הו צ'י מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הו צ'י מין
Hồ Chí Minh
Ho Chi Minh 1946.jpg
לידה 19 במאי 1890
וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בספטמבר 1969 (בגיל 79)
האנוי, וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודו-סין הצרפתית, צפון וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מאוזוליאום הו צ'י מין עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הקומוניסטית של פועלי המזרח עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, משורר, פוליטיקאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Communist Party of Vietnam, המפלגה הקומוניסטית של צרפת
פרסים והוקרה
חתימה Ho Chi Minh Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הו צ'י מיןווייטנאמית: Hồ Chí Minh; "המנהיג הדגול"‏- IPA: [ho̞˧˩ ʨi˧˥ mɪ̄ŋ] (מידעעזרה); הגייה דרומית: [ho̞˧˩ ʨɪ̄j mɪ̈̄n] (מידעעזרה)19 במאי 18903 בספטמבר 1969) היה מייסד ומנהיג צפון וייטנאם. מכונה כיום בווייטנאם בתואר העממי "אבי האומה".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כ'נגויין סינג קונג (Nguyễn Sinh Cung) בכפר קימילין במרכז וייטנאם. אביו היה פקיד ממשלתי שהתפטר במחאה על השלטון הצרפתי במדינה, והפך למורה נודד בכפרים. אביו היה מלומד קונפוציאני וברוח זו גדל. ב-1911 הוא קיבל עבודה כטבח בספינה צרפתית, ואחר כך עבד בלונדון ובפריז. בפריז היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית של צרפת. כאשר נשיא ארצות הברית וודרו וילסון הגיע לועידת השלום בורסאי, ניסה לעניין אותו בזכות ההגדרה העצמית של העם הווייטנאמי אך ללא הצלחה.

לאחר מכן הוא שהה בברית המועצות ומשם נשלח לסין ומדינות נוספות באסיה. ב-1929 ייסד בהונג קונג את המפלגה הקומוניסטית הווייטנאמית. ב-1931 הוא נאסר על ידי השלטון הבריטי במושבה, שוחרר ב-1933, ושב לברית המועצות. ב-1938 חזר לסין ופעל כיועץ עבור הקומוניסטים. ב-1941, כאשר וייטנאם נכבשה בידי האימפריה היפנית חזר לארצו, וייסד שם את תנועת הוייט מין, שנלחמה כנגד הכובש היפני ומשתפי הפעולה הצרפתים שלהם מטעם ממשלת צרפת של וישי. באותה תקופה קיבל במחתרת את שמו הו צ'י מין שפרושו "מביא האור".

עם כניעת יפן ב-1945 הקים הווייט מין את הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם, והו צ'י מין נבחר לנשיאה ב-2 במאי 1946. צרפת סירבה להכיר בעצמאות וייטנאם, וכוחות הווייט מין הפנו את מאבקם נגדה. מאבק אכזרי זה נמשך עד 1954, במהלכו נלחם הצבא הווייטנאמי בעיקשות עד להבסת צבא צרפת. אחרי ניצחון הווייט מין בקרב דיין ביין פו, צרפת ויתרה על השלטון בהודו-סין הצרפתית (שכללה גם את קמבודיה ולאוס). אבל ועידת ז'נבה של 1954 שהתכנסה לפתור את המצב בהודו-סין הצרפתית ובקוריאה, החליטה על "חלוקה זמנית" של וייטנאם לשתי מדינות, כאשר החלק הצפוני יהיה בשליטת הווייט-מין בראשות הו צ'י מין.

הו צ'י מין החל לפעול לביסוס השלטון הסוציאליסטי בצפון, אולם מעולם לא ויתר על חלום איחוד וייטנאם. אחרי 1954 החלה הארץ להיגרר למלחמה נוספת. המלחמה שבה נלחמה דרום וייטנאם במחתרת הקומוניסטית בדרום – הוייטקונג, אולם לאחר מכן צפון וייטנאם הייתה מעורבת ישירות במלחמה. בשלב זה הו צ'י מין היה פחות ופחות מעורב ישירות בקבלת ההחלטות, ושימש יותר כדמות סמלית, שדירבנה את העם להמשיך להלחם על אחדות ווייטנאם. הוא היה ידוע בכינוי "הדוד הו". הפחתת מעורבותו בקבלת ההחלטות נבעה הן מסיבות רפואיות והן מעליית כוחו של לה דואן המיליטנטי בפוליטביורו.

הו צ'י מת בשנת 1969, טרם הספיק לראות את חלומו לאיחוד וייטנאם תחת שלטון קומוניסטי מתגשם. הוא ציווה שעם מותו יישרפו את גופתו, ואפרה ייקבר בראש שלוש גבעות בווייטנאם. צוואתו לא קוימה, ולאחר מותו גופתו נחנטה והיא מוצגת במאוזוליאום בהאנוי, בדומה למאוזוליאום של לנין במוסקבה. עם ניצחון צפון וייטנאם במלחמה, נקראה שמה של בירת הדרום סייגון על שמו (Thành Phố Hồ Chí Minh).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]