והוסיף כי "נישואים חד מיניים זה טוב. לכולם מגיע להיות מאושרים", אם כי לאחר ניצחונו בבחירות, ב-2016, קרא לשגריר ארצות הברית בפיליפינים: "הומו בן זונה", ושנה לאחר מכן הצהיר כי "אנחנו קתולים. ויש קוד אזרחי שבו אתה יכול להתחתן רק עם אישה, ואישה יכולה להתחתן רק עם גבר. זה החוק בפיליפינים".[58] דוטרטה השתמש לא פעם במונחים כגון "באקלה" או "באות", מילות סלנג להומוסקסואלים, כעלבונות ליריביו הפוליטיים. בינואר 2019 תקף דוטרטה בישופים קתולים במדינה וטען שרובם הומואים לאחר שהכנסייה מתחה ביקורת על צורת מלחמתו בסמים והצהיר כי "רק אני יכול לומר שהבישופים הם בני כלבים, לעזאזל... רובם הומואים. הם צריכים לצאת מהארון".[59]

מפגינה מוחאת נגד הומופוביה במהלך מצעד הגאווה במנילה, הפיליפינים, 2016

במאי 2004 קיבלו מפיקים של מספר תוכניות טלוויזיה תזכיר מכיסא המועצה לביקורת וסיווג סרטים וטלוויזיה (MTRCB), אזהרה מפני תיאורים חיוביים של מערכות יחסים בין לסביות פיליפיניות בה נכתב כי "מערכות יחסים הומוסקסואליות הן חריגות/סטייה בתוכניות טלוויזיה בפריים-טיים".

עבור קהילות מוסלמיות בפיליפינים, התמודדות עם הומוסקסואליות היא חטא וכפירה. העיר מאראווי, שהכריזה על עצמה כ-"עיר אסלאמית", הצהירה על מדיניות המאפשרת אפליה של אנשי להט"ב והומוסקסואליות היא פלילית בשטחה מאז 2004. המדיניות טרם ניתנה לערעור בבית המשפט. מוהאגר איכבל, מנהיג בכיר בקבוצת ה-"MILF" (חזית השחרור האיסלאמית של מורו) הצהיר כי "אין לנו מדיניות להרוג הומואים ולסביות, אך אנו מרתיעים הומוסקסואליות". ההצהרה הגיעה אחרי דיווחים על כך שאנשי להט"ב נמלטים ממאראווי בשל הומופוביה רחבה וזינוק בדיווחי התעללות בבתי הספר כלפי תלמידים להט"בים אשר עלתה בהתמדה.[60] בשנת 2012, עלונים ושידורי רדיו ממקורות לא מזוהים שוחררו בקמפוס אוניברסיטה בעיר בה נאמר כי כל אנשי הלהט"ב צריכים להתרחק מהעיר, אחרת יירצחו באמצעות "וואג'יב" הידועה כ-"חובה מוסלמית". דיווחים מצאו כי בתוך 4 שנים, 8 חברי להט"ב קרובים של טרנסוואנית מוצהרת בעיר נרצחו.[61]

בשנת 2011 ערך ריאן ת'ורסון במאמרו "Capably Queer: Exploring the Intersections of Queerness and Poverty in the Urban Philippines" מחקר על אנשי להט"ב בפיליפינים בה קבע מבחינת בטיחות ואבטחה, כי 55% ממשיביו הוטרדו ברחוב, 31% נשדדו, 25% הותקפו פיזית, 6% הותקפו מינית, 5% שרדו ניסיון רצח ו-5% היו קורבנות לסחיטה מצד המשטרה.[62]

פעילות הומוסקסואלית חוקית חוקי ברוב המדינה
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה לא בפריסה ארצית
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים לא בפריסה ארצית
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) לא בפריסה ארצית
חוקים נגד פשעי ודברי שנאה הכוללים נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי (מאז 2012)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא (מאז 2009)
זכות לשינוי מגדר בחוק
הכרה במגדר שלישי
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, סקר מצא כי 82% מהווייטנאמים סבורים שהומוסקסואליות "לעולם אינה מקובלת".

בשנת 2002 הכריזה התקשורת המנוהלת על ידי הממשל כי הומוסקסואליות היא "רוע חברתי" הדומה לזנות, הימורים ושימוש בסמים בלתי חוקיים והבטיחה כי תקוים חקיקה שתאפשר לממשלה להילחם בה ולעצור יחסי זוגות להט"בים. פרסומים כגון "Thế Giới Phụ Nữ" ו-"Tiếp thị & Gia đình" דיברו על הומוסקסואליות כמחלה ו-"התנהגות סוטה שאינה תואמת את המוסר הטוב והמנהגים הנכבדים של וייטנאם".[63]

בספטמבר 2010 פרסמה מהדורת האינטרנט של העיתון "Tuoi Tre", מכתב של נער בן 18 המתאר את התמודדותו הקשה עם משפחתו לאחר שגילו שהוא הומו. המכתב קיבל מאות תגובות תומכות מצד קוראים אחרים שהובילו את האתר לסיים אותו בראיון עם ד"ר הוינה ואן סון, מהבולטים במחלקת הפסיכולוגיה באוניברסיטה הפדגוגית בהו צ'י מין סיטי. לאחר מכן, בפעם הראשונה, התקשורת הממלכתית הגדולה הסכימה כי "הומוסקסואליות היא נורמלית".[64]

דו"ח "USAID" מ-2014 קבע כי 54% מתלמידים להט"בים הצהירו שבית הספר שלהם איננו מקום בטוח עבורם אשר כתוצאה מכך רבים מתוכם נשרו מלימודיהם. מבין אלה שחוו אלימות, שליש אמרו שהם חושבים להתאבד וכשמחצית מאלה ניסו זאת. אחוז הנושרים היה גבוה יותר בקרב תלמידים טרנסג'נדרים (85%).[65]

מחקר שנערך בשנת 2015 גילה כי כ-44% מתלמידי להט"ב ווייטנאמיים בגילאי 14–22 התמודדו עם סטיגמה, אפליה ואלימות הומופובית בשל זהותם. מחקר נוסף שנערך על ידי אונסק"ו באותה שנה מצא כי 19% מהתלמידים ראו את הבריונות ההומופובית כ-"לא מזיקה". 70% מההורים בהאנוי הצהירו כי לא יתנו לילדיהם לדבר עם סטודנטים הומואים, וחלקם סברו שטיפול המרה יכול לרפא אותם.[66]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז ומעולם)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה / (עבור זהות מגדרית)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים (איסור חוקתי מאז 2013 המכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד)
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית
לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (מאז 2017)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

לאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 דיווח משרד החוץ של ארצות הברית כי "אפליה חברתית המבוססת על נטייה מינית ואנשים החיים עם HIV/איידס" נפוצה ברחבי לאוס, וכי חיי קהילת הלהט"ב בשטחה תוארו כ-"בלתי נראים" אם כי ראו עלייה בנראות בשנים האחרונות.[67] ממשלת המדינה חסמה את הגישה לדפי אינטרנט בנושא להט"ב בעבר והדיונים בנושא זכויות להט"ב בלאוס בתקשורת הם נדירים, אם כי טרנסקסואלים נראים למדי בתרבות כאנשי בידור.[68]

בשנת 2015, חברי ארגון הלהט"ב, "Proud to be Us Laos" ציינו במדינה את היום הבינלאומי הראשון נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה (IDAHOT) בתמיכת ארגון האיחוד האירופי. ציונו דווח גם בטלוויזיה הלאומית, ערוץ טלוויזיה ממשלתי.[69][70]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (לא קיים תיעוד של הפללה מאז ומעולם)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא אין נתונים
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

מזרח טימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח טימור קיימת לכנסייה הרומית-קתולית יש השפעה חזקה במדינה והיא הייתה המתנגדת העיקרית לסעיף החוקתי להגנה על אנשים להט"ב מהאפליה. בשנת 2002, כשהסעיף נדון בפרלמנט, פוליטיקאי נוצרי בולט טען כי "אין הומואים במזרח טימור" וכינה הומוסקסואליות כ-"מחלה".[71]

אפליה ואלימות מצד בני משפחה והחברה הרחבה ממשיכים להשפיע על אנשי להט"ב.[72] סקר שנערך בקרב 57 נשים לסביות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות ב-2017 מצא כי 86% מהנשאלות חוו אלימות פיזית ופסיכולוגית כאחד, כולל אלימות במשפחה, נישואים בכפייה וניסיונות של בני משפחה לשנות את נטייתן המינית או זהותן המגדרית.[73][74]

ב-29 ביוני 2017 התקיים מצעד הגאווה הראשון במדינה בעיר הבירה דילי עם דיווחים של 500 משתתפים.[75] באותו שבוע הכריז ראש הממשלה רואי מריה דה אראוג'ו כי "אפליה, חוסר כבוד והתעללות כלפי אנשים בגלל הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם אינם מספקים שום תועלת לאומה שלנו" והוסיף כי, "לכל אדם יש פוטנציאל לתרום להתפתחות האומה שלנו, כולל קהילת הלהט"ב".[76][77]

באפריל 2019, שר הרפורמה החקיקתית והפרלמנטרית של מזרח טימור, קרא להפסיק את האפליה כלפי אנשי להט"ב באומרו, "חוקים ברבריים והתייחסות מפלה לקבוצות שוליים חייבים להסתיים". יתר על כן, בתגובה לטענות שהועלו בפרלמנט הלאומי על ידי שני חברי פרלמנט, הוא הודיע כי יבקש בירור רשמי בנוגע לטענות על התנהגות לא כחוק לחולים נכים וללהט"בים בבית החולים הלאומי בדילי.[78]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1975)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 1975)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
חוקים נגד פשעי שנאה הכוללים נטייה מינית (מאז 2009)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא אין נתונים
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

מיאנמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואלית היא פלילית במיאנמר משנת 1861 גם אם מעשיה נעשו בהסכמה או באופן פרטי לתקופת מאסר של 10 שנים.[79] המוסר החברתי של המדינה בנוגע למיניות האנושית תואר כ-"שמרני ביותר" וגברים הומואים מתוארים בסטיגמות, בייחוד החולים ב-HIV/איידס.[80] במסורת הבודהיסטית המקומית, אלה הנולדים כלהט"בים נתפסים כעומדים בפני עונש על חטאים שביצעו בחייהם הקודמים.[81][82] מבחינה היסטורית, השילוב של הומופוביה רשמית, מודעות ציבורית מוגבלת וחוסר מודלים לחיקוי בקהילה במדינה, הפכו את אנשי הלהט"ב לבלתי נראים בחברה הבורמזית.[83]

אונג מיו מין הוא הומוסקסואל גלוי אשר היה מעורב בחזית הדמוקרטית של כל הסטודנטים בבורמה (ABSDF). בשנת 2005, דיבר על תהליך יציאתו מהארון ועל ההומופוביה הקיימת במדינה.[84]

מיאנמר ציינה את אירועי הגאווה הראשונים בשטחה במספר ערים ברחבי המדינה בשנת 2012, לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה.[85]

בשנת 2016, "התאומים" שוחרר והפך לסרט הלהט"ב הראשון בקולנוע של מיאנמר אשר התנגד בגלוי נגד חוקי הפליליות כלפי הומוסקסואליות במדינה.[86][87]

בסוף יוני 2019, צעיר הומו, קיאו זין ווין, שעבד כספרן באוניברסיטה הקיסרית במיאנמר ביאנגון, ביצע התאבדות לאחר הטרדות והתנכלויות מתמשכות מצד עמיתים על רקע נטייתו המינית. לפני התאבדותו, שיתף מסר בחשבונו בפייסבוק אשר כלל את המשפט "ניסיתי, אבל כבר לא יכולתי לסבול את הבריונות". יותר מ-600 איש השתתפו בהלווייתו, ודגל הגאווה שלו היה עטוף סביב ארון קבורתו. האוניברסיטה פתחה בחקירת הנושא והשעתה שלושה אנשי צוות. הוועדה הלאומית לזכויות אדם במיאנמר פתחה בחקירה נפרדת וקראה לחוקק הוראות נגד אפליה כלפי אנשי להט"ב. עיתון הלהט"ב האינטרנטי, PinkNews, דיווח כי הנושא "עורר שיחה לאומית" בנושא זכויות להט"ב במיאנמר.[88][89][90]

פעילות הומוסקסואלית חוקית עונש: עד 10 שנות מאסר (נאכף לעיתים רחוקות)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

מלזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות היא פלילית במלזיה ונענשת ב-20 שנות מאסר, קנסות, הצלפת מלקות וגירוש. לעיתים דווח כי הוצאות להורג, עינויים ומכות הם עונשים "נסבלים". נכון לשנת 2021, אין הגנה משפטית לאנשי להט"ב במדינה. עם זאת, מספר חברי פרלמנט ממפלגת קואליציית השלטון הקודמת, "Pakatan Harapan", הביעו תמיכה בזכויות להט"ב במלזיה, וכך גם מרינה מהאתיר בתו של ראש הממשלה מאהאטיר מוחמד שקראה להפסיק את האפליה על רקע נטיות מיניות בשנים 1998-1999.[91] "Pakatan Harapan" היא המפלגה הפוליטית היחידה שתומכת בפומבי בזכויות להט"ב לצד זכויות מיעוט אחרות. כוח פוליטי מנוגד הוא "התנועה ההתנדבותית האנטי-הומוסקסואלית של העם", שנוצרה בשנת 1998 כדי לפעול למען חוקים פליליים מחמירים יותר נגד הומוסקסואליות.[92]

בשנת 1994, הממשלה אסרה על כל מי שהוא הומוסקסואל, ביסקסואל או טרנסג'נדר להופיע בתקשורת בשליטת המדינה.[93]

בשנת 1995, שר הדתות במדינת סלנגור שיבח את קבוצות האיגרים של באדר האסלאמי, שהתארגנו בשנת 1994, כדי לסייע במעצרם של 7,000 אזרחים על שעסקו בפעילויות "לא איסלאמיות" הכוללות הומוסקסואליות.[93]

