הוראת השואה
הוראת השואה היא עשייה חינוכית במסגרות פורמליות או בלתי פורמליות במטרה להנחיל ידע אודות השואה. הוראה ולמידה אודות השואה עוסקות בדידקטיקה ובתהליכי למידה, תחת המטריה הרחבה של חינוך לשואה, הכוללת גם מחקרי תוכניות לימודים וספרי לימוד. הביטוי "הוראה ולמידה אודות השואה" נמצא בשימוש על ידי כוח המשימה הבין-לאומי להנצחת זכר השואה.[1]
הקשרים להוראת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות הזדמנויות רבות להוראה אודות השואה במטרה לבחון את תפקיד ההוראה והלמידה אודות השואה בשלושה מישורים: מניעת רצח עם, קידום זכויות האדם והתמודדות עם עבר טראומטי.[1]
מניעת רצח עם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוראה על ייחודיותה של השואה מספקת הזדמנות ללמד על טיבם והשתלשלות האירועים שהובילו לפשעי זוועה המוניים, כגון רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. מסגרת הניתוח של האומות המאוחדות לפשעי זוועה קובעת כי "פשעי זוועה נחשבים לפשעים החמורים ביותר נגד האנושות. מעמדם כפשעים בין-לאומיים מבוסס על האמונה כי המעשים הקשורים בהם פוגעים בכבוד היסודי של בני האדם."[2] מנקודת מבט אנושית והחברתית, פוליטית וכלכלית, העלויות וההשלכות של פשעים אלה הן בלתי ניתנות למדידה ומשתרעות הרבה מעבר לגבולות השטחים שבהן בוצעו. לפיכך, מניעתן היא צורך הכרחי לשלום ויציבות בין-לאומיים. מניעה דורשת מאמצים מתמשכים ומודעות בטווח הקצר והארוך ברמות המקומית, הלאומית והגלובלית. צעדים אלה עשויים לכלול יוזמות מוסדיות המחזקות את שלטון החוק ומגנות על זכויות האדם, מבטיחות ניהול טוב יותר של חברות מגוונות ומחזקות את החברה האזרחית ואת התקשורת העצמאית.[1] חינוך לשואה וחינוך נרחב יותר על רצח עם וזוועות המוניות, מספק הזדמנות לבנות מיומנויות חשיבה ביקורתית, לחזק תגובות עמידות ויעילות לאידאולוגיות קיצוניות ומדירות, ולשפוך אור על האופן שבו התלמידים רואים את עצמם בהקשר של העבר, ההווה והעתיד של ארצם.[1]
קידום זכויות האדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השואה החלה בהפרות כוח והפרות חמורות של זכויות האדם על ידי גרמניה הנאצית, הפרות שהסלימו עם הזמן והובילו למלחמה ורצח עם.[3] אומנם לא כל הפרות זכויות האדם מובילות לרצח עם, אך השואה מציגה מקרה ייחודי לחקירה בהקשר של פגיעה בזכויות האדם. המדיניות והפרקטיקות המפלות שהפכו את היהודים וקבוצות מיעוט או פוליטיות אחרות לבלתי אנושיים ושוליים, כגון שלילת אזרחות מאנשים על ידי חוקי נירנברג, ממחישות כיצד הפרות של זכויות האדם, בשילוב עם גורמים המשתמשים לרעה בכוח ו/או אידאולוגיה מדירה, יכולות להפוך לנורמליות בחברה, גם אם היא מוסדרת ומקובלת על ידי שלטון החוק. העובדה שמדיניות זו הסלימה עם הזמן למערכת הממומנת על ידי המדינה שהובילה לרצח מדגישה את הסביבה המסוכנת שיכולה להתפתח כאשר זכויות האדם מופרות. בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה, נוסחו מספר כללים חברתיים בין-לאומיות לקידום זכויות האדם, כולל ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ואמנת המניעה והענישה לביצוע פשע של רצח עם. בחינת תוצאה זו מייצגת שלב מכריע בהבנת התפתחות מושגי זכויות האדם.[1] עם זאת, חינוך לשואה וחינוך לזכויות האדם הם שני תחומים נבדלים. מספר ארגונים שקלו נקודות מפגש אלה, כולל סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (אנג') (FRA), בשותפות עם יד ושם,[4] וקרן הזיכרון, האחריות והעתיד (EVZ) הגרמנית. שילוב מחושב של בחינת השואה במסגרת זכויות האדם היא אמצעי חשוב של חינוך המקדם חשיבה ביקורתית על תפקידיהם ואחריותם של חברי החברה ומנהיגיהם בהקשר לזכויות האדם.[5]
