הונאה בבעלי חיים

הונאה בבעלי חיים היא העברה של מידע שגוי על ידי בעל חיים או צמח מאחד לאחר, באופן שמטעה את בעל החיים השני, ובכך מקנה להונה יתרון. בניגוד לרמאות בבעלי חיים, הונאה היא פעולה הגורמת לתגובה של הקורבן בעוד שיוזם ההונאה ממתין לתגובה זאת. הונאה מחייבת ידע או ניסיון מוקדם, שתגובה על ההונאה תתקיים בהינתן שמתקיים אירוע, כמו התקפה או צייד, נוכחות אויב או טרף. הונאה איננה חד-פעמית למקרה יחיד, אלא תגובה חוזרת, לעיתים מורשת, ולעיתים נלמדת.^[1]

הונאה אמיתית

קיימים סוגי הונאה שאינם נשלטים על-ידי תגובה רצונית (למשל הסוואה על-ידי צבע משבש או צבעי אזהרה), לעומת הונאה הנמצאת תחת שליטה רצונית הכוללת לעיתים אלמנט של למידה. רוב מקרי הונאה בבעלי חיים כוללים התנהגות אינסטינקטיבית פשוטה, כמו חתול המקמר את גבו ומרים את ראשו כאשר הוא מותקף כדי שייראה לתוקף גדול ומפחיד יותר. ישנן דוגמאות מעטות יחסית להתנהגות בעלי חיים שניתן להשוות להונאה המניפולטיבית האופיינית לבני האדם, הכוללת תכנון מוקדם, שהיא "הונאה טקטית". כדי לבצע הונאה טקטית, גם בהתקפה וגם בהגנה, חייב ההונה לצפות מראש שרשרת התרחשויות של פעולה ותגובה. ומכאן נגזרות התובנות הבאות:

לבעלי חיים יש תובנות על המתרחש סביבן.
תובנה של חיות שונות יכולה לפרש מופעים שונים כאמיתיים בעוד שרק מופע אחד נכון והאחרים מטעים.
אפשר לגרום לתובנה של החיה לפרש מיצג שגוי כאמיתי.

הונאה אמיתית דורשת מהונה יכולת מנטלית לחזות מראש מיצגים שונים של המציאות. מדעני התנהגות בעלי חיים נזהרים מלפרש מקרה יחיד של התנהגות כהונאה אמיתית, ומסבירים אותו באמצעות תהליכים מנטליים פשוטים יותר כמו אסוציאציות נלמדות. לעומת זאת, פעילויות אנושיות כמו הונאה צבאית הן בהחלט מכוונות, גם כאשר הן כוללות שיטות כמו הסוואה והטעיה המקבילות פיזית לשיטות הסוואה בהן משתמשים בעלי חיים.^[2]

רמות של הונאה

החוקר רוברט מיטשל (Robert Mitchell) מונה ארבע רמות של הונאה בבעלי חיים:^[3]

הונאה ברמה הראשונה: בעל חיים פועל כיוון שאינו יכול לעשות אחרת, הוא מתוכנת להטעות בצורה מסוימת. לדוגמה, מופע של כתמי עיניים כוזבים כמו סימנים על כנפי פרפרים המצביעים על כך שראשיהם נמצאים בקצה האחורי של גופם ויהוו יעד לתקיפה במקום הראש ככלי עזר לבריחה, או סימני אזהרה שמטרתם לגרום לטורפים להיראות בטוחים.
הונאה ברמה השנייה: פעולה מתוכנתת של התנהגות כאשר מזוהה בעל חיים בקרבתו. דוגמאות לכך כוללות טורף המתנהג באופן שמסתיר את כוונותיו בקרבת טרף, או זחל של פרפר המציג מופע מאיים כדי להרתיע טורף.
הונאה ברמה שלישית: כרוכה בלמידה, ומבוססת על ניסוי וטעיה. דוגמה לכך היא הצגת פגיעות מזויפת כדי למשוך או להסיט את תשומת הלב של טורף: לדוגמה, ציפור המזהה סכנה לגוזליה מתנהגת כפצועה על מנת למשוך טורף הרחק מאפרוחיה חסרי ההגנה.
הונאה ברמה הרביעית: כוללת הכרה באמונות של בעלי חיים אחרים, כלומר חשיבה מסדר שני. זו יכולה להיות הונאה כמו במקרה של שימפנזה המטעה שימפנזים אחרים כדי להסתיר מקור מזון.

