הומו לוזוננסיס
 הומו לוזוננסיס
| |
|---|---|
 | |
| תקופה | |
| כ-67–50 אלף שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף יבש |
| על־משפחה: | הומינואידים |
| משפחה: | הומינידיים |
| תת־משפחה: | הומיננאים |
| שבט: | הומיניניים |
| תת־שבט: | הומינינים |
| סוג: | אדם |
| מין: | הומו לוזוננסיס |
| שם מדעי | |
 Homo luzonensis2019 | |
| |
הוֹמוֹ לוזוננסיס (שם מדעי: Homo luzonensis; "הומו" מלטינית = אדם, "לוזוננסיס" = מהאי לוזון) הוא מין נכחד מן הסוג אדם, שהוגדר באפריל 2019 לתיאור עצמות מאובנות ושיניים של לפחות שלושה פרטים – שני מבוגרים וילד – שהתגלו החל משנת 2007 במערת קאיאו שבאי לוזון שבפיליפינים. השרידים מתוארכים לתקופה של 67 אלף עד 50 אלף שנה לפני זמננו, והם נבדלים בגודלם ובצורתם גם מעצמות אדם מודרני וגם מעצמות של מיני הומינינים נכחדים כמו הומו פלורסיינסיס והאדם הניאנדרטלי, הבדלים אשר לדעת מגליהם מצדיקים את סיווגם הראשוני כמין חדש למדע בסוג האדם[1]. ייתכן שמין זה התפתח מהומינינים קדומים יותר אשר הותירו כלי אבן המתוארכים לתקופה של 709 אלף שנה לפני זמננו באתר אחר באי לוזון[2].
מערת קאיאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערת קאיאו (Callao Cave) היא הנגישה ביותר מתוך מערכת של יותר מ-300 מערות אבן גיר בצפון האי לוזון שבפיליפינים. בשנת 1932 ביקר במערה המושל האמריקני תאודור רוזוולט, הבן, ובשנת 1935 הפך אותה לחלק מפארק לאומי, מן הראשונים שהוכרזו בפיליפינים. מוכרים במערה תשעה חדרים, שהגישה אל שניים מתוכם נחסמה כתוצאה מרעידות אדמה. הם עשירים בספלאותמים כמו זקיפים ונטיפים.
גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 2003 נחפרה מערת קאיאו על ידי צוות בראשות הארכאולוג הפיליפיני ארמנד סלבדור מיחארס מאוניברסיטת הפיליפינים בקזון סיטי, כדי לקבוע את השכבה המבדילה בין התקופה הפלאוליתית לתקופה הנאוליתית בהולוקן התיכון והעליון. בחפירה זו נחשפו כלי חלמיש בני עד 24 אלף שנה (תארוך פחמן-14 בלתי מכוייל). ממצאים אלו היו המניע לחפירה עמוקה יותר במערה החל משנת 2007, בשיתוף עם הגאולוג הגרמני ריינר גרין (Rainer Grün) מן האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, המתמחה בתיארוך מאובני הומינינים, ולקח חלק גם בתיארוך ממצאי הומו פלורסיינסיס באי פלורס.
בחפירה העמוקה נמצאו בתחילה בעיקר עצמות איילים פיליפיניים, אך בעומק של 275 ס"מ מתחת לרצפת המערה נמצאה עצם מסרק שלישית מכף הרגל הימנית של אדם, שמאוחר יותר סומנה CCH1 (ראשי תיבות באנגלית: הומינין מס' 1 ממערת קאיאו)[1]. דגימות מן העצם CCH1 ומשתי שיני אייל שנמצאו בעומק דומה תוארכו בשתי שיטות שונות: תיארוך רדיומטרי אורניום-תוריום ותהודה מגנטית אלקטרונית, לתקופה של לפחות 67 אלף שנה לפני זמננו. תארוך זה הפך את העצם למאובן ההומיניני הקדום ביותר שהתגלה עד אז בפיליפינים. מאובן האדם הקדום ביותר בפיליפינים עד לתגלית זו היה אדם מודרני מתקופה של 47 אלף שנה לפני זמננו, במערת טאבון באי פלאוואן. התגלית פורסמה בשנת 2010, במאמר מדעי ששייך את CCH1 לסוג האדם בלי להגדיר את המין, וציין כי היא קטנה מאוד במידותיה, ומתאימה גם לטווח הגדלים של הומו הביליס והומו פלורסיינסיס[3].