בשנת 1998, 45 מוסלמים אשר הציגו קרוס-דרסינג הואשמו והורשעו בבית המשפט בגין "לבוש נשי", ו-23 טרנסג'נדרים נוספים עמדו בפני קנסות דומים ומאסר בשנת 1999.[93] באותה שנה, הואשם הפוליטיקאי אנואר איברהים ב-"שחיתות וסדום". בשנת 2000, נידון ל-9 שנות מאסר על שעסק ביחסים הומוסקסואלים עם נהגו בן ה-19 ועם כותב הנאומים שלו לשעבר. למרות ההפגנות הלאומיות והבינלאומיות עבור חירותו, לא שוחרר עד שריצה 4 שנים מעונשו בשנת 2004 לאחר שבית המשפט הפדרלי במלזיה זיכה אותו מכל האישומים.[94] בשנת 2007, ראש הממשלה לשעבר מאהאטיר מוחמד הגיב לתביעה אזרחית שהגיש אנואר וקבע כי "הומוסקסואל אינו אמור לכהן בתפקיד ציבורי במלזיה".[94]

בשנת 2005, ראש הצי המלזי המלכותי (RMN), מוהד אנואר מוהד נור, הצהיר כי חיל הים "לעולם לא יקבל הומוסקסואלים לשירותו".[95]

בשנת 2010, הודיעה מועצת הצנזורה של מלזיה כי היא תאפשר רק תיאור של דמויות הומוסקסואליות כל עוד הדמויות "חוזרות בתשובה" או מתות.[96][97]

בספטמבר 2018 הורשעו שתי נשים בגין ניסיון לקיים יחסי הומוסקסואלים ונקנסו ב-3,300 רינגיט מלזי בעודן נושאות בעונש של 6 מלקות בפני קהל בית המשפט. ראש הממשלה מאהאטיר מוחמד גינה את העונש ואמר כי "לא שיקף צדק או את חמלת האסלאם".[98]

באפריל 2019 הואשמו הרשויות במלזיה כי איימו על פעיל זכויות הלהט"ב נומן אפיפי בכך שתחקרו אותו בתחנת המשטרה על נאום שנשא במועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHCR) בז'נבה במרץ 2019. במהלכו, ציין כי מלזיה דחתה המלצות קואליציה של 12 ארגוני להט"ב מלזיים בנושא מיגור אפליה על רקע זהות מגדרית ונטייה מינית.[99]

במאי 2019, פשטו שוטרים ואנשי אכיפה דתיים על גיי בר בבירה קואלה לומפור בעוד שאישה טרנסג'נדרית הוכתה על ידי קבוצת תוקפים בסרמבן, ליד העיר. באותה תקופה, השר הממונה על ענייני האסלאם הורה להסיר דיוקנאות של שני פעילי להט"ב מתערוכת אמנות.[100]

בפברואר 2021 הכריז בית משפט כי כל חוקי המדינות במלזיה אינם יכולים להתנגש או לעקוף חוקים פדרליים ברורים האוסרים הומוסקסואליות.[101][102]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (פלילי, עונש: עד 20 שנות מאסר עם הצלפת מלקות, קנסות וגירוש,[103] הוצאות להורג, מכות ועינויים הוגדרו כנסבלים לאורך השנים[104])
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

סינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות גברית היא פלילית בסינגפור ונענשת בשתי שנות מאסר. הומוסקסואליות נשית חוקית. היועץ המשפטי לממשלה הצהיר כי תביעות לפי סעיף 377 א עדיין מתרחשות מדי פעם,[105][106] אף על פי שמקורות קובעים כי אינו נאכף היטב.[107][108][109] לא קיימים חוקים המגינים על אנשי להט"ב במדינה מפני אפליה במקום העבודה, הדיור וכדומה. ניסיונות קודמים אשר תבעו פיצויים בגין התנהגות מפלה בתחומים הללו נדחו בבתי המשפט בסינגפור.[110] הרשות לפיתוח המדיה בסינגפור אוסרת "קידום אורח חיים הומוסקסואלי" בטלוויזיה וברדיו. בין היתר, המשמעות היא שאסור לשדר פרסומות הממוקדות לקהילת הלהט"ב, כגון אלה בנושא מאבק במחלות ה-HIV/איידס.[111]

לפני 2003 נאסר על הומוסקסואלים להיות מועסקים בתפקידים רגישים בשירות המדינה בסינגפור.[112] בעבר, מגויסים בשירות הלאומי עודדו לעבור טיפול המרה בעוד שמספר מתגייסים סינגפוריים אשר הצהירו על ההומוסקסואליות שלהם הודרו מהכשרתם לתפקיד קצינים, ואחרים היו מסורבים לקבלת אישורי ביטחון הדרושים לביצוע תפקידים מסוימים בצבא.[113]

מפגיני זכויות להט"ב בסינגפור מוחאים נגד אפליה ביום זכויות האדם הבין לאומי בשנת 2014

ביולי 2019, הראפר הסינגפורי ג'ושוע סו, הידוע יותר בשם "The G3sha", יצא מהארון כהומוסקסואל בשיר חדש שכותרתו "אני בסדר" המדגיש את ילדותו וההומופוביה איתה התמודד והשלמה עם נטייתו המינית.[114][115] ימים לאחר מכן, פרש משיחת רדיו של "TEDx" במחאה לאחר שצונזר בטענה כי התבקש שלא להעיר הערות "רגישות" בנושא. דיווחים הצביעו על כך שפעיל זכויות להט"ב בסינגפור נאסר לדבר בשנת 2018 בשיחת הרדיו גם כן.[116]

סקר שנערך על ידי האוניברסיטה הטכנולוגית נאניאנג בשנת 2005 מצא כי 69% מהסינגפורים ראו הומוסקסואליות כשלילית, בעוד 23% כחיובית.[117] סקר דעת קהל שנערך בשנת 2018 מצא כי 55% מהסינגפורים האמינו שלגברים הומואים אין זכות לפרטיות.[118] ביוני 2019, סקר מקוון שערכה יאהו סינגפור שאל 887 סינגפורים כיצד הם יגיבו למספר מצבים הקשורים ללהט"ב. כשנשאלו על בן משפחה הלהט"ב אשר יצא מהארון, 53% מהנשאלים אמרו שהם יגיבו בצורה שלילית, 14% הביעו תגובה "שלילית מאוד" בעוד 39% דיווחו על תגובה "שלילית במקצת". במהלכו, 80% מהסינגפורים הסכימו שאנשי להט"ב נתקלים באפליה.[119][120][121]

פעילות הומוסקסואלית חוקית
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות [122]
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

קמבודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שקמבודיה נחשבת סובלנית כלפי קהילת הלהט"ב יחסית לאסיה, יש דיווחים רבים שעדיין קיימת אפליה הומופובית. סקר שנערך ביולי 2019 שכותרתו "אלימות במשפחה כלפי לסביות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות (LBT) בקמבודיה", בו נבדקו 61 נשים (23 לסביות, 4 ביסקסואליות ו-34 טרנסיות), העלו כי יותר יותר מ-80% מהנשאלות סבלו מאלימות נפשית ופיזית מבני משפחתן, 35% חשבו להתאבד בשל אי קבלת משפחותיהן ו-10% חוו אלימות מינית או אולצו להינשא לגברים כנגד רצונן.[123][124][125]

ב-2007, ראש ממשלת קמבודיה הון סן הצהיר בפומבי כי ינתק קשר מבתו המאומצת הלסבית שהתחתנה עם אישה.[126] עם זאת, הצהיר כי לא רוצה שהורים אחרים יתעללו בילדיהם השייכים ללהט"ב.

ב-2015, משרד המידע שלח מכתב בו דחק בכלי תקשורת פופולריים בקמבודיה להפסיק ללעוג לקהילת הלהט"ב. המכתב ציטט את חוקת המדינה כי גיחוך לקהילת הלהט"ב שולל "את כבודם וזכויותיהם של אנשי להט"ב המוגנים בחוק המדינה כמו גם אזרחים אחרים".[127] עם זאת, חוקת המדינה אינה מגנה במפורש על אנשי להט"ב מפני אפליה, אך מבטיחה שוויון זכויות לכל האזרחים, ללא קשר למין או "מעמד אחר". באופן דומה, בעוד שאפליה מינית אסורה בחוקי זכויות האזרח, אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית אינה אסורה במפורש בתחומים כגון תעסוקה, חינוך, בריאות, דיור, בנקאות או התאמות ציבוריות.

דו"ח משרד החוץ של ארצות הברית 2017 הצהיר כי ארגון זכויות להט"ב מקומי דיווח על יותר מ-100 מקרים של אלימות או התעללות כלפי אנשי להט"ב קמבודים, כולל "אלימות מצד בני משפחה. סטיגמה או הפחדה אשר עשויה לעכב דיווחים נוספים על אירועים".[128]

בינואר 2019 קיבלה קמבודיה המלצות מאיסלנד, מקסיקו, שוודיה ואורוגוואי להוציא מחוץ לחוק אפליה על רקע נטייה מינית ולהקים תוכניות חינוכיות וקמפיינים להעלאת המודעות לאנשי להט"ב ואפליה. המדינה אמנם לא אישרה ישירות אם תחוקק חקיקה כזו, אך הצהירה כי "הממשלה מעריכה ומכבדת זכויות להט"ב בקמבודיה".[129]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז ומעולם)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז ומעולם)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים / (איסור חוקתי מאז 1993, מקרה אחד של נישואים חד מיניים הוכר ב-1995)
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) / (ישנה הכרה ב-"הצהרת יחסי משפחה" מאז 2018)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים / (לא מוכר דה יורה, אם כי מקרים רבים של אימוץ דה פקטו הוכרו לאורך השנים)
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים / (לא מוכר דה יורה, אם כי מקרים רבים של אימוץ דה פקטו הוכרו לאורך השנים)
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא אין נתונים
זכות לשינוי מגדר בחוק אין נתונים
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

תאילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט בו כתוב "สมรสเท่าเทียม" (בתאילנדית, נישואים שוויוניים), סיסמה הקוראת להסדרה חוקית של נישואים חד מיינים, ב-Bangkok Pride 2022.

תאילנד אינה מכירה בשום סוג של נישואים חד מיניים, רשמיים ושלא.[130]

בשנת 2016 הכתב פייזרן ליהיטפרצ'אקול, חבר מועצת המנהלים בקרן סוגי, פרסם בכתב העת בנגקוק פוסט אזהרה על כך שקיימים אנסים המתקנים כביכול בשימוש נרחב בתאילנד לסביות מהנטייה המינית שלהם על ידי המעשה המכונה "אונס מתקן" והדגיש את המקרה של אב בשם לואי אשר התוודה כי אנס את בתו בת ה-14 במשך ארבע שנים כדי למנוע ממנה להתרועע עם טומבוים. לשכת הנציבות העליונה לזכויות אדם של האו"ם זיהתה רצח, מכות, חטיפות, אונס ותקיפה מינית נגד אנשי להט"ב במדדינה כדוגמאות לאלימות הומופובית בשנת 2016.[131]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1956)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 1997)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2015)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 2015)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים (מוצע)
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) (מוצע)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים (מוצע)
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים (ממתין לאישור)
אימוץ יחידים ללא קשר לנטייה מינית
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא (מאז 2005)
זכות לשינוי מגדר בחוק (מוצע)
התרת קיום ניתוח להתאמה מגדרית (חוקי מאז ומעולם)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות (קיימת התרה עבור זוגות נשואים בלבד)
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (קיימת התרה עבור זוגות נשואים בלבד)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה העממית של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 בדצמבר 2015 פרסם איגוד תעשיית הפקות הדרמה בטלוויזיה של סין קווים מנחים חדשים אשר כללו איסור הצגת מערכות יחסים חד מיניות בטלוויזיה. התקנון קבע כי "אף דרמה בטלוויזיה לא תציג מערכות יחסים מיניות חריגות והתנהגויות כגון גילוי עריות, יחסים חד מיניים וסטייה מינית, תקיפה מינית, התעללות מינית, אלימות מינית וכן הלאה" אשר החל להשפיע בנוסף על הצגת אנשי להט"ב בדרמות אינטרנטיות.[132][133]

ביוני 2016 בית משפט במחוז הנאן פסק כי בית חולים לחולי נפש בעיר ז'ומאדיאן חייב להיתנצל ולפצות גבר הומוסקסואל בשם יו הו ב-5000 יואן (735 דולר) בגין העברתו בניגוד לרצונו בשנת 2015 "טיפול המרה". עובדי בית החולים אילצו את וו לקחת תרופות וזריקות במשך 19 ימים לאחר שאבחנו אותו לדבריהם עם "הפרעת העדפה מינית".[134]

בפברואר 2016 נאסר על שידור סדרת הטלוויזיה הסינית, Addicted, לשידור מקוון של 12 פרקים לעונה בת 15 פרקים בשל הצגתה מערכות יחסים הומוסקסואליות. יוצרי הסדרה העלו בתגובה את שאר הפרקים לאתר יוטיוב.[135]

בשנת 2017, אמור היה להתקיים אירוע להט"ב בשיאן. עם זאת, המארגנים טענו כי לאחר מעצרם וקבלת איומים מצד המשטרה, האירוע בוטל.[136][137][138]

באפריל 2018 החליטה "Sina Weibo", אחת מפלטפורמות המדיה החברתית הפופולרית ביותר במדינה, לאסור על הצגת כל הנושאים הקשורים לקהילת הלהט"ב.[139] הדבר עורר במהירות ביקורת חריפה מצד הציבור ויומון העם, העיתון הרשמי של מפלגת השלטון, המפלגה הקומוניסטית הסינית. הביקורות כללו שימוש בהאשטאג "#IamGay" (אני הומוסקסואל) להפגנת סולידריות עם קהילת הלהט"ב הסינית אשר נצפה יותר מ-240 מיליון פעמים בפלטפורמה.[140] מספר ימים לאחר מכן "Sina Weibo" ביטלה את האיסור. סינים רבים פירשו את תגובת יומון העם כאות לכך שהממשלה עשויה לרכך את יחסה לזכויות להט"ב. עם זאת, קמפיין לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה בקמפוסים בבתי הספר נאסר על ידי פקידים ממשלתיים כעבור חודש בלבד.[141]

ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה בבירת סין, בייג'ינג בשנת 2012

במאי 2018, איגוד השידור האירופי חסם את "Mango TV", אחד הערוצים הנצפים ביותר בסין, כתוצאה מחששות שלילים של השלטון מלשדר את גמר אירוויזיון 2018 לאחר שכלל את הופעתו של הזמר האירי ראיין או'שונסי, שתיאר שני רקדנים גברים ורקע של דגלי גאווה במהלך הופעתו במסגרת ייצוגה של שווייץ.[142]

מספר ימים לפני ציונו של היום הבינלאומי נגד הומופוביה בשנת 2018, שתי נשים אשר ענדו תג עם סמל דגל הגאווה הוכו על ידי שלושה מאבטחים בבייג'ינג. חברת האבטחה פיטרה את המאבטחים המעורבים זמן קצר לאחר מכן.[140]