ארבע הרמות קיימות בטבע, חלקן גם בחיידקים ובצמחים, כאשר הרמות השלישית והרביעית ייחודיות לבעלי חיים.^[4]

הונאה ברמה הראשונה: חיקוי והסוואה

ברמה הראשונה תגובת החיה מתוכנתת ומובנית מראש להטעיה מסוימת ורק לה. לדוגמה, כתמי עיניים כוזבים כמו סימנים בקצה הכנפיים של פרפרים המציגים מראה של ראש ומחושים, או כתם המדמה עין בדג הפרפרון. טורף יטעה, יתקוף מאחור ובכך עולה סיכוי ההימלטות.

חיקוי

חיקוי הוא מופע או התנהגות, המאפשר תצוגה של מין אחד כמין אחר. המופע יכול להתבטא במראה חזותי, בהתנהגות, בצליל או בריח. ישנם סוגים רבים של חיקוי כאשר לעיתים ניתן לשלב ביניהם.^[5] חיקוי שמטרתו הגנה מאפשר לבעל החיים יתרון במפגש עם טורף, על ידי כך שהוא מציג לאויבו תדמית שונה מהמציאות. לדוגמה, גמל שלמה פורש את גפיו הקדמיות החזקות כדי לאיים על יריב. גמלי שלמה צעירים לאחר בקיעתם לעיתים נוהגים כך מול יריבים למרות שהשלד החיצוני שלהם עדיין רך, כך שלמעשה אינם יכולים לממש את האיום מבלי להינזק. מכך ניתן להסיק שהתגובה מתוכנתת ולא נלמדת.^[6]

בחיקוי תוקפני, טורפים או טפילים מתחזים למינים לא מזיקים, כך שהם יכולים להתקרב או למשוך אליהם טרף.^[7] לדג המלאך (angelfish) ממשפחת החכאים יש חוט דמוי חכה ("האיליציום") הבולט מאמצע הראש מעל העיניים ומסתיים בצמיחה של תוסף מאיר (רקמה המכילה חיידקים מאירים ("האסקה")). הדג מניע את התוסף כדי שיראה כמו תולעת קטנה, כדי לפתות דגים הטורפים תולעים להתקרב מספיק כדי שהדג יטרוף אותם.^[8] הונאה דומה קיימת בגחליליות: זכרים נמשכים למה שנראה כנקבה מוכנה להזדווגות אבל נופלים במלכודת של נקבות חיפושית טורפת מהמין פוטוריס (Photuris – חיפושית טורפת ממשפחת Lampyridae), המצויה בצפון אמריקה, שמייצרת אור בדומה לגחלילית. חיפושיות אלה פולטות הבזקי אור הדומים להבזקים של גחליליות נקבות המוכנות להזדווגות מהסוג Photinus (אנ'). זכרים של גחליליות מסוגים שונים נמשכים ל"נשים קטלניות" אלו, מכיוון שהחיפושיות הטורפות יכולות לזהות את הזכר ולפלוט את האותות המתאימים לו.^[9]

בחיקוי עצמי, איבר גוף אחד של בעל חיים מדמה איבר אחר, כך עשוי הטורף לטעות ולתקוף איבר שגוי ובכך לסייע לקרבן להימלט. וגם לעזור לטורפים להיראות תמימים. דוגמאות לכך כוללות התנהגות והסוואה של גמל שלמה שמאפשרת לניצוד להתקרב לטווח הציד, כתמים דמויי עיניים על כנפיים של עשים, פרפרים וגם על סנפירים של דגים. סימנים כהים וגדולים אלו מסייעים לנתקף להימלט כאשר הטורף תוקף מטרה כוזבת. לדוגמה, תכילתן ההרנוג (lolus glaucus) מציג תדמית מזויפת של ראש בחלק האחורי של גופו וכך גדלים סיכוייו לשרוד כיוון שהתקפה על קצה הכנף מסכנת אותו פחות מאשר התקפה על הראש.^[10]