התמודדות עם העבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]חינוך לשואה הוא חובה מרכזית עבור מדינות אירופה, שבהן חלקים ניכרים מהחברות שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית או נותרו אדישים. לאחר תקופה ראשונית של שתיקה ו/או מזעור, מדינות רבות פיתחו הבנה של הצורך לחנך אודות השואה והחובה לחקור ולהתמודד עם עברן הלאומי. עם זאת, האחריות הלאומית, המקצועית והאישית ממשיכות להיות נושא לוויכוח ער בתוך ומחוץ למדינות שבהן התרחשה השואה. אידאולוגיות לאומניות ממשיכות להשפיע על האופן שבו ההיסטוריה מתועדת, מוזכרת ונילמדת.[1]
בשנת 2017, סקר של קרן קורבר (גרמ') מצא כי 40% מבני 14 בגרמניה לא ידעו מהי אושוויץ.[6] העיתונאי האמריקאי גרמני אלן פוזנר (Alan Posener) ייחס את "האמנזיה ההיסטורית הגוברת" של גרמניה, בין היתר, לכישלון של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הגרמנית לשקף את ההיסטוריה של המדינה בצורה מדויקת.[7] בשנה שלאחר מכן, סקר שאורגן על ידי ועידת התביעות, מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה ואחרים מצא כי 41% מ-1,350 מבוגרים אמריקאים שנבדקו, ו-66% מהדור המילניום, לא ידעו מהו אושוויץ, בעוד ש־22% אמרו כי מעולם לא שמעו על השואה.[8]
בשנת 2021, סקר של אוניברסיטת מערב אונטריו העריך את רמת הידע של 3,593 בני נוער בקנדה ובארצות הברית על השואה. שליש מהתלמידים דיווחו כי הם מאמינים שהשואה הומצאה או הוגזמה, או שהם אינם בטוחים אם השואה התרחשה.[9]
בשנת 2025, סקר שנתי של הליגה נגד השמצה על עמדות אנטישמיות ברחבי העולם מצא כי מתוך יותר מ-58,000 מבוגרים שנבדקו ב-103 מדינות וטריטוריות 20% מהמשתתפים לא שמעו על השואה. הסקר מצא גם כי 48% מהמשיבים הכירו בדיוק ההיסטורי של השואה, מספר זה ירד ל-39% בקרב בני 18-34.[10]
קהילות רבות מתמודדות עם חברות מפולגות בעקבות זוועות ברחבי העולם. הלכידות החברתית נותרת שברירית וההתקדמות נחסמת על ידי סירוב המדינה להתמודד עם ההיסטוריה הלאומית של רצח עם וזוועות המוניות והטראומה ארוכת הטווח שפשעים אלה גורמת. אתגר זה גובר כאשר צדדים מנוגדים או ניצולים ותוקפיהם חייבים לדור יחד בחברה אחת לאחר הזוועות. בעוד שחברות מסוימות בוחרות בגישה של שתיקה, אחרות גילו כי כאשר חברה עוברת לעבר דרכים לא אלימות ואנושיות לטיפול בסכסוכים, התמודדות עם העבר יכולה להפוך למרכיב חשוב בסיפור הלאומי כפי שהוא נתפס על ידי העם.[1]
חינוך נגד אנטישמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חינוך הלומדים על אנטישמיות מתמקד בהקניית ידע, מיומנויות ויכולות המעצימות אותם לתרום לתרבות של זכויות האדם ולהתנגד לסטריאוטיפים ולתפיסות מוטעות המובילות לאפליה ואלימות נגד יהודים. בעוד שרוב החינוך לשואה מתמקד ברצח העם שבוצע ביהודים על ידי הנאצים, חינוך התלמידים על אנטישמיות מאפשר להם להתנגד לאנטישמיות ולצורות אחרות של דעה קדומה.[11]
חינוך על רצח עם
[עריכת קוד מקור | עריכה]חינוך על רצח עם עוסק בתופעת רצח העם, בעוד חינוך לשואה מתמקד בעיקר בסיבות ובתליכים של רצח העם היהודי ותגובות אליו. עם זאת, שני התחומים הופכים לקשורים זה בזה. עד כה, השואה נחשבת לאירוע שנחקר, תועד ולומד בצורה הרחבה ביותר של רצח עם בהיסטוריה האנושית.[1] המכון לשואה ורצח עם בירושלים שהוקם ב-1979, מאמין כי ייתכן שהנו המרכז הראשון לחינוך לשואה שטיפל ברצח עם של כל העמים.[12] מספר הולך וגדל של מרכזי חינוך לשואה כוללים: רצח עם, חוסר סובלנות, שנאה, וזכויות האדם במשימותיהם, בתוכניותיהם ובתוכניות הלימוד שלהם.
