הוקר (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוקר
Hawker Island
נתונים גאוגרפיים
מיקום ים שיתוף הפעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 68°38′00″S 77°51′00″E / 68.6333°S 77.85°E / -68.6333; 77.85
שטח 1.9 קילומטר רבוע
אורך 2 קילומטר
רוחב 1.7 קילומטר
נתונים מדיניים
אוכלוסייה 0
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האי הוֹקראנגלית: Hawker Island) הוא אי בחלקו המזרחי של מפרץ פרידז, בארץ הנסיכה אליזבת, שבאנטארקטיקה[1].

צורתו של האי לא סדירה[1]. אורכו כ-1.7 קילומטרים[1].

האי ממוקם 7 קילומטרים מדרום-מערב לתחנת דייוויס[1], בין האי מיול, לחצי האי מיול שבגבעות וסטפולד[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי ומיפוי האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי מופה על ידי קרטוגרפיים נורווגיים, בהתבסס על תצלומי אוויר על ידי משלחת לארס כריסטנסן[1], בעונת המחקר (הקיץ האנטארקטיקה) 19361937[1].

האי מופה בשנית על ידי משלחת החקר האנטארקטית הלאומית של אוסטרליה בעונת המחקר (הקיץ האנטארקטי) 19561957[1].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של האי ניתן לו על ידי ועדת השמות האנטארקטיים של אוסטרליה[1].

האי נקרא על שמו אלן צ'ארלס הוקר (Alan Charles Hawker)[1], שהיה אחראי על תקשורת הרדיו בתחנת דייוויס, בשנת 1957[1].

אזור אנטארקטי מוגן במיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי מספר מושבות רבייה של יסעור ענק דרומי מושבות אלה הן המושבות הדרומיות ביותר של ציפור זו באנטארקטיקה[2].

כמו כן באי מושבות של פינגווין אדלי ושל יסעור הכף[2].

בשל מושבות ייחודיות אלה, האי מוגן תחנת אמנת אנטארקטיקה[3], והוא אזור אנטארקטי מוגן במיוחד (ASPA) מס' 167[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• Ben Saul, Tim Stephens, Editors, Antarctica in International Law, Bloomsbury Publications 2015
בסיס נתונים:
• Miller, K., King, C.K. and van Oosterom, J., Population genetics of east Antarctic sea urchins, Australian Antarctic Data Centre

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 מידע גאוגרפי והיסטורי
  2. ^ 1 2 3 ראו במסמך "Management Plan for Antarctic Specially Protected Area No. 167" המפורט להלן בפסקת "לקריאה נוספת"
  3. ^ ראו בספר "Antarctica in International Law" המפורט להלן בפסקת "לקריאה נוספת", בעמ' 171