בשנת 2018, סופרת אשר כתבה רומן בנושא מערכת יחסים חד מינית בין זוג גברים, נידונה ל-10 שנים ו-6 חודשי מאסר בפועל על "הפרת חוקי גסויות".[143] באותה שנה, גנן הומוסקסואל מצ'ינגדאו תבע את גנו לשעבר לאחר שפוטר מעבודתו, בעקבות פוסט ברשתות החברתיות שפרסם על השתתפותו באירוע להט"ב.[144] על גן הילדים גזר בית המשפט לפצותו על שישה חודשי שכר. הגן הגיש ערעור בדצמבר של אותה שנה על הפסיקה.[144]

על רקע הביקורת ההולכת וגוברת על החמרת הדרתה של זכויות להט"ב בסין בתקשורת תחת שלטונו של הנשיא שי ג'ינפינג,[145][146][147] פסטיבל הסרטים הבינלאומי בבייג'ינג עורר מחלוקת כאשר ב-2018 אסרה הממשלה על הפסטיבל להציג את קריאת זכיית פרס האוסקר של סרט ההתבגרות, קרא לי בשמך, אשר מציג מערכת יחסים הומוסקסואלית בין הדמויות.[148][149]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1997)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (14)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (עובדים טרנסג'נדרים עשויים להיות מכוסים בחוק נגד אפליה)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
חופש ביטוי (הצגת להט"ב במדיה, כולל מדיה חברתית, מצונזרת על ידי הממשלה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) / (מעמד "אפוטרופסות" דומה אך לא שוויוני להכרה בזוגות הטרוסקסואלים חוקי, ונמצא בשימוש על ידי זוגות חד מיניים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא / אין נתונים (עשויים לשרת, אין איסור מפורש בחוק בעוד כי לא ידועים נתונים על קיומה של מדיניות אל תשאל, אל תספר)
שירות צבאי של טרנסג'נדרים (דרישות בריאות גופניות מונעות מטרנסג'נדרים אשר עברו שינוי מגדרי לשרת)
זכות לשינוי מגדר בחוק (ניתוח נדרש, כולל שנת טיפולים פסיכוטרפים בין דרישות נוספות)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות אין נתונים (מחייבת מבחינה חוקית תעודת נישואים עבור גישה בבתי חולים ציבוריים, עשויה להיות נגישה דה פקטו בבתי חולים פרטיים)
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם (נכון לשנת 2012)

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2022, נטייה מינית וזהות מגדרית אינן מוגנות על ידי חוקי זכויות האזרח הלאומיים, מה שאומר שבפני להט"בים יפנים ישנם מקרים משפטיים איתם הם מתמודדים עם אפליה בתחומים כמו תעסוקה, חינוך, דיור, בריאות ובנקאות. על פי סקר מעבדת הגיוון של "Dentsu" בשנת 2018, יותר מ-65% מהלהט"בים ביפן שנשאלו הצהירו כי לא יצאו לאף עבודה בציבור או בבית בשל ההומופוביה.[150] בנוסף, בני זוג מאותו המין אינם נכללים בחוק למניעת אלימות בני זוג והגנה על קורבנות במדינה.[151] יפן מוגדרת כמדינה היחידה ב-"G7" שעדיין לא הכירה בזוגות חד מיניים בחוק.[152]

בשנת 1990, האגודה היפנית לתנועה לסבית גאה (OCCUR) זכתה בתיק בית משפט נגד מדיניות ממשלתית בטוקיו שמנעה מבני נוער הומוסקסואליים ולסביות להשתמש ב-"בית המטרופוליטן לנוער" בשל נטייתם המינית.[153]

בשנת 2017 הוסיף משרד החינוך נטייה מינית וזהות מגדרית למדיניות הבריונות הלאומית שלו.[154][153] המדיניות מחייבת כי על בתי הספר למנוע בריונות הומופובית וטרנסופובית של תלמידים על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית על ידי "קידום הבנה נכונה של מורים בנושא... נטייה מינית או זהות מגדרית וכן על ידי הקפדה ליידע את הצעדים הנדרשים של ביתי הספר בעניין זה".

בינואר 2018, לאחר תקרית בולטת בשנת 2015, שבה סטודנט הומוסקסואל באוניברסיטת היטוצובאשי התאבד לאחר שהוצא מהארון בניגוד לרצונו, העבירה העיר קוניטאצ'י פקודה "נגד אאוטינג" לקידום הבנת הקשיים של אנשי להט"ב להיות גלויים בנוגע לנטייתם המינית.[155] מחוז מיה העביר גם חוק נגד הסוגיה ביוני 2020.[156]

באוקטובר 2020 דיווח עיתון התקשורת הבריטי הגרדיאן כי מלונות לשהייה קצרה ביפן עדיין מפלים גברים הומוסקסואליים עם שותפיהם אף על פי שאפליה זו איננה חוקית על פי חוקי הלינה היפניים.

במאי 2021 הואשמה מפלגון השלטון השמרנית של יפן, המפלגה הליברלית-דמוקרטית, בהפרת האמנה האולימפית לאחר שלא העבירה הצעת חוק להגנה על זכויות אנשי להט"ב, במהלך דיונים שכללו התפרצויות הומופוביות מצד חברי פרלמנט שמרניים. פגישות סגורות שהתקיימו במאי לדיון בהצעת חוק שהוצעה על ידי מפלגות אופוזיציה, הסתיימו ללא הסכמה לאחר שחלק מחברי המפלגה אמרו כי זכויות המיעוטים "הלכו רחוק מדי". כישלון הגיבוי לחוק המוצע נידון לאחר מכן על ידי ארגוני זכויות אדם שאמרו כי הגיעה למפלגה "מדליית זהב להומופוביה".

פעילות מינית חד-מינית חוקית (מאז 1880)
גיל הסכמה שווה (מאז 1880)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה /טוקיו ואיבראקי)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים / (בטוקיו ואיבראקי)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) / (בטוקיו ואיבראקי)
נישואים חד מיניים (במרץ 2021, בית המשפט במדינה קבע כי איסור על נישואים חד מיניים איננו חוקי)
הכרה בזוגות חד מיניים (לדוגמה, חיים משותפים לא רשומים, שותפות לחיים) / (ישנם ערים המכירות ב-"אישורי שותפות", אולם הם סמליים לחלוטין)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (מאז 2004 תחת מגבלות מסוימות: חיוב לעבור ניתוח, עיקור,

להיות לא נשואים וללא ילדים מתחת לגיל 20)

גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
איסור טיפולי המרה בחוק
פונדקאות אלטרואיסטית לזוגות גברים הומוסקסואלים (אסור ללא קשר לנטייה מינית)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם (לאחר תקופת דחייה של 6 חודשים)

מונגוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונגוליה, לא קיימים חסמים דתיים בנוגע להומוסקסואליות, שכן הדת הדומיננטית, הבודהיזם הטיבטי, שותקת על הומוסקסואליות והומופוביה נחשבת לסוג של לאומנות.[157] עד לאחרונה, אלימות ואפליה כלפי אנשי להט"ב במדינה היו נפוצות למדי ולעיתים קרובות לא דווחו למשטרה.

בשנת 2001, דווח כי אישה לסבית מונגולית נאנסה, נחטפה ונדקרה על ידי שני גברים.

בפברואר 2014, גבר הומוסקסואל הותקף מינית על ידי קבוצה נאו-נאצית. בעקבות סערה ציבורית מצד קהילת הלהט"ב וארגוני החברה האזרחית כלפי האירוע, ממשלת מונגוליה הודיעה במאי 2014 כי תשקול חקיקה נגד אפליית אנשי להט"ב עבור הגנה.

ב-3 בדצמבר 2015, הפרלמנט המונגולי אימץ חוק חדש המכסה פשעי שנאה, כשהסיבות המוגנות כוללות נטייה מינית, זהות מגדרית ומצב בריאותי, מה שהופך את מונגוליה לאחת ממדינות אסיה הראשונות המחוקקות רמת הגנה כזו עבור אנשי להט"ב בשטחן.[158] כניסתו של החוק תוכננה ל-1 בספטמבר 2016. עם זאת, הקבינט החדש שנבחר דחה את התאריך ל-1 ביולי 2017. החל מאוגוסט 2018, מרכז הלהט"ב הכשיר יותר מ-300 שוטרים, תובעים ושופטים להכשרת במה עוסקים פשעי השנאה וכיצד להתמודד איתם כראוי.[159] למרות זאת, דיווחים מקומיים ופעילי זכויות להט"ב מצהירים כי המשטרה ממשיכה להתעלם ואינה מתייחסת ברצינות לתלונות על אירועים הומופובים, וכי פעמים רבות תוקפים אלו אינם נושאים עונש כלשהו.[160]

בשנת 2016, המדינה תמכה במינויו של מומחה עצמאי שיזהה מה גורם לאלימות והומופוביה כלפי אנשי להט"ב במונגוליה, וימצא דרכים להגנת הקהילה.[161]

בדצמבר 2018 ערך מרכז הלהט"ב במדינה ניסוי חברתי באולן בטור, והציב שלושה אנשי להט"ב (הומו, לסבית וטרנסג'נדר) בצד הכביש וצפה בתגובות העוברים. התגובות היו מעורבות, החל מאיומי מוות והערות שליליות לתגובות חיוביות אשר מצאו כי הציבור מסביר פנים יותר כלפי לסביות וטרנסג'נדרים מאשר עבור הומוסקסואלים.[162]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1993)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 1993)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) (מאז 2017)
חוקים נגד אפליה הנוגעים לפשעי שנאה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית (מאז 2017)
נישואים חד מיניים (איסור חוקתי מאז 1992)
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא אין נתונים
זכות לשינוי מגדר בחוק (מאז 2009, ניתוח נדרש)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם אין נתונים

מקאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 ביוני 2015 פרסם העיתון המקומי "אסמו" במקאו, כתבה בעמוד הראשון על תלמיד תיכון שהטריד לכאורה ילד בן 9. התוקף נקרא "השד ההומוסקסואלי" בכותרת הכתבה אשר הובילה לביקורות שליליות.[163][164]

ב-16 באוגוסט 2018, סגנית מנהל לשכת לענייני חינוך ונוער לאונג ואי קיי אמרה כי סטודנטים עם "סימנים להומוסקסואליות" יופנו לבדיקה רפואית אצל רופאים או פסיכולוגים.[165] מאוחר יותר טענה לאונג שהתקשורת ציטטה אותה לא נכון והתנצלה על התרגום השגוי.[166]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1996)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 1993)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2008)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) (מוצע)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא אין נתונים
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

קוריאה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות נשארת טאבו למדי בחברה של קוריאה הדרומית. התנגדות למערכות יחסים חד מיניות מגיעה בעיקר מזרמים נוצריים. בשנים האחרונות, בין היתר בשל התמיכה ההולכת וגוברת בזכויות להט"ב, קבוצות שמרניות ארגנו אירועים ציבוריים וצעדות אשר כללו שלטים הקוראים לאנשי הקהילה, "לחזור בתשובה מחטאיהם". במהלכם, השתתפו אלפים ופוליטיקאים שמרנים שונים.[167]

ב-17 במאי 2018, לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה, לבשו שמונה סטודנטים בגדים בצבעי הגאווה באוניברסיטה הפרסביטריאנית ובסמינר התאולוגי. ביולי 2018 העניקה האוניברסיטה לארבעה סטודנטים עונשי השעיה משיעורים בשל המעשה. ביולי 2019 זכו הסטודנטים בתיק כשבית המשפט המחוזי במזרח סיאול קבע כי על האוניברסיטה לבטל את העונשים ולשלם את שכר הטרחה של הסטודנטים.[168][169]

השחקן הפופולרי קים ג'יו-הו, אשר היה הומוסקסואל בגלוי, התאבד בתלייה ב-8 באוקטובר 2008. המשטרה ייחסה את התאבדותו לדעות קדומות הומופוביות של הציבור.[170]

"בנותיה של ביליטיס", ספיישל דרמה של "KBS" על חייהן של נשים לסביות, שודר ב-7 באוגוסט 2011. מיד לאחר עלייתו לאוויר החלו לוחות הודעות באינטרנט להיכלל במפגינים זועמים שאיימו להחרים את הרשת בשל הצגת מערכת יחסים הומוסקסואלית. צוות ההפקה סגר את שירות ההפעלה המקוונת מחדש ארבעה ימים לאחר השידור.[171]

בשנת 2016 אושרה חברת שידור נוצרית על ידי ועדת תקני התקשורת בקוריאה לשידור ראיון נגד להט"ב בתוכנית רדיו, בה טען המרואיין כי אם יחוקק נגד אפליה לאנשי להט"ב, "פדופיליה, בהמתיות וכו' ינורמלו" ודרום קוריאה, "תפגע ממחלות בלתי ניתנות לתיאור כגון איידס".[172]

במאי 2020, מספר כלי תקשורת קישרו מקבץ מקרי התפשטות של מחלת הקורונה לקיומו של גיי בר בסיאול.[173][174][175]

פסטיבל הלהט"ב בסיאול, הוא אירוע הלהט"ב הגדול ביותר במדינה אשר התקיים לראשונה בשנת 2000 כאשר רק כ-50 איש השתתפו במהלכו. בשנת 2015, בעקבות הפגנות קבוצות נוצריות שמרניות, אסרה סוכנות המשטרה המטרופולינית בסיאול את קיום האירוע תוך ציון חשש לביטחון הציבור ממפגינים הומופובים ושיבוש התנועה כסיבות.[176] ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בעיר, מה שאפשר את קיומו בו השתתפו כ-20,000 איש.

