הזנה אנטרלית

המונח "צינור הזנה" מפנה לכאן. לערך העוסק במונח בגאולוגיה, ראו צינור הזנה (גאולוגיה).

הזנה אנטרלית Enteral feeding או Enteral Nutrition היא שיטת הזנה רפואית המספקת מזון ונוזלים ישירות למערכת העיכול, עוקפת את חלל הפה וזאת כאשר אכילה רגילה דרך הפה אינה אפשרית או אינה מספקת או שאינה בטוחה.^[1] ההזנה האנטרלית מתאפשרת כאשר מערכת העיכול פועלת, גם אם באופן חלקי. מערכת זו עוזרת לאנשים בכל הגילאים כולל פגים וקשישים. הזנה אנטרלית בשימוש במאושפזים בבתי חולים, מחלקות שיקום ובבית המטופל.^[2] ההזנה ניתנת על ידי תמיסות הזנה מיוחדות "פורמולה" והיא כוללת גם חלב אם עבור פגים, ילודים ותינוקות.^[3]

יתרונות הזנה אנטרלית על פני הזנה תוך ורידית בכך שהיא תורמת לשימור תפקוד המעי, מונעת אטרופיה של רירית המעי ומפחיתה את הסיבוכים הנלווים להזנה תוך ורידית.^[1] כמו כן היא זולה יותר.^[4] קיימות דרכי הזנה אנטרלית שונות, שהמשותף להן הוא הזנה על ידי צינור הזנה עשוי פוליאוריתן או סיליקון. הצינורים שונים בהתאם לאיבר אליו הם מוחדרים. מידת הצינורת האנטרלים נקבעת לפי ההיקף החיצוני של הצינור. היקף כל הצינורות נמדד ביחידות French- FR^[5] כל יחידה שווה 0.33 מילימטר. הזנה בצינור עשויה להיות זמנית, לצורך טיפול במחלות חריפות, או קבועה, במקרים שבהם קיימת נכות בלתי הפיכה. החלוקה המקובלת של שיטות הזנה בצינור היא בהתאם לאתר בגוף שדרכו מוחדר הצינור.

סוגי צינורות הזנה

זונדה

זונדה Nasogastric Tube ("מחדר אפי-קיבתי" או "צינור הזנה נזוגסטרי"), הוא צינור המוחדר דרך אחד מנחירי האף או הפה, דרך הוושט ומשם לקיבה. קיימות זונדות במידות שונות החל מ-5FR עד 24 FR. את הצינור מקבעים ללחי או למצח ויש להחליפה לפי הוראת היצרן אם הזונדה מוחדרת דרך הנחיר, לאחר הוצאתה לצורך החדרה מחודשת יש לשנות את מיקומה (לנחיר אחר) למניעת פגיעה בעור. יש לודא את מיקומה לפני כל האכלה בעזרת שאיבת מיץ קיבה. כיוון שצינור ההזנה זה עובר דרך האף והוושט, ההחדרה גורמת לאי-נוחות, תחושת בחילה ועלולה לפצוע את רירית הושט והקיבה. זונדה היא שיטה מועדפת למשך הזנה קצר, לא יותר מעשרה ימים לפי הנחיות האגודה האירופאית לתזונה משנת 2019^[6] עד 4-6 שבועות רצופים (למניעת תלות זונדה). במידה ויש צורך בהמשך הזנה אנטרלית יש לשקול הזנה בגסטרוסטום.

גסטרוסטום

גסטרוסטום הוא צינור הזנה המוחדר לקיבה דרך דופן הבטן.

השיטה להזנה באמצעות גסטרוסטום פורסמה לראשונה בספרות הרפואית בשנת 1980 ואומצה כשיטה המועדפת להזנה בצינור לתקופות ארוכות. אורך החיים של צינור ההזנה הוא כשישה חודשים, ולאחר מכן יש להחליפו. הזנה באמצעות גסטרוסטום יעילה במטופלים להם קשיי בליעה בגלל פגמים אנטומיים או נוירולוגיים, וכן במקרים שבהם מטופלים סובלים ממחלות הגורמות לירידה קיצונית במשקל ואינם מסוגלים לאכול בכמות המספקת לצריכה הקלורית הנדרשת לקיומם. הניתוח להחדרת הגסטרוסטום נקרא גסטרוסטומיה.