הגילוי הוביל להרחבת החפירות במערה ולמחקר נוסף של הממצאים, על ידי הצוות הפיליפיני בשיתוף עם הפלאואנתרופולוג הצרפתי פלורנט דטרויט ממוזיאון האדם ומן המרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת, ריינר גרין וחוקרים נוספים מאוניברסיטאות בצרפת ובאוסטרליה. בבדיקות הנוספות התגלו באותה שכבה 12 שרידי אדם נוספים: 7 שיניים טוחנות וקדם-טוחנות, 2 עצמות אצבעות מכף היד, 2 עצמות אצבעות מכף הרגל, ושבר של עצם ירך. דגימות מתוך שתיים מן העצמות תוארכו לתקופה של 50 אלף שנה ו-67 אלף שנה לפני זמננו בשיטת אורניום-תוריום. שרידים אלו השתייכו לשלושה פרטים שונים לפחות, שניים מהם מבוגרים וילד אחד. אפילו אותן שיניים שהשתייכו לפרטים בוגרים לפי מידת השחיקה שלהן היו בין השיניים הקטנות ביותר שהתגלו אי-פעם אצל הומינין בוגר כלשהו. לא התגלו עדיין עצמות גפיים שלמות מספיק כדי להעריך את גובהם של בעלי העצמות, אך נראה שבדומה לפלורסיינסיס ("הוביטים") הם היו נמוכי-קומה מאוד, אולי ננסיים בגודלם. הצוות הבינלאומי הגדיר רשמית את המין הומו לוזוננסיס (על שם האי לוזון) באפריל 2019, במאמר מדעי בכתב העת המדעי היוקרתי Nature[1].
החוקרים ניסו גם למצות DNA מתוך העצמות, כפי שכבר נעשה בהצלחה בכמה עצמות ניאנדרטלים, דניסובים ואדם מודרני מתקופות דומות. אך כמו בשרידים אחרים באזור הטרופי, למשל אלו של פלורסיינסיס, כשלו ניסיונות המיצוי עד למועד הגדרת המין באפריל 2019, קרוב לוודאי עקב החום והלחות אשר מזרזים התפרקות חומצות גרעין לאחר המוות[1].
אנטומיה ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט מאוד ידוע על האנטומיה והמורפולוגיה של לוזוננסיס, שכן המאובנים המעטים שהתגלו כוללים בעיקר עצמות שיניים ואצבעות. עם זאת, חוקרי המאובנים טוענים שהם שונים דים מאלו של כל מין הומיניני אחר, ולפיכך מצדיקים הגדרת מין חדש בסוג האדם[1].
לא התגלו גולגולות של לוזוננסיס, ולכן לא ניתן להעריך את נפח המוח אצלו. עצמות השלד שהתגלו מועטות וחלקיות מכדי להעריך את גודל גופו, אך לפי השיניים הקטנות מאוד הוערך שקומתו לא הייתה גבוהה מ-120 ס"מ, ואולי אף נמוכה יותר.
השיניים הקדם-טוחנות ממערת קאיאו דומות בגודלן לאלו של ספיינס ופלורסיינסיס, וקטנות מאלו של כל הומינין אחר. מאפיינים אנטומיים אחרים שלהם מזכירים קדם-טוחנות של אוסטרלופיתקים, אשר במידותיהן המוחלטות הן גדולות הרבה יותר. השיניים הטוחנות ממערת קאיאו קטנות אפילו מן הטוחנות של ספיינס ופלורסיינסיס, ולפיכך הן הטוחנות ההומיניניות הקטנות ביותר שהתגלו אי-פעם אצל פרט בוגר[1].
האנטומיה של עצמות אצבעות היד והרגל ממערת קאיאו אף היא מזכירה אנטומיה של אוסטרלופיתקים, ובפרט עצם אצבע רגל מעוקלת בדומה לעצמות אצבעות אוסטרלופיתקים, ועשויה לרמז על התאמה לטיפוס על עצים[1]. התאמות לטיפוס נחשבו זמן רב ליוצאות דופן במינים המאוחרים של סוג האדם, הנתפס בדרך-כלל כשוכן קרקע מובהק, אך לאחרונה הוצעו גם בבדיקת שלדי פלורסיינסיס והומו נאלדי.