בשנת 2018, במהלך מצעד הגאווה השני בפוסאן, נפרסו כ-2,000 שוטרים כדי לשמור על האירוע ללא אלימות ולהגן על 15,000 המשתתפים ממפגינים הומופובים.[177] ערים נוספות בהן אינצ'ון וג'ונג'ו, קיימו את אירועי הגאווה הראשונים שלהן באותה שנה. פקידי עיריית אינצ'ון הכחישו בתחילה את אישור קיום אירוע הלהט"ב, בהתייחסות לחוסר חניה אם כי התקיים לאחר מכן והסתיים בעימותים אלימים לאחר שכ-1,000 מפגינים נוצרים תקפו את המשתתפים.[178] באפריל 2019 הגישו מארגני האירוע בעיר כתב אישום נגד מספר כמרים נוצרים ששיבשו את האירוע והתלוננו לגוף זכויות האדם הלאומי בעודם מאשימים את המשטרה בחוסר מעש בנושא.[179][180]

מפלגת העתיד המאוחדת מתנגדת לזכויות להט"ב, הגנה נגד אפליה ונישואים חד מיניים. מספר חבריה הצהירו הצהרות הומופוביות רבות לאורך השנים.[181][182] במהלך הבחירות לנשיאות 2017, בהן ניצח מון ג'יאה-אין, הצהיר כי הוא מתנגד להומוסקסואליות,[183] והוסיף כי חיילים הומואים "מערערים את קיומו של הצבא הקוריאני".[184] ממשלת דרום קוריאה נהגה בצנזורה של אתרי תוכן הומוסקסואלים משנת 2001 עד 2003, באמצעות ועדת האתיקה של המידע והתקשורת, גוף רשמי של משרד המידע והתקשורת. מנהג זה הסתיים מאז.[185] על פי סקר במאי 2021, 81% מהנשאלים ענו לא לשאלה "האם זה הוגן לפטר עובדת על סמך המיניות שלהם?" ו-12% ענו שכן.[186]

שירות צבאי הוא חובה לכל האזרחים הגברים בדרום קוריאה. המתגייסים מתגייסים באמצעות מינהל כוח האדם הצבאי המנהל "מבחן פסיכולוגיה" בזמן הגיוס הכולל מספר שאלות בנוגע להעדפות המיניות של המתגייס. אנשי צבא הומוסקסואליים בתפקיד פעיל מסווגים כבעלי "הפרעת אישיות" או "לקות התנהגותית" ויכולים להיות ממוסדים או להיות מודחים באופן לא מכובד. חוק העונשין הצבאי אינו מבדיל בין פשעים בהסכמה ובין שאינם בהסכמה ומגדיר יחסי מין בהסכמה בין מבוגרים הומוסקסואלים כ-"אונס הדדי". בית משפט צבאי קבע בשנת 2010 כי חוק זה אינו חוקתי, ואמר כי הומוסקסואליות היא נושא אישי בהחלט. עם זאת, על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט החוקתי של דרום קוריאה, אשר בשנת 2011 אישר את חוקתיות החוק.[187] בשנת 2017, האשים ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל את הצבא בציד מכשפות הומוסקסואלי הרודף אחר הומוסקסואלים על מנת להענישם בו נכללה האשמה פלילית של 32 אנשי צבא בגין "מעשי סדום או התנהגות מבישה אחרת", לרבות גזר דין של חייל הומוסקסואל לשישה חודשי מאסר בפועל בשל יחסים הומוסקסואלים בהסכמה עם חייל נוסף במקום פרטי.[188]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז ומעולם)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (14) (מאז ומעולם)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה / (במספר פרובינציות, מחוזות וערים, מוצע בפריסה ארצית)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים / (במספר פרובינציות, מחוזות וערים, מוצע בפריסה ארצית)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) / (במספר פרובינציות, מחוזות וערים, מוצע בפריסה ארצית)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) (מוצע)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (מאז 2006)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם (לאחר תקופת דחייה של כשנה עבור הטרוסקסואלים גם כן)

קוריאה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות היא חוקית דה יורה בקוריאה הצפונית, אך פלילית דה פקטו על רקע "הגינות חוקי גסות" שלא תואמים את "אורח החיים הסוציאליסטי". לפי אתר "Smart Traveler" של ממשלת אוסטרליה, "יחסים הומוסקסואלים חוקיים במדינה, אך הרשויות לא מוצאות אותם כמקובלים בפועל".[189] השירות הקוריאני של רשת השידור קול אמריקה הצהיר שכל דיון ציבורי בנושא הומוסקסואליות הוא טאבו ביותר, ואף לא חוקי במדינה.[190]

בשנת 2014, לאחר שמועצת זכויות האדם של האו"ם פרסמה דו"ח בנושא זכויות אדם בצפון קוריאה ובו המליצה לפניה להעמדת המדינה בבית הדין הפלילי הבינלאומי על רקע הפרות נרחבות של זכויות אדם, סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית (סוכנות ידיעות ממשלתית, המנוהלת על ידי קוריאה הצפונית המייצגת ומבטאת את עמדות המדינה במגוון נושאים ומשמשת ככלי חשוב לצורכי תעמולה) הגיבה לאירוע במאמר הומופובי נגד כותב הדו"ח מייקל קירבי אשר הוא הומוסקסואל גלוי. מאמר התגובה של סוכנות הידיעות המשיך וקבע כי נישואים חד מיניים, "לעולם לא יכולים להיות במדינה הצפון-מזרחית המתפארת במנטליות נכונה ומוסר טוב". והוסיף כי, "למעשה, זה מגוחך עבור הומו כזה לתת חסות להתמודדות עם סוגיות של זכויות האדם של אחרים".[191][192]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (דה יורה בלבד)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא / אין נתונים (שירות צבאי חובה למשך 10 שנים, החוק הצבאי מחייב את המתגייסים לנהל אורך חיים צליבט לאורך כל שנות גיוסם)
זכות לשינוי מגדר בחוק אין נתונים
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

דרום אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות באפגניסטן היא פלילית ונענשת בהוצאה להורג לפי השריעה האסאלמי. להט"בים אפגנים נאלצים לשמור על נטייתם החד-מינית בסוד מהציבור מחשש להטרדות, הפחדות, רדיפות ומוות בשל הומופוביה רחבה. אופי האומה הדתי והיעדר השכלה ציבורית בנושא מגבילים כל הזדמנות לדיונו הציבורי, כאשר כל אזכור הומוסקסואליות ומונחים קשורים נחשב לטאבו או קשורים לעיתים קרובות לזנות ופדופיליה. דו"ח משרד החוץ של ארצות הברית 2017 דיווח כי להט"בים אפגנים הצהירו כי מתמודדים עם אפליה, תקיפה, אונס ומעצר מצד כוחות הביטחון והחברה בכלל.[193]

בשנת 2009 פרסם גבר אפגני בשם חמיד זאהר את ספרו המדבר על חייו כהומוסקסואל במדינה, וכיצד נאלץ לעזוב אותה כדי להימנע מהתקפות הומופוביות. מכיוון שספרו עוסק בהומוסקסואליות וביקורת על הומופוביה, לא ניתן היה להפיצו באפגניסטן עצמה. לאחר מכן משפחתו של זאהר ניתקה עמו כל קשר.

בשנת 2011, כתבי חדשות אפגניים ראיינו גברים עם סמלי להט"ב על רכביהם. המרואינים לא היו מודעים למשמעותם של דגלי הגאווה והמדבקות וחשבו "שזו רק עוד אופנה מערבית". לאחר מכן החלו להסירם במהירות עבור "הימנעות מתפיסתם כעם התומך בזכויות להט"ב".[194]

פעילות הומוסקסואלית חוקית /עונש מוות (הוצאה להורג, מכות, עינויים, מאסר)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

בהוטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערות לגבי הומוסקסואליות נפוצה בשל סטריאוטיפים על להט"בים בתרבות הפופולרית בבהוטן.[195] על פי סקר משולב למעקב ביולוגי והתנהגותי משנת 2016, למעלה מ-42% מהנשים הטרנסג'נדריות ו-23% מהגברים ההומואים והביסקסואליים במדינה ניסו להתאבד מספר פעמים בשל דחייה מהסביבה. הסקר גם מצא כי נשים טרנסג'נדריות וגברים הומואים וביסקסואליים היו לעיתים קרובות קורבנות "אלימות פיזית ומינית קיצונית".[196] דו"ח משרד החוץ האמריקאני ב-2017 הצהיר כי להט"בים בבהוטן דיווחו על אפליה וסטיגמה חברתית הומופובית.[197] מחקר מ-2019 כדי לראות כיצד סעיף 213 אשר עסק בהפללה של הומוסקסואליות במדינה השפיע על הקהילה הראה כי 69% מהנשאלים הרגישו השפעה לרעה בחיי היום יום.[198]

היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין לראשונה בבהוטן בשנת 2016 אשר במהלכו, משרדי האו"ם במדינה פתחו בקמפיין מקוון להגנה על זכויות אזרחי להט"ב בהוטנים והניפו לראשונה את דגל הגאווה במטהם. ציון האירוע נצפה בכל שנה מאז.[199][200]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 2021)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 2021)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים (מוצע)
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) (מוצע)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

בנגלדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבנגלדש נפוצה התנגדות חריפה להומוסקסואליות. גישה עוינת זו בשל תרבות שמרנית במדינה, כש-90% מהמדינה מוסלמים אשר רואים הומוסקסואליות כ"לא מוסרית ונורמלית", "פשע חברתי" ו-"שונאי מוסר".[201] הומוסקסואליות אינה חוקית במדינה, על פי חוק אשר עבר בירושה מסעיף 377 של הראג' הבריטי משנת 1860 לפיו הומוסקסואלים נענשים עד מאסר עולם.[202][203] דו"ח משרד החוץ של ארצות הברית 2017 מצא כי, "קבוצות להט"ב בנגליות דיווחו שהמשטרה השתמשה בחוק כעילה להציק לאנשי להט"ב, כמו גם לאלה שנחשבים לנשיים ללא קשר לנטייתם המינית".

ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביופוביה (IDAHO) בבנגלדש, 17 במאי 2010

ב-23 ביולי 2013 נעצרו זוג לסביות על נישואים בחשאי ואוימו בעונש מאסר עולם.[204] באופן דומה, זוג לסביות נוסף נעצר באוקטובר אותה שנה בגין קיום מערכת היחסים שלהן אשר הוגדרה לפי סעיף 209, "עיסוק בפעילויות לא חברתיות".[205]

באפריל 2016 נהרג פעיל הלהט"ב, מייסד והמוציא לאור של "Roopbaan", מגזין הלהט"ב היחיד במדינה, יחד עם מהוב הרב טנוי, פעיל להט"ב בנגלי נוסף. אנסאר-אל-אסלאם, קבוצה טרור הקשורה לאל-קאעדה, לקחה אחריות על מעשי הרצח והודתה כי פעילי הלהט"ב אישרו את נטייתם ההומוסקסואלית ולכן היו "צריכים להיהרג על פי חוקי השריעה".[206]

במאי 2019 הואשמו שמונה איסלאמיסטים קיצונים על ידי משטרת בנגלדש בגין הרציחות. ארבעה מתוך השמונה נמצאים במעצר והמשטרה עודנה בחיפושים אחר הנאשמים הנוספים.[207]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (פלילי מאז 1860 על פי סעיף 377, עונש: עד 10 שנות מאסר וקנס)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
הכרה במגדר שלישי
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

האיים המלדיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות היא פלילית באיים המלדיביים על רקע חוקי השריעה האיסלאמיים ונענשת עד 8 שנות מאסר עם אפשרות להצלפות, קנסות, מעצר בית או גירוש. עם זאת, הומוסקסואלים אינם מועמדים לדין לעיתים קרובות אך אפליה על רקע נטייה מינית מתרחשת לעיתים קרובות ואנשי להט"ב נתונים לפשעי שנאה והפרות של זכויות אדם.[208]

בשנת 2013, דווח כי בלוגר מלדיבי בשם הילת רשיד היה קורבן פיגוע אלים מחוץ לביתו בשל היותו הומוסקסואל גלוי.[208] מאמר שנערך בניו זילנד ב-2014 דיבר על אברהם נעים שקיבל מקלט במדינה בשל רדיפתו שעמדה בפניו בהיותו הומוסקסואל במלדיביים. במהלכו, נאמר כי משרד העסקים, החדשנות והתעסוקה העניק לנעים מעמד של פליט מכיוון שהוגדר כמי שנמצא "בסיכון לפגיעה חמורה מצד סוכני מדינה וסביר להניח שיעמוד לרדיפות נוספות על היותו הומו בגלוי בחזרתו למלדיביים".[209] כך אישר איבראהים מועז, דובר משרד הנשיא, שהעיר כי מבקשי מקלט מחוץ למדינה מסיבות של אפליה נטייה מינית יעמדו לדין עם חזרתם.[210] אף שהומופוביה ניכרת באיים המלדיביים, המדינה מוגדרת כיעד פופולרי לחופשות בקרב זוגות חד מיניים אשר ממעטים לחוות את המציאות של החוק האיסלאמי במדינה בשל ענף התיירות הרב ממדינות מערביות.[211]

פעילי ארגון הלהט"ב, "Rainbow Warriors" הצהירו כי תנועת הלהט"ב המקומית במלדיביים מוגבלת ברובה לעולם הווירטואלי הפועלת באינטרנט בשל חוסר ודאות ועוצמת ההומופוביה במדינה.[212][213]

בשנת 2015 נעצרו שני גברים מקומיים בביתם הפרטי באחד האיים באשמת הומוסקסואליות בעקבות תלונה של תושב.[213]

מועצת זכויות האדם, בשנת 2015, המליצה למלדיבים להאיץ את פעולתה לקראת חקיקת חקיקה נגד אפליה בה יובטח שתכלול "איסור אפליה על רקע נטייה מינית, ומאבק בסטיגמציה ושוליות של הומוסקסואלים בחברה". המלצות אלו צוינו על ידי הממשלה אך לא התקבלו.

פעילות הומוסקסואלית חוקית עונש: עד 8 שנות מאסר עם אפשרות לענישה גופנית, קנסות, מעצר בית או גירוש
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגינים מוחים תחת הבניין הראשי של דלהי נגד הומופוביה בהודו, 2019

למרות מגמה חזקה לטובת זכויות להט"ב בהודו מאז 2018, קיימת כמות ניכרת של הומופוביה בקרב האוכלוסייה ההודית, כאשר בערך אחד מכל ארבעה נסקרים מתנגד למערכות יחסים הומוסקסואלית על פי סקר דעת קהל. ניסיונות התאבדות בקרב אנשי להט"ב במדינה שכיחים עקב הומופוביה. בתחילת 2018 התאבדו זוג לסביות והשאירו פתק התאבדות בו נכתב: "עזבנו את העולם הזה כדי לחיות אחת עם השנייה. העולם לא איפשר לנו להישאר ביחד".[214]

עדויות שנמסרו לבג"ץ בשנת 2007 תיעדו כיצד הומוסקסואל שנחטף על ידי המשטרה בדלהי נאנס על ידי שוטרים במשך מספר ימים ונאלץ לחתום על הודאה בהיותו הומוסקסואל באומרו "אני גנדו" (מונח גנאי להומוסקסואלים).