הסוואה

ערך מורחב – הסוואה בעולם החי

הסוואה נעזרת בשילוב של חומרים, צבעוניות או התנהגות המסייעים להטעות טורף על ידי טשטוש ראייתו (קריפסיס) או על ידי הטעייתו בחקיינות (מימזיס) כמשהו אחר. ישנן שיטות רבות להשגת קריפסיס. אלה כוללות התאמה לסביבה, צבע משבש, ביטול צל, שינויי צורה, התנהגות מוזרה, הסוואה בתנועה, מראה עור משתנה, הצללה נגדית, בליעת אור או תאורה נגדית, שקיפות והברקה כדי להתמזג עם הסביבה. מינים רבים כמו זיקית מסוגלים לשנות את צבעם ולהתאים את המופע והצבע בהתאם לצבע והתכסית שבסביבה, כדי להידמות לסביבתם. לדוגמה, שממיות מסוג שממית רחבת-זנב (Uroplatus) יכולות להיעלם לחלוטין ברקע שסביבן, אפילו לצופה קרוב. באופן דומה, חרגוליים, ממשפחת חרקים דמויי חגבים הנפוצים ברחבי העולם, פעילים בלילה ומשתמשים בצבעי ההסוואה שלהם כדי להישאר נסתרים במהלך היום. ביום הם נשארים דוממים לחלוטין, לעיתים קרובות בתנוחה שמגבירה את יעילות ההסוואה שלהם.^[11]

הונאה ברמה השנייה: התנהגות מתוכננת

ברמה השנייה בעל חיים מבצע התנהגות מתוכננת כאשר הוא מאתר אויב או טרף. דוגמאות לכך כוללות התנהגות טורף המתחזה לבלתי מזיק ומאפשר התקרבות לטרפו.

מתחזה למת

צורה של הטעיה שכבר נחקרה היטב היא התחזות למת, המכונה "משחק מת" או "הצגה של אופוסום", אם כי מומחים משתמשים במונחים "שיתוק טוני" או "תנטוזיס". מגוון רחב של בעלי חיים כמו לטאות, ציפורים, מכרסמים וכרישים, מתנהגים כמתים כדרך להתגוננות נגד טורפים, שכן טורפים בדרך כלל תוקפים רק טרף חי.^[12]

ניסויי ברירה מלאכותית בחיפושיות הראו כי קיימת שונות תורשתית למשך זמן ההתחזות למת כאשר טורף מוצג להם. אלו שנקטו במשך זמן התחזות ארוכה יותר זכו ביתרון סלקטיבי על פני הנצפים שהגיבו בשיתוק למשך זמן קצר יותר.^[13] ציפורים לעיתים קרובות מתחזות למתות כדי להימלט מטריפה; לדוגמה, נמצא ששיתוק טוני אצל שליו מפחית את הסבירות להתקפות של חתולים.^[14]

התחזות למת עשויה למלא תפקיד גם ברבייה. לדוגמה, אצל עכביש מסוג Pisaura mirabilis, הזכר לפעמים מתחזה כך כדי להימנע מלהיטרף על-ידי הנקבה במהלך ההזדווגות.^[15] מאידך, במקרים מסוימים התחזות למת משמשת את הטורף. לדוגמה, דג הציקליד הטורף מהמין אמנון רדום ליבינגסטוני (Nimbochromis livingstonii) שוכב על צידו במשקעי קרקע הים עד שמתקרבים אליו דגים אוכלי נבלות שנמשכים למה שנראה כדג מת, ואז האמנון נוטש את העמדת הפנים, מתיישר ותוקף את אוכלי הנבלות.^[16]

הונאה שמסתיימת בסימביוזה

נחושתן-נמלים גלילי הוא פרפר ממשפחת הכחליליים. המין נפוץ במזרח התיכון מטורקיה ועד צפון איראן ועיראק, אך בישראל הפרפר בסכנת הכחדה.^[17] הנקבה מטילה את ביציה על שיחים וגבעולים, בסמוך לקיני נמלים מסוג לבובית. הנקבה מפרישה פרומונים המושכים את הנמלים שבעקבות זאת מכניסות אותן לקן, ומטפלות בזחלים לאחר התבקעותם ועד התגלמותם. מחקרים הראו שהזחלים מפרישים "טל דבש" – נוזל מתוק המשמש לנמלים מזון. יחסים סיביונטיים דומים קיימים בין כנימות עלים ונמלים.^[17]

הונאה של בעלי חיים על-ידי צמחים

יחסים בין צמחים לבעלי חיים בדרך כלל הם יחסים סימביונטיים. הצמח זקוק להעברה של האבקה (הגמטה הזכרית) מהאבקנים, אל השחלה דרך עמוד העלי. האבקה הדדית בין צמחים מקנה יתרון של רבגוניות גנטית על האבקה עצמית שאין בה שונות, ולכן פחות עמידה בתנאי סביבה משתנים. בתמורה הצמח מעניק למאביק (חרק, ציפור, עש, וגם מכרסמים קטנים) צוף המופרש מצוּפנים שבתחתית הפרח. אבל ישנם צמחים שפיתחו שיטות הונאה כדי לפתות מאביקים מבלי להעניק להם תמורה.

