החברה הכלכלית לארץ ישראל
החברה הכלכלית לארץ-ישראל (באנגלית: Palestine Economic Corporation; בקיצור: PEC) היא חברה שנוסדה בשנת 1925 על ידי יהדות ארצות הברית במטרה לפתח את היישוב היהודי בארץ-ישראל על בסיס השקעות כלכליות. מייסדי החברה היו ביקורתיים כלפי המוסדות הציוניים שהיו מבוססים בעיקר על תרומות[1]. לימים שונה שם החברה ל"החברה הכלכלית לישראל".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה הכלכלית לארץ ישראל נוסדה על ידי סיעתו של לואי ברנדייס בשנת 1925, כמיזוג של פעולות קבוצת ברנדייס בישראל עם פעילות הג'וינט בארץ ישראל[2]. עוד טרם נוסדה נודעה החברה כקבוצת מרשל, ורבורג ופלקסנר[3].
החברה ניהלה בארץ ישראל פעילות עסקית נרחבת שכללה הלוואות שניתנו על ידי הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים, הבנק להלוואות, בנק משכנתאות, הלוואות לתעשייה[4] והלוואות למשקי עזר, את חברת המים הארץ-ישראלית ושותפות בחברת אשלג ארץ-ישראלית. בשנת 1933 החברה הייתה שותפה בהקמת בית היציקה במפרץ חיפה[5]. החברה השתתפה בהקמת כפר ברנדייס ליד חדרה[6] ובסוף שנות ה-20 הקימה את גב-ים שהשתתפה ברכישת אדמות ג'ידרו במפרץ חיפה מידי קהילת ציון אמריקאית שנקלעה לקשיים כלכליים. בשנת 1946 תוארה פעילות החברה: "החברה נוסדה בשנת 1925 ופועלת באמצעות מספר חברות בנות וחברות עזר ארצישראליות בשדה הבנקאות והאשראי, הכשרת הקרקע, שיכון, בנין, השקאה ופיתוח מים, וגם משתתפת בחברות לכימיה, שירותים ציבוריים ומפעלי מלון[7].
בשנת 1951 הקימה החברה בשיתוף עם האגודה הארץ-ישראלית מלונדון את בנק איגוד אליו הועברה הפעילות הבנקאית של החברה. בשנת 1961 מכרה החברה את מניותיה בבנק איגוד לבנק לאומי[8]. בשנת 1954 רכשה כ-30% ממניות מהדרין[9]. בשנת 1960 רכשה החברה חלק מטמבור.
בנובמבר 1962 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין בנק דיסקונט והחברה הכלכלית[10].
בשנת 1969 הוקמה אי די בי חברה לאחזקות כשותפות של בנק דיסקונט והחברה הכלכלית[11] ובעקבות חילופי מניות עברה כ-80% מהבעלות החברה הכלכלית לידי אי די בי[12]. בארגון מחדש של החברות של אי די בי, נמכרו חברות הבנייה של החברה הכלכלית, בהם נוה יקים שהקימה את נווה אביבים, וחברת גב ים, לדיסקונט השקעות[13].
הנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא החברה מהווסדה עד שנת 1931, היה ברנרד פלקסנר. בשנת 1931 עברה נשיאות החברה לידי יוליוס סימון[14] ופלקסנר נותר יו"ר מועצת המנהלים של החברה עד מותו[15]. נציגי החברה בארץ ישראל עד שנת 1934 היו עמנואל מול[5] והארי ויטלס[16].
בשנת 1944 מונה רוברט סולד לנשיא החברה[17], והוא הוחלף בשנת 1957 על ידי יוסף מאירהוף[18]. כסגן הנשיא כיהן י. פורמן[19].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לאה דוכן-לנדוי, המשבר ב'קהיליית ציון האמריקנית' ואדמות מפרץ חיפה (1930-1925), קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 176
- ^ תכנית פלכסנר להשקעות בא"י, דבר, 13 ביוני 1926
- ^ ב. צוקרמן, חזרה אל הלואה לאומית, דבר, 19 ביוני 1925
- ^ עוד מקור של אשראי לתעשייה, דבר, 4 בדצמבר 1928
- ^ 1 2 רווחים להחברה הכלכלית לא"י, דבר, 4 ביולי 1934
- ^ חדרה בשכונת העובדים, דואר היום, 7 בדצמבר 1928
- ^ החברה הכלכלית הארצישראלית מכריזה על דיווידנדה רבע־שנתית, הצופה, 12 באוגוסט 1946
- ^ בנק לאומי רכש מחצית השניה ממניות בנק איגוד, הַבֹּקֶר, 15 במרץ 1961
- ^ חברת מהדרין הרחיבה פעולתה, חרות, 26 באפריל 1954
- ^ הסכם שיתוף פעולה בין בנק דיסקונט והחברה הכלכלית לישראל, על המשמר, 22 בנובמבר 1962
- ^ הוקמה חברת אחזקה ("הולדינג") , לבאנק דיסקונט ולחב' פי. אי. סי, הצופה, 1 ביולי 1969
- ^ שאול אברון, מאזן אי די בי - 4.5 מליארד ל"י, מעריב, 14 באפריל 1971
- ^ דיסקונט־השקעות רכשה חברות הבניה של פי אי סי, דבר, 10 בדצמבר 1970
- ^ יוליום סימון נשיא החברה הכלכלית א"י, דבר, 15 במאי 1931
- ^ נבחרה שוב הנהלת החברה הכלכלית הא"ית, הַבֹּקֶר, 18 ביולי 1944
- ^ Agreements by Mr. Flexner, פלסטיין בולטין, 25 במרץ 1926
- ^ החברה הכלכלית הארצישראלית ממריצה פעולה, דבר, 15 בנובמבר 1944
- ^ י. מאירהוף בראש החברה הכלכלית, הארץ, 15 במאי 1957
- ^ מניות פי אי סי תשורה לממשלה, הארץ, 7 בספטמבר 1959