בשנת 2011 נרצחו זוג לסביות על ידי אחייניהם בשל היותן במערכת יחסים "לא מוסרית".[214] על פי דיווחים של הארגון הפעיל קאוויס חומסאפר נאמנות, שני חמישים מההומוסקסואלים במדינה התמודדו עם סחיטה לאחר פסיקת בית המשפט העליון בשנת 2013.[215]

בשנת 2018, הודו הפכה פעילות הומוסקסואלית במדינה לחוקית על ידי פסיקת בית המשפט העליון. שופטי העליון קבעו בין היתר כי, "ההיסטוריה חייבת התנצלות לאנשי הלהט"ב ולמשפחותיהם. הומוסקסואליות היא חלק מהמיניות האנושית. יש להם את הזכות לחיות בכבוד וללא אפליה" ו-"על פי ההיסטוריה קשה לתקן עוול. אבל אנחנו יכולים לקבוע את המסלול לעתיד. מקרה זה כרוך בהרבה מעבר להפיכת הומוסקסואליות לחוקית. מדובר באנשים שרוצים לחיות בכבוד". בנוסף, קבעו השופטים שכל אפליה על רקע נטייה מינית מהווה הפרה של החוקה ההודית באומרם: "נטייה מינית היא אחת התופעות הביולוגיות הרבות שהן טבעיות וטבועות באדם ונשלטות על ידי גורמים נוירולוגיים וביולוגיים. מדע המיניות העלה תיאוריה שאדם אינו שולט במידה מועטה על מי שהוא נמשך. כל אפליה על רקע הנטייה המינית של האדם תגרור פגיעה בזכות היסוד של חופש הביטוי".[216]

ב-17 במאי 2018, היום הבינלאומי נגד הומופוביה, צוין בפעילויות ברחבי המדינה בהם: בבופאל, דלהי, מומבאי, קולהאפור, טריוונדרום ולאקנאו בתמיכת כ-33 שגרירויות זרות.

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 2018)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 2018)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2021)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 2018)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) / (מאז 2018 רק מהמדינה וגופים במימון ממשלתי)
חוקים נגד אפליה הכוללים זהות מגדרית וביטוי מגדרי (מאז 2014)
נישואים חד מיניים (החלטת בית המשפט תלויה ועומדת,[217] מקרה יחיד של נישואים חד מיניים הוכר ב-22 ביולי 2011)
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) (מאז 2021 ישנה הכרה במגורים משותפים לא רשומים)
הורות אוטומטית בתעודות לידה לילדים לזוגות חד מיניים
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא (הצעת חוק בנושא הוצעה ונדחתה בשנת 2018)
זכות לשינוי מגדר בחוק (לטרנסג'נדרים ישנה זכות חוקתית מאז 2019 לשינוי מגדרם אם כי נדרשת העברת ניתוח להתאמה מגדרית, מאז 2021 ישנם יחידים הזכאים לכיסוי כספי עבור העברתו)
הכרה במגדר שלישי (מאז 2014)
קטינים אינטרסקסים מוגנים מפני פרוצדורות כירורגיות פולשניות / (החלטת בית המשפט תלויה ועומדת,[218] נאסר רק במדינת טאמיל נאדו)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות (מאז 2018)
טיפולי המרה אסורים בחוק (מאז 2021)
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם (החלטת בית המשפט תלויה ועומדת[219])

נפאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת החינוך של נפאל יישמה תוכנית לימודים על מגוון מיני ומגדרי בתוכנית הלימודים של כיתות ז'-ט למיגור הומופוביה בבתי ספר, מה שהפך את נפאל למדינה האסייתית השנייה, אחרי מונגוליה, ליישם זאת. עם זאת, דיווחים קבעו כי תלמידי להט"ב רבים עדיין נתקלים באפליה על רקע הומופובי ואינם מסוגלים להשלים את לימודיהם בשל "איומים, בריונות והזנחה מצד סטודנטים ועמיתים כאחד".[220]

המפלגה הקומוניסטית של נפאל מסרה בעבר הצהרות הומופוביות במהלך מלחמת האזרחים בין נפאל לממלכה המאוחדת. עד שנת 2007, חברי המפלגה הגדירו את ההומוסקסואליות כ-"ייצור של קפיטליזם" "שאיננו "קיים תחת הסוציאליזם" ואת אנשי קהילת הלהט"ב כ-"מזהמים חברתיים".[221]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 2007)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 2007)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 2015)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 2015)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) (מאז 2015)
נישואים חד-מיניים (מאז 2023)
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) (מאז 2023)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות
הכרה משפטית בשינוי מגדר / (רק עבור סמן מגדר שלישי - "O")
הכרה משפטית במגדר שלישי (מאז 2011)
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

סרי לנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סעיף 365 לחוק העונשין של סרי לנקה

הומוסקסואליות היא פלילית בסרי לנקה ונענשת ב-10 שנות מאסר על פי סעיף 365 בחוק העונשין אם כי דווח כלא נאכף.[222] עם זאת, ארגוני זכויות אדם דיווחו כי עובדי משטרה וממשלה איימו במעצר כדי לתקוף, להטריד ולסחוט מינית וכספית להט"בים במדינה.[223] בית המשפט העליון של סרי לנקה קבע כי החוק לא ניתן לאכיפה. ממשלתו הסוציאליסטית של ראג'פסקה והממשלה השמרנית של סיריסנה במשך השנים הצהירו כי "אפליה של אנשי להט"ב אינה חוקתית וכי יישום הסעיף 365 באופן המפלה את אנשי הלהט"ב אינו חוקתי". נכון ל-2019 רשת הטלוויזיה "Global News" טוענת כי לא ידוע על כך שהמדינה הרשיעה מישהו על פי הוראות אלה מאז כניסת החוק ב-1948.[224]

פעילות הומוסקסואלית חוקית / (סעיף 365 לחוק העונשין של סרי לנקה מפליל פעילות הומוסקסואלית, עונש: מאסר עד 10 שנים, דווח כלא אוכף בפועל מעולם בעוד בית המשפט העליון פסק כי החוק בלתי אכיף)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים לא רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות היא פלילית בפקיסטן ונענשת ב-10 שנות מאסר וקנס מאז 1860, על ידי חוק שפותח במקור תחת הראג' הבריטי ובהוראות נוספות המשפיעות על זכויות האדם של הומוסקסואליים פקיסטנים, במסווה של "הגנה על המוסר והסדר הציבורי". אם כי תואר לעיתים כלא נאכף.[225]

בשנת 2003, שלושה גברים פקיסטנים נעצרו בעיר לאהור כשאחד מקרובי משפחתם התלונן למשטרה בגין קיום מעשים הומוסקסואלים במסיבה פרטית. עונשם נותר לא ידוע.

בשנת 2005, זוג גברים מאזור חיבר הגובל באפגניסטן התחתנו בחתונה שבטית. לאחר ששמעו על בגידתו הדתית של אחד מבני הזוג בשבטו, מועצת השבטים אמרה לזוג לעזוב את האזור או שיוציאו אותם להורג.[226]

ב-4 ביולי 2011 קיימה שגרירות ארצות הברית באסלאמאבאד אירוע להט"ב לתמיכה בזכויות הקהילה הפקיסטנית. ג'מאת-אי-אסלאמי וקבוצות אחרות של שמרנים דתיים בפקיסטן גינו את האירוע ויצאו להפגנה נגד קיומו. פקיסטנים דתיים כינו את האירוע הזה כפעולה של "טרור חברתי ותרבותי נגד המדינה". בהשערות חדשות, נאמר על ידי מנהיגים דתיים כי הומוסקסואלים אינם יכולים להיות "פקיסטנים" או "מוסלמים". אלימות על רקע הומופובי נגד קהילת הלהט"ב עלתה רבות לאחר התקרית השנויה במחלוקת.[227]

ביוני 2013 הצהיר מרכז המחקר פיו כי 87% מהנשאלים בסקר כלפי להט"ב בפקיסטן הצהירו כי "הומוסקסואליות אינה צריכה להתקבל על ידי החברה".[228]

בשנת 2017, בראיון ל-"Manchester Evening News" אישה בת 40 דיברה על חייה כמוסלמית לסבית בפקיסטן לפני שעברה לממלכה המאוחדת. בראיונה הצהירה על כך שהייתה צריכה להתמודד עם אלימות פיזית רבה והומופוביה בעוד כי נאמר לה שהיא לא יכולה להיות לסבית אם היא מוסלמית והייתה מחויבת לעזוב את האוניברסיטה בה למדה ואת מקום עבודתה בשל נטייתה המינית.[229]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (פלילי מאז 1860, עונש: משנתיים עד עשר שנות מאסר וקנס)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה / (עבור זהות מגדרית בלבד מאז 2018)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים / (עבור זהות מגדרית בלבד מאז 2018)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) / (עבור זהות מגדרית בלבד מאז 2018)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
הכרה במגדר שלישי
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

מרכז אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טג'יקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

להט"בים מתמודדים עם אפליה רבה, הטרדות ואלימות הומופובית ממסדית וציבורית בטג'יקיסטן.[230][231][232] למנהיגים דתיים אסלאמיים ישנה השפעה משמעותית על עמדת החברה הטג'קית בנושא להט"ב. המופתי העליון של טג'יקיסטן סיידמוקארם עבדולקודירזודה גינה בפומבי מערכות יחסים חד מיניות, וכינה אותן "אסון". בנוסף, גינה מדינות שהותירו נישואים חד מיניים, והתבטא נגד פעילי זכויות להט"ב.[233][234][235]

מספר פסיכולוגים ורופאים טג'יקיים רואים בהומוסקסואליות סוג של התמכרות הדומה לסמים ואלכוהוליזם ומספקים "שיטות ריפוי" להומוסקסואלים.[236][237]

בשנת 2017 ערכו הרשויות "רשימה רשמית" של אזרחי להט"ב בעקבות שתי פעולות מדינה בשם "מוסר" ו-"טיהור".[232][238]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1998)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 1998)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (ניתוח נדרש)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

טורקמניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות היא פלילית בטורקמניסטן ועונשה 5 שנות מאסר לכל היותר. חקירותיהן של הנאשמים משפילות בצורה גסה וכוללות עינויים מצד גורמים מהמדינה ושאינם ממשלתיים, תביעות חוזרות ונשנות עלולות לגרום לשיקום חובה למרפאות פסיכיאטריות. המדינה דחתה בעקביות ליישם חקיקה נגד אפליה כלפי אנשי להט"ב, אף על פי שהתבקשה על ידי מספר מדינות בעת שלוש סקירות תקופתיות אוניברסליות. בדיאלוג עם אגפים שונים של האו"ם, טורקמניסטן הצדיקה את המסגרות המפלות בטענה כי "כל סטיה היא איום פוטנציאלי למרקם המסורות והחברה הטורקמניות".[239]

באוקטובר 2019, רופא הומוסקסואל מוצהר עונה על ידי מנגנון המדינה במשך תקופה ארוכה, לפני שנעלם זמנית.[240]

במאי 2020 נעצרו מספר אישים ידועים מתעשיית הדוגמנות הטורקמנית באשמת הומוסקסואליות. לסביות טורקניות קיבלו מקלט בארצות הברית, והומואים טורקנים חיפשו מקלט באיחוד האירופי.[241][242]

בפברואר 2021 ציינה ממשלת טורקמן בפני לשכת הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם בנוגע לכוונות "לשקול מחדש את הנימוק של המאמר המפליל יחסים הומוסקסואלים בהסכמה" ו-"ללמוד את האפשרות להכניס חקיקה נגד אפליה כלפי להט"ב".[243]

פעילות הומוסקסואלית חוקית עבור גברים: עד שנתיים מאסר

חוקי עבור נשים

גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים עבור גברים

אין נתונים עבור נשים

חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

קזחסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי להט"ב בקזחסטן מתמודדים עם אפליה מינית ומגדרית ודעות קדומות במהלך חיי היומיום. גילוי עמדות שליליות כלפי אנשי להט"ב, כגון הדרה חברתית, התעללות ואלימות, גורמים לעיתים קרובות לקורבנות נזק פיזי, פסיכולוגי ורגשי. על מנת להימנע מהסכנות הנובעות מאנשים שאינם מאשרים נטיות מיניות לא הטרוסקסואליות, אנשי להט"ב רבים נאלצים לשמור על הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם בסוד. ניסיונות לדווח למשטרה על אלימות הומופובית נתקלים לעיתים קרובות בהתנגדות ואף בעוינות מצד השוטרים.[244]

מחקר בין-לאומי שנערך על ידי אוניברסיטת שיקגו בשנת 2011 הוכיח כי מגמה הולכת וגדלה של הומופוביה גדלה ברוסיה ובמספר רפובליקות לשעבר של ברית המועצות, בניגוד למגמות בכל מדינות העולם.

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1998)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (מאז 2003, ניתוח נדרש)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

קירגיזסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי להט"ב נוטים להתמודד עם אפליה והטרדות תכופות בקירגיזסטן בעוד כי הומופוביה נפוצה ולעיתים קרובות מלווה באלימות פיזית כתוצאה מתרבות שמרנית אסלאמית ונוצרית אורתודוקסית.[245] החברה הקירגיזית נוטה לראות הומוסקסואליות כלא מוסרית או הפרעה בעוד סקר שנערך על ידי אינדיגו הקירגיזית, קבוצת להט"ב מקומית, מצא כי 84% מאנשי להט"ב קירגים חוו אלימות פיזית ו-35% אלימות מינית.