דוגמאות

הדבורנית היא סוג של צמח במשפחת הסחלביים המונה מינים רבים. הדבורניות נפוצות במיוחד במדינות אגן הים התיכון, אם כי אזור תפוצתה משתרע על פני כל אירופה, החל מנורווגיה בצפון, רוסיה ואיראן, ועד לצפון אפריקה. פרח הדבורנית דומה בצורה ובצבע לנקבה של דבורת הבר, והיא אף מפיצה פרומון המושך אליו זכרים מאותו מין של דבורה. הזכר, במאמציו להזדווג, נמשך ללשונית הפרח ונצמד לאבקנים שבפרח. משהתאכזב הוא מנסה מזלו על פרח אחר וכך מעביר את האבקה לפרח אחר שבו השחלה מפותחת והאבקנים לא מפיקים אבקה. בישראל ישנם מספר מינים של דבורניות, כאשר כל מין התאים עצמו בצורת הפרח והפרומון המופרש לזכרים של מין דבורה אחר. לוף הוא סוג צמח בעל פרחים במשפחת הלופיים. הלוף מצוי באירופה, אמריקה הצפונית ובמערב ומרכז אסיה, ורבים ממיניו נפוצים באגן הים התיכון. בארץ נפוץ הלוף הארץ-ישראלי. למיני הלוף השונים עלה מתחל (עלה שעוטף את הפרח) רחב ובולט, בדרך כלל בצבע חום - אדום ומפריש ריח חזק של בשר מקולקל או של פרי רקוב (לכל מין ריח ומראה שונה, וכך אין הפריה בין מינים). חרקים הנמשכים למראה ולריח, כמו זבוב הבשר וזבוב התסיסה מתקדמים לאורך המתחל שהוא לח וחלק, ומחליקים פנימה, לחלל הפנימי של הפרח, שם הם נלכדים עד שמבשילים האבקנים והמתחל מתייבש. בדרכם החוצה הם מתכסים באבקה, ויוצאים רק כדי להמשך שוב לפרח במצב הבשלה של השחלה, ולמלכודת חדשה. מבנה פרח הלוף מוצג באיור שמשמאל.^[18]

הונאה ברמה השלישית: התנהגות נלמדת

הרמה השלישית כוללת למידה ומבוססת על ניסוי וטעיה. דוגמה לכך היא הצגת הסחת דעת על-ידי התחזות לפצוע כדי למשוך או להסיט את תשומת הלב: למשל התנהגות של עורבני המתחזה לפצוע כדי למשוך תשומת לב של טורף ולהרחיקו מגוזליו חסרי ההגנה.^[19]

התחזות לצורך הסחת דעת

ערך מורחב – התנהגות בעלי חיים

הונאה לצורך הסחת דעת, הידועה גם כמיצג הסטה (הזזת הטורף אל מחוץ לטווח הסכנה) ומיצג הסחה, (משיכת תשומת הלב של הטורף)^[20] הן התנהגויות של ציפורים כדי להרחיק טורף מהקן או מהאפרוחים.^[21] התנהגות זו מוכרת מזה זמן רב, תוארה לראשונה על ידי אריסטו במאה ה-4 לפני הספירה, ומתקיימת גם אצל דגים.^[22] דוגמה מוכרת היא תצוגת כנף שבורה הנראית אצל סיקסק, חופמים וציפורים המקננות על האדמה. בהתחזות זו, הציפור מתרחקת מהקן שלה כשכנף אחת נגררת על הקרקע, כך שלטורף נראה שהיא מטרה קלה, ובכך מסיחה את תשומת ליבו מהקן. ברגע שהציפור רחוקה מספיק היא "מחלימה" ועפה במהירות.^[23]

הונאה של פונדקאי – תורשתית ונלמדת

הונאת פונדקאי היא הונאה שמשלבת תגובות אינסטינקטיביות ולמידה ביחסים שבין טפיל לפונדקאי.