תפוצה וביוגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיליפינים והאי לוזון בצפונם נמצאים ממזרח למדף סונדה, שעומקו כיום רק כמאה מטרים מתחת לפני הים, ובשיאה של תקופת הקרח של הפליסטוקן, כאשר מפלס פני הים היה נמוך יותר, איחד את מרבית איי סונדה הגדולים כמו ג'אווה, סומטרה ובורנאו עם יבשת אסיה. ייתכן שגם כמה מאיי הפיליפינים היו מחוברים למדף סונדה בתקופה זו, ובכל מקרה המצרים ביניהם צרים ורדודים אף כיום.
מבחינת עולם החי שבו משויך האי לפאונה של וולאסאה (Wallacea), על שמו של חוקר הטבע הבריטי אלפרד ראסל וולאס, שחקר את עולם החי של איי אינדונזיה במחצית השנייה של המאה ה-19, והסיק את עקרון הברירה הטבעית במקביל ובאופן בלתי-תלוי מצ'ארלס דרווין. וולאס זיהה באיים את העדויות להגירתם של מיני בעלי-חיים וצמחים מאסיה ומאוסטרליה, באותו אופן שבו זיהה דרווין את העדויות להגירתם של מינים מיבשת אמריקה הדרומית לאיי גלאפגוס. בין המינים שנדדו מיבשת אסיה לאי לוזון היו מיני קרנפים שעצמותיהם הטבוחות התגלו יחד עם כלי אבן מלפני כ-700 אלף שנה[2].
אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| לוח זמנים פרהיסטורי | ||
|---|---|---|
| תקופה | אירועים (אלפי שנים לפני זמננו) | |
| פלאוליתית תחתונה |
| |
| פלאוליתית תיכונה |
| |
| פלאוליתית עליונה |
| |
ממצאי הומו לוזוננסיס מלוזון מזכירים מבחינות רבות את ממצאי הומו פלורסיינסיס מן האי פלורס, והמגלה ארמנד סלבדור מיחארס אף ציין שתגלית פלורסיינסיס בשנת 2003 הייתה מניע עיקרי להחלטתו להעמיק את החפירות במערת קאיאו לשכבות עתיקות יותר. שני מינים אלו מתוארכים לאותה תקופת זמן של התקופה הפלאוליתית התיכונה, יותר מ-50 אלף שנה לפני זמננו; שניהם קטני-גוף מאוד; שניהם בעלי כמה תכונות שלד "פרימיטיביות" המזכירות מיני אדם קדומים בהרבה ואף אוסטרלופיתקים, שלא התגלו עד עתה מחוץ ליבשת אפריקה; שניהם התגלו במערות באיים טרופיים מבודדים יחסית בארכיפלג המלאי; ובשני איים אלו התגלו עדויות ליישוב אדם מתקופה עתיקה אף יותר, מאות אלפים עד כמיליון שנה לפני זמננו, אשר עשויים להיות אבות קדמונים של מינים אלו.
ואולם חופרי מערת קאיאו אינם סבורים שממצאי פלורס ולוזון שייכים למעשה לאותו המין. בנוסף על ההבדלים האנטומיים שנמצאו ביניהם, קשה לדמיין קשר בין שתי האוכלוסיות מכיוון שאיים מבודדים אלו רחוקים זה מזה יותר מ-2,500 ק"מ בים. אין עדות שטכנולוגיה כלשהי של כלי שיט עמדה לרשות לוזוננסיס ופלורסיינסיס, או לרשות בני-אדם כלשהם לפני ספיינס המודרני, והגירתם לאיים מבודדים ניתנת לאותו הסבר של הגירת בעלי-חיים יבשתיים אחרים לאיים, כגון ציפה על גזעי עצים שנסחפו באקראי לים, אולי בסופות טייפון או בגלי צונאמי האופייניים לאזור זה.