בשנת 2014 השיקה הממשלה שורה של רפורמות משפטיות הכוללות "חוק תעמולה נגד הומואים" אשר הוביל לעלייה של כמעט 300% בהתקפות הומופוביות.[246]

על פי דיווחי 2018, גורמי המשטרה סחטו אנשי להט"ב ברשתות חברתיות ובאתרי היכרויות, ודרשו בין 5000 ל-30,000 סומים (70 עד 500 דולר אמריקאי) קנס לנאשמים.[245]

ב-8 במרץ 2019 אירעה צעדת שלום של כ-400 בני אדם בבירה בישקק. אף שהצעדה נועדה להנציח את יום האישה הבינלאומי, היא ראתה נטייה כבדה לזכויות להט"ב בקירגיסטן, שהתקשורת כינתה אז את "מצעד הגאווה הראשון של קירגיסטן". אולם, האירוע עורר מחלוקת בולטת, במיוחד מצד חברי פרלמנט שהביעו איומים רצחניים על המשתתפים. חבר הפרלמנט ג'ילדיז מוסאבקובה כתב בחשבונו בפייסבוק כי "יש להכות את המשתתפים".[247][248]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1998)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואליים (מאז 1998)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים (איסור חוקתי מאז 2016)
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (ניתוח נדרש)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם

דרום מערב אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רדיפת להט"ב במדינה האסלאמית, מבחן ההומוסקסואליות של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ

אזרבייג'ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירים מנציחים את קורבנות פיגוע הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו מול השגרירות האמריקאית בבאקו, אזרבייג'ן ב-14 ביוני 2016

אף על פי שמעשים הומוסקסואלים בין מבוגרים בהסכמה הם חוקיים רשמית באזרבייג'ן, עדיין קיימת התעללות משטרתית כנגד להט"ב. תוך כדי התלוננות על אלימות הומופובית כנגדם, הקורבנות מעדיפים להישאר בעילום שם מחשש לנקמה מצד המשטרה.[249] בינואר 2014 מת איסה שחמארלי, הומוסקסואל מוצהר מייסד ארגון הלהט"ב "AZAD LGBT" בהתאבדות בתלייה עם דגל הגאווה. בזמן מותו, דווח כי שחמארלי היה מנוכר ממשפחתו שראתה בו כאדם "חולה".[250] שחמארלי השאיר מכתב התאבדות בחשבונו בפייסבוק בו האשים את יחס החברה השלילי להומוסקסואליות במותו. זמן קצר אחר כך הוא נמצא על ידי חבריו.[251] התאבדותו של שחמרלי עוררה עלייה בפעילות זכויות להט"ב באזרבייג'ן, ויום מותו סומן כיום הגאווה במדינה וזכה לכבוד בשנת 2015 עם פרסום מקוון.[252]

בשנת 2019, בית הדין האירופי לזכויות אדם גינה את המדינה כתוצאה מפשיטותיה בשנת 2017 בהן עצרה למעלה מ-80 אנשי להט"ב, אשר רבים מתוכם עונו על ידי המשטרה. דוח זכויות אדם ממשרד החוץ של ארצות הברית בשנת 2017 ציין כי הנעצרים ציינו כי המשטרה איימה עליהם באונס, ובמקרים מסוימים אנסה אותם באמצעות אלות.[253] הדוח הצהיר כי באוקטובר דיווחו ערוצי תקשורת ועורכי דין לזכויות אדם שמאז אמצע ספטמבר המשטרה עצרה ועינתה 83 גברים הנחשבים הומואים או ביסקסואלים. לאחר שהוחזקו במעצר, המשטרה הכתה את העצורים במכות חשמל עבור השגת שוחד ומידע על מציאתם של גברים הומואים נוספים במדינה. עד 3 באוקטובר שוחררו רבים מהעצורים לאחר שנגזרו עליהם 20–45 ימי מאסר, קנס של עד 200 מאנט או שניהם.[253]

מפגינים מוחים נגד הומופוביה באזרבייג'ן במהלך מצעד גאווה בגרמניה, 2015

באפריל 2019, ניסתה אלינה חג'יבה, ילדה לסבית בת 14 מבאקו, פעם נוספת להתאבד בגלל בריונות הומופובית בבית ספרה. אף על פי שאמה דיווחה על כך למנהלת בית הספר, לא היא ולא מורים אחרים נקטו כל פעולה בנושא. לאחר ניסיון התאבדותה, החזיקה המנהלת את חג'יבה במשרדה במשך שעה שבמהלכה ניסתה לשכנעה להטיל את האשמה בקשיים המשפחתיים ולא בנושאי בריונות הומופובית בבית הספר בעוד כי לא הזעיקה אמבולנס או אפשרה לאחרים לעשות זאת עבור סיוע.[254] חג'יבה נפטרה בבית חולים יומיים לאחר מכן. מנהלת בית הספר, המשנה למנהל ופסיכולוג בית הספר פוטרו מתפקידם בעוד שהמנהלת הועמדה לדין בגין רשלנות שגרמה למוות והשארת מישהו בסכנה ביודיעין. ב-24 באוקטובר 2019 נידונה על ידי בית המשפט המחוזי בבאקו לשלם 18,500 מאנט פיצוי כספי להורים ולשנתיים ו-2.5 חודשי הגבלת חירות,[255] אשר חייבו אותה לשהות בביתה בשעה 21:00.[256][257] המקרה עורר קמפיין מדיה חברתית בפריסה ארצית נגד בריונות. זוכת האירוויזיון 2011 האזרבייג'נית ניגר ג'מאל פרסמה סרטון בחשבונה באינסטגרם המופנה לנשיא אילהם אלייב וביקש מגורמי הממשלה לפעול בנושא. משרד החינוך השיק תוכנית פעולה נגד בריונות ב-13 במאי, שעניינה מספר משימות להבטחת "סביבה בריאה במוסדות החינוך הכללי", לשיפור יחסי בית הספר והמשפחה והגנה על התלמידים מפני התעללות. כמו כן הוקם מוקד לסיוע בנושא.[258]

בספטמבר 2019, נער הומוסקסואל אזרבייג'ני הוכה, נאנס וגורש מכפרו יולצ'ובלי בשל נטייתו המינית. לאחר מכן דיווח למשטרה על האלימות. תוך זמן קצר תמונות של האונס שלו עלו ברשת.[259]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 2000)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (מאז 2000)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא / אין נתונים
זכות לשינוי מגדר בחוק (טרנסג'נדרים רשאים לשנות את שמם אך לא את מגדרם החוקי)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם

איחוד האמיריות הערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות היא עבירה פלילית באיחוד האמירויות הערביות ונענשת במאסר, הוצאה להורג, גירוש, מלקות, קנסות, סירוס כימי, טיפולי המרה, מכות, זריקת הורמונים בכפייה ועינויים לפי חוק השריעה האסלאמי.[260][261][262][263][264] הממשלה הגבילה את הגישה לאתרים שונים ומפקחת על שיחות צ'אט. דיווחים מצביעים על כך שכל אתר עם המילה הומו נחסם.[265]

בשנת 2001 סגרו הרשויות בדובאי מועדון לילה בשם "מועדון היהלומים" לאחר שכלל לילה מיוחד עבור להט"בים.[266]

בשנת 2005 נעצרו 26 צעירים במלון באבו דאבי לאחר שהמשטרה מצאה את הגברים עוסקים בפעילות הומוסקוסאלית.[267] בדיון לגבי הפשיטה אמר מוחמד בן נוקאירה אל דהחירי, שר המשפטים, "לא יהיה מקום לפעולות הומוסקסואליות באיחוד האמירויות. החברה שלנו לא מקבלת התנהגות קווירית, לא במילה או בפעולה". דיווחים ראשוניים הצביעו על כך שחלק מהצעירים הורו לקבל טיפולים הורמונאליים ניסיוניים, אם כי הממשלה הכחישה את ההצהרות ועל הנאשמים נגזר עונש מאסר 5 שנים.

בשנת 2008 ניתנו לשתי תיירות לסביות עונש מאסר של כחודש ימים וגירוש בגין "עיסוק בפומבי של חיבה" בעת ביקורן בחוף.[268] המשפט, על פי הדיווחים הראשון מסוגו, גרם למשטרה להקים כוח משימה מיוחד "למאבק בהומוסקסואליות" ו-"מעשים מגונים" בחופים.[269]

ב-21 במרץ 2012 פשטה משטרת דובאי על מסיבת להט"ב אשר הורכבה מ-30 גברים.[270]

ב-7 ביוני 2012 הודה אזרח אמירתי במשטרה כי היה במערכת יחסים הומוסקסואלית. כתוצאה מכך נעצר ונכלא לשנה ולאחר מכן גורש מהמדינה.[271]

פעילות מינית בין אנשים מאותו המין היא חוקית לא/ עונש מוות (עונש: כלא, הוצאה להורג, גירוש, מלקות וקנסות)
גיל הסכמה שווה לא
חוקים נגד אפליה בעבודה בלבד לא
חוקים נגד אפליה במתן טובין ושירותים לא
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, הסתה) לא
נישואים חד מיניים לא
הכרה בזוגות מאותו המין לא
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות מאותו המין לא
אימוץ משותף על ידי זוגות מאותו המין לא
להט"בים מורשים לשרת בצבא באופן גלוי לא
זכות חוקית לשנות מגדר לא
גישה להפריה חוץ-גופית לנשים לסביות לא
פונדקאות מסחרית לזוגות הומואים לא
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים מורשים לתרום דם לא

איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מחמוד עסגרי ועיאז מרהוני, רצח עלי פאזלי מונפרד

הומוסקסואליות היא פלילית באיראן מאז 1930 ונענשת במאסר, ענישה גופנית (99 מלקות), הוצאות פומביות להורג וקנסות עד 1,500,000 עד 6,000,000 ריאל. פעילי זכויות אדם ומתנגדי השלטון באיראן טוענים שבין 4,000 ל-6,000 הומואים ולסביות הוצאו להורג במדינה בשל פשעים הקשורים לנטייתם המינית מאז שנת 1979.[272][273] על פי קרן בורומנד, ישנם רישומים של לפחות 107 הוצאות להורג עם האשמות הקשורות להומוסקסואליות בין השנים 1979 ל-1990. בפגישה שנערכה בנובמבר 2007 עם עמיתו הבריטי הודה חבר הפרלמנט האיראני מוהסן יחיאבי כי הממשלה באיראן מאמינה בעונש מוות של הומוסקסואלים אשר לדבריו, "להומאים מגיע עינוי, רצח או שניהם". התקשורת הממלכתית באיראן הפגינה בזלזול כלפי הומוסקסואלים בהזדמנויות רבות לאורך השנים. חדשות משרג', אתר חדשות המקורב לארגוני הביטחון והמודיעין, תיאר במאמר הומוסקסואלים כ-"אנשים שהסתבכו נפשית בנטיות אנושיות טבעיות, איבדו את שיווי המשקל ודורשים טיפול פסיכולוגי".

הפגנה נגד הומופוביה באיראן, הולנד, יוני 1979

ב-19 ביולי 2005 הורשעו מחמוד עסגרי ועיאז מרהוני, שני נערים ממחוז ח'וראסאן, על ידי בית המשפט בכך שאנסו ילד בן 13 לכאורה ונתלו בפומבי למוות. המקרה משך תשומת לב תקשורתית בינלאומית, וקבוצת הלהט"ב הבריטית "!OutRage" טענה כי בני הנוער הוצאו להורג בגין מעשים הומוסקסואליים בהסכמה ולא ממעשה אונס. בתקשורת היה מחלוקת האם ההוצאות להורג של שני בני הנוער, או של שלושה גברים נוספים שהוצאו להורג בשנת 2011 במחוז חוזהסטן, הן עונש על פשעים אחרים או שבוצעו במיוחד בשל פעילותם ההומוסקסואלית.[274]

ב-15 במרץ 2005 דיווח העיתון היומי אטמאד כי בית המשפט הפלילי בטהראן גזר עונש מוות על שני גברים בעקבות גילוי סרטון המציג אותם מעורבים במעשים הומוסקסואלים המוגדרים כ-"סדום" עליהם הודו. על פי החשד, שני גברים נוספים נתלו בפומבי בעיר גורגן שבצפון המדינה בשל האשמת סדום בנובמבר 2005.[275] ביולי 2006 נתלו שני צעירים בצפון מזרח איראן בגלל "פשעי מין", אשר דווח כמעשים הומוסקסואליים בהסכמה.[276] ב-16 בנובמבר 2006 דיווחה סוכנות הידיעות המנוהלת על ידי המדינה על הוצאתו להורג בפומבי של אדם בעבירת סדום בעיר כרמאנשאה.

בשנת 2005 דחתה ממשלת יפן בקשת מקלט של פליט הומוסקסואל איראני. באותה שנה דחתה ממשלת שוודיה גם טענה דומה בערעורו של פליט נוסף. הולנד הצהירה כי היא עוברת גם כן בדיקה של מדיניות המקלט שלה ביחס לאיראנים אשר טוענים שהם קורבנות של המדיניות ההומופובית במדינה ובשנת 2006, הפסיקה לגרש פליטים הומוסקסואלים בחזרה לאיראן באופן זמני. במרץ 2006 הודיעה שרת ההגירה ההולנדית ריטה ורדונק כי "כעת ברור כי אין הוצאה להורג או גזר דין מוות המבוססים אך ורק על כך שנאשם הוא הומוסקסואל באיראן", והוסיפה כי "הומוסקסואליות מעולם לא הייתה האישום העיקרי נגד אזרחים". אולם, באוקטובר 2006, לאחר ביקורות גינוי מצד הולנד ומחוצה לה, שינתה ורדונק את עמדתה והודיעה כי פליטים להט"בים איראנים לא יגורשו.[277] הממלכה המאוחדת נתונה גם כן לביקורות חריפות על המשך מדיניות גירושה, במיוחד בשל דיווחי חדשות המתעדים איראנים הומוסקסואלים אשר מתאבדים כתוצאה מגירושם חזרה לאיראן. חלק מהמקרים עוררו קמפיינים ממושכים מטעם מגורשים פוטנציאליים, ולעיתים הביאו לכך שפליטים איראנים הומוסקסואלים קיבלו מקלט במדינה, בהם במקרים של קיאנה פירוז ומהדי קזמי.[278][279]

מפגין מוחה נגד רצח הומוסקסואלים באיראן בוושינגטון הבירה, ארצות הברית, 19 ביולי 2006

ב-23 בינואר 2008 נעצרו חמזה צ'אווי (18) ולוגמן המזהפור (19) בסרדשט, מערב אזרבייג'ן, בשל פעילות הומוסקסואלית. עתירה מקוונת בינלאומית לשחרורם הופצה ברחבי האינטרנט.[280]

ב-10 במאי 2007 עצרה משטרת עוספיה בעיר אספהאן 87 איש במסיבת יום הולדת, בהם 80 אשר היו חשודים כהומואים בעוד כי הוכו ועונו על ידי השוטרים.[281] על פי משמר זכויות האדם, בפברואר 2008 פשטה המשטרה בעוספהאן על מסיבה בבית פרטי בה 30 גברים הוחזקו ללא הגבלת זמן בחשד לפעילות הומוסקסואלית.[282]

בשנת 2007, נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינז'אד, נאום באוניברסיטת קולומביה והצהיר כי "באיראן אין לנו הומוסקסואלים", אם כי דובר הקשור לאחמדינז'אד הצהיר מאוחר יותר כי "הערותיו לא הובנו כהלכה".[283]