השואה בתוכניות לימודים ובספרי לימוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]השואה בתוכניות לימודים ובספרי לימוד דנה בדרכים שבהן השואה מוצגת בתוכניות לימודים להיסטוריה וללימודי חברה ברמת בית הספר התיכון ברחבי העולם, וכיצד היא מוצגת ומסופרת בספרי הלימוד. מעמדה של השואה בתוכניות לימודים ובספרי הלימוד משתנה במידה ניכרת ברחבי העולם.[1] תוכניות לימודים וספרי לימוד, במיוחד אלה המיועדים להוראת היסטוריה, מספקים מרחב לגיבוש קאנון ידע מרוכז הנחשב רלוונטי לחברה מסוימת, ואמצעי שבאמצעותו ניתן לטעון ללגיטימציה חברתית. מחקר של תוכניות לימוד וספרי לימוד מאפשר שחזור של דפוסי תפיסה ופרשנות, או הסטנדרטים והערכים השולטים בכל זמן נתון. יתר על כן, הם מציעים תובנות לגבי המגוון של הדרכים שבהן זהויות לאומיות נתפסות ומובנות ומהווים מקורות של ידע מהסיבות הבאות: תוכניות לימודים וספרי לימוד שואפים ללפתח הבנה חברתית מגובשת של ההיסטוריה. הם לא רק קובעים אילו אירועים היסטוריים נחשבים רלוונטיים וראויים לשילוב במלאי היסטורי משותף, אלא גם מגדירים את המסגרת הפרשנית שבה ניתן לסווג אירועים כאלה.
ספרי לימוד ממלאים תפקיד הומוגני יחסי המשתרע על פני מרחב גאוגרפי רחב. הם עונים על תנאי מוקדם לניתוח של הדרכים שבהן מושגי זהות משתנים ממקום למקום ושל תהליכי התכנסות והתבדלות שמושגי השואה כפופים להם.
תוכניות לימודים וספרי לימוד ממשיכים לספק נקודות התייחסות אמינות למחנכים. מורכבות השואה והרגישות כלפי ההשלכות החברתיות והפוליטיות של אירוע זה, שמורגשות גם כיום, גורמות לכך שלעיתים מורים אינם בטוחים כיצד עליהם ללמד את השואה. כתוצאה מכך, תוכניות לימודים ובמיוחד ספרי לימוד נתפסים על ידי מחנכים כמקורות בטוחים של מידע ושל שיטות שאליהן מורים מתייחסים בהנחה שהם מספקים תוכן מדויק והנחיות דידקטיות ומתודולוגיות אמינות, שנערכו על ידי היסטוריונים, מומחי חינוך ומחברים מנוסים.
אף על פי שטלוויזיה, אינטרנט וסיפורי משפחה מייצגים בדרך כלל את המקורות העיקריים לידע על השואה, תוכניות לימודים וספרי לימוד משקפים את היווצרות הידע ההיסטורי העכשווי משום שהם מקבעים במילים את הקטגוריות המושגיות והנרטיביות שבהן יש ללמוד את אירועי העבר בחברה נתונה. אחת הדאגות המרכזיות בעת השוואת תוכניות לימודים וספרי לימוד היא להבטיח ששונות לשונית תקבל תשומת לב ראויה. היעדר המילה "שואה" או המקבילות שלה בכל שפה, לדוגמה, אינו אומר שאירוע זה אינו נלמד, משום שמילים חלופיות או פרפראזות עשויות גם הן להעביר ידע על האירוע בדרכים בלתי צפויות.[1]
ב-9 בנובמבר 2022, האירוע Liberation75 (אנג') וממשלת אונטריו בקנדה הכריזו על מנדטים חדשים לחינוך לשואה בבתי ספר ציבוריים באונטריו[13] כך שהחל מספטמבר 2023, חינוך לשואה חובה ייכלל בתוכנית הלימודים של כיתה ו'.[14]
תרומה לחינוך לאזרחות גלובלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חינוך לאזרחות גלובלית שואף לפתח תלמידים שיהיו מודעים ובקיאים באופן ביקורתי, מחוברים חברתית, מכבדים את המגוון, ואחראים ואתיים במעורבותם.[15] קיימות הזדמנויות משמעותיות לקשירת החינוך לשואה עם מטרות החינוך לאזרחות גלובלית. הבנת האמצעים והדרכים בהם התרחשה השואה יכולה לעזור ללומדים להרהר על תפקידם כאזרחים גלובליים, לפתח מיומנויות בהבנה היסטורית לגבי הסיבות שבגללן פעלו יחידים ומדינות כפי שפעלו בנסיבות נתונות, ואולי לנקוט פעולות מנע בנושאים אזרחיים החשובים לבית הספר ולחברה שלהם. הוראה על השואה עשויה לספק הזדמנויות לבניית מיומנויות עכשוויות, קבלת החלטות והשתקפות ביקורתית על תפקידו של האדם בחברה. לימוד השואה תואם מאוד לחינוך לאזרחות גלובלית משלוש סיבות עיקריות לפחות:[1]
- השואה עוסקת בנושאים מרכזיים בחינוך לאזרחות גלובלית, כולל סוגיות של זכויות האדם ואפליה.