ייתכן איפוא שפלורסיינסיס ולוזוננסיס התפתחו באופן בלתי-תלוי באבולוציה מתכנסת, כל אחד על האי שלו, מאב קדמון משותף שהתפשט ברחבי הארכיפלג המלאי. אב קדמון זה היה עשוי להיות ספיינס, אך אפשרות זו אינה סבירה מכיוון ששני המינים מתוארכים לתקופה קדומה מזו של ממצאי ספיינס העתיקים ביותר בארכיפלג המלאי, ולפי ממצאים קדומים אף יותר ייתכן ששהו באיים אלו במשך מאות אלפי שנים, היינו הרבה לפני התפתחותו של ספיינס באפריקה. לפי השערה סבירה יותר, האב הקדמון המשותף היה הומו ארקטוס, אשר היגר מיבשת מוצאו אפריקה לאסיה לפני לפחות 1.8 מיליון שנה, ואשר מאובנים שלו ידועים מן האי ג'אווה בארכיפלג המלאי מלפני עד 1.5 מיליון שנה. ממצא נוסף קדום משמעותית מן הממצאים הידועים הראשונים של ספיינס בדרום-מזרח אסיה הם כלי אבן שהתגלו עם עצמות טבוחות של פיל סטגודון גמדי נכחד באי סולאווסי בארכיפלג המלאי מלפני כ-200 אלף שנה[4], ועשויות אף הן לייצג ענף שהתפתח מאותו אב קדמון.
השערה שלישית שהועלתה בנוגע למוצאו של פלורסיינסיס, ועשויה להסביר גם את מוצא לוזוננסיס, היא במין שמוצאו קדום משל ארקטוס, אולי הומו הביליס או אף אוסטרלופיתקים. השערה זו מתבססת בעיקר על תכונות אנטומיות "פרימיטיביות" בשלדי פלורסיינסיס, וגם במאובני לוזוננסיס נמצאו כמה תכונות המזכירות אוסטרלופיתקים, כגון עצם האצבע המעוקלת העשויה להעיד על התאמה לטיפוס על עצים. הקושי בהשערה זו הוא שעצמות הביליס ואוסטרלופיתקים מעולם לא נמצאו מחוץ לאפריקה[5].
ממצאי הומו לוזוננסיס תואמים תפיסה נפוצה יותר ויותר של האבולוציה של האדם בפליסטוקן, לפיה אבולוציה זו הייתה מתפצלת בצורת "שיח", ולא עולה בצורת "סולם" באופן קווי. מתקופתו של לוזוננסיס מוכרים כיום לפחות ארבעה מינים או אוכלוסיות אדם נוספות מרחבי העולם הישן: ספיינס מודרני, ניאנדרטלים, האדם הדניסובי ופלורסיינסיס, ומתקופה מעט יותר קדומה מוכרים בנוסף גם הומו היידלברגנסיס, הומו ארקטוס והומו נאלדי. יש בכך משום רמז נוסף שהמצב הקיים, בו שרד רק מין אחד בענף האדם, הוא מצב בלתי-רגיל יחסית, הנובע אולי מכך שמין זה, בהתפשטותו לכל יבשות ואיי כדור הארץ, דחק את רגלי כל שאר המינים ואוכלוסיות האדם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יונת אשחר, מין לא מוכר של אדם קדמון התגלה בפיליפינים. באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, מכון ויצמן למדע, 11 באפריל 2019.
- ניק פלמינג, קרוב משפחה אנושי בלתי מוכר התגלה במערה בפיליפינים, חדשות Nature, אפריל 10, 2019. (באנגלית)
- קארל זימר, מין אנושי חדש שחי במערה בפיליפינים. הניו יורק טיימס, אפריל 10, 2019. (באנגלית)
- ליזי ווייד, מין חדש של בני-אדם עתיקים התגלה בפיליפינים, Science, אפריל 10, 2019. (באנגלית)
- הומו לוזוננסיס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- הומו לוזוננסיס, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Détroit, F., et al (2019). A new species of Homo from the Late Pleistocene of the Philippines. Nature, 568, 181–186
- ^ 1 2 Ingicco, T., et al (2018). Earliest known hominin activity in the Philippines by 709 thousand years ago. Nature, 557(7704), 233.
- ^ Mijares, A. S., et al. (2010). New evidence for a 67,000-year-old human presence at Callao Cave, Luzon, Philippines. Journal of human evolution, 59(1), 123-132
- ^ Gerrit D. van den Bergh et al (2016) Earliest hominin occupation of Sulawesi, Indonesia. Nature. Vol. 529, pp. 208–211; doi:10.1038/nature16448
- ^ Tocheri, M. W. (2019). Previously unknown human species found in Asia raises questions about early hominin dispersals from Africa. Nature News and Views