הו חנמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הו חנמין
Hu Hanmin3.jpg
לידה 9 בדצמבר 1879
גואנגדונג, שושלת צ'ינג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 במאי 1936 (בגיל 56)
גואנגדונג, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Hosei University עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנהיג מפלגה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה קוומינטנג, Tongmenghui עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שם זה נכתב במקור בהתאם לסדר המזרחי; שם המשפחה הוא הו.

הו חנמיןאנגלית: Hu Hanmin;‏ 9 בדצמבר 1879 - 12 במאי 1936) היה אחד המנהיגים הראשונים של מפלגות הימין השמרני, קוומינטנג במהלך מלחמת האזרחים הסינית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנמין היה ממוצא האקה מג'יאן, ג'יאנגשי. אביו עבר לגואנגדונג, כדי לקבל משרה רשמית. אחרי סיום לימודיו בגיל 21 שנים, יצא ללמוד ביפן החל משנת 1902, והצטרף לטונגמנגואי (הברית המהפכנית הסינית) ב-1905 כעורך העיתון "מין באו". בשנים 1907–1910 השתתף במספר מהפכות מזוינות. זמן קצר לאחר מהפכת שינהאי בשנת 1911, הוא התמנה למושל של גואנגדונג וכמזכיר הראשי של הממשלה הזמנית. הוא השתתף במהפכה השנייה בשנת 1913, והצטרף לסון יאט-סן שעבר ליפן לאחר כישלון המהפכה השנייה. שם הם הקימו את הקוומינטנג (המפלגה הלאומנית הסינית). הוא חי בגואנגדונג בין 1917 ו-1921 ועבד עבור סאן יאט-סן, כשר התחבורה ויועץ הראשי מאוחר יותר.[1]

הוא נבחר לוועד הפועל המרכזי בוועידה הראשונה של הקואומינטנג בינואר 1924. בספטמבר הוא פעל כסגן הנשיא, כאשר סון יאט-סן עזב את גואנגג'ואו לשאוגואן. סאן מת בבייג'ינג במרס 1925, והו היה אחד משלוש הדמויות החזקות ביותר בקואומינטאנג. שני האחרים היו וואנג ג'ינגווי וליאו ז'ונגקאי. ליאו נרצח באוגוסט באותה שנה, והו נחשד ונעצר. לאחר ״פיצול נינגהאן״ (=הפסקת שיתוף הפעולה בין הקואומינטאנג ובין המפלגה הקומוניסטית) בשנת 1927, הוא תמך בצ'יאנג קאי שק, ומונה לתפקיד שלטוני בכיר בנאנג'ינג.[2]

מאוחר יותר, ב -28 בפברואר 1931, הוא הוכנס למעצר בית על ידי צ'יאנג עקב מחלוקות על החוקה הזמנית החדשה. לחץ פנימי במפלגה אילץ את צ'יאנג לשחרר אותו. לאחר מכן, הוא הפך למנהיג רב עוצמה בדרום סין, שדגל בשלושה עקרונות פוליטיים: התנגדות לפלישה היפנית, התנגדות לקומוניסטים מיליטריסטים, ולבסוף התנגדות למנהיג המוצהר, צ'יאנג קאי-שק.

הפלגים שהתנגדו לצ'יאנג בקואומינטאנג התכנסו בגואנגג'ואו כדי להקים ממשלה יריבה. הם דרשו את התפטרות צ'יאנג מתפקידיו הכפולים כנשיא המדינה וראש הממשלה. מלחמת האזרחים נמנעה על ידי הפלישה היפנית למנצ'וריה. הו המשיך לשלוט בדרום סין, בלב ליבו של הקואומינטאג, בסיוע צ'ן ג'יטנג וחבורת ניו-גואנג-שי. שם הוא ניסה ליצור ממשלה ללא שחיתות כאלטרנטיבה למשטר של צ'יאנג. הו ביקר את צ'אנג שלא נקט מדיניות חזקה ״כלפי הכוח הזר [יפן] שקרע והרס את מולדתנו!"[3]

הו ביקר באירופה והפסיק את ההתקפה הפוליטית שלו על צ'יאנג קאי-שק ביוני 1935. בפגישה הראשונה של הוועידה החמישית של קואומינטאנג בדצמבר 1935 נבחר ליו"ר הוועדה המרכזית. הוא חזר לסין בינואר 1936, חי בגואנגג'ואו עד שמת מדימום במוחו ב -12 במאי 1936.

מותו עורר משבר. צ'יאנג רצה להחליף את הו בחסידיו הנאמנים בדרום סין ולחסל את האוטונומיה שממנה נהנה הדרום תחת הו. כתוצאה מכך, צ'ן והחבורה של גואנגשי יצרו קשר נגד צ'יאנג. במה שקרוי "תקרית ליאנג-גואנג". צ'ן נאלץ להתפטר מתפקידו כמושל גואנג-דונג לאחר שצ'יאנג שיחד רבים מקציניו לערוק והמזימה התמוטטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הו חנמין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Newspaper clippings about Hu Hanmin in the 20th Century Press Archives of the German National Library of Economics (ZBW)
  2. ^ "CHINA: Swath to Success". TIME. July 23, 1934. Retrieved May 22, 2011.
  3. ^ CHINA: Swath to Success". TIME. July 23, 1934. Retrieved May 22, 2011.