בשנת 2013 כינה מזכיר המועצה העליונה לזכויות אדם מוחמד-ג'וואד לריג'אני בראיון בטלוויזיה הממלכתית הומוסקסואליות כ-"מחלה" תוך הכחשת הרדיפה של הומואים באיראן, וקבע כי "קידום הומוסקסואליות אינו חוקי ויש לנו חוקים נוקשים נגד זה. אנו רואים הומוסקסואליות כמחלה שצריך לרפא. איננו רואים בכך מקובל להכות או להתעלל בהומוסקסואלים".[284]

בשנת 2014 הכחיש השופט הראשי של איראן סאדק לאריג'אני בכנס שנערך בטהראן את הוצאתם להורג של הומואים במדינה וקבע כי "הם אומרים שאנחנו מוציאים להורג הומוסקסואלים זה לא יותר משקר. אנחנו לא מספקים לאנשים האלה הזדמנות, אבל מה שהם אומרים שאנחנו תולים אותם הוא שקר שהם המציאו עבור הרפובליקה האיסלאמית".[285][286]

באפריל 2017 נעצרו 30 גברים בפשיטה במחוז אספהאן באשמת "סדום, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים פסיכדליים".[287]

ביוני 2019, במסיבת עיתונאים שנערכה בטהראן בין שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף לבין שר החוץ הגרמני הייקו מאס, שאל העיתונאי הגרמני הומו פול רונזהיימר מהצהובון בילד את זריף "מדוע הומוסקסואלים מוצאים להורג באיראן בגלל נטייתם המינית?". זריף הגן בתגובה על הוצאתם להורגעל רקע "עקרונות מוסריים" באומרו, "לחברה שלי יש עקרונות. ואנחנו חיים על פי עקרונות אלה. אלה עקרונות מוסריים הנוגעים להתנהגות של אנשים באופן כללי, וזה אומר שהחוק מכובד ואנחנו מצייתים לו".[288][289][290]

במאי 2021 נרצח עלי פאזלי מונפרד, צעיר איראני בן 19, על ידי שלושה גברים קרובי משפחתו, אחיו החורג ושני בני דודיו בעריפת ראשו ימים על רקע חילול כבוד המשפחה לאחר שצבא המדינה שלח לו בדואר מסמך הפוטר אותו משירות צבאי בגלל היותו הומוסקסואל.[291] על פי הדיווחים, פאזלי מונפרד תכנן לעבור לטורקיה עם בן זוגו ולבקש מקלט לאחר קבלת הפטור.[292][293] ארגוני זכויות אדם, פעילים, פוליטיקאים וסלבריטאים, בהם הזמרת האמריקאית דמי לובאטו, גינו את הרצח והצהירו על קיומו ברשתות החברתיות עבור העלת המודעות להומופוביה באיראן.[294] פעילת הלהט"ב האיראנית, מאשיח אלינג'אד, המתגוררת בארצות הברית, הודיעה באומרו למגזין Insider כי "הלכתי להסתכל בעמוד שלו וראיתי שהוא היה כל כך מלא חיים. מיד פרסמתי על מותו ברשתות החברתיות שלי וזה הפך לוויראלי. הלוואי שהוא היה זוכה לתשומת לב כזאת כשהיה בחיים".[294] אמנסטי אינטרנשיונל גינה בחריפות את רציחתו וקרא לחקירה מלאה של הרצח וביטול חוקי הפללת ההומוסקסואליות של איראן.[295]

פעילות הומוסקסואלית חוקית / עונש מוות (פלילי תחת חוק השריעה האסלאמי, עונש: מאסר, ענישה גופנית, הוצאה להורג, מלקות או קנסות. עינויים, מכות והוצאות להורג מטעם המשמר הוגדרו כנסבלים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים
לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
זכות לשינוי מגדר בחוק (מאז 1987, ניתוח להתאמה מגדרית נדרש)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם (האיסור תקף גם עבור נשים לסביות)

בחריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר משנת 2011, 42% מאזרחי בחריין האמינו כי "הומוסקסואליות לעולם אינה מוצדקת". אותו סקר מצא ש-18% מתושבי המדינה "לא היו רוצים שהומוסקסואלים כשכנים". עם זאת, אחוז זה היה בין הנמוכים בעולם.[296] הצעות חוק אשר עומדון כתלויות לאורך השנים במדינה יאסרו במפורש לאנשי להט"ב זרים להיכנס לממלכה או לקבל אישורי שהייה, כמו גם כוללות תוכניות להדרכת מורים בסימני אזהרה לכאורה של הומוסקסואליות כך שניתן יהיה להענישם.

בשנת 2008, חברי הגוש הפרלמנטרי הקומוניסטי "al-Minbar" קראו למאבק חריף יותר במעשים הומוסקסואלים. תגובתה הראשונית של הממשלה הייתה כאשר שר הפנים הצהיר כי על "חשודים" בהומוסקסואליות להיאסר להיכנס לבחריין באמצעות בדיקות בשדה התעופה. השר הודיע כי הומוסקסואלים רבים בוחרים במקצוע במספרות ובספא יופי ועיסוי, שלדבריו "נבדקים לעיתים קרובות".

בשנת 2011 פשטה המשטרה על מסיבה שתוארה בעיתונות כטקס חתונה הומוסקסואלית.[297]

קריטריון כן / לא הערות
מעמדם של הומוסקסואלים ושל לסביות בחוק
הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות כן משנת 1858
גיל ההסכמה שווה כן מגיל 21 משנת 1976
הכרה בזוגיות חד־מינית
הכרה בנישואי חוזה לא
הכרה בזוגיות רשומה לא
הכרה בנישואים חד־מיניים לא
אימוץ והורות
התרת אימוץ ללהט"בים יחידים לא אפשרות אימוץ ללא קשר לנטייה מינית משנת 1958
התרת אימוץ ילד של בן או בת הזוג לא
התרת אימוץ לזוגות חד־מיניים לא
הכרה בהורות משותפת בתעודות הלידה של ילדים של זוגות חד־מיניים לא
גישה להפריה חוץ־גופית עבור זוגות לסביות לא
טרנסג'נדריות ושינוי מגדר
הכרה במגדר שלישי במסמכים ממשלתיים לא
מניעת התערבויות רפואיות במינם הביולוגי של ילדים המוגדרים כאינטרסקס לא
הגנה מפני אפליה
על רקע נטייה מינית על רקע זהות מגדרית
חוקים נגד אפליה במקומות עבודה לא לא
חוקים נגד אפליה באספקת מוצרים ושירותים לא לא
חוקים נגד אפליה בכל התחומים (כולל אפליה בלתי ישירה והסתה) לא לא
הגנה מפני אלימות
על רקע נטייה מינית על רקע זהות מגדרית
שונות
להט"בים מורשים לשרת בצבא לא
טיפולי המרה אסורים עבור קטינים לא
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים מורשים לתרום דם כן

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקרים, אנשי להט"ב בטורקיה מתמודדים עם אפליה, הטרדה ואלימות מצד קרוביהם, שכניהם, עמיתים לעבודה, בוסים, עובדים, מורים ואנשי משטרת טורקיה. הומוסקסואליות היא טאבו ברחבי טורקיה, וניתן לראות את תרבות "רצח על חילול כבוד המשפחה" במשפחות החברה הטורקית שרוצחות את חבריהם (בדרך כלל נשים) העוסקות בהתנהגויות חד מיניות "לא מוסריות" הנחשבות כבלתי הולמות. רצח אחמט ילדיז, הומו כורדי-טורקי בן 26 מסאנליורפה, עשוי להיות הדוגמה הראשונה הידועה במדינה לרצח על חילול כבוד המשפחה של קורבן הומוסקסואל.[298] מחקרים שנעשו בשנים 2007–2009 על ידי פורום טורקיה הדמוקרטית הגרמנית מראים כ-13 נרצחים בשנת 2007, 5 בשנת 2008 ולפחות 4 בשנת 2009 הקשורים לנטייתם המינית של הקורבנות. ב-21 במאי 2008 הארגון "Human Rights Watch" פרסם בניו יורק דו"ח שכותרתו "אנחנו צריכים חוק לשחרור". הדו"ח תיעד כיצד גברים הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים טורקים מתמודדים עם מכות, שוד, הטרדות שוטרים ואיום ברצח. הארגון מצא כי ברוב המקרים, תגובת הרשויות אינה מספקת אם בכלל קיימת. במקרה של רציחת שנאה נגד הומוסקסואלים, בתי משפט בטורקיה מטילים לעיתים תנאי של "פרובוקציה כבדה" מצד הקורבנות ועונשים קלים בעבור הרוצחים.

דעות קדומות כלפי הומוסקסואלים נפוצות באזורים רבים במדינה.[299] מאז תחילת שנות האלפיים, ביצעו מוסדות מינהליים נהלים מפלים רבים כגון פשיטות משטרה על ברים הומוסקסואליים, סגירת עמותות להט"ב, פשיטות על הומוסקסואליים בבתיהם וצנזורה על מגזינים ואתרים. באופן דומה, בשנות העשרים של המאה ה-20 נעשו איסורים על כל אירוע להט"ב על רקע "אי מוסריות".[300][301][302] על פי המחקר של "KAOS GL" כ-27% מאנשי קהילת הלהט"ב שלא הסתירו את זהותם המינית הופלו בתהליך גיוסם הצבאי בשנת 2017, 8% בשנת 2018, ו-11% בשנת 2019. המחקר קבע כי אנשי הקהילה, הסבורים כי המוסדות שהם פונים אליהם מושחתים, נוטים יותר להסתיר את זהותם המינית, ולכן שיעור האחוזים יהיה גבוה יותר אם המועמדים יהיו גלויים בפני המעסיקים.

בשנת 2013, הואשם ספק טורקי במכירת תקליטורי די וי די "לא מוסריים" בהם נכללו תכנים הומוסקסואליים מפורשים. השופט מחמוט ארדמלי מבית המשפט באיסטנבול ביטל את האישומים הפליליים וקבע כי יש לכבד את נטייתו המינית של הפרט.[303]

הומוסקסואליות נותרה עילה לגירוש של קצינים ממונים, קציני משנה וסטודנטים צבאיים במסגרת חוק המשמעת של כוחות הצבא הטורקיים.[304] במחקר שנערך בשנת 2015 ושאל 1,300 קצינים "האם יש לאפשר להומוסקסואלים לשרת בצבא", 96.3% השיבו בשלילה.[305]

קריטריון כן / לא הערות
מעמדם של הומוסקסואלים ושל לסביות בחוק
הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות כן משנת 1858
גיל ההסכמה שווה כן מגיל 18 משנת 1858
הכרה בזוגיות חד־מינית
הכרה בנישואי חוזה לא
הכרה בזוגיות רשומה לא
הכרה בנישואים חד־מיניים לא
אימוץ והורות
התרת אימוץ ללהט"בים יחידים כן אפשרות אימוץ ללא קשר לנטייה מינית משנת 1958
התרת אימוץ ילד של בן או בת הזוג לא
התרת אימוץ לזוגות חד־מיניים לא
הכרה בהורות משותפת בתעודות הלידה של ילדים של זוגות חד־מיניים לא
גישה להפריה חוץ־גופית עבור זוגות לסביות לא
טרנסג'נדריות ושינוי מגדר
הכרה במגדר שלישי במסמכים ממשלתיים לא
מניעת התערבויות רפואיות במינם הביולוגי של ילדים המוגדרים כאינטרסקס לא
הגנה מפני אפליה
על רקע נטייה מינית על רקע זהות מגדרית
חוקים נגד אפליה במקומות עבודה לא לא
חוקים נגד אפליה באספקת מוצרים ושירותים לא לא
חוקים נגד אפליה בכל התחומים (כולל אפליה בלתי ישירה והסתה) לא לא
הגנה מפני אלימות
על רקע נטייה מינית על רקע זהות מגדרית
שונות
להט"בים מורשים לשרת בצבא לא
טיפולי המרה אסורים עבור קטינים לא
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים מורשים לתרום דם לא

ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שזכויות להט"ב בירדן נחשבות למתקדמות יחסית בהשוואה לרוב המדינות האחרות במזרח התיכון, ניתן להעמיד לדין אנשי להט"ב המפגינים חיבה בציבור בגין "הפרעה למוסר הציבורי". היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין במדינה בשנים 2014 ו-2015. באירועים השתתפו פעילים רבים וחברי הארגון בני ברית להט"ב בירדן. האירוע השני בשנת 2015 פורסם בכל כלי התקשורת המקומיים אשר במהלכו שגרירת אמריקה אליס וולס הייתה אחת הדוברות.

קריטריון כן / לא הערות
מעמדם של הומוסקסואלים ושל לסביות בחוק
הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות כן משנת 1951
גיל ההסכמה שווה כן מגיל 16
הכרה בזוגיות חד־מינית
הכרה בנישואי חוזה לא
הכרה בזוגיות רשומה לא
הכרה בנישואים חד־מיניים לא
אימוץ והורות
התרת אימוץ ללהט"בים יחידים לא
התרת אימוץ ילד של בן או בת הזוג לא
התרת אימוץ לזוגות חד־מיניים לא
הכרה בהורות משותפת בתעודות הלידה של ילדים של זוגות חד־מיניים לא
גישה להפריה חוץ־גופית עבור זוגות לסביות לא
התרת פונדקאות לזוגות הומוסקסואלים לא
טרנסג'נדריות ושינוי מגדר
הכרה במגדר שלישי במסמכים ממשלתיים לא
מניעת התערבויות רפואיות במינם הביולוגי של ילדים המוגדרים כאינטרסקס לא
הגנה מפני אפליה
על רקע נטייה מינית על רקע זהות מגדרית
חוקים נגד אפליה במקומות עבודה לא לא
חוקים נגד אפליה באספקת מוצרים ושירותים לא לא
חוקים נגד אפליה בכל התחומים (כולל אפליה בלתי ישירה והסתה) לא לא
הגנה מפני אלימות
על רקע נטייה מינית על רקע זהות מגדרית
שונות
להט"בים מורשים לשרת בצבא כן
טיפולי המרה אסורים עבור קטינים לא
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים מורשים לתרום דם כן

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הומופוביה בישראל, הרצח במצעד הגאווה בירושלים, הרצח בברנוער

החקיקה במדינת ישראל בסוף המאה ה-20 הוציאה אל מחוץ לחוק אפליה מחמת נטייה מינית במספר תחומים, והתיקונים לחוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מינית אוסרים על ביטויים המבזים אנשים בשל נטייתם המינית. לצד זאת, מדינת ישראל עודנה מתנגדת להעברת תיקון לחוק הפרשנות הקובע כי בכל מקום בספר החוקים בו מופיעה התייחסות לאפליה – יוחל החוק גם על אפליה הנוגעת לזהות מינית או מגדרית, כך שהחוק אינו מכסה את מרבית החוקים הנוגעים לאפליה בספר החוקים של מדינת ישראל. במהלך השנים אירעו בישראל מקרי הומופוביה בולטים שבאו לידי ביטוי בביזוי והשפלה וחלקם אף הגיעו לאלימות פיזית. גם אישי ציבור ובהם חברי כנסת וממשלה הואשמו בהומופוביה.