ג'ג'ונוסטום

ג'ג'ונוסטום (באנגלית: Jejunostomy) הוא צינור הזנה המוחדר למעי הריק, דהיינו לחלק האמצעי של המעי הדק, לצורך מתן הזנה, כאשר קיימת סכנה של שנק כתוצאה מאספירציה, או כאשר קיימות בעיות בריקון הקיבה. החדרת הצינורית למעי הדק יכולה להתבצע דרך הקיבה או ישירות למעי הריק.

שיטות להחדרת גסטרוסום או ג'ג'ונוסטום

קיימות מספר שיטות המאפשרות החדרה מדויקת של צינור ההזנה דרך דופן הבטן:

אנדוסקופיה, (באנגלית: Percutaneous Endoscopic Gastrostomy; ר"ת PEG; ואף בעברית "פג") בה מוחדר אנדוסקופ אל הקיבה דרך הפה והוושט. את מיקום האנדוסקופ ניתן לראות על דופן הבטן, כיוון שבקצהו הנמצא בקיבה מותקן מקור אור חזק המנחה את המנתח לגבי מיקום ההחדרה.

דימות רפואי, עמו נמנים שיקוף רנטגני (באנגלית: Radiologically inserted Gastrostomy (RIG) ) טומוגרפיה ממוחשבת ובדיקת אולטרה סאונד רפואית. הצינור מוחדר דרך קיר הבטן כאשר הרופא נעזר באחת השיטות הללו על מנת לאתר את המיקום המדויק של הקיבה.

לפרוסקופיה, (באנגלית:Laparoscopic Assisted Percutaneous Endoscopic Gastrostomy (LAPEG)) בה האנדוסקופ מוחדר דרך דופן הבטן במקרים בהם אין אפשרות להחדירו דרך הוושט, או כאשר אין אפשרות לראות את האור דרך דופן הבטן. שיטה זאת מייתרת את הצורך בפתיחת הבטן.

החדרת צינור ההזנה מתבצעת בהרדמה מקומית או בהרדמה כללית לפי הצורך.

סוגי צינורות הזנה

צינור הזנה עם בלון (באנגלית: Balloon gastrostomy tube‏; BGT): צינור שבקצהו הפנימי בלונית המנופחת במים, במטרה למנוע את יציאתו מחוץ לקיבה. אורכו מחוץ לבטן כעשרים ס"מ. בקצה שקרוב לקיר הבטן מותקן דיסק המונע את חדירתו למערכת העיכול.

צינור מסוג כפתור (באנגלית: Button Gastrostomy): צינור קטן בעל כניסה שטוחה בגובה פני העור, מתאים במיוחד לילדים . צינור מסוג כפתור קיים עם ובלי בלון פנימי.^[7]

יעילות השיטה

ניתן להשתמש בצינור הזנה ביעילות לצורך החדרת מזון ותרופות לגוף המטופל. צינור הזנה הוא אמצעי יעיל כאשר הוא מוחדר על ידי איש מקצוע מיומן. דרך צינור ההזנה מוחדרים לגוף חומרי מזון נוזלים מיוחדים, העשירים בקלוריות ומספקים תזונה מאוזנת ומלאה. קיימים תכשירים בסיסים או ייחודיים למצבים כמו סוכרת, כוויות, תת-תזונה, רגישויות ללקטוז או גלוטן, לילדים ועוד. את התכשירים אפשר לשתות אף באופן רגיל (דרך הפה), רוב התכשירים בעלי טעם וניל, מקצתם מגיעים גם בטעמי שוקו או תות.