קוקיה מצויצת (שם מדעי: Clamator glandarius) היא מין של קוקייה אירו אסייתית ממשפחת ה-Cuculidae ואחת משתי הקוקיות הנפוצות בארץ ישראל. היא מטילה את ביציה בקנים של צפרים אחרות, כמו עורב, עורבני, וגם צפרים קטנות כמו בולבול ושחרור. כדי להגיע לקן גם כשאחד ההורים נמצא בסמוך – ולהטיל ביצה, היא מבצעת שורה של מעשי הונאה כמו הטעיה, הסתתרות והסוואה. הגוזל הבוקע מתחיל מייד בתנועות אינסטיקנטיביות להשליך את הביצים שבקן. בקצה המקור הוא מצויד בשן שבהמשך נושרת ובעזרתה הוא פוצע את הגוזלים האחרים שבקן. בדרך כלל נשאר גוזל הקוקייה יחידי בקן. הפונדקאים, הורים מאמצים בעל כורחם, מאכילים ומטפלים בו כאילו היה צאצא שלהם. לכל הגוזלים (להבדיל מאפרוחים) יש טבעת של עור צהוב סביב מקורם. כאשר מתקרבים ההורים הם פוערים מקור ומשמיעים קריאות ייחודיות למין. מתברר שהתמונה של הטבעת הצהובה סביב הלוע האדום, מעוררים את רפלקס האכלה של הפונדקאי. גוזל קוקיה גם מבצע קריאות, תנועות גוף ופעירת מקור האופייניים לציפור הפונדקאית, ומכאן שחלק מתגובות ההונאה הן נלמדות. ההורים המאמצים ממשיכים לטפל בו גם בשלב הפרחוני, לאחר עזיבת הקן. בשלב מסוים של הפרחון מבקרת אותו הקוקייה, מאכילה אותו וכנראה גם מבצעת הטבעה, כך שפרחון מכיר את בני מינו.^[24]

הונאה עצמית

הונאה עצמית היא תהליך של הכחשה או שכלון (רציונליזציה) של הרלוונטיות, מידת המשמעותיות או החשיבות של ראיות, אשר מנוגדות לתפיסתו או לאמונתו של המכחיש, או טיעון הגיוני הסותר את תפיסתו או אמונתו של המכחיש.

מיטשל Robert Mitchell הציע כי הונאה עצמית וגם אשליה מתרחשות כאשר ה"רמאי" ומושא ההונאה הם אותו פרט. מדענים חלוקים בדעותיהם האם הונאה עצמית נעשית בכוונה. לדעת מיטשל וקריסטינה קרסט ניתן לנתח התכוונות רק ברמה השלישית, שאיננה מערבת הכרה במה שהאחר מאמין לפעולה, הונאה עצמית תוארה בסרטן הדק ("Cherax dispar"). בניסוי הוא מראה תעוזה שמעבר לכוחותיו. הפילוסופית קריסטינה שקרסט (Kristina Šekrst) משתמשת בממצאים כדי להראות שכאשר מתקיימת הונאה עצמית, אזי התגובה תהיה תואמת להונאה, כלומר לפחות ברמה השלישית של הונאה של מיטשל. האקולוג האבולוציוני מייקל אנג'ילטה (Michael Angilletta) ועמיתיו מראים שכדי להדגים הונאה עצמית אדפטיבית החוקרים חייבים לכמת את העלות והתועלת שתיגרם מהתעלמותו מיכולתיו האמיתיות. במקרה של הסרטן הדק ההונאה משדרת התעלמות מיכולתיו האמיתיים כאשר הסרטנים הגבירו או נמנעו מתוקפנות.^[25]^[4]

מיכאל אנג'ילטה ועמיתיו קבעו שני תנאים להונאה עצמית. ראשית, פרטים תוקפניים חייבים להגביר את מיצג התוקפנות שלהם באמצעות אותן מחוות שמקובלות גם אצל פרטים שאינם תוקפניים. שנית, גם פרטים תוקפניים וגם פרטים נורמטיביים חייבים להגביר את התוקפנות בהתאם לאיכות הצגת המחוות, ללא קשר לאיכותם בפועל. אם שני התנאים מתקיימים, ברירה טבעית יכולה להוביל לגנוטיפים עם מודעות מועטה או ללא מודעות כלל להונאה העצמית שלהם.^[25]

