הוראות פתיחה באש
הוראות פתיחה באש הן נוהל המגדיר מתי רשאים נושאי נשק חם, ובעיקר חיילים, לירות בנשקם, מבלי שקיבלו פקודת ירי ישירה בזמן אמת, ומפרט את הצעדים שיש לנקוט קודם לפתיחה באש. הוראות פתיחה באש משתנות ממדינה למדינה, ועשויות להשתנות בהתאם לתפקיד נושא הנשק (חייל, שוטר, מתנדב בכוחות הביטחון, מאבטח וכדומה), רמת הכוננות בה נמצא נושא הנשק, האזור בו הוא שוהה, שעת היממה (יום או לילה), או מידע מודיעיני.
הוראות פתיחה באש בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוראות פתיחה באש בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוראות פתיחה באש בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה הוראות פתיחה באש בצה"ל מעוגן בפקודות מטכ"ל. יחד עם זאת, יש באפשרותם של אלופים לשנות את ההוראות בהתאם לתנאים שבהם חייליהם נתונים. ההוראות משתנות מאזור אחד למשנהו, אולם המבנה הבסיסי של ההוראות הוא:
- כאשר חייל חש סכנת חיים ברורה ומיידית, לו או לאחר (זיהוי אמצעי, כוונה ויכולת), מותר לו לפתוח באש על מנת לנטרל את האיום.
במקרה של זיהוי דמות חשודה ('נוהל מעצר חשוד') - זהו הנוהל הבסיסי:
- החייל קורא לעבר הדמות החשודה שלוש פעמים : "עצור, עצור, עצור!" (בערבית : עצור = "וואַקֶף").
- החייל קורא: "עצור והזדהה", או "עצור, סיסמה".
- החייל קורא: "עצור, או שאני יורה!" (בערבית - "וואַקֶף וואַקֶף, וִלַ֘א אַנַא בַטוּחַק!").
- אם נשקו של החייל טעון (בהתאם לפקודות או לנסיבות), ההוראה היא לבצע קודם כל דריכה בהפגנתיות - לשם הרתעה, ולאחר מכן - שתי יריות אזהרה בכינון הנשק בזווית של 60 מעלות למעלה. אם הנשק לא טעון, החייל מכוונו בזווית של 60 מעלות לעבר גזרה ריקה, ודורך בהפגנתיות את נשקו - לצורך הרתעה בלבד, ובשלב נוסף, אם יש בו צורך, מכניס מחסנית, ודורך את הנשק לשם הרתעה, לפני השלב שבו הוא יורה יריות אזהרה כאמור.
- החייל יורה לעבר רגלי הדמות החשודה.
- לחייל מותר לירות לעבר מרכז הדמות, על מנת להרוג - במקרה שהדמות מסכנת את החייל או אדם אחר, באופן ברור ומיידי.
פעולות אלו מבוצעות באופן עוקב עד שהדמות עוצרת ומזדהה, ובמקרה זה על החייל להתחיל לפעול על פי נוהל מעצר חשוד. במקרה שהדמות מתחילה לירות על החייל או על אנשים אחרים באזור, או שהחייל מזהה בוודאות שהדמות מהווה סכנה ברורה ומיידית לו ולסובבים אותו, הוא יורה לעברה על מנת להרגה. כמו כן, במקרים בהם מנסים לחטוף את החייל או את נשקו, הוא רשאי לירות על מנת להרוג. על פי הגדרות ההוראה, יידוי אבנים, אשר אינו מהווה סכנת חיים וודאית, אינו מצדיק ירי על מנת להרוג.
בשעת מלחמה הוראות אלו נוקשות פחות - חיילים מורשים לירות על כל דמות או רק"ם שמזוהה כאויב. על פי החלטת שרשרת הפיקוד, נוהלי הפתיחה באש משתנים מנהלים פסיביים (ירי תגובה בלבד בעת זיהוי אויב - למשל, בשעה שבה הלחימה מופסקת לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת אש) לנהלים בעלי אופן אקטיבי (ירי יזום בעת פעילות צבאית) ולחלופין.
ביקורת על הוראות הפתיחה באש בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוראות הפתיחה באש נתונות לביקורת מצד גורמים שונים בארץ וממדינות אחרות. מצד אחד, יש הטוענים כי הזהירות הרבה בה נאלצים חיילי צה"ל לפעול בעת פעילות צבאית בתוך ערים, תוך הודעה מראש על בואם של כוחות צבא והימנעות משימוש בסיוע אווירי וארטילרי, גורמת לאובדן מיותר של חיי אדם (בהתייחסות לחיילי צה"ל). התגובה לטענות אלו היא כי ישראל מחויבת לציית לחוקי המשפט הבינלאומי ולאמנות בינלאומיות וחייליה מחויבים לפעול על פי רוח צה"ל.
