הוריה סימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוריה סימה
Horia Sima
Horia Sima.jpg
לידה 3 ביולי 1907
מנדרה, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 במאי 1993 (בגיל 85)
מדריד, ספרד ספרדספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת רומניהממלכת רומניה  ממלכת רומניה
מקום קבורה טורדמברה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בוקרשט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה התנועה הלגיונרית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הוריה סימה, כראש התנועה הלגיונרית וסגן ראש ממשלת רומניה באוקטובר 1940

הוריה סימהרומנית: Horia Sima;‏ 3 ביולי 190725 במאי 1993), מנהיגה השני והאחרון של תנועת הלגיונרים הרומנית.

סימה נולד בכפר מנדרה (Mândra) שבנפת פגרש (Făgăraş), באימפריה האוסטרו-הונגרית (בתחומי רומניה של ימינו). בין השנים 1926 ל-1936 היה סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט, ולאחר מכן עבד כמורה לפילוסופיה בבית ספר תיכון. כבר בשנת 1927 היה חבר התנועה הלגיונרית, ובשנת 1935, כאשר מנהיג הארגון יצר את המחוזות, מונה להיות אחראי על אזור באנאט.

בשנת 1938, בבית הכלא ברומניה, נרצחו בפקודת המלך מנהיג התנועה הלגיונרית, קורנליו זליה קודריאנו, ועוד קבוצה ממנהיגי התנועה. יתר מנהיגי התנועה, כולל הוריה סימה, נמלטו לגרמניה, שם התארגנה הנהגה החדשה והוריה סימה קיבל לתחום אחריותו את הקשר עם רומניה.

ביום 21 בספטמבר 1939, רצחה קבוצת לגיונרים רומנים, בהנהגת הוריה סימה שחזר לשם כך לרומניה, את ראש ממשלת רומניה באותו זמן, ארמנד קלינסקו. בינואר 1940 קיבל סימה, ששב לגרמניה, את הנהגת התנועה הלגיונרית, יחד עם קונסטנטין פפנצ'ה. במאי אותה שנה הסתנן סימה, יחד עם קבוצת לגיונרים, דרך יוגוסלביה אל רומניה, אך נעצר בכפר קרוב לגבול והועבר תחת משמר כבד לבוקרשט. לאחר חקירות ממושכות הוא שוחרר.

יון אנטונסקו, שתפס את השלטון ברומניה, קרא לתנועה הלגיונרית לשתף פעולה בהנהגת המדינה וסימה, שמונה להיות מנהיגה, התמנה לסגן נשיא מועצת השרים, שני בבכירותו רק לאנטונסקו עצמו. התנועה הלגיונרית החלה במסע טרור נגד מתנגדיה ורודפיה בעבר וכנגד יהודי רומניה. המסע הגיע לשיאו במרד גלוי נגד הוראותיו של אנטונסקו.

בזמן מרד הלגיונרים בינואר 1941, העמיד אנטונסקו את היטלר בפני הברירה לבחור בינו לבין תנועת הלגיונרים, וכאשר היטלר העדיף את אנטונסקו, החליט זה להפריד בין התנועה הלגיונרית ובין הממשל. בהשפעת היטלר הותר לסימה לעזוב את רומניה לגרמניה שם נעצר, אך בזמן ששהה בגרמניה נשפט בהיעדרו ברומניה ונידון למוות, על מנת להבטיח את אי חזרתו[1].

ב-1942 ברח לאיטליה אך שם נתפס והוחזר לגרמניה.

באוגוסט 1944 החליפה רומניה צד במלחמת העולם השנייה וחברה אל בעלות הברית. סימה שוחרר ממעצרו, ובווינה עסק בבניית ממשלת בובות רומנית וצבא מתנדבים רומנים, פרו-נאצים. עם התקרבות הצבא האדום לווינה נמלט סימה מהעיר והשתמש בשם יוזף ובר (Josef Weber).

בשנת 1946, ברומניה, שוב נשפט סימה בהיעדרו, בבית הדין העממי ונידון למוות בשנית.

לאחר המלחמה חי סימה בפריז, באיטליה ולבסוף בספרד של פרנקו, שם לימד באוניברסיטת ברצלונה. בזמן שחי מחוץ לרומניה המשיך בפעילות פוליטית אנטי קומוניסטית בקרב הפזורה הרומנית.

סימה נפטר במדריד ונקבר שם לצד אשתו אלוירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הוריה סימה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]