הונאה ברמה הרביעית: הרמה הטקטית

ברמה הרביעית, ההונאה כוללת הכרה והבנה של התנהגות של בעלי חיים אחרים, כלומר, חשיבה מסדר שני. כמו כאשר שימפנזה מטעה שימפנזים אחרים כדי למנוע מהם לגלות מקור מזון. סוג זה של הונאה אופייני לבני אדם, אך רמה זו תואמת גם מימוש התכוונות מסדר גבוה יותר. הונאה טקטית או פונקציונלית משתמשת באותות או מיצגים מהרפרטואר הרגיל של בעל חיים כדי להטעות או לרמות פרט אחר.^[26]^[19]

ראו גם

הערות שוליים

^ Robert W. Mitchell, Nicholas S. Thompson, Deception: Perspectives on Human and Nonhuman Deceit, State University of New York Press, 1985-12-01, ISBN 978-1-4384-1332-7. (באנגלית)
^ "Hiding in plain sight: the science behind military camouflage". UF Pro, part of Mehler Systems. 27 במרץ 2022. it's quite deliberate and wholly guided by science. {{cite web}}: (עזרה)
^ Robert W. Mitchell, Nicholas S. Thompson, Deception: Perspectives on Human and Nonhuman Deceit, SUNY Press, 1986-01-01, ISBN 978-0-88706-107-3. (באנגלית)
^ ¹ ² Šekrst, Kristina (2022). "Everybody lies: deception levels in various domains of life". Biosemiotics. 15 (2): 309–324. doi:10.1007/s12304-022-09485-9. {{cite journal}}: (עזרה)
^ King, R. C.; Stansfield, W. D.; Mulligan, P. K. (2006). A Dictionary of Genetics (7th ed.). Oxford: Oxford University Press. p. 278. ISBN 978-0-19-530762-7.
^ San Juan, A. (1998). "Stomatopod biology". אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
^ Smith, William John (2009). The behaviour of Communicating: an ethological approach. Harvard University Press. p. 381. ISBN 978-0-674-04379-4. Others rely on the technique adopted by a wolf in sheep's clothing—they mimic a harmless species. ... Other predators even mimic their prey's prey: angler fish (Lophiiformes) and alligator snapping turtles Macroclemys temmincki can wriggle fleshy outgrowths of their fins or tongues and attract small predatory fish close to their mouths.
^ Young, Richard Edward (באוקטובר 1983). "Oceanic Bioluminescence: an Overview of General Functions". Bulletin of Marine Science. 33 (4): 829–845. {{cite journal}}: (עזרה)
^ Lloyd, J. E. (6 באוגוסט 1965). "Aggressive Mimicry in Photuris: Firefly Femmes Fatales". Science. 149 (3684): 653–654. Bibcode:1965Sci...149..653L. doi:10.1126/science.149.3684.653. PMID 17747574. {{cite journal}}: (עזרה)
^ Robbins, Robert K. (בנובמבר 1981). "The "False Head" Hypothesis: Predation and Wing Pattern Variation of Lycaenid Butterflies". The American Naturalist. 118 (5): 770–775. doi:10.1086/283868. {{cite journal}}: (עזרה)
^ הסוואה והתרעה: מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?, באתר מסע אחר
^ Pasteur, Georges (1982). "A classificatory review of mimicry systems". Annual Review of Ecology and Systematics. 13 (1): 169–199. Bibcode:1982AnRES..13..169P. doi:10.1146/annurev.es.13.110182.001125. JSTOR 2097066.
^ Miyatake, T.; Katayama, K.; Takeda, Y.; Nakashima, A.; Sugita, A.; Mizumoto, M. (2004). "Is death–feigning adaptive? Heritable variation in fitness difference of death–feigning behaviour". Proceedings of the Royal Society of London. Series B: Biological Sciences. 271 (1554): 2293–2296. doi:10.1098/rspb.2004.2858. PMC 1691851. PMID 15539355.
^ Forkman, B.; Boissy, A.; Meunier-Salaün, M.-C.; Canali, E.; Jones, R.B. (2007). "A critical review of fear tests used on cattle, pigs, sheep, poultry and horses". Physiology & Behavior. 92 (3): 340–374. doi:10.1016/j.physbeh.2007.03.016. PMID 18046784.
^ Hansen, L.S.; Gonzales, S.F.; Toft, S.; Bilde, T. (2008). "Thanatosis as an adaptive male mating strategy in the nuptial gift–giving spider Pisaura mirabilis". Behavioral Ecology. 19 (3): 546–551. doi:10.1093/beheco/arm165.
^ Helfman, G.S., Collette, B.B. and Facey, D.E., (1997). The Diversity of fishes. Wiley-blackwell. pp. 324. מסת"ב 978-0-86542-256-8
^ ¹ ² סקר נחושתן נמלים גלילי (כחליל הגליל), באתר החברה להגנת הטבע
^ הסיפור המופלא של הפרחים ושל החרקים המאביקים אותם, באתר kotar.cet.ac.il
^ ¹ ² Mitchell, Robert W. (1986), "A framework for discussing deception", in Mitchell, Robert W.; Thompson, Nicholas S. (eds.), Deception, Perspectives on Human and Nonhuman Deceit, SUNY Press, pp. 21–29, ISBN 978-1438413327
^ Armstrong, Edward A. (2008). "Diversionary Display". Ibis. 91 (2): 179–188. doi:10.1111/j.1474-919X.1949.tb02261.x.
^ Barrows, E. M. (2001). Animal behaviour desk reference (2nd ed.). CRC Press. p. 177. ISBN 0-8493-2005-4.
^ Ruxton, Graeme D.; Sherratt, Thomas N.; Speed, Michael P. (2004). Avoiding Attack: The Evolutionary Ecology of Crypsis, Warning Signals and Mimicry. Oxford. p. 198. ISBN 0-19-852859-0.
^ Baskett, T. S.; Sayre, M. W.; Tomlinson, R. E. (1993). Ecology and Management of the mourning dove. Stackpole Books. p. 167. ISBN 0-8117-1940-5.
^ ציפורים, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il (באנגלית)
^ ¹ ² Angilletta, Michael; Kubitz, Gregory; Wilson, Robbie (2019). "Self-deception in nonhumananimals: Weak crayfish escalated aggression as if they were strong". Behaviour al Ecology. 30 (5): 1469–1476. doi:10.1093/beheco/arz103.
^ Byrne, Richard; Whiten, A. (1991). "Computation and mindreading in primate tactical deception". In Whiten, A. (ed.). Natural Theories of Mind: Evolution, Development and Simulation of Everyday Mindreading. Cambridge: Basil Blackwell. pp. 127–141.

