הורטיוס קוקלס

אין לבלבל ערך זה עם הערך "הורטיוס".

פובליוס הורטיוס קוקלס היה קצין בצבא הרפובליקה הרומית אשר הגן על הגשר המוביל אל רומא מעל נהר הטיבר מפני הצבא הפולש של המלך האטרוסקי לארס פורסנה מעיר-המדינה קלוסיום.^[1] בהגנה בלתי מתפשרת על הכניסה הצרה לגשר, הוא וחבריו הצליחו לעצור את הצבא התוקף מספיק זמן כדי לאפשר לרומאים אחרים להרוס את הגשר מאחוריהם, לחסום את התקדמות האטרוסקים ולהציל את העיר.^[2]

רקע

הורטיוס קוקלס היה חבר בבית הפטריקי העתיק של ההוראטים, שנאדר ונחגג שמם באגדות מאז קרב מפורסם בתקופתו של טולוס הוסטיליוס. הוא היה אחיינו של הקונסול מרקוס הורטיוס פולווילוס, ומספרים שהשיג את כינויו "קוקלס", שפירושו "בעל העין האחת", מכיוון שאיבד את עינו בקרב על גשר אחר.^[3] עם זאת, זו עשויה להיות הרחבה מאוחרת יותר, שכן הפסל המפורסם של הורטיוס קוקלס שעדיין היה בנמצא (אך במצב דהוי) בתקופת פליניוס הזקן, נועד ככל הנראה לתיאור האל וולקן והפך למזוהה עם הורטיוס רק כאשר הדמות המקורית לא הייתה ניתנת יותר לזיהוי.

בשנת 509 לפני הספירה, המלך לארס פורסנה עמד בראש צבא שצעד לרומא. כשהוא ריכז את כוחותיו בצד האטרוסקי (המערבי) של נהר הטיבר, תקף פורסנה את גבעת ג'אניקולו ותפס אותה ואת כל אשר עליה. פורסנה השאיר בגבעה כוח אטרוסקי שיחזיק בה והמשיך לעבר ה"פונס סובליציוס", הגשר היחיד באזור שהוביל מעבר לטיבר. הרומאים המתינו באדמת המרעה בין פורסנה לגשר. אנשים מבית האצולה הטארקוויני פיקדו על האגף השמאלי האטרוסקי מול החיילים הרומאים בפיקודם של טיטוס הרמיניוס וספוריוס לרציוס. אוקטביוס ממיליוס פיקד על האגף הימני האטרוסקי נגד הכוח הרומאי בפיקודם של מרקוס ולריוס וולוסוס וטיטוס לוקרטיוס טריסיפיטינוס. פורסנה פיקד על המרכז, מול שני הקונסולים הרומאים. צבאו של פורסנה היה גדול מן הצבא הרומאי וכוונתו הייתה לגרום להם לסגת מרוב פחד.

הקרב התחיל. האגף הימני האטרוסקי הצליח לפצוע את ולריוס ולוקרטיוס, מפקדי האגף הרומאי השמאלי. לאחר ששניהם פונו משדה הקרב, נכנסו הרומאים לתבהלה ורצו לעבר הגשר. האויב רדף אחריהם.

הורטיוס על הגשר

שלושה רומאים הגנו כעת על הגשר: שני מפקדי האגף הרומאי הימני, הרמיניוס ולרציוס, ופובליוס הורטיוס קוקלס, קצין זוטר "שהיה על המשמר בגשר בעת שראה את הג'אניקולו נכבש במתקפת פתע, ואת האויב ממהר לרדת ממנו אל הנהר..."

שלושת המגינים לחמו בגבורה בקרב עד שאחרון החיילים הרומאים חצה את הגשר.

ההיסטוריון הרומאי טיטוס ליוויוס תיאר בקצרה ובסקפטיות שלא היה שום קרב, אלא ש"אנשיו של הורטיוס, המון מוכה בהלה, נטשו את עמדותיהם והשליכו את נשקיהם"; עם זאת, לטענתו, האומץ של הורטיוס הצליח לבייש לרגע את שני המפקדים הוותיקים, הרמיניוס ולרציוס, ולגרום להם לסייע לו להגן על הגשר לזמן קצר.

