הומור בתי שימוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסלה

הומור בתי שימוש, או הומור ביבים, הוא סוג של הומור העוסק בפעילויות גופניות המיוחסות לבתי שימוש. התייחסות פומבית לפעילויות כאלו נחשבת לטאבו בתרבויות רבות. הז'אנר מצטלב לעתים עם ז'אנר ההומור הסקסואלי, בעיקר בגלל טבעם של חלקי הגוף המעורבים בשני הז'אנרים, הממלאים תפקידים שונים, וכן על רקע פטישיזם סקסואלי המיוחס לפונקציות גופניות שונות. הז'אנר כולל בין השאר בדיחות העוסקות בפעוטות או בקשישים שאינם מסוגלים לשלוט בפעולות השלפוחית או המעיים שלהם, ובדיחות על רקע צניעות, העוסקות בבני אדם עירומים או הלבושים בבגדיהם התחתונים בלבד. בדיחות המציגות "ודג'יז" (מתיחת תחתוניו של הקורבן עד לגרימת כאב רב) נופלות גם הן תחת קטגוריה זו.

בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפיטי בבתי שימוש ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתי שימוש ציבוריים נכתב לעתים גרפיטי, שברוח המקום מבוסס על הומור בתי שימוש. בפרט נפוץ גרפיטי כזה בבתי שימוש צבאיים. דוגמאות:

  • חייל יקר חייל חביב השתן ישר ולא מסביב!
  • אמרו לנו שבג'וליס יהיה בית זונות רק לא ידענו שאנחנו הזונות.
  • מיליון זבובים לא טועים - ביסל"ש זה חרא של מקום!
  • חבר יקר, חבר נאור, חרבן ישר לתוך הבור.
  • חבר יקר, חבר חביב, חרבן ישר לתוך הבור, אם ברצונך להפריש פרש שפוך חמתך על הבור ולא על הקרש.
  • חרבן בשקט, חרבן בנחת, ואל תשכח לנגב ת'תחת.
  • חרבן בשקט, חרבן בנחת, דמיין שהרס"ר נמצא מתחת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]