[1] Robert W. Mitchell, Nicholas S. Thompson, Deception: Perspectives on Human and Nonhuman Deceit, State University of New York Press, 1985-12-01, ISBN 978-1-4384-1332-7. (באנגלית)

[2] "Hiding in plain sight: the science behind military camouflage". UF Pro, part of Mehler Systems. 27 במרץ 2022. it's quite deliberate and wholly guided by science. {{cite web}}: (עזרה)

[3] Robert W. Mitchell, Nicholas S. Thompson, Deception: Perspectives on Human and Nonhuman Deceit, SUNY Press, 1986-01-01, ISBN 978-0-88706-107-3. (באנגלית)

[Sekrst-4] ¹ ² Šekrst, Kristina (2022). "Everybody lies: deception levels in various domains of life". Biosemiotics. 15 (2): 309–324. doi:10.1007/s12304-022-09485-9. {{cite journal}}: (עזרה)

[5] King, R. C.; Stansfield, W. D.; Mulligan, P. K. (2006). A Dictionary of Genetics (7th ed.). Oxford: Oxford University Press. p. 278. ISBN 978-0-19-530762-7.

[6] San Juan, A. (1998). "Stomatopod biology". אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)

[Smith2009-7] Smith, William John (2009). The behaviour of Communicating: an ethological approach. Harvard University Press. p. 381. ISBN 978-0-674-04379-4. Others rely on the technique adopted by a wolf in sheep's clothing—they mimic a harmless species. ... Other predators even mimic their prey's prey: angler fish (Lophiiformes) and alligator snapping turtles Macroclemys temmincki can wriggle fleshy outgrowths of their fins or tongues and attract small predatory fish close to their mouths.

[8] Young, Richard Edward (באוקטובר 1983). "Oceanic Bioluminescence: an Overview of General Functions". Bulletin of Marine Science. 33 (4): 829–845. {{cite journal}}: (עזרה)

[Lloyd-9] Lloyd, J. E. (6 באוגוסט 1965). "Aggressive Mimicry in Photuris: Firefly Femmes Fatales". Science. 149 (3684): 653–654. Bibcode:1965Sci...149..653L. doi:10.1126/science.149.3684.653. PMID 17747574. {{cite journal}}: (עזרה)

[Robbins_1981-10] Robbins, Robert K. (בנובמבר 1981). "The "False Head" Hypothesis: Predation and Wing Pattern Variation of Lycaenid Butterflies". The American Naturalist. 118 (5): 770–775. doi:10.1086/283868. {{cite journal}}: (עזרה)

[11] הסוואה והתרעה: מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?, באתר מסע אחר

[Pasteur,_(1982)-12] Pasteur, Georges (1982). "A classificatory review of mimicry systems". Annual Review of Ecology and Systematics. 13 (1): 169–199. Bibcode:1982AnRES..13..169P. doi:10.1146/annurev.es.13.110182.001125. JSTOR 2097066.

