הורטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הורטה
Horta
HRT.png
סמל הורטה
Pt-hrt1.png
דגל הורטה
Horta Harbor.JPG
מראה העיר והנמל
מדינה פורטוגלפורטוגל  פורטוגל
חבל אוטונומי האיים האזורייםהאיים האזוריים  האיים האזוריים
ראש העיר ג'ואו פרננדו ברום דה אזבדו אי קסטרו
(João Fernando Brum de Azevedo e Castro)
שפה רשמית פורטוגזית
תאריך ייסוד 1467
שטח 173 קמ"ר
גובה 0 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 14,994 (2011)
 ‑ צפיפות 87 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 28°42′46″N 38°34′34″W / 28.71278°N 38.57611°W / 28.71278; -38.57611קואורדינטות: 28°42′46″N 38°34′34″W / 28.71278°N 38.57611°W / 28.71278; -38.57611
אזור זמן UTC -1
http://www.cmhorta.pt/

הורטהפורטוגזית: Horta) היא עיר באי פאיאל בחלק המערבי של החבל האוטונומי האיים האזוריים שבפורטוגל. אוכלוסייתה מונה 14,994 תושבים על פי המפקד של שנת 2011.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1467 הגיע האציל הפלמי ז'וס ון הורטר (Josse van Huerter) לאי פאיאל ונחת במקום שמעתה והלאה יהיה ידוע בשם מפרץ הורטה. הוא בנה כנסייה קטנה שמאוחר יותר תהיה הגרעין ליישוב שיקרא על שמו, הורטה. ב-2 בפברואר 1468 הוא קיבל את תפקיד מושל האי. אך האוכלוסייה שיישבה את האי לא הייתה ממוצא פלמי. המתיישבים הראשונים היו חקלאים שהגיעו מפורטוגל עצמה. הורטר פיתח הזדמנויות עסקיות נוספות שמשכו גל שני של מתיישבים פלמים שעסקו במסחר ובמינהל.

בנו ובתו של הורטר המשיכו למשול באי גם לאחר מותו. ב-1498 קיבל היישוב מעמד של עיירה מאת מנואל הראשון, מלך פורטוגל. האי שגשג והוא היה מקור לייצוא של חיטה ושל איסטיס הצבעים (Isatis tinctoria). ב-28 ביוני 1514 הוקמה במקום כנסיית רובע. ב-1567 הונחה אבן הפינה למה שהיה בהמשך למבצר סנטה קרוז ובהמשך נבנו בנייני ציבור נוספים וכנסיות נוספות.

ב-1583 נחתו בדרום-מערב האי חיילים ספרדים. לאחר כמה התנגשויות מחוץ למבצר הוצא להורג מושל פאיאל. ארבע שנים לאחר מכן לכד צי של 13 ספינות אנגליות, שדד את הכנסיות ואת המנזרים של הורטה, חילל אותם והרס אותם. הכוח לקח שלל של כמה תותחים והעלה באש בתים באזור המבצר. ב-1597 כוח בפיקודו של וולטר ראלי בזז ושרף את המבנים הדתיים ואת הכנסיות של הורטה וכן של היישובים הסובבים אותה. האיום התמידי מצדם של פריבטירים ושודדי ים חייבו את בנייתם של מבצרים ונקודות תצפית. ב-1643 מנתה הורטה 2579 תושבים ומספר הבתים בה היה 610. בין השנים 1675-1688 נבנתה מחדש הכנסייה של סנטה קרוז.

במהלך המאות ה-18 וה-19 הייתה הורטה עיירה קטנה שהתרחבה לאורך קו החוף. היה בה מגוון של כנסיות ומנזרים אך פעילות מסחר מועטה וכמעט ולא הייתה בה פעילו תעשייתית. אך הודות למיקומה היא שימשה כנקודת עצירה לקווי הספנות בין אירופה ליבשת אמריקה. העיר שמשה כנמל היצוא לענף ההדרים של האיים האזוריים וליין שיוצר באי פיקו. ב-4 ביולי 1833 קיבלה הרוטה מעמד של עיר והיא הוגדרה כבירת המחוז.

ב-1804 הגיע להורטה יחד עם משפחתו הקונסול של ארצות הברית באיים האזוריים, ג'ון בס דבני (John Bass Dabney). לבנו צ'ארלס וויליאם דבני, שירש אותו בתפקידו, היה תפקיד חשוב בהיסטוריה של הורטה ושל האי פאיאל והתפתחותם הכלכלית. ב-1876 נבנה ביוזמתו נמל מסחרי וב-1893 נסלל קו טלגרף טרנס-אטלנטי. משפחת דבני הייתה גורם מוביל בכלכלת האי במשך 83 שנים, השפיעה על התפתחות הנמל, על יצוא ההדרים והיינות ועל התפתחותו של ציד הליווייתנים.

בין השנים 1893-1969 הורטה הייתה נקודה חשובה במפת התקשורת העולמית. בהמשך נכנסה הורטה גם להיסטוריה של התעופה העולמית. במאי 1919 הייתה הורטה אחת מתחנות הביניים של הטיסה הטרנס-אטלנטית הראשונה שבוצעה על ידי קפטן אלברט ריד מהצי האמריקני. החל משנת 1939 שימשה הורטה כנקודת עצירה לקווי התעופה של המטוסים הימיים של חברת פאן אמריקן. החל משנת 1960 היה נמל הורטה תחנת ביניים ליאכטות ולקווי הנוסעים ששטו באוקיינוס האטלנטי.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורטה באתר האיים האזוריים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הורטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפקד 2011 (יש להקיש בתיבת החיפוש את שם העיר)