מנגד, יש המבקרים את ההכשרה הלקויה לטענתם בצה"ל בנוגע להתנהלות חיילים מול אזרחים וטוענים כי חיילי צה"ל נותנים לעיתים פירוש משלהם להוראות הפתיחה באש, גם כאשר אינם נתונים בסכנת חיים או מזהים איום של ממש (לדוגמה, מקרים של ירי בנשק חם על מפגינים ממרחק רב, ירי על אדם שלא מזוהה בבירור כנושא נשק). בעקבות אירועים מסוג זה באינתיפאדה השנייה, עודכן הקוד האתי של צה"ל, המכונה רוח צה"ל.
פעולות צבאיות בקרב אזרחים או אירועים בהם חיילים גרמו למותם של אזרחים גרמו להגברת הזהירות הננקטת בעת פעילות צבאית והקשחת הוראות הפתיחה באש.
הוראות פתיחה באש במשטרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני הסייגים העיקרים לשימוש בנשק חם במשטרת ישראל הם:
- סכנה ברורה ומיידית לכוח המשטרתי, או לאזרחים, שעל פי חוק המשטרה, חייבים השוטרים להגן עליהם.
- מיצוי כל האמצעים האחרים הזמינים לשוטר לפני ביצוע הירי.
לפני ביצוע הירי חייב השוטר להתריע על כוונתו לירות, לירות כלפי השמים, ורק אז לירות על מנת לנטרל.
גם מתנדבי המשמר האזרחי מחויבים להגדרות אלו, בעת שהם משרתים בתוקף פעילות שיטורית.
הוראות פתיחה באש למאבטחי מוסדות החינוך וטיולים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי אתר מנהלת הטיולים של משרד החינוך, הוראות הפתיחה באש למאבטחי מוסדות החינוך וטיולים הן כדלקמן:
- השימוש בכלי ירייה מותר אם הוא נדרש באופן מיידי, כדי להדוף תקיפה שלא כדין שבוצעה באמצעות נשק חם או קר ושנשקפת ממנה סכנת חיים מוחשית ליורה או לזולתו.
- מותר להשתמש בכלי ירייה לצורך הגנה עצמית כמוצא אחרון, במידת הזהירות הראויה, כאשר אין דרך אחרת בנסיבות העניין להתגבר על התוקף.
- פתיחה באש מותרת רק כמוצא אחרון, לאחר שנשקלו ומוצו דרכי פעולה אחרות להפסקת התקיפה, לרבות מתן אזהרה מוקדמת, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לסכן את חייו של היורה או של זולתו.
- לצורך הדיפת התקיפה המסכנת חיים מותר לפתוח באש לעבר גופו של התוקף במגמה לפגוע בו באופן שימנע ממנו להשלים את ביצוע מעשה התקיפה. אם ניתן לסכל את התקיפה באמצעות ירי לעבר רגלי התוקף, יש להעדיף ירי כזה. יש להפסיק את הירי מיד כשפסקה התקיפה ואין עוד סכנת חיים.
- פתיחה באש מותרת, כאמור לעיל, לעבר התוקף בלבד, בירי בודד ומכוון, תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות למניעת פגיעה בחפים מפשע הנמצאים בטווח אש.
- נמלט התוקף עם כלי נשקו, והוא עדיין מסכן חיים, ניתן לירות לעבר רגליו. אם אין בכך כדי לסכל את הסיכון, ניתן לירות לעבר גופו, כדי למנוע את המשך התקיפה או למנוע סיכון חיי אחרים במהלך בריחתו. נמלט התוקף בלי נשק, אין לירות בו.
- אין לפתוח באש כהגנה על רכוש כאשר אין מתלווית לעברת הרכוש סכנת חיים.
הוראות פתיחה באש לאזרחים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי החוק בישראל, אזרח נושא נשק רשאי להשתמש בו רק במקרים של סכנה ברורה ומידית לעצמו או לאחרים. במקרה של ירי כלפי אזרחים אחרים אמור האזרח לתת למשטרה או לכוחות הביטחון לטפל באירוע אלא אם אינם נמצאים במקום. שלטונות ישראל לא נוהגים להעמיד לדין ובדרך כלל גם משבחים אזרחים שביצעו ירי והצילו את חייהם של בני אדם אחרים. לעומת זאת, ירי לא מוצדק, או הרג של עוברי אורח כתוצאה מירי של אזרחים, יכול להוביל להעמדתו לדין של היורה באשמת הריגה.
פרשת שי דרומי ושינוי חוק העונשין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרשת שי דרומי
ערך מורחב – בעקבות פרשת שי דרומי (בה ירה חוואי מהדרום ב 2 פורצים לביתו והרג אחד מהם) שינתה הכנסת את חוק העונשין וחוקקה את השינוי הידוע בציבור בכינוי "חוק דרומי", במסגרתו קובע סעיף 34י1 לחוק, כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור."
כיתת כוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – כיתת כוננות
אזרחים החברים בכיתת כוננות של יישוב פועלים בסמכות צבא ההגנה לישראל, ולפיכך מתנהלים על פי פקודות מטכ"ל בנוגע להוראות פתיחה באש, זאת רק בזמן הפעלתם הרשמית ('הקפצת כיתת כוננות'). בשאר הזמן, דינם ככל אזרח נושא נשק ברישיון.
