הורשיו גייטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הורשיו לויד גייטס
Horatio Lloyd Gates
גייטס ב-1794, פורטרט של גייטס על ידי גילברט סטוארט, מוצג במוזיאון המטרופוליטן לאמנות
גייטס ב-1794, פורטרט של גייטס על ידי גילברט סטוארט, מוצג במוזיאון המטרופוליטן לאמנות
לידה 26 ביולי 1727
מלדון, אסקס, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה 10 באפריל 1806 (בגיל 78)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה כנסיית השילוש הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ממלכת בריטניה הגדולה
ארצות הברית
תקופת הפעילות 1745 - 1769 (הצבא הבריטי)
1775–1783 (הצבא הקונטיננטלי)
דרגה מייג'ור (ממלכת בריטניה הגדולה)
מייג'ור גנרל (ארצות הברית)
פעולות ומבצעים
עיטורים
מדליית הזהב של הקונגרס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הורשיו לויד גייטסאנגלית: Horatio Lloyd Gates‏; 26 ביולי 172710 באפריל 1806) היה חייל בריטי בדימוס ששירת כגנרל אמריקאי במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. הוא התהדר בכך שהוביל את הצבא הקונטיננטלי לניצחון בקרב סרטוגה, טענה מעוררת מחלוקת עד היום, והואשם בתבוסת הצבא בקרב קמדן. גייטס תואר כ"אחת האושיות הצבאיות השנויות ביותר במחלוקת במלחמה", בשל חברותו בקבוצה שניסתה להדיח את הגנרל ג'ורג 'וושינגטון מתפקידו, פיקודו בקרבות סרטוגה, ומעשיו במהלך התבוסה בקרב קמדן ואחריה.[1][2]

יליד מחוז אסקס, גייטס שירת בצבא הבריטי במהלך מלחמת הירושה האוסטרית ומלחמת הצרפתים ואינדיאנים. מתוסכל מאי יכולתו להתקדם בשורות הצבא, גייטס מכר את העמלה הצבאית שלו, עבר לארצות הברית, והקים מטע קטן בווירג'יניה. בהמלצתו של ג'ורג' וושינגטון, הקונגרס הקונטיננטלי מינה את גייטס לקצין המנהלה הכללי של הצבא הקונטיננטלי ב-1775. הוא מונה למפקד מבצר טיקונדרוגה ב-1776 ולמפקד מחלקת הצפון ב-1777. זמן קצר לאחר שמונה למפקד מחלקות הצפון, הביס הצבא הקונטיננטלי את הבריטים בקרב סרטוגה. לאחר הקרב, מספר חברי הקונגרס שקלו להחליף את וושינגטון בגייטס, אך לבסוף וושינגטון נשאר בתפקיד מפקד הצבא הקונטיננטלי.

גייטס מונה למפקד מחלקת הדרום ב-1780, אך הודח מתפקידו לאחר ההפסד בקרב קמדן. ההפסד בקרב הרס את המוניטין הצבאי של גייטס והוא לא החזיק בעמדה פיקודית נוספת לאורך המלחמה. לאחר המלחמה, גייטס חזר לגור באחוזתו בווירג'יניה, אך לבסוף החליט לשחרר את עבדיו ולעבור לניו יורק. הוא נבחר לקדנציה אחת בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק ומת ב-1806.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הורשיו גייטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bilias, p. 80
  2. ^ Tuchman, Barbara W. The First Salute: A View of the American Revolution. New York: Ballantine Books, 1988. p.192