דיוניסיוס מהליקרנסוס הוסיף כי "הרמיניוס ולרציוס החלו לסגת בהדרגה וציוו על הורטיוס לסגת עימם, אך הוא עמד על שלו". מתוך הבנת האיום על רומא אם האויב יחצה את הנהר, הורטיוס הורה לחייליו להרוס את הגשר. האויב הודהם לא רק מעמדתו האובדנית של הורטיוס, אלא גם מהחלטתו להשתמש בערימת גופות כקיר מגן. הורטיוס נפגע מקליעי האויב פעמים רבות, כולל מחנית שפגעה בישבנו. כששמע מחייליו שהם קרעו את הגשר, הוא "זינק חמוש במלואו לתוך הנהר ושחה... הוא הגיח על גדת החוף הנגדית בלי שאיבד אף אחד מכלי הנשק שלו".

גרסתו של טיטוס ליוויוס לאירועים מתארת את הורטיוס מתפלל לטיברינוס: "טיברינוס, אבא קדוש, אני מתפלל שתקבל לזרם שופע החסד שלך את הנשק והלוחם הללו".

הורטיוס זכה בכתר על גבורתו (בדומה לעיטור צבאי מודרני) ונכנס אל העיר מלווה בתשבחות קהל מזמר, שאליו הצטרפה עיר אסירת תודה. הורטיוס היה עתה נכה ולא היה יכול עוד לשרת בצבא או לכהן בתפקידים ציבוריים, אך סיפקו לו "כמה מהאדמה הציבורית שיוכל לחרוש ביום אחד בעזרת שוורים", וכל אזרח ברומא היה מחויב לתת לו כמות מזון המספיקה ליום אחד. בנוסף, הוא כובד בפסל ארד בחצר ההתכנסויות והדיונים בפורום הרומאי.

פוליביוס משתמש בהורטיוס כדוגמה לגברים ש"הקדישו עצמם למוות בלתי נמנע... על מנת להציל את חייהם של אזרחים אחרים... [הוא] השליך את עצמו לנהר עם שריונו, ושמה איבד את חייו כפי שתכננם".

הורטיוס בגשר, שארל לה ברן, 1642-1643
הורטיוס על הגשר, מתקופת הרנסאנס, אוסף וולאס.

התוצאה

ההגנה של הורטיוס מנעה את ההתקפה הישירה של לארס פורסנה על חומות העיר, ואילצה אותו להשית עליה מצור. המצור הסתיים מאוחר יותר בהסכם שלום, והשאיר את רומא שלמה.

נקודות מבט סקפטיות

סיפורו של הורטיוס על הגשר מופיע במקורות עתיקים רבים, כולל אצל פלוטרכוס, דיוניסיוס וליוויוס. טקיטוס מציין בקצרה כי "כאשר רומא נכנעה, [לארס פורסנה] לא הפר את מקדש יופיטר", האל החשוב ביותר של רומא. ניתן להבין זאת שרומא נכנעה במהלך הקרב הזה או אחריו.

ליוויוס ראה את הסיפור כאגדי, ופקפק בשחייה של הורטיוס במי הטיבר כשהוא חמוש במלואו.

טי ג'יי קורנל טוען שהתיאורים השונים הללו, שהומצאו על ידי "סופרים חסרי מצפון", הם "ניצחון בהצלת פניה של רומא מייד לאחר התבוסות הללו", ומתעקש ש"הסופרים מהמאה הראשונה לפני הספירה נתפסים, אפוא, בעיקר כבדרנים..."

שימושים מאוחרים יותר בנושא

סיפורו של הורטיוס על הגשר החל להיות מתואר באמנות בתקופת הרנסאנס, אך מעולם לא היה נושא פופולרי במיוחד. הוא נטה להיות מוצג על ידי אמנים שהעדיפו סיפורים קלאסיים, והופיע בעיקר במוצגים קטנים כגון מיוליקה.

