הוריה סימה

הוריה סימה
Horia Sima

לידה	3 ביולי 1903 מנדרה, חבל טרנסילבניה ,ממלכת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית - כיום במחוז בראשוב ברומניה
פטירה	25 במאי 1993 (בגיל 89) מדריד, ממלכת ספרד
מדינה
מקום קבורה	טורדמברה
השכלה	אוניברסיטת בוקרשט Radu Negru National College
מפלגה	התנועה הלגיונרית

הוריה סימה, כראש התנועה הלגיונרית וסגן ראש ממשלת רומניה באוקטובר 1940

הוריה סימה (ברומנית: Horia Sima;‏ 3 ביולי 1907 – 25 במאי 1993) היה פוליטיקאי רומני, מנהיגה השני והאחרון של תנועת הלגיונרים הרומנית. ב-4–8 ביולי 1940 למשך ארבעה ימים מילא את התפקיד של שר התרבות והדתות בממשלה שבראשות יון ג'יגורטו ובספטמבר 1940-ינואר 1941 כיהן כסגן ראש ממשלת רומניה שהוכרזה ל"מדינה נציונל-לגיונרית" בראשות יון אנטונסקו.

ביוגרפיה

סימה נולד בכפר מנדרה (Mândra) שבמחוז פגרש (Făgăraş), ממלכת הונגריה שבמסגרת אימפריה האוסטרו-הונגרית (בתחומי רומניה של ימינו). בין השנים 1926 ל-1936 היה סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט, ולאחר מכן עבד כמורה לפילוסופיה בבית ספר תיכון. כבר בשנת 1927 היה חבר התנועה הלגיונרית, ובשנת 1935, כאשר מנהיג הארגון יצר את המחוזות, מונה להיות אחראי על אזור באנאט.

בשנת 1938, בבית הכלא ברומניה, נרצחו בפקודת המלך מנהיג התנועה הלגיונרית, קורנליו זליה קודריאנו, ועוד קבוצה ממנהיגי התנועה. יתר מנהיגי התנועה, כולל הוריה סימה, נמלטו לגרמניה, שם התארגנה הנהגה החדשה והוריה סימה קיבל לתחום אחריותו את הקשר עם רומניה.

ביום 21 בספטמבר 1939, רצחה קבוצת לגיונרים רומנים, בהנהגת הוריה סימה שחזר לשם כך לרומניה, את ראש ממשלת רומניה באותו זמן, ארמנד קלינסקו. בינואר 1940 קיבל סימה, ששב לגרמניה, את הנהגת התנועה הלגיונרית, יחד עם קונסטנטין פפנצ'ה. במאי אותה שנה הסתנן סימה, יחד עם קבוצת לגיונרים, דרך יוגוסלביה אל רומניה, אך נעצר בכפר קרוב לגבול והועבר תחת משמר כבד לבוקרשט. לאחר חקירות ממושכות הוא שוחרר.

יון אנטונסקו, שתפס את השלטון ברומניה, קרא לתנועה הלגיונרית לשתף פעולה בהנהגת המדינה וסימה, שמונה להיות מנהיגה, התמנה לסגן ראש הממשלה, שני בבכירותו רק לאנטונסקו עצמו. התנועה הלגיונרית החלה במסע טרור נגד מתנגדיה ורודפיה בעבר וכנגד יהודי רומניה. המסע הגיע לשיאו במרד גלוי נגד הוראותיו של אנטונסקו.

בזמן מרד הלגיונרים בינואר 1941, העמיד אנטונסקו את היטלר בפני הברירה לבחור בינו לבין תנועת הלגיונרים, וכאשר היטלר העדיף את אנטונסקו, החליט זה להפריד בין התנועה הלגיונרית ובין הממשל. בהשפעת היטלר הותר לסימה לעזוב את רומניה לגרמניה שם נעצר, אך בזמן ששהה בגרמניה נשפט בהיעדרו ברומניה ונידון למוות, על מנת להבטיח את אי חזרתו.

ב-1942 ברח לאיטליה אך שם נתפס והוחזר לגרמניה.

באוגוסט 1944 החליפה רומניה צד במלחמת העולם השנייה וחברה אל בעלות הברית. סימה שוחרר ממעצרו, ובווינה בין דצמבר 1944 למאי 1945 עמד בראש ממשלת צללים רומנית פרו-נאצית. עם התקרבות הצבא האדום לווינה נמלט סימה מהעיר והשתמש בשם יוזף ובר (Josef Weber).

בשנת 1946, ברומניה, שוב נשפט סימה בהיעדרו, בבית הדין העממי ונידון למוות בשנית.

לאחר המלחמה חי סימה בפריז, באיטליה ולבסוף בספרד של פרנקו, שם לימד באוניברסיטת ברצלונה. בזמן שחי מחוץ לרומניה המשיך בפעילות פוליטית אנטי קומוניסטית בקרב הפזורה הרומנית.

סימה נפטר ב-1993 במדריד ונקבר שם לצד אשתו אלוירה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוריה סימה בוויקישיתוף