[Miyatake_et_al.,_(2004)-13] Miyatake, T.; Katayama, K.; Takeda, Y.; Nakashima, A.; Sugita, A.; Mizumoto, M. (2004). "Is death–feigning adaptive? Heritable variation in fitness difference of death–feigning behaviour". Proceedings of the Royal Society of London. Series B: Biological Sciences. 271 (1554): 2293–2296. doi:10.1098/rspb.2004.2858. PMC 1691851. PMID 15539355.

[Forkman_et_al.,_2007-14] Forkman, B.; Boissy, A.; Meunier-Salaün, M.-C.; Canali, E.; Jones, R.B. (2007). "A critical review of fear tests used on cattle, pigs, sheep, poultry and horses". Physiology & Behavior. 92 (3): 340–374. doi:10.1016/j.physbeh.2007.03.016. PMID 18046784.

[spider-15] Hansen, L.S.; Gonzales, S.F.; Toft, S.; Bilde, T. (2008). "Thanatosis as an adaptive male mating strategy in the nuptial gift–giving spider Pisaura mirabilis". Behavioral Ecology. 19 (3): 546–551. doi:10.1093/beheco/arm165.

[Helfman_et_al.,_(1997)-16] Helfman, G.S., Collette, B.B. and Facey, D.E., (1997). The Diversity of fishes. Wiley-blackwell. pp. 324. מסת"ב 978-0-86542-256-8

[החברה_להגנת_הטבע-17] ¹ ² סקר נחושתן נמלים גלילי (כחליל הגליל), באתר החברה להגנת הטבע

[18] הסיפור המופלא של הפרחים ושל החרקים המאביקים אותם, באתר kotar.cet.ac.il

[MitchellThompson-19] ¹ ² Mitchell, Robert W. (1986), "A framework for discussing deception", in Mitchell, Robert W.; Thompson, Nicholas S. (eds.), Deception, Perspectives on Human and Nonhuman Deceit, SUNY Press, pp. 21–29, ISBN 978-1438413327

[20] Armstrong, Edward A. (2008). "Diversionary Display". Ibis. 91 (2): 179–188. doi:10.1111/j.1474-919X.1949.tb02261.x.

[21] Barrows, E. M. (2001). Animal behaviour desk reference (2nd ed.). CRC Press. p. 177. ISBN 0-8493-2005-4.

[ruxton-22] Ruxton, Graeme D.; Sherratt, Thomas N.; Speed, Michael P. (2004). Avoiding Attack: The Evolutionary Ecology of Crypsis, Warning Signals and Mimicry. Oxford. p. 198. ISBN 0-19-852859-0.

[23] Baskett, T. S.; Sayre, M. W.; Tomlinson, R. E. (1993). Ecology and Management of the mourning dove. Stackpole Books. p. 167. ISBN 0-8117-1940-5.

[24] ציפורים, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il (באנגלית)

[Angilletta-25] ¹ ² Angilletta, Michael; Kubitz, Gregory; Wilson, Robbie (2019). "Self-deception in nonhumananimals: Weak crayfish escalated aggression as if they were strong". Behaviour al Ecology. 30 (5): 1469–1476. doi:10.1093/beheco/arz103.

[Byrne_and_Whiten,_(1991)-26] Byrne, Richard; Whiten, A. (1991). "Computation and mindreading in primate tactical deception". In Whiten, A. (ed.). Natural Theories of Mind: Evolution, Development and Simulation of Everyday Mindreading. Cambridge: Basil Blackwell. pp. 127–141.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

יחסי גומלין בין אורגניזמים
יחסי +/-	טריפה • טריפה תחרותית • טפילות • פרזיטואידיות • חקיינות בטסיאנית • רמאות
יחסי -/-	תחרות
יחסי +/0	קומנסליזם
יחסי -/0	אללופתיה
יחסי +/+	הדדיות (ניקוי הדדי) • אנדוסימביוזה • חקיינות מילריינית • זולתנות
אחר	חקיינות • סימביוזה • פונדקאי