הונג טאיג'י

הונג טאיג'י
皇太極 ‏ ᡥᠣᠩ ᡨᠠᡳᠵᡳ
	ציור מ-1650 הנמצא במוזיאון הארמון בבייג'ינג
	ציור מ-1650 הנמצא במוזיאון הארמון בבייג'ינג
לידה	28 בנובמבר 1592; הטו אלה, ממלכת ג'ין המאוחרת
פטירה	21 בספטמבר 1643 (בגיל 50); מנצ'וריה, אימפריית צ'ינג הגדולה
מקום קבורה	קבר ג'אולינג
שם לידה	ᡥᠣᠩ ᡨᠠᡳᠵᡳ
מדינה	שושלת צ'ינג
מקום מגורים	שניאנג
בן או בת זוג	Consort Ji, of the Ula Nara clan (? – 1623); Consort Yanqinggong Shu; Consort Yuan, of the Niohoru clan; Noble Consort Yijingda; Empress Dowager Xiaozhuang; Harjol; Empress Xiaoduanwen ;
ילדים	Hooge, sixth daughter of Huang Taiji, State Princess Shuzhe, State Princess Shuhui, State Princess Yongmu, State Princess Jingduan, State Princess Yong'an, tenth daughter of Huang Taiji, ninth daughter of Huang Taiji, twelfth daughter of Huang Taiji, State Princess Duanshun, thirteenth daughter of Huang Taiji, State Princess Wenzhuang, Bombogor, Yebušu, Lobohoi, Loge, State Princess Aukhan, Šose, Qangxu, Gose, Toose, שונזי, קיסר סין, Princess of the second rank Kechun
	20 באוקטובר 1626 – 1636; (כ־9 שנים)
	→ נורהאצ'י, קיסר צ'ינג הוא עצמו, בתור קיסר ←
	1636 – 21 בספטמבר 1643; (כ־7 שנים)
	→ התפקיד נוסד שונזי, קיסר סין ←

הונג-טאיג'י (בסינית מפושטת 皇太极, בסינית מסורתית: 皇太極 בפיניין:huáng tàijí, ‏ 28 בנובמבר 1592 – 21 בספטמבר 1643) שנודע גם כהואנג טאיג'י, בספרות האירופית מאוחר יותר נקרא באופן שגוי אבאהאי או אברהאי. השם הדתי שלו היה "הקיסר טאיזונג"; היה מנהיג מנצ'ורי, צאצא לקלאן אייסין גיורו, החאן השני של שושלת ג'ין המאוחרת מיסוד אביו, נורהאצ'י, ומייסד שושלת צ'ינג ששלטה בסין בשנים 1644–1912. בזכותו המדינה המנצ'ורית שהקים אביו הלכה והתחזקה וכבשה את אימפריית השושלת מינג, אם כי הונג טאיג'י עצמו מת לפני שמטרה זו הושגה. הוא שינה ב-1635 את שם עמו מג'ורצ'נים למנצ'ו, כלומר מנצ'ורים, וב-1636 את שם השושלת שלו מג'ין המאוחרת לצ'ינג הגדולה.

ביוגרפיה

שמות ותארים

לא ברור אם "הונג טאיג'י" היה תואר או שם פרטי. הוא כנראה הושאל ככל הנראה מהתואר המונגולי חונג טאיג'י שנגזר מהמלים הסיניות הואנג טאיידזי 皇太子 שמשמעותן "נסיך קיסרי" או "יורש עצר". אולם במונגולית קיבל מובן של "בן נכבד". לפי ההיסטוריונית פמלה קרוסלי היה "חונג טאיג'י" תואר מונגולי נהוג באותה תקופה. מקורות סיניים וקוריאנים מן המאה ה-17 השתמשו בשם "הונג טאיג'י" 洪台極 בעוד הסינית המודרנית כותבת אותו "הואנג טאיג'י", שבו ל"הואנג" משמעות של "קיסרי". אולם לא נורהאצ'י ולא בנו נשאו אי פעם תואר של נסיך קיסרי או של יורש עצר ושניהם לא לציינו מי יהיה יורשם.