יחד עם זאת, נמצא כי באוכלוסיות מטופלים מסוימות השימוש בצינור הזנה אינו אמצעי יעיל, המשנה את מהלך המחלה. כך, אצל חולי שיטיון (דמנציה) מתקדם נמצא כי קיים שיעור תמותה גבוה מאוד, בממוצע של 33% מן המטופלים, ב-30 הימים הראשונים לאחר החדרת הגסטרוסטום. הגורמים העיקריים המנבאים את שיעור התמותה הם גיל מעל 75 שנה, אשפוז בעקבות מחלה חריפה, אספירציה (שאיפת חלקי מזון לריאות), דלקת ריאות ודלקת בדרכי השתן.

לקריאה נוספת

פרופ' ירון ניב (עורך), לאכול או לחדול: הזנה בסוף החיים. תל אביב: יוזמות הייליגר, 2006.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הזנה אנטרלית בוויקישיתוף

הזנה בצינור, באתר הקרן האמריקאית לחולי סרטן הפה.
קרן Oley למטופלים המוזנים בצינור (אורכב 16.04.2009 בארכיון Wayback Machine).
הסבר לילדים על הזנה בגסטרוסטום.

הערות שוליים

^ ¹ ² C. Madre, A European Survey on Digestive Perianastomotic Ulcerations, a Rare Crohn-like Disorder Occurring in Children and Young Adults, Journal of Pediatric Gastroenterology & Nutrition 73, 2021-09, עמ' 333–337 doi: 10.1097/MPG.0000000000003200
^ S C. Bischoff et al, ESPEN guideline on home enteral nutrition, Clinical Nutrition 39, 2020-01, עמ' 5–22 doi: 10.1016/j.clnu.2019.04.022
^ Boullata, J. I., et a, ASPEN Safe practices for Enteral Nutrition Therapy, Journal of Parenteral and Enteral Nutrition 41, 2017, עמ' 15-16
^ A. M. Bourgault at el, Development of evidence-based guidelines and critical care nurses ' knowledge of enteral feeding, Critical Care Nurse 27, 2007-08, עמ' 17–22, 25–29; quiz 30
^ Kenneth V. Iserson, J.-F.-B. Charrière: The man behind the “French” gauge, The Journal of Emergency Medicine 5, 1987-11, עמ' 545–548 doi: 10.1016/0736-4679(87)90218-6
^ Stephan C. Bischoff at el, [2019.04.02.http://doi.org/10.1016/j.clnu ESPEN guideline on home enteral nutrition], clinical nutrition, 2019, עמ' 8
^ המרכז הרפואי שיבא, תל השומר Sheba Medical Center (2022-02-13), טיפול יומיומי בילד עם גסטרוסטום, נבדק ב-2025-01-25

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[:0-1] ¹ ² C. Madre, A European Survey on Digestive Perianastomotic Ulcerations, a Rare Crohn-like Disorder Occurring in Children and Young Adults, Journal of Pediatric Gastroenterology & Nutrition 73, 2021-09, עמ' 333–337 doi: 10.1097/MPG.0000000000003200

[2] S C. Bischoff et al, ESPEN guideline on home enteral nutrition, Clinical Nutrition 39, 2020-01, עמ' 5–22 doi: 10.1016/j.clnu.2019.04.022

[3] Boullata, J. I., et a, ASPEN Safe practices for Enteral Nutrition Therapy, Journal of Parenteral and Enteral Nutrition 41, 2017, עמ' 15-16

[4] A. M. Bourgault at el, Development of evidence-based guidelines and critical care nurses ' knowledge of enteral feeding, Critical Care Nurse 27, 2007-08, עמ' 17–22, 25–29; quiz 30

[5] Kenneth V. Iserson, J.-F.-B. Charrière: The man behind the “French” gauge, The Journal of Emergency Medicine 5, 1987-11, עמ' 545–548 doi: 10.1016/0736-4679(87)90218-6

[:1-6] Stephan C. Bischoff at el, [2019.04.02.http://doi.org/10.1016/j.clnu ESPEN guideline on home enteral nutrition], clinical nutrition, 2019, עמ' 8

[7] המרכז הרפואי שיבא, תל השומר Sheba Medical Center (2022-02-13), טיפול יומיומי בילד עם גסטרוסטום, נבדק ב-2025-01-25

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]