- השואה מהווה את הרקע ההיסטורי שתרם לפיתוח העקרונות המעוגנים בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שניתן להבינם באופן מוחשי על ידי קישורם להפרות ספציפיות של זכויות אדם, לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה .
- סקירה של מחקרים על הוראה ולמידה על השואה מצביעה על כך שגישות מסוימות יכולות להניב תוצאות המבוקשות על ידי מסגרת החינוך לאזרחות גלובלית.[1] אונסק"ו הצהירה כי חינוך לשואה ורצח עם הוא חלק ממאמציה לקדם חינוך לאזרחות גלובלית ודרך חינוכית מועדפת במסגרת סדר היום שלה.[16]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 UNESCO (2017). Education about the Holocaust and preventing genocide (PDF). Paris, UNESCO. pp. 18, 23–24, 27–28, 30, 38–39. ISBN 978-92-3-100221-2.
- ↑ Framework of Analysis for Atrocity Crimes: A tool for prevention (PDF) (Report). United Nations. 2014. p. 1.
- ↑ BrainPOP: Adolf Hitler | The Mysteries of Life with Tim & Moby (באנגלית)
- ↑ European Union Agency for Fundamental Rights. 2011. Toolkit on the Holocaust and Human Rights education in the EU.
- ↑ Eckmann, M. 2015. Is Teaching and Learning about the Holocaust Relevant for Human Rights Education? Gross, Z. and Stevic, E.D. (eds.), As the Witnesses Fall Silent: 21st Century Holocaust Education in Curriculum, Policy and Practice, UNESCO IBE/Springer International, pp. 65–53.
- ↑ "Auschwitz-Birkenau: 4 out of 10 German students don't know what it was". Deutsche Welle. 28 בספטמבר 2017. ארכיון מ-28 בספטמבר 2017.
- ↑ Posener, Alan (9 באפריל 2018). "German TV Is Sanitizing History". Foreign Policy.
- ↑ "New Survey by Claims Conference Finds Significant Lack of Holocaust Knowledge in the United States". Claims Conference. 2018. ארכיון מ-12 באפריל 2018.תבנית:Pb Astor, Maggie (12 באפריל 2018). "Holocaust Is Fading From Memory, Survey Finds". The New York Times. ארכיון מ-18 באפריל 2018.
- ↑ Lerner, Alexis M. "2021 Survey of North American Teens on the Holocaust and Antisemitism" (PDF). 2021 Survey of North American Teens on the Holocaust and Antisemitism. Liberation75.
- ↑ "46% of Adults Worldwide Hold Significant Antisemitic Beliefs, ADL Poll Finds". Anti-Defamation League. 14 בינואר 2025.
- ↑ UNESCO (2018). Addressing anti-semitism through education: guidelines for policymakers. UNESCO. ISBN 978-92-3-100274-8.
- ↑ "Institute on the Holocaust & Genocide in Jerusalem : Taking the side of protecting all human life". Institute on the Holocaust & Genocide in Jerusalem. 2018.
- ↑ "Ontario Strengthening Holocaust Education to Counter Rising Antisemitism". Ontario Newsroom. Government of Ontario.
- ↑ "Ontario government introducing Grade 6 Holocaust education requirement in 2023". CTV News Toronto. 10 בנובמבר 2022.
- ↑ BrainPOP Presents: World War II (REMAKE) (באנגלית)
- ↑ "Education about the Holocaust and Genocide". UNESCO: Education about the Holocaust and Genocide.