במקורות המנצ'וריים לא נהגו לקראו לו "הונג טאיג'י" בגלל טאבו בקריאת שמות פרטיים של קיסרים. בתעודות הוא נקרא פשוט "הביילה הרביעי" או "הנסיך הרביעי" (דויצ'י ביילה). לפי הדרגה הרביעית שתפס בהייררכיית הבנים של נורהאצ'י. תעודה שנתגלתה מחדש ב-1996 והמספרת על אירועי 1621 כן מציינת אותו כ"הונג טאיג'י" בדיון על ירושתו של נורהאצ'י. מכאן טטיאנה פאנג וג'ובאני סטארי, מומחים בהיסטוריה המנצ'ורית המוקדמת, סבורים שאפשר להיווכח ש"הונג טאיג'י" היה שמו הפרטי הריאלי, ללא קשר לתואר הסיני "הואנג טאיידזי". גם ההיסטוריון מארק אליוט סבור שהתעודה הזאת היא ראייה משכנעת כי "הונג טאיג'י" לא היה תואר אלא שם פרטי.

בספרות ההיסטורית האירופית התייחסו להונג טאיג'י כ"אבאהאי"^[1] או "אברהאי" אולם כינוי זה נחשב שגוי. השגיאה נעשתה לראשונה על ידי הכומר והחוקר הרוסי ולדימיר גורסקי וחזרה אצל סינולוגים אחרים בתחילת המאה ה-20. ייתכן שהשם השגוי הזה נגזר משם התקופה של הונג טאיג'י, שנקראה בשפה המנצ'ורית - אבקאי סורה (חוכמה שמיימית) שמותיו הרשמיים של הונג טאיג'י היו של ח'אן גדול - בוגד סצ'ן חאן (או במנצ'ו: גוסין אונקו הוואליאסון אנדורינגה חאן). בשנים 1636-1627 היו בשימוש גם השם המלכותי טיאנקונג 天聰 (גם כן "החכמה השמיימית") וב-1636–1643 צ'ונגדה 崇德 כלומר "סגולה נעלה" ) השם הדתי או "שם המקדש" בשימוש בפולחנו במקדש האבות הקיסרי, היה טאידזונג 太宗. אחרי מותו כינו אותו וֶן הואנגדי 文皇帝 שמשמעותו "הקיסר המתורבת" או "קיסר המכתבים"

עלייתו לשלטון

הונג טאיג'י היה בנו השמיני של נורהאצ'י (1626-1559). משפחתו השתייכה לקלאן הג'ורצ'ני אייסין גיורו. אביו הצליח להקים בקצה הצפון-מזרחי של סין ממלכה ג'ורצ'נית מאוחדת וכונה "סורה ביילה", כלומר "המנהיג החכם" או "הביילה החכם". אחרי מות אביו ב-1626 אחרי תקופה קצרה של הנהגה משותפת סילק הונג טאייג'י את אחיו היריבים והפך ליורש אביו במקום אחיו הגדול, דורגון.

בהמשך הונג טאיג'י שינה את שם עמו מג'ורצ'נים למנצ'ו (1634) ואת שם שושלתו מ"ג'ין המאוחרת" (הואו ג'ין) ל"צ'ינג הגדולה" (דאי צ'ינג).(1636). כמו כן צירף את המונגולים שבשליטתו למערכת "שמונת הדגלים" או "שמונת החילות" המנצ'ורית. (במנצ'ורית: מונגו גוסה, בסינית: באצ'י מנגגו)