נפוליאון בונפרטה, לאחר קרב קלאוזן, כינה את הגנרל תומא-אלכסנדר דיומא "הורטיוס קוקלס מטירול" לאחר שהגן בגפו על גשר מעל נהר אייזק.

סיפורו של "הורטיוס על הגשר" משוחזר בשורה בשיר "הורטיוס" מאת תומאס בבינגטון מקולי, שזכה לפופולריות רבה בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים. וינסטון צ'רצ'יל כתב שכשהיה בבית הספר הארו הוא זכה בפרס על ידי דקלום כל "אלף ומאתיים השורות" של השיר. הסרט הביוגרפי על צ'רצ'יל משנת 2009, "אל תוך הסערה", מתחיל בצ'רצ'יל קשישא המדקלם מהשיר "הורטיוס" את השורות המפורסמות:

ואז פנה הורטיוס
אלוף השער ואמר:
כל ילוד אישה ימות
במוקדם או במאוחר.
ואיך לאדם ייטב מותו
עת נלחם נגד כל הסיכויים?
בהגנה על עפר אבותיו
ומקדשי האלוהים.

המקור באנגלית

Then out spake brave Horatius, The Captain of the Gate: To every man upon this earth Death cometh soon or late.
And how can man die better, than facing fearful odds, for the ashes of his fathers, and the temples of his Gods."

— השיר "הורטיוס" של תומאס בבינגטון מקולי

בהמשך הסרט, אותן שורות מופיעות שנית בפנייה קודרת של צ'רצ'יל לקבינט המלחמה שלו. צ'רצ'יל גם מדקלם מ"הורטיוס" בסצנה מהסרט הביוגרפי משנת 2017 "שעה אפלה", ושורות מפורסמות אלו מופיעות ביצירות בדיוניות רבות אחרות.

בסרט "אבדון" של טום קרוז משנת 2013, הגיבור הראשי עושה פרפרזה לשיר של מקולי ומצטט חלקים רבים ממנו לפני התמודדות עם אויב רם ונישא, גדול ונורא.

הערות שוליים

^ Ihne, Wilhelm (1877). Early Rome: From the Foundation of the City to Its Destruction by the Gauls. Longmans, Green & Co. p. 60.
^ Godwin, William (1809). History of Rome: from the building of the city to the ruin of the Republic. M. J. Godwin. p. 30.
^ Dionysius of Halicarnassus, Romaike Archaiologia, v. 24, 25.

ביבליוגרפיה

Polybius, Historiae (The Histories).
Dionysius of Halicarnassus, Romaike Archaiologia (Roman Antiquities).
Titus Livius (Livy), History of Rome.
Gaius Plinius Secundus (Pliny the Elder), Historia Naturalis (Natural History).
Publius Cornelius Tacitus, Historiae.
Lucius Annaeus Florus, Epitome de T. Livio Bellorum Omnium Annorum DCC (Epitome of Livy: All the Wars of Seven Hundred Years).
Michael Grant, Roman Myths, Dorset Press (1971).
T. J. Cornell, "The Formation of the Historical Tradition of Early Rome", in Past Perspectives: Studies in Greek and Roman Historical Writing, T. J. Cornell, I. S. Moxon, John Woodman, eds., Cambridge University Press (1986).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הורטיוס קוקלס בוויקישיתוף

Lendering, Jona. "Horatius Cocles". Livius Articles on Ancient History. נבדק ב-5 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)

[1] Ihne, Wilhelm (1877). Early Rome: From the Foundation of the City to Its Destruction by the Gauls. Longmans, Green & Co. p. 60.

[2] Godwin, William (1809). History of Rome: from the building of the city to the ruin of the Republic. M. J. Godwin. p. 30.

[Dionysius-3] Dionysius of Halicarnassus, Romaike Archaiologia, v. 24, 25.

[1]

[2]

[3]