בשנת 1997 אמר נשיאה ה-7 של מדינת ישראל, עזר ויצמן כי הומוסקסואליות היא "תופעה לא נורמלית". הדבר עורר מחלוקת גדולה, והנשיא קיבל מספר רב של גינויים ותלונות מפעילי זכויות אדם וחברי כנסת ליברלים. זמן קצר לאחר מכן הפגינו כ-300 איש מחוץ למעונו של ויצמן בדרישה שיתפטר.[306] בהמשך התנצל ויצמן על אמירותיו. ב-20 בפברואר 2008, קשר שלמה בניזרי, חבר כנסת ממפלגת ש"ס בין איסור משכב זכר לרעידות אדמה. בניזרי אמר במליאת הכנסת "מדוע מתרחשות רעידות אדמה? ... אחת הסיבות היא הדברים שהכנסת נותנת לגיטימציה אליהם, למעשי סדום". הוא המליץ על "חקיקה כדי להוציא מחוץ לחוק סטיות כמו אימוץ בין בני זוג הומוסקסואליים". בניזרי הצהיר כי, "דרך חסכונית למנוע נזקי רעידות אדמה תהיה הפסקת העברת חקיקה כיצד לעודד פעילות הומוסקסואלית במדינת ישראל, הגורמת לרעידות אדמה".[307]

ניסיון של ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, לבטל את מצעד הגאווה בירושלים ביוני 2005, הגיעו לדיונים בבתי המשפט. העירייה הפסידה וחויב לתרום כספים לאירועים.[308] המצעד זכה לסיקור בינלאומי כאשר שלושה מהצועדים בו נדקרו. הדוקר נידון לעשר שנות מאסר.[309] הפסטיבל העולמי, "WorldPride" תוכנן להתקיים בירושלים באוגוסט 2005, למרות הפגנות והתנגדות מצד חברי שלוש הדתות הגדולות בירושלים.[310] עם זאת, הוא נדחה עקב תוכנית ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה, מה שדרש נוכחות של מרבית כוחות המשטרה הישראלית ובכך היה משאיר את המצעד ללא אבטחה. המצעד הוטרף באיומי אלימות, כמו גם בהגנה גדולה בעקביות מצד מספר מנהיגים יהודים, מוסלמים ונוצרים וחברי כנסת.[311] בנובמבר 2006, יותר מ-2,000 מבני העדה החרדית הפגינו בדרישה לבטל את מצעד הגאווה הבא שייערך בירושלים. דווח כי כתריסר בני אדם נפצעו.

נרות זיכרון בעצרת בכיכר רבין ב-8 באוגוסט 2009, שבוע לאחר הרצח בברנוער
לאחר הרצח בברנוער שינו רבים את תמונת הפרופיל שלהם ברשת החברתית פייסבוק לתמונות המהוות מחאה כנגד הומופוביה
דגל הגאווה מתנוסס מעל בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים בעת השבעה על רצח שירה בנקי במצעד הגאווה 2015

ב-1 באוגוסט 2009, אלמוני פתח באש במרכז הצעירים הלהט"בי הראשי בתל אביב, ברנוער, והרג שניים ופצע חמישה עשר נוספים.[312] ההתקפה עוררה גלי זעזועים ברחבי הקהילה הגאה העולמית וברחבי ישראל, ועוררה תגובה עצומה בכל רחבי הארץ. לפני תקיפה זו היו רק פוליטיקאים שמאלניים שתמכו בקהילת הלהט"ב בישראל. סוגיית זכויות הלהט"ב והקבלה החלה לעבור לעבר מרכז המיינסטרים בקשת הפוליטית בישראל. שינוי זה החל במגמת עלייה לאחר ששרת החוץ של ישראל ציפי לבני הופיעה באירועי גאווה בחודשים שקדמו לירי. בעקבות הטבח, פוליטיקאים ימניים החלו להפגין בפומבי את תמיכתם בקהילה הגאה והחלו להשתתף במצעדי גאווה כגון מירי רגב ואופיר אקוניס.[313]

במהלך מצעד הגאווה באילת של שנת 2009 אשר משך כ-3,500 צועדים, הותקף גבר גאה כבן 34 על ידי קבוצת נערים מקומיים ופונה למרכז הרפואי יוספטל עם שבר באפו.[314] האגודת למען הלהט"ב הגישה תלונה במשטרה לאחר המקרה. שנה לאחר מכן מסלול המצעד שונה ובמהלכו, הותקפו כ-3 גברים הומוסקסואלים.[315]

ב-2010 הקימה האגודה למען הלהט"ב בישראל את מרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה, אשר מפרסם מדי שנה "דוח מצב הלהט"בפוביה בישראל". על פי הדוח, במהלך שנת 2022 דווחו 3,309 מקרי להט"בופוביה, זאת לעומת 2,971 דיווחים בשנת 2021, 2,696 בשנת 2020 ו-2,125 בשנת 2019.[316]

במהלך מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בשנת 2015, שישה בני אדם נדקרו בפיגוע על ידי המחבל ישי שליסל.[317][318] אחת הקורבנות, שירה בנקי בת ה-16, נפטרה מפצעיה במרכז הרפואי הדסה שלושה ימים לאחר מכן, ב-2 באוגוסט 2015.[319] מספר משתתפי הגאווה הירושלמים לאחר מתקפת 2015 היה קטן יותר מאשר בשנים עברו. בשנת 2016 השתתפו מספר המפגינים הגדול ביותר במצעד בעיר, כ-25,000, רבים מהזדהות עם קהילת הלהט"ב בעקבות פיגוע הדקירה הקטלני.[320]

שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן משתתפת בצעדה בתל אביב כהפגנה על תקיפת אישה טרנסית כחלק ממחאת הלהט"ב בישראל בשנת 2018

בשנת 2015, בצלאל סמוטריץ', שלימים התמנה לתפקיד שר האוצר, אמר שהומוסקסואלים חשים חוסר נחת מהיותם לא נורמליים, ואמר כי, "בבית כולם יכולים להיות חריגים, ואנשים יכולים ליצור כל תא משפחתי שהם רוצים. אבל הם לא יכולה להעלות ממני דרישות כמדינה". באותו דיון הוא השיב למישהו שצעק עליו מהקהל, "אתה הומופוב"! - "אני הומופוב גאה!".[321] בהמשך הסביר שהגיב בחיוב בחוסר תשומת לב.[322] ביולי 2015, לאחר עצרת שנערכה בעקבות הרצח במצעד הגאווה בירושלים, כתב סמוטריץ' כי "בצד שמתנגד לקהילה הלהט"בית יש מטורף אחד שזוכה לגינוי מקיר לקיר, בצד הלהט"בי יש קהילה שלמה שתוקפת, מקללת, מכפישה, מנאצת ומאיימת על כל מי שחושב אחרת וזוכה לתמיכה ולגיבוי מקיר לקיר".[323] באוגוסט 2015 האשים סמוטריץ' את ארגוני הלהט"ב בשליטה בתקשורת, וטען כי הם משתמשים בשליטתם כדי להשיג אהדה ציבורית ולהשתיק את אלה שחולקים את דעותיו השמרניות-דתיות.[324] ארגון לא ממשלתי ישראלי, אומץ, הגיש תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת על מנת שתתערב ותחקור את הערותיו של סמוטריץ'.[325]

ב-23 בפברואר 2016 ציינה הכנסת את יום זכויות הלהט"ב הראשון, אך ב-24 בפברואר 2016, המפלגות המרכיבות את הקואליציה, הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, כולנו והבית היהודי, בתמיכת מספר חברי אופוזיציה, הפילו הצעות חוק הנוגעות לקהילת הלהט"ב בהן הכרה באלמנים שכולים, איסור טיפולי המרה, הכרה בנישואים חד מיניים והכשרת אנשי מקצוע מהקהילה בתחום הבריאות להתמודדות עם סוגיות נטיות מיניות.[326]

ביוני 2017 נערך מצעד הגאווה בבאר שבע לראשונה, בהשתתפותם של מעל 5,000 איש, אשר במהלכו עצרה המשטרה חרדי חמוש בסכין ואדם נוסף, אשר ניסה לחדור בכוח למתחם החגיגות בכדי לשבשן.[327][328]

ביולי 2019, שר החינוך רפי פרץ, עורר ביקורת שלילית נרחבת מאמירותיו בעד טיפולי המרה. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את דבריו של פרץ כבלתי מקובלים, באומרו כי הם "אינם מייצגים את עמדת ממשלתו" וכי "הוא הבהיר לו כי מערכת החינוך בישראל תמשיך לקבל את כל הילדים היהודים באשר הם בלי שום הבדל על בסיס נטייה מינית". אלפי מורים ישראלים חתמו על עצומה בדרישה שיתפטר,[329] ומעל אלפי איש מחו על הערותיו בתל אביב ובעיר הולדתו של פרץ וקראו לפיטוריו.[330] במהלך ראיון ל-"7 ימים", פרץ חזר בו מהערותיו, וכינה טיפולי המרה כ-"לא הולמים" אך הוסיף כי "לאנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית יש את הזכות לקבל עזרה מקצועית". פרץ כתב בנוסף למנהלי בתי ספר כי טיפולי המרה הם פסולים וחמורים, וכי כוונתו בריאיון הייתה שזכותם של בעלי נטייה חד-מינית לפנות לגורמים המקצועיים בדרך מכבדת ואוהבת.[331] בראיון שהעניק פרץ לידיעות אחרונות שפורסם בינואר 2020, נשאל כיצד היה מגיב אם אחד מילדיו היה מגלה נטייה מינית שונה, והשיב: "ברוך השם הילדים שלי גדלו בצורה טבעית ובריאה. הם בונים את הבתים שלהם מתוך ערכים יהודיים. אני לא מעסיק את הראש שלי במה היה אם". לאחר מכן אמר כי "לא צריך להתבייש בזה שאנחנו חיים בדרך הטבעית הזאת".[332] דבריו עוררו סערה ציבורית ולהפגנת מחאה של אלפי תלמידים נגדו.[333][334][335][336][337]

ביולי 2019 נער בן 16, המתגורר במרכז בית המחסה הזמני עבור קהילת הלהט"ב בית דרור בתל אביב, נדקר מספר פעמים ונפצע קשה על ידי שני אחיו, על סירובו לאמץ "אורח חיים דתי". איגי - ארגון נוער גאה (IGY) כינה את הדקירה כפשע שנאה.[338] מצבו של הקורבן התייצב לאחר שעבר ניתוח במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי. כלי תקשורת דיווחו כי הקורבן ושני החשודים הם אחים מוסלמים מהעיירה הערבית טמרה בצפון ישראל, וכי הקורבן הוצא מביתו על ידי שירותי הרווחה עקב הטרדות ממשפחתו.[339]

קרוב ל-1,000 אנשי להט"ב ותומכים נוספים צעדו בתל אביב תחת הכותרת "נלחמים על חיינו", כדי להוקיע אלימות נגד להט"ב בעקבות הפיגוע. בצעדה השתתפו חברי הכנסת ההומוסקסואלים המוצהרים ממפלגת כחול לבן, איתן גינזבורג ועידן רול, שאמרו כי מפלגתם מחויבת לסיום האלימות נגד קהילת הלהט"ב, לצד יושב ראש מפלגת מרצ ניצן הורוביץ, מנהיג המפלגה הגאה הראשון בישראל מאז ומעולם, ואיתי פנקס ארד, המחזיק בתיק הלהט"ב בעיריית תל אביב-יפו.[340] הדקירה גונתה גם כפשע שנאה על ידי מספר פוליטיקאים, ביניהם ניצן הורוביץ ועל ידי מספר מחוקקים ערבים, בהם חבר מפלגת מרצ עיסאווי פריג', ראש מפלגת חד"ש איימן עודה, חברת מפלגת חד"ש עאידה תומא-סלימאן וחבר מפלגת בל"ד מתנאס שיהאדה. יושבת ראש המפלגה הירוקה וחברת הכנסת סתיו שפיר האשימה את אנשי הימין הקיצוני בחוסר סובלנות כלפי להט"בים ישראלים ודה לגיטימציה מתוך הממשלה, שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' ממפלגת הבית היהודי כינה אותה בציוץ תגובה "טיפשה".[341] בהמשך חזר בו ממילה זו. כעבור ארבעה ימים שני החשודים בדקירה הסגירו את עצמם למשטרה.[342][343]

ביוני 2020, חברת הטחינה אל ארז הודיעה שתממן קו סיוע לקהילת הלהט"ב בחברה הערבית. הח"כית עאידה תומא סלימאן והקרן החדשה לישראל תמכו בתרומתה. החברה ספגה על כך ביקורת וקריאות לחרם צרכנים מצד גורמים בחברה הערבית. בפועל, הקריאות להחרים את המותג הביאו לתוצאה ההפוכה, עם זינוק במכירות של כ-28%.[344]

להט"ב בישראל:כרונולוגיה 

1947[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפגשים בין הומוסקסואלים וקרוזינג (שיטוט בחיפוש אחר מין מזדמן) מתקיימים בתל אביב בגינת לונדון, טיילת תל אביב והבר במלון "ארמון" ברחוב הירקון, ובחיפה בגן בנימין. דוגמה למפגשים כאלה הוא סיפור היכרותם של רוני וג'וני בטיילת תל אביב[345]

1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאחר מאבק ממושך שכלל שביתות רעב ופגיעה עצמית, הגיעה רינה נתן לבית החולים אסף הרופא לאחר שחתכה את איבר מינה. מצבה הרפואי אלץ את הרופאים לסיים את הליך הסירוס ולבצע את הניתוח הראשון לשינוי מין בארץ.

1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

1961[עריכת קוד מקור | עריכה]

1962[עריכת קוד מקור | עריכה]

1963[עריכת קוד מקור | עריכה]