פוליטיקה פנימית

בהתחלת שלטונו של הונג טאיג'י צבאו כלל מונגולים ומנצ'ורים בלבד. בהמשך החל הונג טאיג'י לגייס פקידים ממוצא האן. לאחר המרד בשנת 1623 איבד נורהאצ'י את האמון בבני ההאן שהובאו למנצ'וריה. אולם הונג טאיג'י הבין כי יצליח לגבור על השושלת מינג רק אם יגייס את בני ההאן שבסביבה להתנגדות נגד הקיסר. הוא שחרר מעבדות את בני ההאן בארצו, ארגן אותם במשקים אזרחיים ושם מעליהם מנהיגים מקרבם. כמו כן חיזק את סמכות מפקדי החילות.^[2] . ארגן חתונות המוניות של קצינים ופקידים מקרב בני האן עם נשים מנצ'וריות. עד 1636 נוצרה הראשונה מתוך היחידות הצבאיות הסיניות הרבות שגייס לשירותו. לפני מסע הכיבוש נגד מינג, היחידות הצבאיות שלו ושל יורשו התפלגו כדלהלן:278 מנצ'וריות, 120 מונגוליות ו־165 האן. ^[3] הוא לא הסתפק בלגייס את בני האן לצבא אלא קיבל אותם בעמדות בממשלו. מועצת הדיונים של הנסיכים והשרים הייתה מורכבת רק ממנצ'ורים. אבל הונג טאיג'י אימץ מוסדות אחרים משושלת מינג: למשל "ששת השרים", ה"צנזורה" ואחרות. בראש המשרדים האלה העמיד נסיך מנצ'ורי אך ועוד ארבעה יושבי ראש: שניים מנצ'ורים, אחד מונגולי ואחד האן. ^[4]

התפשטות טריטוריאלית

הונג טאיג'י המשיך בהתפשטות שליטתו בשטחי מנצ'וריה, ועמוק בתוך הרמה המונגולית והוביל פשיטות לקוריאה ולממלכת השושלת מינג. הוא גיבש את המנהל הצבאי -אזרחי הקרוי "של שמונת החילות" או "שמונת הדגלים" שקם ב-1601 בימי אביו. הוא העניק בפומבי חסות לבודהיזם הטיבטי אם כי זלזל בו וחשב אותו להרסני עבור זהותם של המונגולים. ^[5] ב-1626 -1627 פשט ל קוריאה או ממלכת ג'וסון שהייתה בת ברית של שושלת מינג והכניע אותה.^[1] .המסע הצבאי נמשך שבועיים בפברואר 1627 כוחותיו - 30,000 לוחמים ועוד תגבורות^[6]- חצו את הנהר יאלו הקפוא.

ב-1628 ניסה לפלוש גם לקיסרות מינג אך הובס על ידי מושל של מחוז ליאו דונג, יואן צ'ונג הואן והארטילריה שלו. בחמש השנים הבאות שידרג הונג טאיג'י את הארטילריה המנצ'ורית כדי להשיג את רמת החימוש של האויבים. נעזר ב"תותחים האדומים" (שהובאו על ידי הפורטוגזים למקאו) ובנוסף בנה את חיל הפרשים החזק באסיה. עם זאת כמה פשיטות-ניסיון שלו בצפון סין - אחת ב-1632 דרך המעבר ג'הול והאחרת ב-1634 בשאנשי נהדפו.

באותה תקופה הבטיח את חיזוק החזית הדרומית לאורך החומה הגדולה, בשלושה מסעות צבאיים הוא כבש את מונגוליה הפנימית שהגנה עד אז את הגבול הצפוני של סין. עד 1634 הביס את המונגולים בראשות ליגדן חאן, מנהיג הצ'קארים. הונג טאיג'י פנה אחר כך לכיבוש החוף של ים יפן, בחבל פרימוריה של היום. כאשר שושלת ג'וסון הקוריאנית החלה לקבל מחדש את חסות קיסרי מינג, סירבה להכיר בו כקיסר בן השמיים^[7] ולסייע לו במלחמה נגד שושלת מינג, ב-1636 יצא הונג טאיג'י בראש צבאו לקוריאה ותוך חודש בלבד כבש את פיונגיאנג ואת סיאול .^[8]^[1] . ב-1636–1644 הוביל ארבעה מבצעים באזור הנהר אמור (היילונגקיאנג), ב-1640 הביס את האוונקים ולקח בשבי את מנהיגם בומבוגור. עד 1644 השתלטו כוחותיו על כל אזור האמור.

