הוקון השלישי, מלך נורווגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוקון השלישי
Håkon Sverresson
שם מלא הוקון סברסון
מדינה נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
תאריך לידה 1182
תאריך פטירה 1 בינואר 1204 (בגיל 22 בערך)
מקום קבורה הקתדרלה הישנה, ברגן, נורווגיה
(נהרסה ב-1531)
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת סבר
אב סבר
צאצאים הוקון הרביעי
מלך נורווגיה
תקופת כהונה 9 במרץ 12021 בינואר 1204 (שנה ו-42 שבועות)
הקודם סבר
הבא גורטורם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוקון סברסוןנורדית עתיקה: Hákon Sverrisson, בנורווגית: Håkon Sverresson;‏ 11821 בינואר 1204) היה מלך נורווגיה מ-1202 ועד מותו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקון נולד כבנו הבלתי חוקי השני של מי שלימים יהיה סבר, מלך נורווגיה, אז הרפתקן פארואזי. ההיסטוריון בן המאה ה-19, פטר אנדריאס מונק, גרס שאמו של הוקון השלישי הייתה אסטריד, בתו של הבישוף ראו מאיי פארו, אך טענה זו לא נתמכת על ידי היסטוריונים מודרניים.

מלחמת האזרחים הנורווגית התמשכה מ-1130 ועד 1240. במהלך תקופה זו התנהלו כמה עימותים מוגבלים ברמות שונות של עצימות. הרקע לעימותים אלו היו סדר הירושה הנורווגית שהיה בלתי ברור, המצב החברתי והמאבקים בין חלקים שונים של חוגי האצולה ובין הכנסייה והמלוכה. בתחילה נאבקו במלחמה זו שני צדדים שמעת לעת היו קרויים בשמות שונים או שלא היו קרויים בשמות כלל, אך לבסוף הם התלכדו לשתי סיעות שהיו קרויות ה"בגלר" (Bagler) וה"בירקביינר" (Birkebeiner). כל אחת מהסיעות העמידה בראשה מנהיג או מנהיג בובה שהיה בן למשפחת המלוכה כמשקל נגד למנהיג הקבוצה השנייה. סבר והוקון היו מנהיגי סיעת הבירקביינר.

הוקון מוזכר לראשונה כאחד ממפקדי הצבאות של אביו בקרב שהתנהל ב-1197 כנגד הבגלרים באוסלו. לאחר מכן הוא מוזכר כמה פעמים כמי שלקח חלק במלחמות אביו כנגד הבגלרים. על ערש דווי, הכריז סבר, שמת ב-9 במרץ 1202, כי לא נותרו לו בנים בחיים למעט הוקון. הוא גם כתב להוקון מכתב בו הוא יעץ לו ליישב את הסכסוך ארוך הימים עם הכנסייה. כאשר הגיעו לאוזני הוקון החדשות על מות אביו ואנשי הבירקביינר התכנסו בנידרארוס (טרונדהיים), הוא הוכרז קודם כל כראש השבט של הבירקביינרים. באביב אותה שנה הוא הוכרז כמלך נורווגיה באסיפת האצולה שהתכנסה בנידארוס.

באותו אביב שבו לנורווגיה הבישופים הנורווגים שהיו בגלות בשוודיה ובדנמרק ותמכו בבגלרים, והגיעו להסדר עם הוקון. נראה היה שהוא נכנע לרוב דרישותיהם. הנידוי שהוטל על נורווגיה במהלך תקופת מלכותו של סבר הוסר. נאמר על הוקון שהוא היה ביחסים טובים עם האיכרים ועם פשוטי העם ועד מהרה איבדה סיעת הבגלר את רוב התמיכה שהייתה לה. בסתיו 1202, נהרג הטוען לכתר מטעם הבגלרים, אינגה מגנוססון, על ידי האיכרים המקומיים באופלנד וסיעת הבגלר בנורווגיה פורקה. טוען לכתר חדש מטעם הבגלרים, ארלינג סטיינווג, צץ עד מהרה בדנמרק, אך הוא דחה את האפשרות לחדש את הלחימה, שכן הוא ראה שסיכוייו מול הוקון קלושים. לפיכך היה הוקון המלך הבלתי מעורער של נורווגיה.

נראה היה שלהוקון היו יחסים מעורערים עם אשת אביו, המלכה מרגרטה. לאחר מותו של סבר ניסתה מרגרטה לשוב למולדתה שוודיה יחד עם בתו של סבר, כריסטינה. אנשיו של הוקון הפרידו את מרגרטה בכוח מכריסטינה, שכן הוקון רצה שהיא תישאר בחצר מלכותו. לאחר מכן הגיעה מרגרטה להסדר עם הוקון והיא עברה לחצר מלכותו. במהלך חג המולד של שנת 1203, נפל הוקון למשכב לאחר שעבר הקזת דם וב-1 בינואר 1204 הוא מת. התעורר חשד שמותו נגרם מהרעלה ואמו החורגת, מרגרטה נחשדה באחריות לכך. בסופו של דבר עבר אחד מאנשיה את משפט האל בשמה כדי להוכיח את חפותה, אך האיש נכווה קשות. כך הוכחה אשמתה והיא נאלצה להימלט לשוודיה.

הוקון השלישי לא נישא ובעת מותו לא היה ידוע על יורשים. לפיכך ירש אותו אחיינו בן הארבע, גוטורם. אך לאחר מותו הופיעה בחצרם של הבירקביינר אישה בשם אינגה מוורטיג, שהייתה פילגשו של הוקון לתקופת מה בשנת 1203 יחד עם בנה התינוק וטענה שהוא בנו של הוקון. הילד, ששמו היה גם הוקון, נולד במה שמהווה היום את מחוז אוסטפולד שבנורווגיה לאחר מותו של הוקון. מאוחר יותר הוא היה למלך הוקון הרביעי. בקיץ 1218 עברה אינגה בהצלחה את משפט האל בברגן כדי להוכיח את צדקתה.

במהלך תקופת מלכותו הקצרה של הוקון השלישי, הוא הצליח לגרום להסרת החרם שהוטל על נורווגיה ולשים קץ למלחמת האזרחים הנורווגית, לפחות לזמן מה. קשה לומר אם השלום שהושג בתקופתו היה נמשך לו הוקון היה מאריך ימים. כפי שהתרחש, מותו בטרם עת של הוקון הצית מחדש את הלחימה, כאשר הטוען לכתר מטעם סיעת הבגלר, ארלינג סטייווג, כינס תוך חודשים ספורים צבא ויצא לנורווגיה כדי לדרוש את זכותו לכתר.

הוקון השלישי נקבר בקתדרלה הישנה בברגן. הקתדרלה נהרסה ב-1531 וכיום מצוין המקום על ידי אנדרטה. המקורות הכתובים העיקריים על אודותיו של הוקון הם הסאגה שנכתבה על אביו והסאגה של הבגלרים, שתיהן נכתבו זמן קצר לאחר האירועים, במאה ה-13.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]