שינוי שמותיהם של העם ושל השושולת

ב- 1635 שינה הונג טאיג'י את שם עמו מג'ורצ'ן למנצ'ו או בסינית: מנצ'ו. מהו מקור השם "מנצ'ו" לא ידוע. ההשערות הנפוצות ביותר מקשרות אותו למילה מנצ'ורית שמובנה "אמיץ" או, לבודהיסטווה מנג'וסרי, כלומר "בודהיסטווה של החוכמה", שנורהצ'י טען בזמנו שהוא היה התגלמות שלו.

שם השושולת ג'י המאוחרת מיסודות של נורהצ'י התייחס ישירות לשושלת ג'ין המוקדמת גם כן ממוצא ג'ורצ'ני ששלטה בצפון סין ב-1135–1234. משום כך השם ג'ין נקשר באופן הדוק לעם הג'ורצ'ני והיה עלול לעורר עוינות בקרב בני ההאן שראו בשושלת סונג, היריבה של שושלת ג'ין, את מנהיגיה הלגיטימיים של סין באותה תקופה. בשלב זה שאיפתו של הונג טאיג'י הייתה לכבוש את סין עצמה ולהפיל את שושלת מינג. למטרה זו הוא נזקק לא רק לכוח צבאי אלא גם למנגנון פקידותי יעיל. הוא שאל משום כך את דגם המנהל של אימפריית מינג ואף גייס פקידי מינג למחנה שלו. כדי לא להרתיע את אנשי מינג אלה היה חשוב לו לוותר על השם "ג'ין המאוחרת". באותו הזמן כבש הונג טאיג'י את השטחים מצפון למעבר שינהאי והביס את ליגדן חאן במונגוליה הפנימית. הוא השיג את חותמי הג'ייד הקיסריים של שושלת יואן המונגולית ואת פסל הבודהה מזהב הקרוי "מהקלה". ^[9] ^[10] באפריל 1636 האצולה המונגולית של מונגוליה הפנימית, אצולת המנצ'ו ופקידים ממוצא האן כינסו בשניאנג קורולטאי שבו הצביעו בעד תמיכה בהואנג טאיג'י כקיסר - הואנגדי- של אימפריית צ'ינג בהתהוות. לשושלת מינג התחיל לקרוא "האימפריה הדרומית" והעביר לעם מנדט האל עבר מקיסרי מינג אליו ולשושלת צ'ינג. ^[11] הוחלט על בחירת השם צ'ינג במקום ג'ין לא רק בגלל המטען הרגשי השלילי הקשור לשם זה אצל הסינים, אלא גם בגלל היגוי דומה במנ'צורית של שני השמות. בנוסף לפי תורת חמשת היסודות ("וושינג) שושלת מינג הייתה מזוהה עם יסוד האש, בעוד שהשם צ'ינג היה מזוהה עם יסוד המים, אשר יגברו על האש. לפי פילוסופיית הטאואיזם גם בשם ג'ין קיימת אסוציאציה עם מתכת ואש ויש פוטנציאל להצתת עימותים בין האחים והאחים למחצה, בעוד שבשם החדש צ'ינג בסימן שלו נכלל הסמל למים, שמשמעותו "טהור" ו"שקוף" והוא צפוי להרגיע מתחים בין האחים. ^[^{דרוש מקור]} ב-1636 שינה הואנג טאיג'י גם את שם העידן שלו לצ'ונגדה.

המלחמה בשושלת מינג

תחילה תוכניתו של הונג טאיג'י הייתה להגיע עם שושלת מינג לסוג של עסקה. אם אימפריית מינג הסכימה לסייע לממלכתו (צ'ינג) בכסף ובתמיכה אחרת הייתה ממלכת צ'ינג מוכנה לא רק להימנע מלתקוף אותה אלא גם להכיר במעמדה היותר גבוה. אולם החצר מינג זכרה לרעה עסקה דומה שקדמה למלחמות בין שושלת סונג לממלכת ג'ין ואז דחתה את הצעתו של הונג טאיג'י. הוא לא קיבל את הטענה :"אין השליט מינג שלכם צאצא של סונג וגם אנחנו איננו היורשים של ג'ין. אלו היו זמנים אחרים". אף על פי שלא התכוון אז לכבוש את ממלכת מינג, סירובה גרר אותו לצאת למתקפה. הראשונים שיעצו לו לפלוש לממלכת מינג היו יועציו מקרב בני ההאן - פאן ון -צ'נג, מה גואו-ג'ו ונינג ואן-וו. הוא הסביר לתומכיו המנצ'ורים שהוא זקוק לעזרת בני האן שעברו מחנה, כולל הנגרל הונג צ'נגצ'ואו שנכנע לכוחות צ'ינג ב-1642.

בשנים 1627–1628 הוכתה סין בתקופה של רעב בגלל יבולים דלים. קמו מרידות של איכרים שאיימו על קיום ממלכת מינג . ב-1629–1640 פרצו המנצ'ורים של הונג טאיג'י דרך החומה הסינית הגדולה וצעדו בתוך סין תוך הטלת איום על בייג'ינג.^[1]. הם חזרו לבירתם, מוקדן, עמוסים בשלל רב^[1] ב-1636 הונג טאיג'י הכריז את עצמו קיסר.

מותו ומורשתו

הונג טאיג'י מת ב-21 בספטמבר 1643 בדיוק כשממלכתו צ'ינג התכוננה לתקוף את מעבר שאנהאי, המבצר האחרון של אימפריית מינג בדרך אל מישורי צפון סין. הוא מת מבלי למנות יורש והממלכה עמדה בפני משבר ירושה. מועצת הדיונים של הנסיכים והשרים דנה במועמדותיהם של אחיו למחצה של המנהיג המנוח, דורגון, שהוכיח את העצמו בקרב, ובנו הבכור של הנוג טאיג'יי - הנסיך סו הו ג'ה. כפשרה הוחלט לבחור בפולין, בן אחר של הונג טאיג'י,שהיה בגיל חמש . כאשר לצידו אמור היה דורגון לכהן כעוצר. כעבור כמה חדשים, צבאות צ'ינג בראשות דורגון כבשו את בייג'ינג. דורגון התמנה לנסיך עוצר. ב-8 באוקטובר 1643 הוכתר פולין כקיסר שושלת צ'ינג והוחלט שהעידן שלו ייקרא שונז'י. הוא היה הקיסר צ'ינג הראשון שעמד לשלוט מהבירה החדשה. כיבוש סין והקמת מנגנון ממשל יעיל נזקפו לזכות ראייתו המפוקחת של הונג טאיג'י ומדיניותו. הונג טאיג'י נקבר במאוזולאום ג'או בג'אולינג בצפון שניאנג.

התחלת שושלת צ'ינג

המטבע הקיסרי של הואנג טאיג'י ששימש לו לחותם

כתב ממשל מ-1636 בכתב ידו של הואנג טאיג'י המדבר על מינוי שרים מונגולים חדשים בממלכת צ'ינג

לאחר לחץ ממושך מצד שרי ממשלתו מקרב בני ההאן ובני משפחתו המנצ'ורים, החליט הונג טאיג'י לקרוא תיגר על "העליונות האלוהית" של שושלת מינג והכריז את עצמו קיסר סין זאת שהוא נמצא בארמון הקיסרי בשן-יאנג בעיר הבירה שנקראה "מוקדן", שפירוש שמה "קדימה" במנצ'ורית.

מותו וירושתו

הונג טאיג'י נפטר ב-21 בספטמבר 1643 בדיוק כשהצ'ינג התכוננו לתקוף את המעבר הצר שנגחאי. הוא נקבר בג'אולינג, הנמצא בצפון שן-יאנג. הונג טאיג'י נפטר מבלי להשאיר יורש, מה שהביא למשבר ירושה .^[12] מועצת הנסיכים והשרים התלבטו בשאלה האם להעניק את כס המלכות לאחיו למחצה של הונג טאיג'י, דורגון, שהיה מנהיג צבאי שכבר הוכיח את יכולותיו, או לבנו הבכור של הונג, טאיג'י הוג'ה. לבסוף, בתור פשרה נבחר בנו התשיעי של הונג טאיג'י, פוגין, ואילו דורגון ואחיינו של נורחצ'י ג'ירגלנג קיבלו את התואר "יורש יורש הנסיך". פולין הוכתר רשמית כקיסר שושלת צ'ינג ב-8 באוקטובר 1643 והוענק לו השם "שונז'י." הוא היה לקיסר צ'ינג הראשון ששלט מתוך עיר הבירה החדשה.

ראו גם

לקריאה נוספת

Michael G.Chang A Court on Horseback

imperial touring & the construction of Qing rule, 1680-1785 Harvard University Asia Center : Distributed by Harvard University Press, Cambridge, Mass., 2007

Nicola Di Cosmo, Dalizhabu Bao Manchu-Mongol Relations on the Eve of the Qing Conquest: A Documentary History Brill,Leiden 2003
Jiming Dong - An Outline History of China Foreign Languages Press Pekin 1958

(בתרגום לרומנית על ידי אנדריי בנטש - Scurtă Istorie a Chinei, Editura Tineretului, București 1959)

ספר - מנצ'ו
- Harry G. Gelber The Dragon and the foreign devils, China and the world, 1100 BC to the Present, Bloomsbury, London, 2007
Evelyn S.Rawski Sons of Heaven: The Qing appropriation of the Chinese model of universal empire in Peter Fibiger,Dariusz Kolodziejczyk (eds)r Universal Empire: A Comparative Approach to Imperial Culture and Representation in Eurasian History . Cambridge University Press, 2012, p. 239. ISBN 1107022673.Bang,

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הונג טאיג'י בוויקישיתוף

הונג טאיג'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ H.Gelber 2007 עמ' 113
^ Jiming Dong 1959 התרגום לרומנית עמ' 189
^ 1978 Schirokauer עמ' 327-326
^ Crossley, Pamela Kyle., A translucent mirror : history and identity in Qing imperial ideology, Berkeley: University of California Press, 1999, ISBN 978-0-520-92884-8
^ 1978 The Cambridge History of China: Pt. 1; The Ch'ing Empire to 1800 עמ' 65
^ 2012 E.Rawski עמ' 240
^ E.Rawski
^ The Cambridge history of China, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1978-<2019>, ISBN 978-0-521-24327-8
^ Rubie Sharon Watson, Patricia Buckley Ebrey Marriage and p.177 inequality in the Chinese society
^ Giovanni Stary, Alessandra Pozzi, Juha Antero Janhunen, Michael Weiers Tumen jalafun jecen akū: Manchu studies in honour of Giovanni Stary
^ 2012 E.Rawski
^ Paliwoda, Stanley J., editor. Ryans, John K., editor., International marketing : modern and classic papers, ISBN 978-1-78536-694-9

[גל-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ H.Gelber 2007 עמ' 113

[2] Jiming Dong 1959 התרגום לרומנית עמ' 189

[3] 1978 Schirokauer עמ' 327-326

[4] Crossley, Pamela Kyle., A translucent mirror : history and identity in Qing imperial ideology, Berkeley: University of California Press, 1999, ISBN 978-0-520-92884-8

[5] 1978 The Cambridge History of China: Pt. 1; The Ch'ing Empire to 1800 עמ' 65

[6] 2012 E.Rawski עמ' 240

[7] E.Rawski

[8] The Cambridge history of China, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1978-<2019>, ISBN 978-0-521-24327-8

[9] Rubie Sharon Watson, Patricia Buckley Ebrey Marriage and p.177 inequality in the Chinese society

[10] Giovanni Stary, Alessandra Pozzi, Juha Antero Janhunen, Michael Weiers Tumen jalafun jecen akū: Manchu studies in honour of Giovanni Stary

[11] 2012 E.Rawski

[12] Paliwoda, Stanley J., editor. Ryans, John K., editor., International marketing : modern and classic papers, ISBN 978-1-78536-694-9

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, תרגמת.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.	עריכה

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.